ראיתי שני סרטי תלת-מימד השבוע: "טרון" ו"המסע בדורך השחר" (לשניהם יש שמות ארוכים יותר שכוללים נקודותיים, אבל למי יש כח). זאת היתה הדגמה מושלמת למצב של התלת-מימד היום, על הטוב והרע שבו. "טרון" – למרות כל המגרעות שלו – הוא דוגמה לתלת-מימד כמו שצריך. "המסע בדורך השחר" הוא דוגמה לתלת-מימד הכי גרוע שיש. קשה להאמין שאחרי "התנגשות הטיטאנים" ממשיכים עוד להשתמש בשיטה הזאת, של צילום סרט דו-מימד סביר לגמרי, ואז התעללות בגופתו. כמו ב"טיטאנים", גם כאן התלת-מימד לא סתם לא-מוסיף; הוא מפריע. הוא מכוער. הוא מלא טעויות (חפצים פשוט לא מופיעים בעומק הנכון), מקשה על המעקב אחרי התנועה בכל פעם שהמצלמה זזה, ומכהה את התמונה עד לרמה שקשה להבין מה קורה בה בסצינות חשוכות. ועל הזכות הזאת אתם נדרשים לשלם כרטיס יקר יותר – ואם אתם רוצים לצפות בגירסה האנגלית, אין לכם ברירה. הייתי משלם אקסטרה רק כדי להיפטר מהמטרד האידיוטי הזה.
לא הייתי מקדיש כל כך הרבה תשומת לב לתלת-מימד אם היה הרבה מה להגיד על הסרט עצמו. די עצוב שהנקודה הכי בולטת בו היא טכנית. "המסע בדורך השחר" הוא הספר שאני הכי אוהב בסדרת נרניה, ואחד הספרים שהכי אהבתי בכלל בתור ילד. לאורך כיתה ג' קראתי אותו לפחות 15 פעמים, להערכתי. הוא נורא כיפי, יש בו המצאות נפלאות וגם קטעים מפחידים מאוד – בשביל ילד בכתה ג', לפחות – ותיאור המסע בים והחיים על ספינה נורא קרץ לי מסיבה לא ברורה. ולמרות זאת, כשסדרת הסרטים – שממנה אף פעם לא התלהבתי – הגיעה אליו, לא היה לי ברור איך אפשר לעשות ממנו סרט טוב. העניין הוא ש"המסע בדורך השחר" הוא ספר נהדר, אבל הוא אפיסודי. לוסי ואדמונד, שני הצעירים מבין ארבעת האחים שכיכבו בספרים/סרטים הקודמים, חוזרים לנרניה בלוויית בן-דודם יוסטס, שמתחיל את הספר כאחת הדמויות המעצבנות בתולדות ספרות הילדים. הם נאספים מיד לספינה "דורך השחר", תחת הנהגתו של מיודעם משכבר הספר הקודם הנסיך כספיאן, והם שטים להם. מדי פעם הם מגיעים לאי כלשהו, ושם קורה משהו –משהו נפלא או מרהיב או מפחיד – ואז הם ממשיכים הלאה. אין קשר בין הארועים שעל האיים השונים ואין קרב בוס בסוף.
"אם אין מלחמות להילחם, למה אנחנו כאן?" אדמונד ולוסי תומהים בתחילת הסרט, ויוצרי הסרט בוודאי תמהו את אותו הדבר. מה הטעם בסרט ילדים אם הוא לא מסתיים בקרב ענק וגורלי? (כן, ככה הם חושבים בהוליווד. להזכירכם, הם הכניסו קרב ענק וגורלי אפילו ל"אליס בארץ הפלאות", פור פאקס סייק). לכן "המסע בדורך השחר" עבר את השינוי הגדול ביותר בדרך מהספר לקולנוע. כל האיים עדיין שם, אבל הסדר שלהם השתנה, נוסף אלמנט מופרך בנוסח משחקי מחשב של "אסוף X חפצים קסומים כדי לעורר קסם Y", ובתור תירוץ לנבל עקבי שאיתו הגיבורים מתמודדים כל הסרט, מזדחל לתמונה מדי פעם ערפל ירוק מרושע.
שלא במפתיע, זה לא ממש עובד. סיפור הגבורה האפי שהוצמד לסיפור המסע הנינוח נראה מודבק, ולקראת הסוף – מצריך יותר מדי התערבות של אסלן, האריה האלוהי שמקפיץ אנשים מפה ולשם לפי הצורך העלילתי. עוד בעיה איתו היא שלקראת סוף הסרט ההטפה הנוצרית, שתמיד נכחה בסדרה באופן מרומז, נהיית כמעט מפורשת. אסלן עושה כאן הכל חוץ מלומר "הללויה ג'יזוס!". אבל הקטע הזה היה גם בספר, ועובדה – הוא לא הפריע לי בתור ילד, גם בפעם ה-15.
אבל מה חדש. "הספר היה יותר טוב" היא אולי התלונה העתיקה בתולדות הקולנוע, והיא בהחלט נכונה גם כאן. אם לא קראתם את הספר או שאתם מצליחים לנתק מהסרט את חבילת הציפיות, זאת הרפתקה סבירה. הילדים בסדר, כשמו של סרט אחר. הקטע עם הדרקון לא רע. ריפיצ'יפ העכבר, הכוכב של הספרים, די חמוד. יש כמה רגעים של אפקטים ממוחשבים מקסימים, ורגעים אחרים מביכים. בקיצור, הסרט בסדר, כזה. לספרי נרניה הגיע יותר, אבל אחרי הסרטים הקודמים בסדרה התכוננתי לפחות. רק אל תראו אותו בקולנוע, כי אז תיאלצו להתמודד עם התלת-מימד המג'ויף.
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 424)
בתור מישהו שלא קרא את המסע בדורך השחר
זה היה סרט הילדים הכי משמים שיצא לי לראות. ועוד באתי עם ציפיות מינימום (בכל זאת, סדרת נרניה)
אחרי חצי שעה איבדתי נמאס לי. אני לא צריך אפקטים יפים, אני צריך עלילה. אם אני ארצה לראות דברים יפים אני אראה סרטי טבע בHD.
בכל מקרה, אני באמת לא מבין מה הטעם לעשות עוד סרטים לנרניה אם אין להם הייפ, הם נכשלים קופתית ומקבלים ציונים ממוצעים מינוס בביקורות? נראה לפחות שזה האחרון בסדרה, אני בספק עם יעשו סרט שלם עם הפושטק המתבכיין ההוא.
הסרטים החדשים תמיד איכזבו אותי
וול כולם חוץ מהקודם, שממנו די נהנתי בקולנוע, למרות שיתכן שזה היה בגלל הערך הנוסטלגי של העיניין… ספרי נרניה היו חלק גדול מהילדות שלי (מחכה ל"סוס ונערו".. למרות שאם יש ספר שעליו ידלגו בסדרה הזו זה הוא וחבל).
אני תמיד משווה אותם למיני סדרות הישנות של ה-BBC (עדיין יש לי את "האריה המכשפה וארון הבגדים" בVHS), והסרטים אף פעם לא עומדים באותה רמה..
הסדרה היתה מעולה!
(ל"ת)
מה עושה שם סיימון פג?
(ל"ת)
אם אני לא טועה הוא מדובב את ריפיצ'יפ העכבר
(ל"ת)
נכון (למרות שבסרט הקודם דובב אותו אדי איזארד).
(ל"ת)
אה, אוקיי.
אמנם כששחקן מוכשר כמוהו מדובב דמות ממוחשבת/מצוירת זה הרבה יותר טוב מאשר דיבוב של לא מוכשרים, ועדיין. נורא תהיתי איך סרט שיש בו סיימון פג יכול להיות רע ומשמים, אבל אם לא רואים אותו על שלל פרצופי מיליון הדולר שלו – זה מסביר הרבה.
קצת נרגנות, לא על הסרט הזה, אבל קשור...
אמנם לא ראיתי עדיין את "דורך השחר", אבל כאחד שראה את שני הסרטים שראשונים בסדרה, וקורא נלהב (כפול כמה פעמים) של סדרת הספרים, אני מוכרח להביע את אכזבתי מהדרך שבה תורגמו לקולנוע. מלבד מקרים בודדים בסרטים הראשונים שבהם הצליחה לראות אור נקודת מבט יצירתית ומקורית כלשהי של היוצרים-אמנים-אומנים שיצרו במו ידיהם את הסרטים, הרגשת המחנק מהטיפול של אולפני דיסני במוצר הקולנועי כ"מוצר" אינה מרפה, ולא נותר לי אלא להרגיש צער. סרטים מסויימים של דיסני עדיין מריחים מרעננות יצירתית, אבל זה קורה בדרך כלל כאשר משאירים לבד את צוות היוצרים עם התערבות מינימלית מלמעלה. לדוגמה, כך זה הרגיש (יחסית) עם "ג'ק ספארו" הראשון (כן, יש לסרט שם רשמי, לא ממש אכפת לי). אך ככל שהם מרגישים ש"יש להם משהו ביד", ההתערבות מלמעלה גוברת. הסיקוולים גוברים. האדפטציות המעכזבות למותגים גוברות.
זה עצוב. זה מאכזב. לנו, לאנשים שעדיין מצפים כל פעם לקסם שבקולנוע, מגיע יותר. ולא, הכוונה לא ליותר מימדים. תמות, תלת-מימד, תמות.
לא ראיתי אף סרט בסדרת נרניה,
אבל הרשה לי לחזק את המשפט האחרון שלך – תמות, תלת-מימד, תמות!
תלת-מימד לא צריך למות
תלת-מימד עשוי טוב זה מגניב. תמות, תלת-מימד זול ומחופף בפוסט פרודקשן, תמות!
אל תמות תלת ממד, אבל בבקשה תהיה אופציונאלי.
עכשיו כששוב יש עין הדג וקהילת צופי קולנוע מגובשת (לפחות יותר מגובשת מתלונות בפייסבוק) –
האם יש למישהו רעיונות למחאה נגד האין-אלטרנטיבה הזו?
אני רוצה לראות את הסרט הזה בקולנוע. ואת מגה מוח. ואת פלונטר. באנגלית, אבל לא בתלת ממד.
שלחתי כבר מכתב מחאה אחד ליס פלאנט בעבר בעקבות איזו תלונה של מישהו בסטאטוס פייסבוק, היינו כמה אנשים שאמרנו שנתלונן אבל לא נראה לי שזה הזיז/מזיז למישהו.
אם למישהו יש רעיון יותר טוב למחאה? אני בפנים.
זה יהיה קשה.
"נרניה", "מגה מח" ו"פלונטר" מתויגים כולם כסרטי ילדים. את רוב הכרטיסים הם מוכרים בגירסאות המדובבות לעברית (שמוצגות בדו ובתלת) ההקרנות באנגלית ממילא מכניסות פחות לבתי הקולנוע, ועכשיו את מבקשת מהם להוסיף *עוד* הקרנות כאלה, שתופסות עוד אולם, כשהכרטיסים נמכרים במחיר נמוך יותר. יכול להיות שזה פשוט לא משתלם. גם אותי זה מאוד מרגיז שאין אלטרנטיבה, אבל עם ההגיון הכלכלי של זה קשה לי להתווכח.
המחאה, לדעתי, צריכה להתרכז בסרטים שהם לא מקרה אבוד – סרטים שמיועדים למבוגרים ואין להם גירסה עברית. לא היתה שום סיבה, למשל, ש"התנגשות הטיטאנים" לא יוקרן גם בגירסת דו-מימד.
זה יעבוד רק אם יהיה קהל משמעותי שירצה דו-מימד או כלום.
במקרה של הטיטאנים, הם כנראה האמינו, ויכול מאוד להיות שבצדק, שהם ימכרו כמות כרטיסים מסויימת, לא משנה אם יציעו דו או תלת. אז מן הסתם הלכו על הכרטיס היקר יותר.
השאלה היא אם יש מספיק אנשים שיישארו בבית רק כי אין הצגה של דו-מימד, ואם ניתן לשכנע את מנהלי בתי הקולנוע בזה. זה קצת מזכיר לי את נושא הברים ללא עישון – אני בד"כ הולך לסרט עם עוד לפחות 3-4 אנשים, ואני די בטוח שאני אהיה במיעוט בנושא האנטי-תלת, בדיוק כמו שאני במיעוט לפעמים למול המעשנים שחייבים סיגריה עם הבירה שלהם. וכן, אני מקביל תלת-מימד לסיגריות.
תראה, זה יותר יקר...
…אז בטוח יש אנשים שמעדיפים ללכת לסרט דו-מימד על תלת-מימד, גם אם החליטו שבא להם לראות סרט ביום מסוים. וכמובן, יש את בעלי העין העצלה/כאבי הראש/סתם לא אוהבים את הקונספט שלא רוצים לראות סרטים תלת-ממדיים.
השאלה היא האם כמות האנשים שיבואו לראות את הסרט במקרה של הקרנה דו-ממדית תפצה על הרווחים הגדולים יותר מהכרטיסים. כרגע, אני די בטוח שזה לא המצב.
הם לא צריכים סתם להעדיף דו-מימד בהינתן שתי האופציות,
הם צריכים להיות כאלה שמבחינתם אם אין דו-מימד אז לא הולכים.
לא נראה לי שיש כל כך הרבה כאלה.
במקרה של הסיגריות המחוקק התערב
נראה לי די מוזר שאין חוק שמחייב בעלי בתי קולנוע להציג סרט גם בפורמט הזול יותר. אולי זה פשוט בגלל שהחוק עוד לא קלט את השינויים בשוק? מעניין אם, במידה והתלת לא יגווע לו כפי שעדיין נראה סביר, נראה שינוי בחקיקה בנושא הזה.
היות והמחוקק בישראל טרם התערב בדברים לא תקינים אחרים
בשוק הקולנוע המקומי (בעלות צולבת על בתי-קולנוע והפצת-סרטים, תיאום מחירים ועוד), לא הייתי מפתח אופטימיות יתרה בנושא.
וגם
כשהמחוקק ניסה להתערב בנושא המחירים במזנונים הוא לא הגיע רחוק.
אבל למה שבכלל יתערב? הקולנוע מוכר לך מוצר פנאי. לא מתאים לך, תצביע ברגלים.
המחוקק בהחלט אמור להתערב במקרה של התנהלות עסקית לא
תקינה. מצב של בעלות צולבת על בתי קולנוע והפצת סרטים, למשל, יצא מחוץ לחוק בארה"ב בערך עשרים שנה לפני הכרזת העצמאות של ישראל.
דווקא בכל הנוגע לתלת-מימד אני לא ממש בטוח עד כמה המחוקק יכול להתערב בנושא.
מה לגבי "עד כמה המחוקק רוצה להתערב בנושא"?
זה נשמע לי קצת הזוי שיגבו העדפה אסתטית של קבוצה מסוימת בחוק. אני שונא קומדיות רומנטיות ומבאס אותי שאין לי מה לראות בקולנוע, אולי אפשר לחוקק חוק שיבטיח שתמיד יהיה תמהיל סרטים ספציפי בקולנועים?
יש משהו בדבריך. באסה, אבל צודק.
(ל"ת)
או שצעצוע של סיפור 3 לא יוקרן בדו מימד
(ל"ת)
אם אני זוכר נכון, הוא דווקא כן הוקרן בדו מימד.
(ל"ת)
אנחנו מצאנו רק בעברית דו מימד באזור המרכז.
(ל"ת)
ביקורת על כל סדרת הספרים:
זה לא טוב!
והנימוק שלי הוא פשוט: זה שיעמום אחד גדול. בלי הפתעות בלתי צפויות, בלי דברים מגניבים – לא, רק אלגוריה נוצרית שמובאת בצורה כל-כך בוטה וגלויה ומסרים ילדותיים בסגנון "הטוב ינצח (ואם אתה טוב, שום דבר לא יקרה לך בדרך)".
הספרים האלה גורמים ל"מיץ פטל" להיראות כמו "החטא ועונשו" (או לחילופין: הסרטים האלה גורמים ל"רובוטריקים 2" להיראות כמו "הסנדק")!
יש בסדרה הזו קסם
ואני לא מתכוון לכישוף (למרות שגם את זה יש שם), אלא לאיזו תחושת יראה בסיסית מהעולם – שיש בו לא רק סיבה והגיון, אלא גם המון יופי וטוּב. כשכל זה בא גם לצד תמימות והנאה (שתי תכונות שנעדרות מ'שר הטבעות', למשל), אבל בלי לשכוח רוע כמו שצריך וכמה המצאות והרפתקאות מגניבות, מתקבלת סדרה מלבבת להפליא.
בעעעע
מאז הסרט הראשון (והמזעזע) אני לא מתקרבת לסדרת הסרטים הזאת. אבל אם הם מחרבים את "אחיינו של הקוסם", שהיה הספר האהוב עליי בסדרת נרניה, אני אצלוב אותם באופן אישי.
אל תדאג - "אחיינו של הקוסם" לא יהפוך לסרט
(ל"ת)
*צחוק מרושע*
(ל"ת)
וטוב שכך.
אני חושש שמלכתחילה קלושים הסיכויים להפוך את הספר לסרט בלי לסרס אותו, לעקור את עיניו, לירוק בפרצופו, להשיר אליו מבט והוא ישפיל את עיניו וכולי.
יהיה לו קצת קשה להשפיל את עיניו לאחר שיעקרו לו אותן
זה נראה לי דווקא מתבקש
(ל"ת)
לגמרי
ה"מסע בדורך השחר" הוא הספר האהוב עליי מכל סדרת ספרי נרניה, והקסם העיקרי שלו הוא בכך שהוא לא ספר גדול או ספר אפי ואין לו עלילה לינארית עם מטרה סופית ברורה, אלא הרבה אפיזודות מקסימות כשלעצמן.
הדבר הטוב היחידי מהסרט הוא כשיצאתי ממנו אמרתי שהסרט היה ממש אכזבה וחבל שעין הדג לא קיים כבר כדי שיהיה אפשר לדון בעד כמה הסרט הזה מאכזב. ואז גיליתי שעין הדג חזר.. האח!
אני חותמת על כל מילה בביקורת
התלת מימד היה נורא ואיום. ממש הרגשתי ששדדו אותי. גם בנית הסיפור לא היתה טובה. אני משוכנעת שתסריטאים טובים באמת היו מצליחים לשנות את הסיפור כך שיחזיק סרט, אבל לא ככה. בטוח לא ככה. אני אהבתי את השינויים שעשו בסרטים הקודמים, אבל מה שהיה כאן היה מביש.
אני דווקא כן מקווה שיסריטו בסוף גם את הסרט הבא, כי כס הכסף ממש תפור על הפורמט הקולנועי. יש בד גאי ראוי לשמו, יש קרב בסוף, יש קומיק רליף, אפשר פשוט להסריט אותו כמו שהוא. לשם שינוי, הם לא יצטרכו לשנות שום דבר. אבל בבקשה, בשם אסלן, בדו מימד.
ההטפה הנוצרית בסרט גרועה יותר מההטפה הנוצרית בספר?
(ל"ת)
לא
(ל"ת)
אין "כס הכסף" (בינתיים), יש "אחיינו של הקוסם"
http://www.fisheye.co.il/next_narnia_magicians_nephew/
אלוהים אדירים, איזה שיממון של סרט
לא מעניין, שחקנים בינוניים במקרה הטוב ועלילה שלא מעוררת עניין גם. יופי שהאפקטים טובים אבל למי אכפת כשהקטעים נטולי האפקטים כמעט מרדימים? הדבר הטוב היחידי בשיעמומון הזה הוא הדמות של יוסטס. יש לציין שאת הספרים דווקא די אהבתי וקראתי אותם בשקיקה. אם ככה יראו הסרטים הבאים בסדרה, עדיף שיתנו לסדרה למות בשקט. העולם לא צריך עוד שיעמומון אפקטים.