-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
יער נורווגי
Norwegian Wood
מבוסס על ספרו של הרוקי מורקמי. בטוקיו ב-1969. הסטודנט טורו מתלבט בין שתי אהבותו – נאוקו, שאיתה הוא חולק טרגדיה של חבר שמת, ומידורי המשוחררת והמתירנית.
תאריך הפצה בישראל: 26/05/2011
מה לעזא--?!?!
קראתי את הספר (ההזוי פחות מהרגיל אצל מורקמי, אבל כמעט פורנוגרפי- אין ספק) ואם יש משהו שחשבתי בסופו – טוב, לא רק, אבל גם – הוא שאת הדבר הזה אי אפשר לעבד לסרט קוהרנטי ששומר על עקביות ועניין.
אבל היי, הם יפאנים, לא? הם הרי יכולים לעשות הכל, לא? יאללה ניתן צ'אנס
הספר היה אחד הספרים המרגשים והכואבים שקראתי בזמן האחרון, ובניגוד לבחור מלמעלה- אני כן חושב שאפשר לעבד אותו לסרט, כמו את שאר ספריו של מורקמי. צריך רק למצוא את הבמאי הנכון לעבודה.
הרוקי מוריקמי
הגעתי עם חברים למסקנה בנוגע לסופר הזה, הספר הראשון שלו שתקרא הוא יהיה הספר האהוב שלך.
כול אחד מחברי קרא בפעם הראשונה ספר אחר שלו (הציפור המכנית,יער נורווגי, קפקא על החוף וכ'ו)
וכול אחד מהם מתעקש שזה הספר הטוב ביותר.
קראתי לא מזמן את יער נורווגי, ספר קשה לקריאה אפילו יחסית להרוקי מוריקמי אבל הוא בהחלט שווה את זה.
מה שכן באמת אין לי מושג איך אפשר לעבד ספר כזה לסרט.
עוד ניטפוק קטן, אני ממליץ בחום על "אחרי החשכה" של הרוקי מוריקמי, ספר שיצא לא מזמן ובהחלט האהוב עלי ביותר שלו.
אני דווקא קראתי את יער נורבגי ראשון, והוא אחד הספרים שלו שפחות אהובים עלי (אם כי עדיין ספר מצויין).
מה שכן, כמו שנאמר, זה דווקא הספר הפחות הזוי והיותר קוהרנטי בין ספריו.
בקשר לסרט – מורקמי הוא קודם כל אשף של מילים ודימויים ולא של עלילה או דרמה. קשה לי לחשוב על במאי שיכול לתרגם את השפה הזאת לוויזואל בהצלחה. היחיד שעולה כרגע בראש זה מישל גונדרי.
מורקמי הוא באמת אשף של מילים ודימויים יותר משל עלילה
אבל די קשה לי לדמיין דווקא את גונדרי מעבד אותו. אני מאוד אוהב את גונדרי, אבל הסגנון שלו מאוד עמוס ובולט עם המון טריקים ובדיחות קטנות כל הזמן, בזמן שהסגנון של מורקמי תמיד נראה לי יותר מינימליסטי. ואצל גונדרי תמיד נראה לי שגם בקטעים העצובים* יש המון הומור בזמן שאצל מורקמי ההומור הרבה פחות דומיננטי. חוץ מזה, הסגנונות של שניהם כל כך מוגדרים ויחודיים שקשה לי לדמיין אותם מתחברים (למרות שזה יהיה מעניין, אני בטוח).
אם כבר אני מסוגל לדמיין את ספייק ג'ונז מעבד אותו. או את גיליאם או לינץ' אם רוצים סרט ממש מוזר.
האמת שאני לומד קולנוע בתיכון וניסיתי לעבד סיפור של מורקמי (כלת יום ההולדת) לסרט לא מזמן. אני די מרוצה מהתוצאה.
http://www.youtube.com/watch?v=GemqxlS7oTc
(כבר פרסמתי את הסרט באתר, אז אני מקווה שזה לא נראה כאילו אני מספים או משהו, פשוט חשבתי שזה מתאים לדיון)
*שמש נצחית בראש צלול הוא דוגמה טובה. הוא מרגיש לי סרט עצוב, מדכא אותי ממש לפעמים, אבל יש בו המון הומור וכיף. בין השאר בגלל המגע האישי של גונדרי.
אכן כך.
(ל"ת)
זהו ספרו היחיד של הרוקי שקראתי,
ואלוהים כמה שהוא גרוע. אלוהים כמה שהוא משעמם. אלוהים כמה שהוא פשטני, ילדותי פורנוגרפי בכוח, מתאמץ, לא אמין וטיפשי. רק בגלל ההרגל ההזוי שלי לסיים ספרים שהתחלתי הצלחתי לסיים אותו, אבל סבלתי בכל שעל, וזה היה ישר אחרי ספר של הרלן קובן, כן?
אלוהים, אני עומד להתרחק מהסרט הזה.
וואו, נכון ממש.
(קורות הציפור המכאנית הכי טוב)
התיאור ממש לא מייצג את הספר
(ואני מקווה שגם לא את הסרט, כי אז זה אומר שהפכו עלילה מפותלת ועמוקה ואישית לסיפור שמאלצי ובנאלי)
"הסטודנט טורו מתלבט בין שתי אהבותו – נאוקו, שאיתה הוא חולק טרגדיה של חבר שמת, ומידורי המשוחררת והמתירנית." WTF?
לא שאני חושבת שיש דרך לתמצת את העלילה הלא קוהרנטית של הספר במשפט אחד, אבל אולי יש דרך קצת פחות גרועה מלזרוק את שמות שלוש הדמויות הראשיות במשפט טלנובלי אקראי.
מניח רעפים נוצרי
בטיים אאוט כתבו את השם הלועזי של הסרט כך:norwegian forrest.
לא כמו השיר של הביטלס וגם לא כמו יער, אלא כמו פורסט גאמפ.
זה הספר היחיד של מורקמי שקראתי
והייתי מאוד, מאוד UNDERWHELMED. לא בין הספרים הכי גרועים שקראתי (שלבינתיים זה צופן דה וינצ'י ואלים אמריקאי), אבל מאוד סתמי, לא חשוב וכתוב בנימה כזאת אגבית שלא היה אכפת לי משום דבר שקורה שם. הסיבה היחידה שקראתי אותו זה כי הייתי במשמרת לילה, ולקרוא את הספר היה קצת פחות משעמם מלבהות בקיר. אבל רק בקצת.
אוקיי, גלשנו ל
, אבל...
ברגע שהשוות את צופן דה וינצ'י לאלים אמריקאים איבדת את הקול שלי… כנראה שזה עניין של טעם, אבל אני לא מסכימה עם השוואה של ספר מתח רמה ג' לספר פנטזיה מצויין כמו אלים אמריקאים.
ובנוגע ליער נורווגי- לדעתי אחת מנקודות החוזקה בספר הזה, ובספריו של מוראקאמי בכלל, היא הנימה האגבית שבה מתוארים אירועים הרי-גורל- סופר דגול מסוגל ליצור אווירה חזקה עם מילים פשוטות לכאורה, ובזה מוראקאמי מצטיין.
אבל דיונים על ספרים זה לא לכאן בכל מקרה :)
נכון, זה אוף טופיק, אבל אפשר לנסות למשוך את זה
הייתי מסכים איתך לגבי יער נורבגי אם הייתי מרגיש שמה שאמרת באמת מתאים לספר הזה – אבל זה לא. אין בסיפור מאורעות הרי גורל, אין דמויות מעניינות, ובנימה אגבית אני מתכוון שלגיבור כל כך לא אכפת ממה שקורה סביבו שזה מונע ממני שיהיה אכפת לי ממנו ומה שקורה לו. ובעקבות כך הוא מצטייר בתור דמות מאוד סטטית, פאסיבית וחסרת אישיות.
באופן דומה, אלה פחות או יותר התלונות שלי על אלים אמריקאים, רק שאלים אמרקיאים מרגיש ארוך כמו הגלות. זה לא נראה כאילו קורה בספר הזה כלום (מאותן סיבות שתיארתי לגבי יער נורווגי), כל אירוע הוא חסר משמעות, הוא מנסה לזעזע בכוח, הוא לא מתקדם לשומקום, ונמרח כמו מסטיק ששכב בשמש יותר מידי זמן. ניל גיימן הוא סופר נוראי שבאופן עקבי ושיטתי לא מצליח לפתח את הרעיונות שיש לו (למרות שאני מודה שלא קראתי את סנדמן). באמת, את כל סדרת שיר של אש ושל קרח סיימתי בפחות זמן משגרם לי לסיים חצי מאלים אמריקאיים.
בואו נעצור את זה כאן
אני חש בהד צעדיו של פתיל אוף-אוף-טופיק באורך של גלות נקודה שש לפחות.
רגע, מה?
רינקו קיקוצ'י? אותה אחת מבבל ומהאחים בלום! איך ייתכן שלא דובר בנושא באריכות כאן עד כה?
יש יער נורווגי בסרט?
כי בימד"ב מצויין שטורו נזכר באהבותיו בעקבות האזנה לשירם של הביטלס Norwegian Wood, אבל בשיר אין שום יער אלא "עץ נורווגי"…
ספוילר לשיר, למי שלא מכיר: המספר חושף סטוץ עם בחורה שחדרה עשוי עץ נורווגי (אולי רק הרהיטים, אבל מה זה משנה), וטוב שכך, כי הוא נשרף היטב בסוף השיר (יש הטוענים שזו הייתה דרכו של ג'ון לנון לספר על רומן מחוץ לנישואיו).