יומן הרום
The Rum Diary

מבוסס על ספרו של האנטר ס. תומפסון ("פחד ותיעוב בלאס וגאס"). עיתונאי אמריקאי נשלח לפורטו ריקו בשנות החמישים ומתיידד עם תושבי המקום.

תאריך הפצה בארה"ב: 28/10/2011
תאריך הפצה בישראל: 03/11/2011

8 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. Paul Kemp

    קראתי את הספר
    צריך להיות טוב
    סגנון פחד ותיעוב רק במקום סמים יש רום ובמקום וגאס זה בפורטו ריקו

  2. יש לי חששות

    Mad_Hatter

    לא אהבתי את הסרטים האחרונים שג'וני דפ השתתף בהם.

    'שודדים 4' הרגיש די מיותר, והיה ברור שהוא לא יכול לסחוב סרט שלם בסדרה על כתפיו, כי מתי שהוא ה comic relief כבר נהיה שחוק.

    'התייר' היה פלופ מאכזב.

    ל'אליס' היה פוטנציאל, אבל הוא יצא יותר מדי דיסני ופחות מדי ברטון.

    הסרט האחרון הטוב שראיתי דפ השתתף בו היה 'מופע הפלאים של ד'ר פרנסוס'. (לא ראיתי את 'רנגו'). נקווה שהוא יודע מה הוא עושה הפעם.

  3. רחוק מלהיות גרוע, אבל גם רחוק מלהיות טוב

    הדס

    יש לסרט הזה רגעים טובים. ג'וני דפ, קטעים מצחיקים ושחורים, שוטים יפים.
    וגם התרחשויות יש בו, ודמויות, ואווירה.

    אולם חסרים בו כמה דברים משמעותיים: התחלה אמצע וסוף, מניעים ברורים, התקדמות קוהרנטית.
    לא נראה שכותב התסריט (אני לא יכולה להעיד על הספר, כיוון שלא קראתי אותו) ידע לאיפה הוא הולך עם זה. לא ברור בדיוק מה גיבור הסיפור מנסה לעשות (מלבד לזכות בבחורה היפה), לא ברור למה חלה תפנית באישיות שלו במהלך הסרט, ועל מה היא מבוססת, ולא ברור למה לעזאזל אלו ההתרחשויות. הוא עובד בתור התרחשויות חסרות חוט שני בחייו של אדם, אבל לא בתור עלילה שמסופרת לקהל.

    ובמשפט אחד: הסרט מלא בתחושה של חוסר כיוון.

    • בקיצור-

      the joker

      כמו בפחד ותיעוב בלאס וגאס, רק בלי טרי גיליאם.
      האמת היא שמלבד ג'וני דפ אני לא מוצא הרבה סיבות ללכת לסרט בסגנון פחד ותיעוב, שאותו לא מביים טרי גיליאם.

  4. אחד הטריילרים המטעים בהיסטוריה

    תום

    הטריילר בונה ציפיה לפחד ותיעוב בלאס ווגאס עם רום במקום סמים, ופורטו ריקו במקום ווגאס. במקום זה יש סיפור על הניצול של ארה"ב את פורטו ריקו. אולי הייתי צריך לקרוא את הספר בשביל לדעת למה לצפות.

  5. יומן הרום שלא התרומם

    לינדה

    עד לרגע האחרון , ממתינים להתפתחות שלא מגיעה , התרחשויות מעטות ואיטיות להפליא ,אחד המתסכלים אם לא הההה- POINTLESS

  6. עמית

    אני דווקא כן אהבתי את יומני הרום.
    יש בו משהו פשוט, מתקתק-נחמד, אולי קצת קסום. נכון, אתם לא תתפסו את הראש בסוף הסרט, והלסת שלכם גם לא תיפול לרצפה. לא יתרוצצו מחשבות במוחותיכם (as in, המוחות שלכם), ולא תרוצו לגוגל לחפש פרשנויות. אין פה משהו עמוק, אין פה חידה נסתרת, לא פילוסופיה חבויה ולא פסיכולוגיה בשקל.

    פשוט סרט.

    סרט עשוי טוב, משוחק היטב, וכיף. תגידו מה שתגידו, ג'וני דפ ממגנט עיניים למסך בכרזימתו השופעת, וכל דקה שהוא שם מולכם לא תרצו למצמץ. הפרטים הקטנים, והאופן שבו ההתמכרות לאכוהול מתוארת, עשויים בצורה מושלמת למדי. לדוגמא, כשג'וני בוי שלנו מתעורר בבוקר תחת השפעת האנגאובר חזק יתר על המידה. הוא מחפש מים, אך הברז מסרב לברכו, כשלבסוף הוא מחליט לשתות ממיי האקווריום הזכים. והפלא ופלא, באותו הערב, לאחר שהבטיח לא לגעת אף במשקה אחד יותר לעולם, וויסקי זהוב שוב חוזר לזרום בעורקיו.

    אז נכון, אולי ההתחלה קצת איטית, ולוקח זמן להיכנס לעניינים ואתם קצת מובכים מהדייט שאולי חושבת שהסרט לא משהו, או מהחבר'ה ששיכנעתם אותם כל כך לבוא לראות כי "נו זה כמו פחד ותיעוב, ויש שחקנית כוסית ממש!!"(ולא, לא התכוונתי לדפ, לחכמולוגים). אבל ברגע שאתם בפנים, לא תירצו לצאת. לא יודע למה אני שומע קולות מרמור אולי כי היו לאנשים ציפיות גבוהות מידי מהסרט. אולי ציפיתם למשהו פסיכודלי בסגנון "פחד ותיעוב". אז ממש לא. אל תיקחו את זה כסרט המאה, פשוט תבואו להינות.
    ותיהנו.

  7. הפתעה נעימה: אחלה סרט.

    Beetlejuice

    אולי יש סיכוי שדפ יחזור לעצמו יום אחד.
    ממה שקראתי, הרבה מבקרים טענו שהסרט מפוזר מדי מבחינת המסר שהוא מעביר, שהוא משעמם, שזה לא התומפסון שהכרנו.
    אבל מה שהופך את הסרט לכה מוצלח זה הדרמה. הסרט מתפקד יופי כסיפור על עיתנואי נאיבי שהלב שלו במקום הנכון ואיך שהוא מתגמד לעומת הפוליטיקה ותאגידי הענק.
    מישהו הזכיר מקודם את השינוי הפתאומי של אישיות הגיבור- אני חולק נמרצות. מדובר בתהליך מאד מפורט וברור, ואני לא ארחיב מחמת ספוילרים (אבל מוכן להתדיין על הנושא אם מישהו רוצה).
    דפ נתן הופעה טובה, כזאת שהוא לא נתן כבר כמה שנים טובות ויצר דמות מקסימה ומצחיקה שקל להזדהות איתה. אהרון אקהארט היה מצוין כהרגלו, ג'ובאני ריביסי היה מגניב. ואמבר הרד? ללא ספק צריכה למצוא סוכן טוב יותר שישיג לה תפקידים בסרטים יותר גדולים, כי מגיע לה (אם כי לאו דווקא בזכות "יומן הרום").
    וכמובן, לא חסר הטאץ' הפסיכוטי והסטלני (אם כי הוא לא תופס חלק גדול מהסרט, וזה באמת לא נורא).
    והכי חשוב? נהניתי מכל שניה.
    המלצה חמה מבחינתי.

 

כתיבת תגובה

(חובה)