על פי הקומיקס המפורסם של ניל גיימן: לאחר שהיה כלוא 105 שנים, אדון החלומות נמלט ויוצא למסע על-מנת לשקם את ממלכתו.
תאריך הפצה בארה"ב: 05/08/2022
תאריך הפצה בישראל: 05/08/2022
כתבות העוסקות בסרט זה
- הטלווימפיאדה יום 9, היופי בעיני המתבונן: ויזואליה ופתיחים טלוויזיה, סקרים, סקרים ראשי 6.8.2024
- הטלווימפיאדה יום 3, יש דרקון על הבמה: מד"ב, פנטזיה ואימה טלוויזיה, סקרים, סקרים ראשי 30.7.2024
- מצאנו באינטרנט 79: טוב, טכנייייית חדשות 20.11.2023
- מצאנו באינטרנט 61: סנאי חולה כלבת חדשות 18.11.2022
- ג'ונגלים, עולמות חדשים, עיבודים לא נחוצים (ועוד טריילרים) וידאו 12.6.2022
- טלוויזיה 2022: כל הסדרות המצופות של השנה הגיגים, טלוויזיה 13.1.2022
- מצאנו באינטרנט 33: חיקוי חיוור של מה שהייתה פעם חדשות 28.9.2021
- סנדמן, בכיכובו ובבימויו של ג'וזף גורדון לויט חדשות 17.12.2013
- Aw HELL no חדשות 17.2.2007
- ניל גיימן וזהב הפיות הגיגים 13.10.2006
- דו''ח קופות שבורות - 2.10.2005 חדשות 3.10.2005
105 שנים?
(ל"ת)
בויקיפדיה מציינים 105 שנים
בגלל שהשנה שבה נכלא נשארה אותה שנה מהקומיקס – אבל פשוט עברו 30 שנים מאז. מודה שמהטריילר לא קיבלתי מידע ששם את הסדרה בשנות השמונים. מצד שני, אפשרי שיקפיצו גם את שנת הכליאה שלו קדימה.
יש בקומיקס הרבה אירועים של תחילת המאה ה-20
שמקושרים לחסרונו של אדון החלומות מהעולם ולהתפוררות ממלכת החלומות, אבל כמובן שמאוד ייתכן שהסדרה תפספס את הניואנסים האלו.
כמו שעשינו ב-1848. הכי טוב 1848.
(ל"ת)
טריילר חדש ומעולה מקומיקון.
אפשר לראות כאן.
נראה באמת מדהים, וממסגר את כל הסיפור דרך המאבק בקורנית׳יאן.
אחרי הפרק הראשון - זה מושלם.
בינתיים עיבוד נאמן ועשוי ממש טוב. לא מאמין שיש סוף סוף הפקת פרימיום חדשה בנטפליקס.
לא יודע לגבי "מושלם"
הליהוק של מורפיוס נראה אנמי להחריד, ואולי זאת הסיבה שמרחו עד כדי כך את הפרק הראשון. מצד שני, גם מרוח – זה היה מהנה מספיק ומעניין מספיק בשביל שאמשיך לכל הפחות לנסות את הפרק הבא. אם כי ה"בעונה הקרובה של סנדמן" שם בסוף עשה לא מעט כדי להוריד את הביטחון בכל העסק הזה.
דווקא לי המונטאז׳ הזה ממש פתח את התיאבון.
בכל מקרה, הפרקים הבאים קצרים יותר. לא שהקצב הפריע לי בפרק הראשון…
אחרי הפרק השני
הסדרה עוברת את המבחן הכי חשוב לסדרות והוא "אוקיי, אז אני אמשיך לפרק הבא".
מורפיוס אנמי מאוד, ופוגע בסדרה (ואני מסכים עם האנשים למטה ששואלים למה השאירו את הקול שלו אותו דבר) ויש עוד כמה דברים שאני מרגיש שלא מצליחים ממש לפגוע, אבל אם אני רוצה לראות עוד אז כנראה שבאופן בסיסי זה עובד.
הפריעו לי מאוד 4 הדקות הראשונות
לא רק שהcgi שם גרוע, זה גם מביע חוסר אמון בקהל שיקבל את העובדה שהגיבור פאסיבי לחלוטין בפרק הראשון.
ועוד בעיה אחת – כדי להגיע לזמננו, האריכו את זמן הכליאה של הסנדמן למעל מאה שנה – איך אלכס בחיים? הוא בוודאי לא נראה בן 112…
לגבי כל השאר – אני אמשיך לראות, וזה בהחלט היה עיבוד לא רע, אבל משהו נאבד בתרגום בין המדיומים, , וזה מרגיש מאוד דומה ל"אלים אמריקאים" שהיה עיבוד סביר אבל לא מספיק טוב למשוך איתו הלאה.
לסדרה של הסנדמן יש בעיה אינהרנטית
והיא שהספר הראשון בסדרה הוא הכי גרוע בפער. העלילה עצמה מתחילה רק בספר השני וגם שם זה בעצם פרילוד לעלילה הראשית. אז בשביל סדרת נטפליקס יקרה כל כך, כזו שמהרגע הראשון צריך שידברו עליה, זו בעיה רצינית – קשה לתת לצופים לחכות כל כל הרבה. אני לא יודע איך הסדרה תתמודד עם זה.
בכל הסדרה אגב הגיבור הראשי הוא פסיבי, בכיין וילדותי. גם יש הרבה פסיב-אגרסיב בהתנהגות שלו. זה הרעיון בעצם – גיימן יצר את הדמות על פי התפיסה שלו את עצמו באותו זמן.
לגבי 112 – הקורינתי אומר לאבא של אלכס שהאוצרות של מורפאוס יכולים להאריך את החיים שלו, אז זה סוג של הסבר.
נשגב מבינתי
למה יש צופים שמרגישים שהגיל של אלכס זה איזה חור בעלילה.
גם אם מתעלמים מההסבר של הקורינתי על הסגולות של החפצים של חלום, זה לא כאילו שאנחנו חיים במציאות שאין *בכלל* אנשים שהצליחו להגיע לגיל 100+ גם באמצעים טבעיים. במציאות שאנחנו שומעים בחדשות על אנשים כאלו, זה יהיה מופרך לתאר שאלכס הוא אחד מהאנשים האלו?
הגיל של אלכס הוא לחלוטין בעיה בעלילה
רוב האנשים לא מגיעים לגיל 100, בטח לא במצב שלם כמו שלו, וגם אם כן- לא לגיל 112.
כדי שזה יעבוד עלילתית (ואולי זה כך גם בקומיקס, לא יודעת) נאמר שהחפצים מאריכים את חיי האנשים שמחזיקים בהם. אבל (!) החפצים האלו לא היו לצידו של אלכס רוב חייו אז זה לא תופס לגביו.
מזכיר את ״הנגיף״
(ל"ת)
לא הבנתם כלום. כנראה אתם צריכים צפיה חוזרת כדי שהכל יתיישב במקום.
הישויות האלה תלויות באנושות לא בחפצים
הם קיימים בזכות האנושות. ובנוסף החפצים נספגים בהם.
כמו שאמרו בפרק מסויים שיתכן שהחפצים מגבילים את היכולות שטמנות בהם גם ככה.
מה שכן, חסר קו אחד שמחבר בין הפרקים.
בקיצור אם אין לכם סבלנות, אל תראו את הסדרה תשאירו לנו להנות מהיצירת אמנות הזו.
קרה משהו? אני מציע לשתות כוס מים קרים.
(ל"ת)
כנראה לא ישן טוב בלילה.
(ל"ת)
אגב, אותה בעיה יש מאוחר יותר עם Unity
שקשה למצוא לה תירוץ
כאילו החליטו להזיז את העלילה 35 שנה קדימה, אבל לא רצו לגעת בשום דבר אחר. באופן כללי, לסדרה יש בעיה של היצמדות לחומר המקור על פני עיבוד חופשי שמתאים את עצמו למדיום.
על פי האינטרנט, המבינים בקומיקס די מרוצים
לדעתי האישית, זה לא בהכרח דבר טוב. יצירה יכולה להיות מדהימה במדיום אחד וגרועה באחר.
הבנים היא דוגמא לעיבוד שעולה על המקור, ממש טוב שלא נצמדו.
מהסרט מבוכים ודרקונים אני חושש כי אני לא מבין איך הולכים לעבד משהו לא קיים: אין ממש עלילה במשחקי תפקידים. יש מין בניית עולמות, הרבה אקספוזיציות לסצנות ויצירת נרטיב מקשר. אין את התסריט של הדמויות הראשיות בכלל (מלל ופעולות).
במקרה של סנדמן, אולי זה שהכותב לקח חלק, זו בעיה. יש מלא הצמדות למקור (שוב, לפי ביקורות שראיתי) אך האם לא היה אולי יותר מקום להתאמות? כי זה מציק בדברים הקטנים: זו עלילה של שנות השמונים המתרחשת בימינו, השנים לא הגיוניות. דווקא איפה שנכפה השינוי על העלילה (כי ניתקו אותה מהעולם של DC והיו צריכים להמציא דמות שלמה) זה יצא יותר טוב כנראה (נגיד פרק 5).
לגבי d&d
יש סרט מצוייר עתיק שנקרא flight of dragons
מבוסס על ספר שהוא יצירה קצת חנונית (ספר אנטומיה ופיזיולוגיה של דרקונים, בלי שום עניין עלילתי)
את הסרט בנו דווקא בקטע קצת של המשחק: העלילה היא מאוד קווסטית, כדי שתנוע יש צורך באביר, והאביר המתאים מגוייס מהעתיד, בזמן שהוא עסוק במשחק לוח עם דרקונים ומכשפים וכו׳
אני לא יודעת כמה זה יהיה ״מקורי״ להעתיק את הקונספט, כלומר ירגיש מקורי, כי אנשים לא מכירים את הסרט הנ״ל. אבל יש דרכים לבצע את הדבר הזה.
נראה נחמד מאוד, מזכיר בסגנון סדרה מצוירת שהייתה.
לפי הטריילרים, הם הולכים על פנטזיה אקשן-קומי. כמו מארוול, כמו מה שעשו לסרטי מסע בין כוכבים האחרונים.
קיצר זה יהיה איפשהו בין שודדי הקריביים לג'ונגל קרוז. נקווה יותר לראשון מלשני.
זה מאוד מייצג גם את השינוי שחוקי המשחק עברו בשנות האלפיים. פעם (מבחינה הטכנית הלא-משחק-תפקידים) העניין היה לשרוד את המבוך, את המפלצות המפחידות ולהשיג אוצרות וכו. הייתה סכנה ואימה. ב20 שנה האחרונות, השחקנים רוצים להיות גיבורים, להיות הדמויות בשר הטבעות, אז המכניקה תומכת בזה: גיבורי על קסומים. הטריילר נותן את הוייב הזה.
Flight of Dragons לקח מהספר שהזכרת רק את השם שלו וכמה רעיונות בנוגע לעיצוב/תעופה של הדרקונים
הכלילה והדמויות הגיעו מספר אחר לגמרי – The Dragon and the George של גורדון ר. דיקסון, שאכן יש לו עלילה שמזכירה קצת משחק מבוכים ודרקונים (אבל נדמה לי שהוא יצא במקור לפני שפיתחו את המשחק?… אני לא בטוח).
לא ידעתי את זה
"האביר" הוא הסופר שכתב את פלייט אוף דרגונס אז יש בסרט גם טיפה התיחסות אליו. דווקא מאוד חיפשתי את הסיפור והייתי שמחה בזמנו לקרוא את הסיפור שעליו התבסס הסרט. אבל הגעתי אל הספר הדי מאכזב הנ"ל (אחרי עשור שהעלה אצלי אבק, נתתי אותו ואת ערפילי אבלון לחברים עם ילדה חובבת מד"ב שהעריכה).
מצאתי ספר אחר של פיטר דיקינסון שבכלל היה ספר מתח, לא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא אותו מעולם, והוא בתהומות הנשייה לצד המון ספרים שחילקתי לכל דורש כשעזבתי את הארץ.
המממ. גם הספר של דיקסון לא התיישן טוב (וקראתי אותו לפני עשרים ומשהו שנים)
אבל אין ספק שהסרט עשה משהו די יוצא דופן כשהוא לקח את כל קלישאות הפנטסיה ולא רק ניסה להסביר אותן באופן מדעי אלא גם הציג את כל הבסיס העלילתי שלו כעימות בין מדע לפנטסיה (זה לא היה רעיון חדש בכלל בספרות, אבל בטלוויזיה – Flight of Dragons היה סרט טלוויזיה במקור, אגב – זה היה יוצא דופן).
חצי סרט טלויזיה
הוא שודר פעם אחת בחינוכית, ממש התלהבתי, ואז הוא שודר שוב וההורים שלי הקליטו, אבל השידור נקטע באמצע והוא מעולם לא שודר שוב. במשך שנים חייתי תחת המחשבה שבטח העותק היחיד שלהם נקרע או קפץ ולכן נגנז, רק לאחרונה נתקלתי איפשהו בפרט טריוויה מעצבן: מסתבר שאחד הקוסמים נראה כמו גרגרמל, אז התקבלו תלונות על אנטישמיות בחינוכית והורידו אותו באמצע השידור. סתם ככה, בלי סיבה.
שודר במקור כסרט טלוויזיה בארה"ב, וקיבל הפצה מצומצמת בקולנועים שם מאוחר יותר
שודר שלוש פעמים בישראל, למעשה: פעמיים בשלמותו בשנות ה-80, פעם אחת בשנות ה-90 כשקטעו אותו בגלל ההאשמות באנטישמיות.
ואגב, רוב האנימטורים היפנים שעבדו על הסרט הזה הגיעו רחוק מאוד אחר-כך
יש שם אנימטורים שעבדו על "נאוסיקה" ו-"לפוטה" של מיאזאקי; לפחות אחד שעבד על Perfect Blue של סטושי קון, עוד אחד שהיה מעורב בקטע האנימציה ב-"להרוג את ביל" ועוד.
בהחלט.
פיסת היסטוריה שאם לא הייתי מוצא בתוך סרוויס שירשתי מסבתא הייתי פוטר כאגדה אורבנית.
14.04.92.
(ל"ת)
את ירידת הסרט אני כאמור זוכרת כאירוע מצלק ומכונן
כי אהבתי את הסרט הזה וממש רציתי את ההקלטה (וההורים שלי הסכימו אע"פ שהיה להם איזה קטע אליטיסטי אנטי סרטי לא דיסני)
אבל כאן הכל נהיה מאוד מבולבל- ללא הצילום שלך הייתי מוכנה להשבע שזה קרה לפני קיץ 89, כי הייתי משוכנעת שזה קרה לפני שעברנו דירה. אז אני לא יודעת אם הזכרון הבא שלי של העיגול המבאס הזה כשהם קטעו שידורים באמת קרה. כך או אחרת, אני לא זוכרת סרטים מצויירים חלופיים ובא לי להכות את האיש שחשב שאפשר ככה להחליף מצויר אחד במצויר אחר. ואת העולם על כך שבמשך לא מעט שנים חיפשתי כל קיץ במדריך הערוצים בשעות של המצויירים את השידור החוזר כי בטח הם השיגו עוד עותק של הסרט שהתקלקל להם. שנים חיכיתי לו. הגזל הזה הפך אותי לקצת אובססיבית לדרקונים בשלבים מסויימים בחיים שלי, וממש קשה להסביר מהו דרקון מפואר אבל טוב לאנשים שלא ראו את הסרט ולא ממש הבינו מה אני רוצה.
דווקא כמעט שלא פגשתי את הסיפור הזה (האגדה הלא אורבנית), כי בין היתר כמעט שלא פגשתי אנשים עם החסך שלי- לפני כמה שנים מצאתי עותק פיראטי של הסרט ושיתפתי עם כל מי שהיה מוכן לצפות, שזה מעט מאוד אנשים, שאף אחד מהם לא חי את הטראומה יחד איתי.
לגבי הסרט מבוכים ודרקונים
צריך לזכור שגם ל-"שודדי הקאריביים" (המתקן בדיסנילנד) לא היתה יותר מדי עלילה, אבל הסרטים (שלושת הראשונים, כמובן) הוכיחו שאם יש לך תסריטאים מספיק מוכשרים ובמאי שיודע לנווט את הספינה (הא!) אפשר לעשות גם מזה סרטים שהם לגמרי סבבה.
לגבי הסרט המתקרב – לא יודע. ליוצרים שלו יש בקרדטים (ככותבים וכבמאים) סרטים שהתקבלו מצוין, וסרטים שהתקבלו בחוסר-התלהבות מופגן. מודה שלא ממש ראיתי אף אחד מהם חוץ מ-"ספיידרמן: השביה הביתה".
מסכים לגמרי, הזכרתי זאת בהודעה למעלה:
"קיצר זה יהיה איפשהו בין שודדי הקריביים לג'ונגל קרוז. נקווה יותר לראשון מלשני."
יוניטי נפלה תחת מחלת התרדמה
אז לדעתי סביר בהחלט להגיד שייתכן שהמחלה הזו האיטה בצורה מסוימת את ההזדקנות שלה (היא לא נראתה לי יותר מבת 70–90; או שאולי זה רק אני?), אחרת ברור שהיא הייתה מתה ממזמן
מי ששוכב במיטה מתנוון, לא שומר על מראה צעיר
אפשר לסגור על קסם וזהו, לא צריך להצדיק בכאילו. רוב התלונות היו יכולות להפתר בשורה פה ושם של ממבו ג'מבו.
ועדיין מציק שלא עשו איזהשהו אפקט למורפיאוס: העפתי מבט בקומיקס, ושם חלום אפילו יוצא דופן מול האינסופיים האחרים. קצת אוטו טיון, דיסטורשן, משהו. נגיד כמו הקול של הסימביוט בסרט ונום.
הטלוויזיה תחלוק עליך
בכל סדרה שצפיתי בה שמופיעים בה אנשים במצב דומה לשל יוניטי; תמיד הם מזדקנים בקצב "נורמלי" / איטי (תלוי בסדרה עצמה) LOL
כמו למשל בסדרה "המפתחות של משפחת לוק", שבה יש דמות שהפכה לסוג של צמח כשהייתה נערה ובכל זאת הזדקנה כרגיל.
הזדמנות להמליץ על סרט
"התעוררות" בכיכובם של רובין וויליאמס ורוברט דה נירו שעוסק במחלה הזאת (אנצפאליטיס לתארגיקה), וזכור לי כסרט מצוין.
די גרוע
יש כל מיני רגעים של גאונות שמבליחים פה ושם, ומרמזים על הגדולה של חומר המקור (שלא קראתי), אבל אני חושב שהאחראים על העיבוד הזה פשוט לא מוכשרים מספיק להתמודד איתו בצורה מספיק טובה.
ניל גיימן הוא אחד מהשואוראנרים, די בטוח שהוא מספיק מוכשר להתמודד עם חומר המקור.
(ל"ת)
זה לא אוטומטית אומר שזה יהיה מוצלח
לטעמי זה לא. יש פרקים הרבה יותר טובים מאחרים, אבל בתור אחד שלא קרא את חומר המקור הרבה מהמיתולוגיה שהסדרה בונה נראית לי טיפשית וילדותית, לסדרה מרגיש כאילו אין שום כיוון ברור, הדמות של חלום היא זוועה אדג' לורדית שלמזלה של הסדרה הוא לא נמצא בה הרבה כמו שציפיתי שיהיה, וכו'. אני לא אהבתי, העובדה שהחל קיימן עבד על זה לא פתאום משנה את דעתי באורח פלא חחח
*העובדה שניל גיימן
האוטוקורקט
גם המקור ככה מהרבה בחינות.
גיימן כתב את מורפיאוס כמבט מראה לאיך שהוא היה באותה תקופה – וחשוב לזכור שסנדמן זה קומיקס שהתחיל לרוץ ב-1989. והיה הדבר הרציני הראשון שגיימן עשה.
לא יודע, אם הסדרה הזאת באמת מייצגת את הקומיקס נאמנה, אולי הוא לא כזה טוב.
הוא בסך הכל מבוסס על איש IT סטנדרטי
כולם הרי נראים כמו מרילין מנסון, לא?
דווקט הבעיה שלי היא שהשחקן לא נראה כמו גות׳ אלא יותר אימו.
(ל"ת)
עדכנו, עברו 30 שנה...
העפתי מבט בגוגל, והסנדמן נראה קצת שונה בין החוברות (כל הסגנון שונה, היו אמנים שונים). המראה שבחרו נראה לי מאוד מייצג. אם כבר, נראה לי שהיה דגש גדול מידי על מראה השחקן ופחות על שאר המרכיבים. מצד שני, כתבת כבר שהתפקיד שלו הוא די אנמי גם במקור, והצבע, העניין, ולפי הסדרה גם העלילה, נובעים משאר הדמויות.
על איזה חלק מהקומיקס מבוססת עונה ראשונה?
ראיתי אתמול 7 פרקים מתוך 10 (מהירות 1.5, עדיין הרבה זמן).
מבנה עלילת הפרקים מוזר (לא ספויילרים):
פרק 1: תחילת העלילה ויצירת הסיטואציה (לא ממש אקספוזיציה)
פרקים 2-5: רדיפה אחרי מגפינים שנותנת הצצה לעולם
פרק 6: מין פרק פיתוח אישיות
פרק 7: תחילת עלילה גדולה יותר, בסדר גודל של עונה (או יותר, אי אפשר לדעת)
ככה זה גם במקור? כי 3 פרקים זה לא נראה מספיק למה שהתחיל ב 7 (ההתקדמות היא איטית, בקצב של סדרה, אבל יש רק עוד 145ד לסיום העונה).
עד עכשיו ערכי הפקה בשמיים, אבל חלק מהנושאים ה"עמוקים" וה"פילוסופיה של מהו אדם ומהי האנושות" הם די ברמה של חרטוטים של בני תשחורת. מזכיר את "אלים אמריקאים", אבל ממש. מספיק טוב כדי לסיים עונה אחת בגלל שאני מושקע, אבל נראה הלאה (באלים אמריקאים צפיתי, נדמה לי, כעונה וחצי).
זה בעיקר שני האוגדנים הראשונים.
יכול להיות שיש גלישה מעבר אבל אני לא בטוח.
סיימתי צפייה, אני לא משהו בדחיית סיפוקים...
פרקים 7-10 הם עלילה שלמה, רצה לה באופן דומה למה שהרגשתי בסדרות מארוול: בעיית פייסינג.
סדרה נחמדה, לא הרבה יותר. אולי אם היו משחררים אותה פרק בשבוע, היה מה לדון עליה: היא לא נופלת מסדרות מארוול שקיבלו ביקורת מתגלגלת. מצד שני, היא לא משחקי הכס הבאה. רוב הדמויות הן פלקט.
לזכותה יאמר, שהיא שונה בנוף: לא גיבורי על ולא פנטזיה ימי ביניים.
מעניין, אני צופה בה און אנד אוף
שזה קצת משונה להגיד כי היא באויר בדיוק יומיים וחצי. לא קראתי את הקומיקס וקצת שמחתי לקרוא בתגובות (כאן?) שהדמות של סנדמן מאוד פאסיבית, כי זה הסביר לי קצת את הקטע. התחושה המרכזית שלי שאין שום צורך לראות אותה עכשיו, או בשלמותה, כלומר היא ממש לא מעוררת בי את חוסר היכולת לדחות סיפוקים (ויש סדרות שגם בצפיה שניה אני לא מסוגלת לעצור).
אני מוצאת שהבעיה המרכזית של הסדרה שאין בה מספיק עניין, כלומר אין בה משהו שמושך אותי לפרק הבא, או להתעניין בסיפור. הפרק הראשון היה מעניין, אהבתי את הפרק השישי (לא צפיתי ב7-10) ולדעתי זה משום שהם סיפורים שעומדים בפני עצמם.
גם הפרק שבו הוא מתמודד עם ג'ון הוא כמעט סיפור שעומד בפני עצמו ואולי הייתי מחבבת אותו אלמלא היה כל כך אלים (כמעט מרגיש שכולם מקללים כי אם גם ככה הסדרה לא לנוער אז בואו נמצא את מקסימום הקללות שאפשר להגיד בזמן של פרק). איכשהו משהו באלימות הכללית סביב הפרק גרם לי בעיקר לעקם פרצוף כשהגיעה "המסקנה" בסופו.
אולי, עד כמה שזה לא אופנתי, הסדרה הזו היתה צריכה להיות יותר פרוצדורלית, לספר סיפורים קצרים ושלמים באורך של פרק או שניים. כי עם דמות כה מופנמת ושקטה, שבעצמה לא מקדמת מהלכים, לא כל כך מעניין לראות עלילה מתמשכת שהדמויות בה ממילא מתחלפות בכל פרק.
אני מניחה שההצעה שלי היתה מעצבנת את מעריצי הקומיקס המקורי, כי בעצם אני יוצאת פה נגד נאמנות לעלילה, אבל לתחושתי זה היה מאפשר לעבור למדיה הטלויזיונית בלי להקריב את רוח הדמויות ולשמור על עניין.
כל זה חבל כי נראה שיש אפשרות לאמירה בסדרה, וחלקים ממנה ממש יפים. אבל אני לא באמת אחכה בקוצר רוח לעונה הבאה (או ל4 הפרקים שעדיין לא ראיתי).
צפיתי בבינג' בגלל הלו"ז שלי
לא בזכות אפקט משיכה של הסדרה, אין לה ממש (בניגוד לדברים מוזרים, שם מבנה הפרקים מושך אותך לבינג).
אני די מסכים עם המסקנה שלך. דווקא המבנה הנטפליקסי גורע הפעם.
נכון, וזה לא מספיק טוב
כלומר בסוף פרק 5 הבנתי שזה סוג של מה שקורה, אבל לא מפורק מספיק טוב כדי להשאיר עניין. היו צריכים לחלק את פרקים 2-5 בצורה טובה יותר, כי זה הרגיש לי שאני בסיפור מתמשך אבל הוא קפץ בין אפיזודות ודמויות חד פעמיות בכל פרק, חצי מהן לא מספיק מעניינות, ואין תחושה של שיא במהלך או של סיום כשמגיעים לסוף כל פרק. אז נוצרה תחושה (אצלי לפחות, כמי שלא מכירה את המקור) של חוסר קוהרנטיות וחוסר עניין. לראיה, עדיין לא צפיתי במקבץ האחרון.
אני חושבת שזה הבאג בפיצוח של הקומיקס לכדי סדרה אפקטיבית.
אם היו ממסגרים קצת יותר טוב את כל אחד מהמסעות להשבת חפץ כstand alone, ואולי גם נותנים איזושהי טבילה ל-למה החפץ הזה משמעותי, לא הייתי מרימה גבה
לגבי הג'נדר בנדינג שעשו לקונסטנטין
כנראה קשור לעובדה שהיתה סדרה של קונסטנטין בפיתוח ב-HBO MAX שהיתה אמורה להציג גרסא חדשה של הדמות, והסדרה נוצרה ללא תיאום מול ההפקה של נטפליקס ולהם לא רצו לבלבל בין השניים.
בכל מקרה, ג'ינה קולמן ממש טובה בתור הדמות הזאת.
ג'ינה קולמן הייתה קונסטנטין נהדרת,
אבל באמת שאחרי מאט ראיין לא הייתי מוכן לקונסטנטין אחר, בנדינג או לא.
הוא באמת היה ליהוק מושלם. זה שובר לב שהוא כנראה לא ישחק שוב את הדמות.
(ל"ת)
לגמרי
הוא זרח בתפקיד. וקיבל כזה סיום צולע.
איזה מהם?
(ל"ת)
איזה סיום? 😅 הראשון היה מעפן... הסוף-סוף-סופי בהחלט קצת ניחם אותי
(ל"ת)
אהבתי שזו אותה שחקנית גם בעבר
גרם לי להבין מייד שיש קשר משפחתי של משפחת קונסטנטין, כי נתנו רמזים מטרימים.
לא הבנתי איפה קיאנו ריבס
(ל"ת)
הסדרה משתפרת אחרי שני הפרקים הראשונים?
ראיתי רק אותם וזה היה מלא בפאתוס ריק וילדותי ולמרות שזה כן דומה לעלילה המקורית זה ממש פספס את האווירה הפיוטית האפלה שהחזיקה את כל סדרת הקומיקס. כאילו בשני הפרקים האלה זה מרגיש אפל בכח ובו זמנית פשטני להכאיב.
דיסקליימר: קראתי את הקומיקס לפני 20 שנה בערך
(ועדיין לא סיימתי לצפות בסדרה,) אבל זה מרגיש ממש דומה, כלומר לא רק הסיפורים אלא גם האווירה. מוות מרגישה לי מושלמת בתפקיד, עם חלום מרגיש לי מפוספס הסטיילינג ועריכת הסאונד – היה אפשר לתת לו איזה אקו או ריברב או דיסטורשן או משהו כדי לייצר הרגשה של חלום או חוסר מציאות, לייחד את הקול שלו מהשאר. במהלך הדו קרב היה רגע שהעיצוב שלו נראה ממש כמו בקומיקס, וקצת חבל לי שהוא לא נראה חלומי או על-טבעי רוב הזמן.
במידה רבה הסדרה מרגישה יותר ממוקדת מהקומיקס, כלומר הרבה מהסיפורים שם התחילו בלי שהבנתי לאן הם הולכים, והסדרה הרבה יותר טובה בלהציג אפיזודות חדשות ככה שהן לא מרגישות תלושות לגמרי אלא קשורות.
מאידך, בעיני הרבה מהסיבה שהקומיקס הזה הוא קלאסיקה היא בעיקר שהיא פתחה אופקים שונים למה קומיקס יכול להיות, ועדיין להיות פופולארי, לא שהיא יצירת מופת. יש כמה קומיקסים כאלו שפרצו את גבולות הז'אנר, ולא כולם שווים קריאה/עיבוד בעיני כיום. אבל הסאנדמן הוא סיפור טוב, ואני נהנה מהעיבוד שלו, כמו V for vendetta ובשונה מהסרט של ווטצ'מן (שהיה צריך להעשות אחרי שהMCU המריא, לטעמי, כדי לומר משהו משמעותי על הז'אנר).
כשאתה אומר את זה
באמת היו יכולים להוסיף אפקט, גם אם עדין, לדיבור שלו. אולי לדיבור של כל האינסופיים. להדגיש שהם רמה מעל כל בליל הפנטזיה סביבם. דווקא הדמויות האחרות בסדרה מעוצבות עם נוכחות. זה היה משדרג את הדיאלוגים, כי במקום שיחות, אלו היו "שיחות עם אלים". בסדרה חלום מדבר קצת מרוחק, סטואי, וכאילו שהוא חושב לאט (תחת השפעה).
אני חושב שבספרים של טרי פרצ'ט, כשמוות מדבר אז זה רשום במודגש. זה מדגיש אותו מעל כל מה שמתרחש בסיפור.
ככה במקור
בקומיקס, בעוד רוב הדמויות מדברות בבועות טקסט רגילות(שחור על לבן, קווי מתאר עגולים), בועות הטקסט של מורפיוס הפוכות. לבן על שחור, וקווי המתאר של הבועות לא יציבים. זה אפקט שעובד מעולה בלהעביר בצורה ויזואלית את ה"קול" של מורפיוס. עמוק, על טבעי, אמורפי.
די הזוי שגיימן לא השכיל לעשות פרפראזה על זה בסדרה.
בדיוק!
זה ממש מוזר. השטן בכבודה ובעצמה, דמות שכולנו אפריורית יודעים שהיא חזקה, בכל ייצוג ובכל מדיה, התייחסה אל מורפיוס כאל מישהו מאוד חזק, התייחסות כאל שווה ערך. אבל אין לנו משהו "מוחשי" שיעביר זאת לנו. גם בתום העונה, לאחר כל העלילה, אין משהו כזה.
גיימן אמר בראיונות שהם ניסו כל מיני אפשרויות
עדשות לעיניים, אפקטים וכו. הוא אומר ששום דבר לא נראה כל כך טוב, ולרוב גם גרע מיכולת השחקן להביע דברים עם העיניים.
הם השאירו פה ושם אפקט של נקודות (קרא לזה אור כוכבים) בעיניים בחושך (כמו חתולים). לדעתי היו יכולים לשים את זה יותר (לדוגמא שיגיח יותר פעמים מחושך לאור ואז העיניים ישתנו משחור+אור אל עיניים רגילות).
עדיין חסר לי איזה אפקט קולי.
על קומיקס ומדיות אחרות
בכלל, אני לא מבין מה הקטע של אנשים כל הזמן להתלונן על עיבודים לספרי קומיקס פופולריים, ולא משנה איזה צד לוקח העיבוד.
כשהעיבוד לוקח יצירתיות וחופש שמתרחק במידות מסוימות (תלוי בעיבוד הספציפי ובטווח החופש) מחומר המקור; אנשים מתלוננים בלי סוף על כך שהעיבוד "רצח" את הקומיקס המקורי. עם זה אין לי בעיה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) אני יכול להבין לגמרי את זה לגמרי ולהזדהות עם רגשות המעריצים (בתור אחד שהיה כמה פעמים בצד הזה).
אבל כשהיוצר המקורי *ליטרלי* היה נוכח ומעורב לחלוטין בכל שלבי העיבוד, כשניכר לגמרי שיוצרי העיבוד ניסו להישאר נאמנים ברמ"ח איבריהם למה שהפך את סנדמן למה שהוא, אנשים עוד ממשיכים להתלונן? הסדרה, by far, היא אחד מהעיבודים הכי נאמנים ומכבדים לחומר המקור שיצא לי לראות עד כה.
אז נכון שהיא עשתה מספר שינויים והתאמות בשביל להתאים את עצמה לתקופה שלנו ולפורמט הטלוויזיוני המוכר (דוגמא אחת כזו ואחת מהאהובות עליי ביותר מהעונה הזו – הרחבת הרקע של הקורינתי והבחירה לתת לו יותר "בשר" על מנת להפוך אותו לאנטגוניסט הראשי של העונה. כשקראתי את שני האוגדנים הראשונים הרגשתי שיש משהו קצת off בדמות של הקורינתי, אבל הסדרה לא רק שחיבבה אותו עליי, היא גם העמיקה את הנקמנות שלו כלפי חלום בכך שהיא מסבירה למשל שהוא למעשה עומד מאחורי היכולת של ברג'ס לכלוא בהצלחה את חלום לאורך שנים ארוכות, מה שלא מוסבר בכלל באוגדן המקורי), ואפילו שהיא לא באמת הייתה צריכה לעשות את זה כי היא הייתה מאוד woke ופרוגרסיבית במונחים של שנות ה-80, עדיין, לדעתי האישית הסדרה נכנסת לפנתיאון הסדרות שמצליחות גם לחדש וגם לשמר (ובהצלחה ובמידה רבה מאוד) את חומר המקור; מבחינת נושאים ותמות, קווי עלילה ומבחינת הליהוק (ובמיוחד, לדעתי, טום סטארידג', בויד הולברוק, קירבי האוול-בפטיסט, דייוויד ת'יוליס ומייסון אלכסנדר פארק).
ועוד אוסיף שלדעתי סתם חבל להתלונן ולנטפק בגלל פרטים סופר-זניחים (כמו גילאים של דמויות, כבר הגבתי למעלה שאפשר "לתרץ" את זה בעובדה שגם במציאות המוכרת לנו יש אנשים שחוצים את גיל המאה ויותר [וכן, אפילו שומרים על צלילות דעת, אני בעצמי מכיר אישה בת 100+ שצלולה לחלוטין בדעתה], זה אולי נדיר, אבל לא בלתי-אפשרי). אני יודע שיש אנשים שאוהבים לעשות את זה (אני בעצמי "חוטא" בזה לעיתים), אבל זה באמת חייב להרוס את כל התמונה הגדולה?
אני רק בפרק השני אז עוד לא יודע לגבי כל הסדרה, ואני מסכים עם כמעט כל מה שכתבת בעיקרון. אבל זה שניל גיימן מעורב לא אומר שתהיה נאמנות מוחלטת למקור. גם ניל גיימן השתנה, ודברים שהוא יצר אז אולי נראים לו עכשיו פחות טובים. הדוגמא היחידה שראיתי לזה עד עכשיו היא העונש שמורפיאוס נותן לאלכס – בקומיקס הוא היה הרבה יותר אכזרי, וביסס את הדמות של הסנדמן כמישהו מיתי, שיכול להרוס חיי בן אדם מנקמנות – מאוד בדומה לאלים היווניים. זה ביסוס דמות חשוב שמאוד משפיע על העלילה, ומתבטא בעוד מקרים אחר כך. אם שינו את זה אז אני חושש שהולכים להפוך את הדמות שלו למישהי קצת יותר נחמדה, וזה בעיני כן חוסר נאמנות למקור שפוגע ביצירה.
אני דווקא חושב
שלאורך העונה דמותו נשארה די נאמנה לחומר המקור בשני הכרכים הראשונים – יהיר, מלנכולי ואנוכי – למעט אי-אלו הבלחות של גילויי-אמפתיה. זכור לי שגם בקומיקס חלום עובר שינוי ומתרכך בהדרגה; ייתכן שאולי בגלל הפורמט הטלוויזיוני זה מרגיש יותר מזורז.
הבעיה היא שהסדרה לא נותנת שום גיבוי ליהירות הזו
אנחנו יודעים שהוא עוצמתי כי אומרים לנו את זה ומראים אותו עושה דברים "גדולים", אבל שום דבר בעיצוב הדמות לא צועק את זה. המדיום של הקומיקס מאפשר לנו להשלים את החוסר בדמיון (הקול, הבעות הפנים וכו). אבל ההשלמות של הסדרה בהקשר הזה פשוט לא טובות. באופן מעניין, הפעם היחידה שהוא נראה לי עוצמתי זה כשהוא ישב ושתק מאה שנה.
שוב אומר כמו שרמזתי למעלה
אני מבין את הקונספט, פשוט הביצוע פה נורא חלש לטעמי.
מעולם לא קראתי את הקומיקס, ואני לא יודע כמה הוגנת הביקורת שאני אתן על חומר המקור. אני ידוע שהוא מוערך מאוד. מבחינת המסגרת הסיפורית יש כאן משהו בהחלט מעניין. העולם בנוי היטב, מובן, ואני מצאתי את הדמות של איש החול כמעניינת מאוד. דווקא הדמות שמקבלת פה יותר תשבחות (הרוצח הסדרתי שאני לא אתרגם את שמו) היתה אנמית מאוד ולא הפחידה אותי בכלל. אבל אני חייב לומר שכל פעם שניסו להגיד משהו "עמוק", כמו הקרב המגוחך עם לוציפר, או , הרבה הרבה יותר גרוע, הפרק בדיינר שמנסה להתמודד עם שאלה של ילדים בני 6 בתושבה של ילד בן 7, זה היה קרינג'י ברמות של כאב פיזי.
ניל גיימן מאוד מתאים לבני נוער
הוא שואל שאלות פילוסופיות מעניינות, אבל עונה להן בתשובות פשטניות. טכניקת הכתיבה שלו מצויינת, הקריאה כיפית וקולחת, אבל קשה מאוד לקרוא בלי לגחך מדי פעם כאדם מבוגר. ועדיין הוא נורא כיפי, אני מאוד שמחה שנתקלתי בספרים שלו כשהייתי בגילאי העשרה וזכיתי להנות מהם "בזמן הנכון".
ועכשיו כל מה שנותר
זה למצוא מפיקים ורשת שיהיו מוכנים להרים את הכפפה ולנסות לעבד בצורה נאמנה את עלילות "פייבלס".
אני חושב שהתרחקנו די זמן מ"עד עצם היום הזה" בשביל שהקהל יהיה מוכן לנסות את הספין ש"פייבלס" מספקת על מעשיות העם; וחוץ מזה, "סנדמן" פתחה לי את התיאבון לראות עוד עיבודים לקומיקסים של ורטיגו שיהיו מוכנים להשקיע ברמה שבה השקיעו כאן.
זה יכול להיות נהדר בידיים האחרונות.
ואני מאמין שיום אחד זה יקרה.
רק באנימציה, וגם אז לא תודה
אני לא רואה שום דבר שישתפר במעבר מקומיקס לסדרה, ובטח לא כזה שלא ירגיש כמו דברים שנעשו בעבר בשלב הזה.
למה?
גם "סנדמן" נחשבה ל"בלתי-ניתנת לעיבוד" עד שהגיעו נטפליקס ואלן היינברג (אולי לגבי הרמה הכללית של הסדרה עוד אפשר לחלוק; אבל אי-אפשר להכחיש שהם בהחלט הצליחו לתרגם המון פאנלים אייקונים מהקומיקס ואת האווירה הכללית ששורה עליו), אז למה לקבוע שגם שבידיים הנכונות לא יהיה ניתן לתרגם בהצלחה את "פייבלס"?
כי גם סנדמן לא הרוויחה כלום מהמעבר הזה (אחרי שני פרקים)
יש מספיק תוכן בעולם בלי העתקים דהויים במדיומים שפחות מתאימים לסיפורים. אני מבין שיש קהל רחב שלא נחשף לקומיקס שיכול ליהנות מהעולם העשיר והמגניב של "אגדות" (…עד שנגמרת המלחמה הגדולה), אבל לא אכפת לי ממנו. כאמור, זה לא שחסר תוכן איכותי כרגע שחייבים דווקא את פייבלס.
אני, כמי שקרא את הקומיקס, קיבלתי את הגרסא הכי טובה שלו, ואין לי מושג מה זה ישיג ממעבר למדיום טלוויזיוני חוץ מלגרום לעולם הפנטזיה ששוקק ומבצבץ משולי הפריים להפוך למפלצת CGI.
אם היינו חיים בעולם שבו כל עיבוד משפר - היינו חיים בעולם מושלם.
לפעמים נחמד לראות עיבוד שהוא פשוט טוב במדיום שלו, גם אם הוא לא עומד מול המקור. 99.999 אחוז מהעיבודים לא "משפרים".
נכון זה לא שהעיבוד אמור להחליף או למחוק את המקור.
לפעמים כיף ומעשיר לראות פרשנות ויזואלית מעניינת על המסך.
מה שכן, קומיקס הוא כבר מדיום ויזואלי
כך שעיבוד לקומיקס מרגיש פחות מעשיר מעיבוד לספר (במיוחד אם זה חיקוי של פריימים כמו ווצמן או סין סיטי).
נכון
אבל כאמור, אני לא רואה איך עיבוד לייב אקשן יצליח להיות משהו שהוא לא חגיגת CGI סבירה לכל היותר, ואני לא רואה צורך. יש מספיק תוכן כרגע בעולם. אם אני צריך להביע רצונות בקול רם לפרויקטים עתידיים, אני רוצה לדברים שאני רואה בהם את הפוטנציאל לפרוח. אין שום דבר במעבר בין מדיומים (ואחרי כמה וכמה עיבודי קומיקס וספרים, אנחנו יודעים את המגבלות של המדיום הטלווזיוני טוב למדי) שרומז לי שזה יהיה רעיון טוב.
סיכום קצר אחרי שראיתי את הכל
הסיבה העיקרית שהצלחתי להחזיק את כל הסדרה היא שקראתי ואהבתי את הקומיקס, והסדרה הייתה מספיק "נאמנה" כדי להזכיר לי אותו ולגרום לי לחשוב עליו שוב. אבל זה ממש ממש לא מחמאה לסדרה כסדרה. נראה שהיוצרים פשוט ניסו להעמיד את הפריימים של הקומיקס אחד אחרי השני, ואז לחבר אותם בדרך העצלה ביותר האפשרית. שום יתרון של המדיום לא נוצל – הפסקול גנרי, עבודת הסאונד סתמית, הצילום והאפקטים חלשים ואין כאן אף דמות שנותנת הופעה טובה באמת (הכי קרוב הוא בויד הולברוק בתפקיד הקורינתיאן). כמעט כל דבר טוב כאן בא ישירות מהקומיקס, והדבר הכי טוב שאפשר להגיד על העיבוד הזה שהוא הצליח לשמר הרבה מהדברים הללו.
אני די נהנה בינתיים (ראיתי 5 פרקים)
חלוקת הפרקים מצאה חן בעיניי, בינתיים. הפרק הראשון הוא פרולוג שמצית עניין בעולם של הסדרה ובדמות הראשית. פרקים 2 עד 5 הם עלילת חיפוש מקגאפין-ים כשלכל פרק יש arch משלו ובכל זאת יש הרבה נקודות משיקות בין הפרקים (שזה מעולה כי לא ראיתי את הסדרה בבינג' וזה היה נחמד שכל פרק נתן הרגשה של סוף) ובפרק השישי מתחילה עלילה חדשה שממשיכה ומתקשרת עם סוף הסיפור הקודם. לא מבנה פורץ דרך אבל לא כזה שיפריע.
שלושת הפרקים הראשונים היו חביבים. בניית העולם קצת מקרטעת לפעמים. קצת מגזימים עם האקספוזיציות ודחיפת המידע (לא היה מזיק קצת יותר מסתורין). גם העולם הפנטסטי של הסרט הוא לא אחד המוצלחים, אבל את הדמויות אהבתי. הן מגוונות, מעוררות הזדהות אחת אחת, מלוהקות נהדר וכיף לצפות בהן. והצד הויזואלי, למרות האפקטים הלא מרשימים, מאוד נעים לעיניים.
בפרק הרביעי והחמישי הייתה עליה באיכות, לטעמי. כן, הפרק הרביעי כלל את הקרב המטופש בין מורפיוס לשטן (שאותה חיבבתי כדמות) אבל כל השהות בגיהנום הייתה מאוד unnerving ומהנה לצפייה. אבל זה בעיקר הסיפור של הטרמפ של דייויד תוליס שבלט לטובה עבורי. נכון שזו דמות שהוא כבר שיחק בעבר אבל לא אכפת לי. הוא עושה את זה כל כך טוב. והייתי במתח לאורך הפרק לראות איך זה ייגמר. הסיפור עקב אחר הקלישאות הרגילות של סיפור כזה אבל דווקא בגלל זה תהיתי כל הזמן אם זה אומר שגם הסוף יהיה כזה או שהיוצרים מודעים לקלישאות שהם דוחפים והם עושים את זה דווקא בשביל לתת את הסוף הפחות צפוי (והסוף אכן היה יותר ממספק).
החצי שעה הראשונה של הפרק החמישי ממש מבריקה בעיניי. יכולה לעבוד נהדר כסרט קצר שעומד בפני עצמו. הדיאלוגים, הקצב בו מתפתחת העלילה, המשחק והאווירה בכללי. ברגע שמורפיוס נכנס לתמונה ומתחיל להטיף את המסר הלא מעניין שלו הפרק מאבד כמה נקודות. אבל לא הרבה.
עוד נקודה שאני כנראה בדעת מיעוט לגביה היא הקול של מורפיוס שאני רואה שכולם שונאים. לא הרגשתי שיש צורך באפקט קולי פשוט משום שקולו הטבעי של טום סטארידג' כל כך מהפנט ומוצלח בפני עצמו. לי הוא לגמרי העביר את התחושה של ייצור על-טבעי ועוצמתי. אבל אני יכול להבין את הטיעונים האלה, במיוחד מאלו שקראו את הקומיקס והיה להם בראש משהו אחר שהדמות אמורה לשדר.
שימו לב: עלה כעת פרק בונוס לסדרה.
(ל"ת)
פרק פנטסטי
העיבוד שלו לשני הסיפורים הראשונים מתוך האוגדן "ארץ החלומות" היה אדיר.
חבל לי רק שהשמיטו את הסיפור השלישי – "חלום ליל הקיץ" – זה היה יכול להיות לגמרי וואו. מקווה שהם פשוט שומרים את זה לעונות הבאות (שיהיו ונאמר אמן)
מעניין אם זה אומר שהם שומרים על אותה הגישה בדומה לקומיקס – שכל 2 אוגדנים שמתעסקים בעלילה המרכזית מעובדים ישירות לעונה ואילו האוגדנים שאוספים סיפורי-צד יעובדו לפרקי בונוס
פרק הבונוס מצויין
הרבה יותר טוב משאר הסדרה. נראה לי שהם היו צריכים לשמור יותר על המבנה של האנתולוגיות בהתחלה, כדי לבסס את העולם ורק אחרי זה להכניס את עניין הכליאה, זה היה משנה לגמרי את הדינמיקה ואת האמפתיה של הצופים כלפי מורפיוס
אם היו שמים את הפרק לפני זה היה יוצא אנכרוניסטי ומבלבל
זה די ברור שהפרק מתרחש *אחרי* אירועי העונה הראשונה. *אחרי* שמורפיאוס למד בעקבות האירועים "לשחרר" ולנהוג ביותר רגישות כלפי הסובבים אותו.
לא הכל צריך להאכיל בכפית
באופן נראה שהסדרה מפחדת להשאיר איזה מסתורין, בקומיקס בכלל לא היה ברור מי הם ה Endless המסתורין התגלה טיפין טיפין. קודם כל מוות, אחרי תשוקה וכולי
הסדרה מכוונת לקהל רחב יותר, היא חייבת להיות קלה יותר לעיכול.
זה מאוד קשה לעשייה. זה נכון לכל עיבוד ממדיה אחת לאחרת, ונכון שבעתיים כאשר זה עיבוד אל מדיה בתפוצה רחבה.
איבדת אותי כאן...
הסדרה מציגה את האחים של חלום בדיוק כפי שהוצגו בקומיקס. למוות היה בדיוק את התפקיד שלה ב"צליל כנפיה" ולתשוקה ולייאוש יש בדיוק את אותו התפקיד כמו ב"בית הבובות". איפה בדיוק הסדרה הרסה?
ההבדל היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו זה שהם הציגו את תשוקה ממש בקצרה לפני "צליל כנפיה", אבל זה לא כזה ביג דיל; גם בקומיקס זה די ברור מההתחלה שיש לחלום אחים ושברג'ס כלא את האינסופי הלא-נכון.
חוצמזה, אתה טוען שהסדרה מפחדת להשאיר מסתורין?
דווקא הפרק הזה מוכיח ההפך. החלק הראשון של העונה הראשונה בנה את חלום בתור ישות שלא מפגינה רגשות ורגישות לאחרים, החלק השני פירק את זה והראה שבכל זאת יש לו צדדים אחרים. שהוא כן מסוגל ללמוד ולהתפתח. ובפרק זה מגלים (לפחות צופי נטפליקס) שהייתה לו למעשה משפחה אמיתית משלו – אישה שאהב ובן.
הסדרה בנתה את המסתורין סביב הדמות ועכשיו מפרקת אותו בהדרגה.
אם להתייחס לפרק הבונוס
אז כן, הוא בהחלט יותר טוב ממה שבא לפניו. החלק השני והארוך יותר דומה לפרקים אחרים בסדרה, אבל מספר סיפור שלם בצורה לרוב יותר מוצלחת מהפרקים שבאו לפניו. הסצינות של מורפיאוס עדיין הכי חלשות, אבל זה לא באמת הפריע לסיפור בכללותו. ועוד דבר נחמד שאהבתי זה השימוש הדי טוב ב"הקפצה" של העלילה לימינו – למשל איך הלחץ על הסופר מתחזק דרך הקשר עם הקהל בטוויטר/רדיט
אבל החלק הראשון היה בעיני יותר מעניין, כי הוא היה יצוג מצויין לחוויה של קריאה בקומיקס המקורי. זה עיבוד נאמן לסיפור טוב (גם אם לא מדהים) מהקומיקס. מעבר לעובדה שהאנימציה כמובן נותנת חוויה קרובה יותר לסיפור מאוייר, גם האורך (15 דקות בערך) זה פחות או יותר הזמן שלוקח לקרוא את החוברת עצמה. כלומר, ברבע שעה של צפיה קיבלנו הרחבה נאה של "עולם החלומות" והסתכלות עליו מנקודת מבט שונה, יחד עם רעיון מאוד מקורי (העולם שהחלום הקולקטיבי החריב רטרואקטיבית), ונקודת מבט רעננה על היחסים בינינו לבין חיית בית שאנשים תמיד תוהים "מה עובר לה בראש". כיוון שגיימן הוא איש של רעיונות טובים מאוד (יש שיגידו, יותר מאשר ביצוע ארוך טווח בספרים מלאים), החוויה של קריאת הקומיקס היא לעיתים קרובות זיפזופ בין הרעיונות האלו הטובים עד מבריקים האלו, שכל אחד מתמצה ברבע שעה של קריאה תמציתית, לפני המעבר לרעיון הבא.
פרק טוב, אבל היה יכול גם להיות ללא הסנדמן
נגיד פרק מאזור הדמדומים.
הם קוראים לזה בונוס: אבל בעצם נטפליקס מודה שאולי יש משהו בשחרור תוכן בחלקים, שזה מושך את אפקט הבאז. לאט לאט רואים יותר מזה אצלם.
קראתי את הקומיקס יחסית סמוך לסדרה אז היה לי קל להבחין עד כמה היא נאמנה למקור.
ברמת הדיאלוגים (כשצפיתי בסדרה ממש ידעתי מה כל אחד הולך להגיד) ואפילו בהרבה מהחלקים הויזואלים. כמובן שלא הכל אחד לאחד אבל זה בין העיבודים הקרובים שראיתי וחומר המקור הוא לא הכי פשוט לעיבוד. וכשנעשים שינויים הם הרבה פעמים הגיוניים ומוסיפים לסדרה (או כל מיני עדכונים כדי להתאים אותה לאקלים של 2022). קל לראות שגיימן היה כאן עם האצבע על הדופק. באופן כללי הוא בין הסופרים שהעיבודים שנעשים לספריו מצליחים להיות טובים בפני עצמם וגם לכבד את חומר המקור: קורליין, בשורות טובות, אלים אמריקאים (עונה 1 לפחות),אבק כוכבים. אולי לא כולם יאהבו אותם (וגם לא את הספרים) אבל אני לא חושב שהרבה יטענו שהם מביכים את המקור.
אני מקווה מאד שנטפליקס יחדשו לעונה שנייה ויבינו שיש להם משהו טוב כאן. בניגוד לכל מיני ניסיונות אחרים שנעשו לאחרונה על מנת ליצור סדרות בלוקבאסטריות (קאובוי ביפופ, מושלת יופיטר) הפעם באמת הצליח להם.
אני גם חשבתי ככה בהתחלה
אבל כל העלילה של בית הבובות מאוד השתנתה. בעיני זה דווקא היו שינויים הגיוניים, הבעיה בחלק הראשון דווקא הייתה יותר מדי נאמנות למקור, ברמה שהדיאלוגים היו אחד לאחד לפעמים – אבל דיאלוגים של קומיקס הם מאוד קצרים ותמציתיים, ודיאלוגים של סדרה צריכים להיות יותר מפורטים. ובחלק השני דווקא עשו שינויים ששיפרו את הקצב של הסדרה, גם במחיר של להאכיל את הצופים בכפית לפעמים. אני גם ממש מקווה שימשיכו את הסדרה, זה היה העיבוד הכי טוב שאפשר היה לצפות לו לקומיקס.
העדפתי את החלק הראשון דווקא,
24/7, the sound of her wings לדוגמה. הסדרה הייתה בשיאה כשהלכה על מבנה אפיזודי. 4 הפרקים האחרונים הרגישו קצת נטפליקסיים מדי. אומנם המליחו לחבר בין הסיפורים באופן מספק, ללא תפרים גסים, אבל חלק מהקסם אבד כשהסדרה הלכה לכיוון יותר סטנדרטי-בינגי. ואז הגיע פרק הבונוס המוש.
חד משמעית.
הארק של בית הבובות היה פחות מוצלח והאפיזודות פשוט נהדרות.
שני הפרקים שציינת הם יותר עומדים בפני עצמם
ובאמת היו מוצלחים. גם ב 24/7 אגב עשו שינויים משמעותיים במעבר לסדרה. אני יותר התכוונתי לארק הראשי של החלק הראשון, בייחוד לפרק בגיהנום ששם ממש הורגש שמה שעבד בקומיקס לא נראה טוב בסדרה.
אננחו לא הולכים לקבל עונה 2 מנטפליקס, אה?
(ל"ת)
זה טירוף בעיני.
אם הם לא מסוגלים לחדש סדרה כזאת מצליחה – איזה הפקות הם כן רואים בתור הצלחה?
אין להם שום להיט מהתקופה האחרונה.
דהאמר די מצליח. נראה שהם מחפשים סדרות יחסית זולות שכולם מדברים עליהם למשך שבוע ושוכחים מהם.
אבל באמת לא ברור מה נסגר איתם.
רגע, יש ביטול רשמי?
או שאתה מבואס רק מזה שאין אישור עדיין להמשך.
האפשרות השנייה אבל הייתי מהמר על ביטול רשמי.
חודשיים נחשב לנצח במונחי סטרימינג. ממה שאני מכיר את נטפליקס, בהכרזה על חידושים זריזים ובביטולים הם לוקחים את הזמן. מריח לי כמו מקרה קאובוי ביפופ (שבמקרה הזה היה ביטול מוצדק דווקא, בזבוז של כאסף).
ובכל זאת
אם הם היו רוצים לבטל הם כבר היו מודיעים על כך. מה יש להם להסתיר (קאובוי ביבופ שציינת בוטלה יחסית מהר, אחרי חודש)? כנראה שמתנהל מו"מ או משהו.
וכבר היו מקרים בהם לקח זמן לפני שחידשו סדרת סטרימינג לעונה נוספת (דוגמאות מהמותן: לקח ארבעה חודשים אחרי שהסתיימה עונה 2 של "Mythic Quest" לפני שאפל חידשו אותה לעונה שלישית; ולקח שלושה חודשים לחדש את "הארלי קווין" לעונה שלישית) כך שחודשיים זה אמנם הרבה אבל לא הייתי ממהר לקבוע מסמרות.
אופטימיות זהירה: יכול להיות שעדיין מתנהל מו"מ בנושא
"סנדמן" היא סדרה מאוד יקרה להפקה, ולא הייתי מוציא מכלל חשבון שיש עדיין תחרות כיפופי-ידיים בין נטפליקס למפיקים על נושאי תקציב.
הנה, קיבלת
חודשה לעונה 2.
יש גם חדשות טובות בעיבודי קומיקס שגיימן כתב.
הרומן הגרפי violent cases (ללא קשר לסאנדמן) יבויים על ידי קולם מקראתי (סרט הזומבים המושלם הנערה עם כל המתנות) ובן קינגסלי משחק.