מים לא שקטים
The Shallows

גולשת נלכדת על סלע במרחק קצר מהחוף, כשבינה לבין חוף המבטחים מפריד כריש עצבני.

תאריך הפצה בארה"ב: 24/06/2016
תאריך הפצה בישראל: 18/08/2016
כנראה סרט הכרישים הטוב ביותר מאז "מלתעות". מצומצם ואפקטיבי. שיעור בתסריט מוגבל בלוקיישנים ודמויות.

12 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. "מה", חשבו לעצמם המפיקים, "יכול לשפר את 'מלתעות'?"

    אדם קלין אורון

    בחורה בביקיני, כמובן. כל הסרט.

    • לא יפה.

      קודם כל, היא לא לובשת ביקיני. היא לובשת חולצת-גלישה. וחוץ מזה, אני לא רוצה לפסול את הסרט הזה. נכון שהרעיון נשמע רזה מאוד בשביל סרט, אבל כבר עשו סרטים מצוינים על שלושה אנשים במרתף, איש אחד בסירה, איש אחד במכונית, ואיש אחד בארון קבורה. מי אמר שאי אפשר לעשות מותחן מינימליסטי טוב מאישה אחת על סלע, עם כריש?

      1
      Iter Impius ?
      • בנוסף, התסריט של הסרט הזה

        הופיע ב"בלאק ליסט" של 2014. זה לא מבטיח סרט טוב, אבל זה כן רומז על כך שנקודת המוצא של הסרט הזה היתה סיפור מוצלח, ולא "יש לנו בחורה בביקני, עכשיו נעשה מסביב לזה סרט".

  2. סרט האימה/מתח בו מעורב כריש הטוב ביותר מאז "מלתעות"!

    בעצם, מלבד "מלתעות" אני לא חושב שהיה עוד סרט בסגנון שאני יכול לקרוא לו "טוב"… לפחות עד הסרט הנ"ל.

    בכל מקרה, אחלה סרט. מאוד מהנה. בלייק לייבלי מצוינת ונראית מדהים (הסרט בהחלט עוצר לא פעם להתעקב על הגוף החשוף והרטוב שלה, חלק חלק, בסלואו מושן! וגם סצינה אחת בה היא אוכלת תפוח, מאוד מאוד באיטיות כמובן).

    חוץ מזה, השחף שדמותה מתיידדתת איתו ומכנה סטיבן סיגל (הוא אפילו מקבל קרדיט עם השם שלו בכתוביות הסיום!) הוא מועמד ראוי ל"סיידקיק השנה". לא האמנתי כשהסרט גרם לי לדאוג לו כל כך. אחלה של ציפור.

    הסוף אומנם טיפה מוגזם וגובל בפנטזיה, אבל לא מפריע להנאה הכללית.

    מאוד מומלץ.

    3
    עידו, רם קיץ, Jess R ?
  3. היו בשנים האחרונות כמה סרטי "אדם בודד שורד מול הטבע" מצויינים. זה לא אחד מהם.

    אז מה רע בסרט זה? פשוט שום דבר פה לא מרגיש טבעי. זה מתחיל מהדמות הראשית, שהיא יותר צ'קליסט של קלישאות מאשר בנאדם אמיתי, שלרובן (מלבד איפיון מקצועי אחד, שנעשה בו שימוש די טוב) אין שום משמעות של ממש. זה ממשיך עם הדיאלוגים (המעטים), בעשרים הדקות הראשונות שרובם נראים כאילו נכתבו על ידי מחולל אוטומטי, וזה ממשיך עם הדמות של הכריש, שבהתנהגות שלו אין שום תחושה של התנהגות של חיית טרף אמיתית – מצד אחד מתנהג לרוב כמו מכונת הרג חסרת מעצורים, שהמטרה שלה בחיים היא להרוג ולא, נניח, לצוד למטרות אוכל (בעיה ידועה של כרישים קולנועיים), ומצד שני, כשהתסריט דורש (או שמה זה הצורך לתת עוד זמן מסך לגיבור המשנה של הסרט, שעון הצלילה של קאסיו, שחוגג בסרט כאילו זה 1999) הכריש הופך לפתע לדוד יקה שרץ הביתה לצפות ב"מבט" בול על השעון.

    לפה מצטרף הבימוי הצולע של הסרט. סרטים מהסוג הזה הם ממלכת ה"Show, Don't tell", אבל הגישה של הבמאי של הסרט היא "Tell, Tell, Tell". זה מתחיל כבר בהתחלה, שבה הדמות הראשית מבלה חצי פתיחה בתוך המסך של הסלולארי, אבל במקום להשאיר את הפוקוס עליה, בכל פעם שהיא מסתכלת על המסך (בין אם היא מסמסת או עוברת על תמונות), המסך של הסלולארי "מרחף" על הפריים וגונב את הפוקוס, למרות שאין עליו שום מידע משמעותי או כזה שאי אפשר היה להעביר בהצצה חטופה או דרך התגובה של הגיבורה. בהמשך, כשהיא מדברת בטלפון, הסרט מתעקש לא רק להשמיע את שני צדדי השיחה (למרות ששיחה חד-צדדית יכלה להספיק כאן) אלא שוב להחזיר את המסך המרחף עם שיחת וידאו שלא תורמת שום שמץ של מידע. אבל כשהגיבורה נפרדת סוף סוף מהסלולארי (למרות שידידנו שעון הקאסיו עדיין מרחף על פני הפריים חצי מהסרט), מגיעה הבעיה הקלאסית של איך להעביר את התחושות והמחשבות של אדם שנותר לבד. לבמאי פה היה פתרון פשוט – הגיבורה פשוט תגיד הכל. היא תדבר כשהיא במצוקה, היא תתאר את התוכנית שלה (אפילו לא בווייס אובר, פשוט בדיבור) כשהיא מתכננת אותה, היא תסביר מה שהיא הבינה ברגע שהיא הבינה אותו, והיא תודיע שהיא הולכת לגרד מאחורי האוזן רגע לפני שהיא מגרדת מאחורי האוזן.

    והכי חשוב – סרט מהסוג הזה צריך לתת לנו את ההרגשה שאנחנו שם באזור הסכנה, אבל הסרט הזה כמעט אף פעם לא מצליח לעשות את זה – כשהגיבורה גולשת הכל הופך לקליפ גולשים מהניינטיז עם מוזיקה מטופשת ועריכה קליפית מעצבנת. כשאנחנו אמורים להיות במתח יש מוזיקה מותחת, וכשהבמאי רוצה שנשים לב למשהו הוא פשוט עובר להילוך איטי. כמעט אף פעם אין שימוש נכון בסאונד טבעי, בשקט שמתחת לפני הים, בזוית צילום או תנועת מצלמה שמצליחה לגרום לנו לשקוע בתוך מה שקורה.

    הטוב? שעוני צלילה של קאסיו! אל תלכו לגלוש בלעדיהם!

    8
    DBS, GadiW, Galoofy, תמר, שופל, כרובי, Mr.Brownstone, עותק של דינה ?
    • ...אז אפשר להגיד

      שהסרט לא חודר עמוק?

      3
      נמרוד, Octarine, כרובי ?
      • אפשר להגיד שהוא נשאר ב-shallows...

        אבל נראה שאני בדעת מיעוט כאן !:(!

  4. רד פיש, יא מעתיקן! !:-P!

    (ל"ת)

    4
    דורון פישלר, Michael, Jess R, omer ?
  5. סרט מצוין.

    Beetlejuice

    מותח, מלחיץ ועם תצוגה משכנעת של לייבלי. לא מציאותי בעליל, אבל נורא מבדר.

    3
    עידו, רם קיץ, Jess R ?
  6. מים לא שקטים וביקורות רדודות

    במרחק נסיעה קצר מעיירה נידחת כלשהי במקסיקו, בין ג'ונגלים סבוכים ועל רקע שמים כחולים מכחול מוצאת גיבורת הסרט ננסי, גולשת טקסנית וסטודנטית לרפואה בזמנה הפנוי, לגונה קסומה בעלת שם מסתורי. בפינה החבויה מעיני הציביליזציה הזו לא תמצאו דבר מלבד כמה גולשים בודדים, רצועת חוף זהובה ו-wifi באיכות גבוהה יותר מבמרכז תל אביב. שם, בפיסת גן העדן הזו נהגה לגלוש גם אמה של ננסי, שנפטרה לא מזמן לאחר מאבק ממושך בסרטן (לא מהסוג שמתהלך על החוף). כאובת לב על אובדן אמה מחליטה ננסי לקחת פסק זמן מלימודי הרפואה ולנסוע לטיול אחרי צבא.
    מאושרת מהעובדה שהצליחה למצוא את הלגונה המסתורית שמלא אנשים משום מה מכירים בכל מקרה אבל מסרבים לגלות לה את שמה (ההימור שלי: לגונה מסתורית עם כריש. קצת ארוך, אבל קליט), משאירה ננסי את התיק שלה על החוף, מכינה את ציוד הגלישה שלה ונכנסת למים. אך היות ואף אחד לא סיפר לננסי שבלגונה המסתורית עם הכריש יש כריש, סשן הגלישה שלה מסתיים די מהר ובכי רע. היא ננשכת ומוצאת את עצמה שרועה פצועה על סלע קטן במרכז הלגונה, כשמאות מטרים ספורים וכריש קטלני אחד מפרידים בינה ובין חוף המבטחים.
    שמו של הסרט באנגלית, "הרדודים", מתייחס כמובן למים בהם שוהה הגיבורה, אבל הוא יכל באותה מידה להתייחס לכמעט כל ביקורת שנתקלתי בה על הסרט הזה, כולל כמה שנכתבו לפני שהוא בכלל עלה לאקרנים. רובן ככולן עסקו בדמיון בין הסרט לצילומים של ספורט-אילוסטרייטד או פרסומות לבילבונג. מה רבה היתה הפתעתי כשגיליתי שאת רוב הסרט מהדרים קלואזפים של פניה או מקסימום לונג-שוטים של לייבלי זרוקה על סלע ולא שום דבר אחר. זה נכון שהמצלמה מתענגת על גופה במונטאג' קצר בו היא פושטת את בגדיה ומחליפה אותם בחליפת צלילה צמודה להחריד, אבל היא מתענגת באותו האופן גם על הגלים, על החול ועל כמעט כל דבר שנמצא בפריים בכל רגע בסרט. זה לא פורנו בלייק לייבלי, זה פורנו חופים. ולגונות. וגלישה. אוקי, אולי גם קצת בלייק לייבלי. אבל לא יותר מבכל סרט בו מככבים אנשים יפים, לא משנה מה מגדרם.
    עד כאן סוגיית הבלייק לייבלי בבגד ים. ומה לגבי הסיבה הפחות חשובה שלשמה התכנסנו לצפות בסרט הזה, אתם יודעים, העלילה וכאלו? ובכן, כאן הסרט נע בין נפילה לקלישאות ופתרונות עלילתיים מגוחכים ובין רגעים של התמודדות אמיצה של הגיבורה ושימוש חכם במה שהטבע נתן לה (ולא, זאת לא בדיחת ציצים). לייבלי מספקת תצוגת משחק מרשימה למדי גם ברגעים בהם היא מדקלמת שורות מתוך תסריט לא אחיד בעליל. מרבית הדיאלוגים בסרט מאולצים בצורה מכאיבה ודווקא הרגעים שלייבלי מדברת לעצמה או לשחף המגלם את הBFF שלה הם הכנים והמשכנעים יותר בסרט.
    בגזרת ההשואות מרבים להציב את הסרט הזה מול "מלתעות", בזכות נוכחותו של כריש לא סימפטי בשניהם, אבל יותר מעניין להשוות אותו דווקא עם סרטי לוקיישן מוגבל ושחק בודד אחרים, כמו "27 שעות". ובהשוואה הזאת הוא לא ממש עומד: בעוד שהאחרון הם מותחן פסיכולוגי שמצליח לתעד את המאבק הפנימי של הגיבור שלו לא פחות משהוא סרטי מתח יעיל, "מים לא שקטים" הוא בעיקר סרט מתח צפוי מצולם ומשוחק היטב. תובנות על משולש האוהבים בין האדם לטבע ולטכנולוגיה או על חשיבותה של אמונה ברגעי משבר לא תמצאו כאן. אבל הוא גם לא מתיימר. הוא פה בשביל להעביר לכם בכיף שעה וחצי של מתח, בלייק לייבלי ושחף. והוא ממש בסדר בזה.

    7
    Morin, מתן בכר, קיו, שקד גרין, כרובי, broken, Wonder ?
  7. אכן מים רדודים

    אז צפיתי עכשיו בסרט הזה, קצת שיכור, מה שכנראה הפך אותו לקצת יותר משעשע ממה שהוא באמת.

    הסרט מתחיל עם לא מעט אקספוזיציה ותמונות על צג טלפון, שכמו שאמרו פה "מרחף" על הפריים כמה פעמים. זו רק ההתחלה של הסרט להראות לנו כמה הוא מודרני. זה ימשיך אחר-כך עם גו-פרו ושיחות בסקייפ (שאגב, הן קצת חלקות מדי בשביל כאלה שמתנהלות בחוף באמצע שום מקום).

    בלייק לייבלי מגיעה לחוף ומחליפה בגדים, ויש הרגשה שהמצלמה מתחרמנת עליה קצת יותר מדי, אפילו בהתחשב בנסיבות. היא נכנסת, פוגשת עוד אנשים ופתאום זה הופך לקליפ של גלישה עם מוזיקה קצבית. ואז היא יוצאת מהמים. טוב, זה היה סרט קצר.

    היא מדברת עם אבא שלה ויש עוד אקספוזיציה (הסרט הזה נותן ממנה יותר ממה שצריך). וכמובן שאפשר בזמן השיחה שלה איתו להראות את הפרצוף שלה ומסך עם הפרצוף שלו, אבל אז לא יראו כמה מודרני, אז יש הרבה שוטים שבה לא רואים את הפרצוף שלה על המסך כדי שיהיה לסרט תירוץ לשים עוד צג קטן על הפריים עם הפרצוף שלה, כמו שיחת סקייפ אמיתית. וזה פשוט טיפשי. השיא הוא השוט הזה שבה רואים את הפרצוף שלה גם על המסך וגם על הצג ש"מרחף" בפריים. למה?! מצד אחד זה היה מצחיק, ומצד שני העלה לי זכרונות לא נעימים מ"Unfriended".

    אני אפסיק כאן כדי לא להכנס לספוילרים. בגדול זה סרט בסדר. יש בו דברים שעובדים ודברים שלא ממש. התסריט היה די מעצבן. לפעמים הבחורה עושה החלטות מטופשות למדי (ולא יכלתי שלא לחשוב "טוב, אם תיאכלי עכשיו, הבאת את זה על עצמך") ויש כמה פעמים בהם הכריש בבירור יכול להגיע אליה אבל כנראה שלא מתחשק לו באותו רגע. כמו כן, לקראת הסוף יש שוט אחד שהוא בבירור כל-כך מזוייף שהוא די זרק אותי מחוץ לסרט. וחבל, כי עד אז הם הסוו את הזיוף של הסרט בצורה סבירה.

    זו גרסה ימית ופחות טובה של "127 שעות". הסרט בקלות יכל להיות הרבה יותר גרוע, אבל גם אין בו שום דבר טוב במיוחד.

    1
    נמרוד ?
 

כתיבת תגובה

(חובה)