יורשים
Succession

לאחר שבריאותם של אביהם, הראש של אימפריית תקשורת, מתחילה להדרדר – ארבעת הילדים שלו מנסים להתרגל למצב החדש ומתחילים לריב על הירושה.

תאריך הפצה בארה"ב: 03/06/2018
תאריך הפצה בישראל: 04/06/2018

2 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. מזכיר את פוליטיקת מעלה מלך בעונות 1-4 של משחקי הכס

    ג'אמבו

    רק באווירה יותר הומוריסטית ומופרכת, ובהתאמה לזמננו. שחקנים מעולים, כתיבה חדה כמו תער, אני מהמר שהיא עוד תלך ותצבור פופולריות עם השנים.

    2
    אידן (ברווז גומי), Aldo raine ?
  2. Just fucking fantastic.

    Aldo raine

    מה שהופך את הסדרה הזו לנהדרת זה כתיבת הדמויות, הדיאלוגים, והמשחק. כל הדמויות כתובות לעילא ולכל אחת יש את הייחודיות שלה, והייחודיות הזו מרגישה טבעית ולא מאולצת. מאחורי כל מהלך או כל טעות שהדמות עושה שורה של נימוקים שתוכננו מראש. לא משנה כמה הדבר שדמות מסויימת עושה נראה כאילו הוא מגיע משום מקום, או כמה הוא דבילי, מספיק לחשוב ל2 דקות ולהזכר באירועי הפרקים הקודמים, ואתה קולט איך דברים מובילים לדברים ואיך הגענו לאן שהגענו. גם כשדמות עושה משהו דבילי, זה כי יש רצף של אירועים שהובילו אותה לדביליות.

    לפעמים הדמויות אומרות משהו אחד ואתה יכול לדעת שהם מתכוונים לדבר הפוך לגמרי. זה נעשה, כאמור, בזכות כתיבת הדמויות העילאית, ובזכות המשחק הפנומנלי של כל אחד ואחד מהשחקנים, גם מההכי שוליים. הדיאלוגים כתובים ומבוצעים בצורה מאוד ריאליסטית. כששחקנים מבצעים את השורות שלהם, זה נראה כאילו הם אשכרה חושבים על מה הם הולכים להגיד (ומה לא להגיד) למרות שכמובן, כל השורות שלהם כתובות מראש. זה מתבטא בכל מיני גמגומים למיניהם, חצאי משפטים שנגמרים בחרטה ובמעבר אל משפט מתאים יותר, ודמויות שמתפרצות לתוך משפטים של אחרים. לפעמים נראה שלפני סצינה הבמאי פשוט אמר לשחקנים את המניע של כל דמות ואת המטרה שאליה הדמות רוצה להשיג, ולתת להם להתעמת אחד עם השני בחופשיות, מרוב שהאינטרקציות של הדמויות מרגישות טבעיות, ובזכות ההבנה העמוקה של הדמויות מכל שחקן ושחקן. כשהדמויות כתובות ומבוצעות בצורה כזו ריאליסטית זה גורם לחיבור הרגשי אליהם להיות יותר קל וטבעי, וזה מכניס אותך אל תוך העולם שלהם.

    דבר די מדהים שהסדרה מצליחה לעשות זה לגרום לך להזדהות ולרצות בטובת דמויות שלפני שנייה התנהגו כמו חרא של בן אדם, ושממש לפני רגע רצית שיקרה להם הדבר הכי נורא שיכול לקרות. ובאמת, לא משנה מה, כל אחת ואחת מהדמויות מתנהגת כמו בן אדם נתעב, מי יותר ומי הרבה יותר, אבל אתה עדיין יכול להבין אותם ולהזדהות איתם, כי זה סוג העולם שהם נמצאים בו. עולם שמחייב אותך להיות חרא, ואתה צריך לדעת איך להשתמש בזה כדי להצליח. בתחילת העונה הראשונה סימנתי דמות כבן אדם הכי נורא שקיים באנושות ובסוף העונה השנייה אני שמחתי בשבילו כשהוא סוף סוף הגיע לאן שרצה.

    אם בכל זאת צריך למצוא נקודה שלילית אחת (וממש לא משמעותית), זה בשוטים אחרונים של פרקים. הרבה פרקים מסתיימים בשוט שמרגיש כמו שוט רגיל ולא כמו שוט מסיים פרק, שמשאיר לך תיאבון לפרק הבא. גם ההחזקה של השוטים האחרונים היא תמוהה ולפעמים זה מרגיש כאילו הקאט לקרדיטים מגיע מוקדם מדי. יכול להיות שיש חשיבה יצירתית מאחורי זה שתגרום להרגיש משהו מסויים, אבל בשבילי זה פשוט מרגיש חסר קתרזיס ותחושה של סיום ריקני. זה בחירה תמוהה, אבל זה לא כל כך משנה שכן הרבה פעמים הנקודות העלילתיות בסוף הפרק הם אכן מספקות ונותנות לך תאבון להמשך. חבל רק שהעריכה לא תומכת בזה.

    חוץ מהדבר הקטן והכמעט חסר חשיבות הזה, הסדרה מעניינת, מהנה להחריד, ובסך הכל אדירה לאורך שתי עונותיה עד עכשיו.

    והשיר פתיחה אדיר.

    2
    Zeev123, יובל המפוקס ?
 

כתיבת תגובה

(חובה)