טהרן

ישראלית, סוכנת מוסד והאקרית מחשבים נשלחת לבירה האיראנית במשימתה הראשונה. כשהמוסד נכשל במהלך משימת נטרול כור גרעיני, היא מוצאת את עצמה לבד בטהראן.

תאריך הפצה בישראל: 22/06/2020

2 תגובות פתח ספוילרים פתח תגובות ישנות

  1. כמה מסקנות מצפיה בשני הפרקים הראשונים

    1) הוליווד זה כאן. מעבר לכל דבר אחר, "טהרן" היא סדרה שהקלישאה "נראית כמו מיליון דולר" הולמת אותה. סדרה שלא נדרשת לתירוצים על מגבלות ההפקה המקומיות, כי מבחינת העיצוב והצילום היא יכולה להתחרות בכבוד בהיצע הטלוויזיוני הז'אנרי מהוליווד, לרבות רגעים שגרמו לי לתהות "איך הם עשו את זה" – חלק מהצילומים אשכרה גרמו לי להאמין שמישהו בהפקה התגנב לאיראן וצילם שם (כן, ברור לי שזה לא קרה באמת).
    2) היוצרים הישראלים למדו איך לעשות מותחנים. טוב, זה לא ממש חדשות, כבר כמה שנים טובות שהפקות מתח ישראליות כובשות את המסך בארץ ובחו"ל, ובכל זאת "טהרן" מעלה את הווליום במידה משמעותית. לגרום לשעון לתקתק במהלך הפרק זו טכניקה בסיסית של יוצרי ז'אנר, אבל לגרום לו לתקתק בלי הפסקה לאורך *שני פרקים שלמים* זה הישג שגם בסדרות ז'אנר מחו"ל מתקשים להגיע אליו. שאפו.
    3) מצד שני, עשייה קצת יותר מורכבת בז'אנר לא תמצאו פה. אני לא מדבר על אמינות – לז'אנר המותחנים יש היסטוריה ארוכה של הקרבה שלה בשם הדרמה – ובכל זאת, "פאודה", על כל חסרונותיה הציגה סאבטקסט די חתרני על ההרס העצמי של הלוחמים משני צדי המתרס (עם פוקוס על זה הישראלי) ו-"כפולים" הציגה צד לא-מחמיא של שירותי הבטחון שלנו שמוכנים להפוך אזרחים ישראלים מהשורה לכלי-משחק בתרגילים המלוכלכים שלהם. אין מזה כמעט שום דבר ב-"טהרן" – הישראלים (שוב, מצפיה בשני הפרקים הראשונים) מוצגים בעיקר כמקצוענים נחושים וממוקדים ותו לא (עם נציגות חולפת לדור ה-Y הישראלי, שרוצה רק שיעזבו אותו בשקט לשאנטי שלו).
    4) אבל דווקא בהצגת הצד השני, הסדרה הזו מפתיעה. הזכרתי קודם את "פאודה" שאחד היוצרים שלה עבד גם על "טהרן". ישראלים ופלסטינים (מהדיונים שנחשפתי אליהם) רואים את "פאודה" אחרת לגמרי: ישראלים חושבים שהם מקבלים מבט גם על האופן שבו הצד השני תופס את עצמו (ראו תגובה של נמרוד בדף הסדרה פה באתר). פלסטינים, לעומת זאת, מתלוננים שבסדרה הזו בכלל אין כיבוש – לא רואים בה מחסומים, פעילות של כוחות הבטחון הסדירים בגדה, כלום (אחרי שראיתי את העונה הראשונה אני יכול להעיד: דווקא כן רואים, אבל אני מסכים שזה מאוד-מאוד מינורי עד לרמת הכמעט-כלום). היה לי בפלאשבק לדיונים האלה כשקראתי שכלי תקשורת איראנים התלוננו על הסדרה עוד לפני ששידרו אותה, בטענה שהיא עושה דמוניזציה של איראן. אני בטוח שצופים איראנים ימצאו על מה להתעצבן בסדרה – היא כן מציגה את איראן מנקודת מבט מאוד-מאוד ישראלית – אבל נכון לכרגע (שני פרקים, כאמור), דווקא הסיפור האיראני מוצג כמורכב יותר. אזרחי איראן מוצגים שם כמי שכמהים לחיים נורמליים ומנסים לנהל חיים כאלה, בצל ההוצאות להורג והדיכוי המשטרתי. האנטגוניסט של הסדרה – איש בטחון איראני נחוש – הוא גם איש-משפחה מודאג ואוהב. זה לא דוסטוייבסקי, אבל כרגע ניכר שהשקיעו בדמויות האיראניות הרבה יותר מכפי שהשקיעו בדמויות הישראליות בסדרה.
    5) ולסיום. אני די על קוצים לקראת הפרק הבא. בראבו לכל המעורבים בהפקה.

    2
    mook, יחמור פרסי ?
  2. קצת לא ברור למה הלכו דווקא על האיות הזה

    עכשיו מה נקרא לסרט ביופיק על הבחור של CinemaSins?

 

כתיבת תגובה

(חובה)