-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
התאוריה של הכל
The Theory of Everything
סיפורו של הפיזיקאי סטיבן הוקינג, החולה במחלת ניוון שרירים, ואשתו.
תאריך הפצה בארה"ב: 07/11/2014
תאריך הפצה בישראל: 25/12/2014
מתעלה על הביוגרפיה דורשת-האוסקר המצויה בזכות הומור ומבט מפוכח על יחסי הדמויות. ההופעה של אדי רדמיין מדהימה.
Yay!
סיפור חיים יוצא דופן
מצויין. ביו-פיק ביי-דה-בוק
המשחק מעולה ושובה לב. אדי רדמיין מועמד וודאי לאוסקר, אם כי לא נראה לי שיזכה. המוזיקה מהפנטת ושווה לראות רק בזכותה.
אמנם זה בדיוק סוג הסרטים שאני אישית מסמפט מאוד אבל לא נראה לי שהוא ישאיר חותם גדול מדי על עונת הפרסיםֿ. יש בו משהו טיפה סטנדרטי. עשיתו מהוקצעת אבל לא פורצת דרך או חדשנית. מזכיר את The Sea Inside של אלחנדרו אמנבר.
מעניין שמדובר כאן על פיזיקה וחורים שחורים. קיפ ת'ורן מוזכר פעמיים והנה אני רץ עכשיו להקרנת חצות באיימקס שבלינקן סנטר של Interstellar שמבוסס על התאוריות המדעיות של אותו ת'ורןֿ.
נפלאות התבונה ?
(ל"ת)
נפלאות התבונה 2
כן, אין פה שום דבר שלא ציפינו – המלודרמה קיטשית ורגשנית, הסיפור והיחסים בין הדמויות צפויות ומשעממות, אין שום מורכבות בעלילה או בבימוי שהופכים אותו למעבר ממה שיכל להיות, אך המשחק נהדר. לא ברור לי על איזה הומור מדובר במיני ביקורת דג (וגם לא ברור לי איך דורון הצליח לאהוב סרט כזה), אבל אני לא ממש בעדו.
לא, "נפלאות התבונה 2" זה "משחק החיקוי".
(ל"ת)
מבדר בהחלט
עוד מעט ייצא מצב שבו 'התיאוריה של הכול', ביוגרפיה קיטשית ודורשת אוסקר על סטיבן הוקינג, ו'משחק החיקוי', ביוגרפיה קיטשית ודורשת אוסקר על אלן טיורינג, יוקרנו באותם בתי קולנוע ואפילו כמה אולמות זה ליד זה. אני יודע שכול סרט אמור לעמוד בפני עצמו, אבל קשה לי להתייחס לשני הסרטים הללו מבלי להשוות בינהם. אז כן, 'התיאוריה של הכול' הוא ביוגרפיה דורשת אוסקרים קיטשית ביותר (וגם טיפה נמרחת בקטעים מסויימים אבל בקטנה) אבל בניגוד ל'משחק החיקוי', התסריט של 'התיאוריה של הכול' עושה פחות שמיניות באוויר כדי להתחנף לכמה שיותר חברי אקדמיה. נראה שהתסריט נכתב כדי לספר סיפור מלא בלי להעלים דברים (יכול להיות שהם הסתירו את הדברים הקשים באמת, אבל זה פחות בולט לעין ממה שעשו ב'משחק החיקוי'). אדי רדמיין ופליסיטי ג'ונס טובים מאוד והכימיה בינהם מוצלחת. סך הכול לא סרט שמצדיק אוסקר, אבל הוא בהחלט מבדר ומעביר את הזמן בכיף.
נ.ב. מצחיק לראות איך בלי כוונה הסרט מתכתב עם סרטים אחרים שעכשיו בקולנוע. באחת הסצנות בתחילת הסרט אחת הדמויות מדברת על הציורים של ויליאם טרנר (שעליו הביוגרפיה 'מר טרנר') וגם קיפ תורן ותיאוריות החור השחור שלו (שעליו התבססו ב'בין כוכבים') מוזכרות בסרט.
די מקסים.
ארוך מדי, אבל אדי רדמיין מאוד חמוד, ויש לו כימיה מצוינת עם פליסיטי ג'ונס, שהייתה אלגנטית להפליא. רק חבל לי שירדה בעריכה הסצנה שפליסיטי ג'ונס הופכת לחברת כנסת בבית היהודי ואומרת שהאופוזיציה הם חבורה של מגרבצים. אני חושב שזה היה לגמרי מעשיר את הדמות של ג'יין.
חחחחח, יפה..
(ל"ת)
אני מתלבט בין איילת שקד לציפי חוטובלי...
(ל"ת)
תתפרסם ביקורת מלאה לסרט?
(ל"ת)
ייתכן
יכול להיות שאכתוב ביקורת משותפת עליו ועל "משחק החיקוי". לא מבטיח כלום כרגע.
סרט עדין מלא אהבה רגש
הרשו לי להכריז שמדובר בביוגרפיה המושלמת.
סרטים על גאונים תמיד בוחרים בפתרונות הקלים והטיפשים – להראות את הדמות פותרת תרגילים, לא משתלבת חברתית, מגיעה להברקות על ידי צפייה ביומיום והכי חשוב מסכנה.
כאן זה לא המצב, הקריירה המדעית של סטיבן הוקינג היא משנית. יש רק שוט אחד שלו פותר תרגילים על לוח וגם זה רק כדי להראות את תחילת המחלה שלו. סופסוף ביוגרפיה על מדען שמתייחסת אליו כבנאדם ולא כאל ערך ויקיפדיה. בלי פאתוס יתר על המידה, בלי קלישאות, בלי זיופים, סיפור חיים שאין בו דמויות טובות ורעות. משחק פשוט מבריק של אדי רדמיין, באמצע הסרט שכחתי שמדובר בשחקן בריא שמגלם דמות של נכה. גם ג'ונתן הכומר היה דמות משנה מעוררת אמפתיה ועגולה.
סטיבן הוקינג גם "דיבר" בשבחי הסרט. כנראה שבניגוד ל"משחק החיקוי", כאן היוצרים באמת טיפלו בדמויות בחמלה ובזהירות להן הן ראויות, ולא פשוט כתבו תסריט ביי דה בוק כדי לגרוף פרסים.
שתי בקשות לסיכום:
1. בבקשה לבסס את כל הביופיקס מהיום על ביוגרפיות שנכתבו על ידי קרוביהם של מושא הסרט ולא על ידי סופרים. קולנוע טוב גורם לצופה להרגיש, לא ללמוד פרטי טריוויה.
2.שכל מי שיש לו לב בבקשה שיצפה בסרט הזה וימליץ עליו לאהוביו.
תודה ושלום.
בדיוק הפוך נעמה
קרוביהם של מושא יצירה ינסו להחליק על החלקים הלא נעימים ולצייר תמונה מתוקה ולא מעניינת. זו הבעיה שהגקסון פייב (פור) מאחורי הפקת הסרט החדש אודות מלך הפופ מייקל ג׳קסון.
והנה אני חוזר לפליסטי גונס. מה קרה לה?
לפני עשור חזו שהיא הדבר הגדול הבא, כוכבת שהולכת להופיע בשלל סרטים בפרופיל גבוה ולקטוף אוסקרים. והיא די התנדפה. למה?
בחירת פרוייקטים לא מוצלחת?
ממבט חטוף על ה-IMDB שלה זה נראה כמו הגורם המרכזי. כששחקן או שחקנית לא בוחרים פרוייקטים מוצלחים ומצליחים, הפרופיל שלהם יורד ונהיה להם גם יותר קשה להשיג תפקידים נוספים בסרטים טובים ומבוקשים.
או שאתה על הגל ומשיג פרוייקט מוצלח אחרי פרוייקט מוצלח, ככה שכל אחד מזין את הבא, או שאתה ב-downward spiral (יש למישהו תרגום מוצלח לעברית?). דרך אגב, אותו סיפור נכון גם לאדי רדמיין ששיחק איתה בסרט הזה. משחקן צעיר ומבטיח, ועוד זוכה אוסקר, הוא די התאדה. אצלו, די ברור שהפרנצ׳ייז הנוראי חיות הפלא פגע לו די קשות במומנטום. אצלה נראה לי שקשה לשים אצבע על פרוייקט ספציפי. פשוט גוף עבודה לא מוצלח ולא מעניין מספיק.
לא הייתי אומר שאדי רדמיין התאדה
הוא פשוט לא משתתף בהרבה סרטים, אבל כמעט כל הפרויקטים שהוא כן בוחר לעשות מעניינים או לפחות עושים כותרות ('חיות הפלא' אומנם לא טובה במיוחד אבל כן שמרה על אדי בתודעה שלנו). רק שנה שעברה הוא היה מועמד לבאפט"א על ההופעה (הנהדרת) שלו ב-"הרופא הטוב". סרט אחד לפני היה "משפט השבעה משיקגו" המועמד לאוסקר. ושנתיים בין פרויקט מעניין אחד לאחר זה לא הרבה זמן.
לגבי פלסיטי ג'ונס אני מסכים. אני אפילו לא זכרתי מי זאת בלי ללכת לבדוק. אם כי לא מבין למה חזו לה להיות הדבר הגדול הבא. ההופעות שלה מאוד לא זכירות בעיניי.
הוא משתתף בממש מעט פרוייקטים
מודה ש״The Good Nurse״ קצת עבר לידי, אבל בכל זאת, בחמש שנים האחרונות הוא השתתף רק בשלושה סרטים, כשאחד מהם היה חיות הפלא 3 הכושל.
בנוסף לזה, למרות שהסרט האחרון שלו יצא ב-2022, אין לו אף סרט חדש בדרך, רק סדרת טלוויזיה של פיקוק, שזה מתכון די בטוח למשהו שאף אחד לא יראה.
נראה לי שזה די קרוב ל״התאדה״, בטח ביחס למישהו שזכה באוסקר וציפו ממנו לדברים גדולים.
אולי זה פשוט עניין של הגדרה שונה אצלך מאצלי
אבל שלושה סרטים בפרופיל גבוה תוך חמש שנים זה יחסית הרבה. כלומר, זה לא כוכב מדרגה ראשונה כמו כריסטיאן בייל או בראד פיט (שגם לו קורה שהוא נעלם לשנתיים-שלוש לפעמים) אבל זה לא הופך אותו לשחקן שכשמזכירים את שמו אני עושה "וואאאאו, מה קרה איתו בעצם?"
אני מנסה לחשוב על שחקן הוליוודי מצליח ממוצע והוא יוצא סבבה בהשוואות שעולות לי לראש. גם בהשוואות לזוכי אוסקר מהעשור האחרון (חוץ מכוכבי ענק עוד לפני הזכיה שלהם כמו לאונרדו דיקפריו או חואקין פינקס). כי בכל שנה אקראית בעשור האחרון מאז שהוא פרץ, אם מישהו יגיד לי 'אדי רדמיין' אני ישר אחשוב 'כן, ראיתי סרט איתו השנה/שנה שעברה'.
אני חושב שthe good nurse היה סרט בפרופיל ממש נמוך
שכמעט לא התלהבו ממנו או דיברו עליו. כמו סרטי כריס אוונס של השנה. אבל משפט השבעה משיקגו היה דיבור ב2020. היא הייתה שנה כל כך שחונה עד שאוסקר בייט שבשנה נורמלית לא היה מקבל רבע יחס הפך להיות אחד מהמובילים במירוץ לאוסקר. והוא נתן שם אחלה הופעה. וכם תפקיד הנבל הקאמפי שלו בעלייתו של גופיטר די מגניב במבט לאחור.
הוא כמעט היה מועמד באוסקר
זה לא פרופיל הכי גבוה שיש, אבל גם לא "ממש נמוך".
נשבעת לך
שכשראיתי את השם שלו מוזכר איפשהו לאחרונה, לקח לי שנייה להיזכר מי זה. בתפיסה שלי הוא לגמרי נעלם בשנים האחרונות.
מניחה שאני גם מתייחסת שונה למישהו שעדיין נמצא בשלב יחסית מוקדם בקריירה שלו לעומת מישהו כמו בראד פיט או לאונרדו דיקפריו, שכבר באמת לא נשאר להם כלום להוכיח ויכולים להיות סופר סלקטיביים עם הפרוייקטים שהם בוחרים, ולקחת הפוגות ארוכות בלי שזה יפגע בביקוש שלהם. זה נתפס אצלי שונה מאשר מישהו שאמור להיות בשלב ה- hot young talent של הקריירה שלו.
אבל תכלס, רדמיין כן מוכשר, ותפקיד אחד מוצלח בפרוייקט מספיק נצפה יכול לשנות את התמונה לגמרי. נחיה ונראה.