(לא ש-"כביש הזעם" לא אחלה, כן? אבל האלרגיה שלי לפרנצ'ייזים היא משהו ידוע).
שמחתי עוד יותר לגלות שהסרט כבר בפוסט-פרודקשן, ומככבים בו טילדה סווינטון ואידריס אלבה.
ואז קראתי את התקציר ו… אה?
סרט מרהיב שמעלותיו מפצות על חסרונותיו.alonב-02/09/2022 09:35
סרט מרהיב שמעלותיו מפצות על חסרונותיו.
alon
פורסם ספטמבר 2, 2022 ב 9:35
מבחינה ויזואלית הוא מהפנט, שני השחקנים הראשיים נפלאים בתפקידים שלהם, וסיפורי האגדות של הג'יני מכשפים ושוברי לב. אגב, כיוון שרובם מתרחשים באיסטנבול, הרי שלפחות שליש מהסרט מתנהל בתורכית. יש בסרט גם רגעים של הומור ביזארי (למשל, ההרמון של איברהים הנרפה), או ביזאריות לשמה (התזמורת של איש אחד שהיא שלמה המלך). נדמה לי שזה גם הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שמתייחס לקורונה – רואים אנשים במסיכות, בעיקר במקומות סגורים. השיחות בין אלתיאה* לג'יני מרתקות וטעונות, והייתי שמח לדעת עליהם אפילו יותר. הסיפור על שלמה המלך ומלכת שבא הזכיר לי ספר שקראתי בילדותי, "חוכמת שלמה המלך" שמו, ובו אוסף אגדות וסיפורים מרתקים (באחד מהם, למשל, אשמדאי מתחזה לשלמה ומגרש את המלך לקצווי ארץ; הוא נחשף בסופו של דבר בגלל כפות רגליו שאינן אנושיות). לקראת הסוף הסרט קצת מאבד תנופה לטעמי, והסיום שלו הותיר אותי עם תחושה של "מה, ככה?" (וגם משהו בחוקיות לא היה ברור לי – אלתיאה הייתה אמורה לבקש 3 משאלות, והיא סיפקה רק אחת. מה בדיוק קורה עם הג'יני אם כן? [hiddentext]הסרט הבהיר שדבר כזה יהיה קטסטרופה עבורו)[/hiddentext] אבל בכל זאת, אני חושב שראוי לתת לו סיכוי. למרות היותו סיפור אגדה צבעוני וגרנדיוזי, הוא לא מסתיר בצל דברים איומים כמו שליטים אכזריים, ניצול נשים ודברים שאגדות של פעם הדחיקו או קיבלו כמובן מאליו. יש בו גם לא מעט דם ועירום, יש לציין.
ההתרשמות העיקרית שלי: זה סרט שרצוי מאוד לראות על המסך הגדול, ומהר, לפני שייבלע חזרה למנורת הקסמים שלו.
* אלתיאה, אגב, היא מילה ביוונית ופירושה "אמת", מה שהולם את מקצועה כחוקרת סיפורים (ובו זמנית מתנגש איתו).
שמחתי ועלצתי לגלות שג'ורג' מילר עושה משהו חוץ ממקס הזועם בימינו
(לא ש-"כביש הזעם" לא אחלה, כן? אבל האלרגיה שלי לפרנצ'ייזים היא משהו ידוע).
שמחתי עוד יותר לגלות שהסרט כבר בפוסט-פרודקשן, ומככבים בו טילדה סווינטון ואידריס אלבה.
ואז קראתי את התקציר ו… אה?
סרט מרהיב שמעלותיו מפצות על חסרונותיו.
מבחינה ויזואלית הוא מהפנט, שני השחקנים הראשיים נפלאים בתפקידים שלהם, וסיפורי האגדות של הג'יני מכשפים ושוברי לב. אגב, כיוון שרובם מתרחשים באיסטנבול, הרי שלפחות שליש מהסרט מתנהל בתורכית. יש בסרט גם רגעים של הומור ביזארי (למשל, ההרמון של איברהים הנרפה), או ביזאריות לשמה (התזמורת של איש אחד שהיא שלמה המלך). נדמה לי שזה גם הסרט ההוליוודי הגדול הראשון שמתייחס לקורונה – רואים אנשים במסיכות, בעיקר במקומות סגורים. השיחות בין אלתיאה* לג'יני מרתקות וטעונות, והייתי שמח לדעת עליהם אפילו יותר. הסיפור על שלמה המלך ומלכת שבא הזכיר לי ספר שקראתי בילדותי, "חוכמת שלמה המלך" שמו, ובו אוסף אגדות וסיפורים מרתקים (באחד מהם, למשל, אשמדאי מתחזה לשלמה ומגרש את המלך לקצווי ארץ; הוא נחשף בסופו של דבר בגלל כפות רגליו שאינן אנושיות). לקראת הסוף הסרט קצת מאבד תנופה לטעמי, והסיום שלו הותיר אותי עם תחושה של "מה, ככה?" (וגם משהו בחוקיות לא היה ברור לי – אלתיאה הייתה אמורה לבקש 3 משאלות, והיא סיפקה רק אחת. מה בדיוק קורה עם הג'יני אם כן? [hiddentext]הסרט הבהיר שדבר כזה יהיה קטסטרופה עבורו)[/hiddentext] אבל בכל זאת, אני חושב שראוי לתת לו סיכוי. למרות היותו סיפור אגדה צבעוני וגרנדיוזי, הוא לא מסתיר בצל דברים איומים כמו שליטים אכזריים, ניצול נשים ודברים שאגדות של פעם הדחיקו או קיבלו כמובן מאליו. יש בו גם לא מעט דם ועירום, יש לציין.
ההתרשמות העיקרית שלי: זה סרט שרצוי מאוד לראות על המסך הגדול, ומהר, לפני שייבלע חזרה למנורת הקסמים שלו.
* אלתיאה, אגב, היא מילה ביוונית ופירושה "אמת", מה שהולם את מקצועה כחוקרת סיפורים (ובו זמנית מתנגש איתו).
ועוד מעלה: הוא עשה לי חשק להכין את עוגיות החומוס-ציפורן-פיסטוק הנימוחות שהג'יני מציע לאלתיאה.
(ל"ת)
אשמח למתכון אם אתה מוצא
(משפט שלדעתי בחיים לא נאמר בעין הדג)
מצאתי, מצרף קישור:)
https://www.haaretz.co.il/food/sandwiches/breads/2021-06-09/ty-article-magazine/0000017f-defe-df7c-a5ff-defe4e110000
מדהים, מדהים, מדהים.
ג׳ורג׳ מילר עושה אגדה למבוגרים סטייל גיירמו דל טורו וזה נהדר. בהחלט סרט שצריך לבוא אליו עם הציפיות הנכונות.
מדהים, מדהים, אויש לא מה פתאום מה אתה עושה ג'ורג מילר
אבל ביקורת מחר תרחיב על הנושא
יש לי תחושה שאתה לא תקל על הצרבת שלי.
(ל"ת)