ביקורת: טוגו

בניגוד לשמו, "טוגו" הוא לא סרט על המדינה האפריקאית טוגו, וגם לא על חברת הנעליים. "טוגו" הוא סרט על כלב שהוביל מזחלת דרך הרי אלסקה המושלגים בשנת 1925 במטרה להשיג תרופות עבור עשרות ילדים בכפר מבודד שלפתע חלו כולם במגפה. זה לא מפתיע אם לא שמעתם עליו מעולם – זהו סרט של דיסני פלוס, ובגלל שהוא לא רימייק או ספינאוף של אף סרט מצוייר שלהם או של יקום מארוול, אז למי אכפת ממנו.

ואני אפילו אגיד ש"טוגו", עם כל אהבתי אליו, הוא ככל הנראה לא הסרט הטוב ביותר שלא ראיתם משנה שעברה. לנוכחותו ברשימה הזאת יש כמה סיבות: הראשונה היא שמסתבר שבשנים האחרונות אני בעצם מנהל איזה אתר קולנוע או משהו ואני יכול לכתוב על איזה סרטים שבא לי, ועל כן כבר הקדשתי פה לא מעט מילים ליצירות כמו Primal, Buffaloed, "צבע מחוץ לחלל", "אמנות ההגנה העצמית", "קולות רקע", ועוד. השנייה היא שבעוד שכן כמה יצירות ברחו להן מהמלצות גורפות כמו "באקארו", "גופו של הצלוב", "נומאד", ו"פיק איט אפ!", כולם קצת ספציפיים מדי או קצת כאלה שבעוד שמאוד אהבתי אותם, אני לא מוצא להט לכתוב עליהם. השלישית היא שבטוגו יש כלבים, וכלבים הם חמודים, אז בואו נדבר על טוגו.

אוקיי, להגיד ש"טוגו" הוא פשוט "כלבים" זאת הפשטה נוראית של סרט שאפילו אם הוא לא הסרט הטוב ביותר של 2019, ואפילו לא העשירי או העשרים וחמישה, הוא באמת סרט טוב וכיפי. אני לא בטוח איפה הוא ממוקם ביחס לז'אנר "סרטי הכלבים" – הסרטים האלה שכל הקטע שלהם הוא שכלבים הם חמודים, בואו לראות כלבים חמודים ולבכות על כלבים חמודים שעושים דברים חמודים. לא ראיתי את הקלאסיקות של הז'אנר (פרט ל"האצ'יקו", שעל חוסר ההתרשמות שלי ממנו כתבתי כאן) ועל כן אני לא יכול לענות על השאלה האם יכולות המשחק של הכלבלב הראשי משתוות ליכולות הקומיות המופרעות של מארלי מ"מארלי ואני" או האם הוא יותר נוקט בגישה של מת'וד אקטינג למשחק כמו הכלב מ"ילר הזקן".

כי בעצם, לא כל כך ברור ש"טוגו" אמור להיות בכלל חלק מהז'אנר הזה. בעוד שרוב סרטי הז'אנר, כך נראה, מתחלקים בין "כלבים עושים שטויות" ("הצ'יוואווה מבוורלי הילס", "בית מלון לכלבים") ו"בואו לבכות כי כלבים הם חברי אמת" ("מארלי ואני", "האצ'יקו"), "טוגו" הוא בכלל סרט הרפתקאות (אלא שבניגוד ל"הרפתקאות מילו ואוטיס", בשום שלב אין כלב פאג שנלחם בדוב. מצד שני, גם אין התעללות גורפת בבעלי חיים, אז זה מתאזן).

סרטי הרפתקאות קצת נשכחו במרוצת השנים לטובת סרטי האקשן, הפנטזיה והמד"ב (שהם טכנית חלק מז'אנר ההרפתקה, אך יש להם לרוב מוקדים שונים). אולי זה בגלל שהאולפנים מאמינים שאחרי שהם הבטיחו להשמיד עד חצי המלכות, הצופה הממוצע לא יתרגש משום דבר שהוא לא החרבה מוחלטת של 50.1% מהיקום לפחות. "סרט הרפתקאות" רומז על משהו יותר ישן, יותר קלאסי: פחות "מירוץ נגד הזמן במטרה למנוע השמדה של חצי יקום", יותר "לחצות כברת דרך בסופת שלגים על מנת להביא תרופה עבור ילדים חולים". אני דווקא שמח לחזור לסיפורים שבהם ההשלכות הן מקומיות יותר, ולכן גם יותר משמעותיות עבור הגיבורים. בהיפוך האימרה הידועה: כשאתה מציל אלפי בני אדם, זה לא דרמה, זה סטטיסטיקה.

מה שאני אומר זה ש"טוגו" הוא סרט מזן ישן. כמעט מדהים להיפגש בו במרחב הוירטואלי – הוא מסוג הסרטים שהייתם מצפים שיצוצו בחייכם בתור קלטת וידאו שחרשתם בילדות עשרות פעמים. לא כי זה הסרט הכי טוב שהיה בבית, אלא פשוט כי כשרציתם סרט שיעביר שעתיים, ויהיה שילוב מוצלח של כל הדברים שכיף לראות – הרפתקה, הומור ואיכויות קולנועיות – הוא היה שם בדיוק במקום הנכון, עושה את שלו בלי הרבה רעש וצלצולים.

כאמור, "טוגו" מספר את סיפורו של כלב אמיץ וטוב במיוחד והבעלים שלו, לאונרד ספלה (בגילומו של וילם דפו) שנודעו בעיקר בשל חלקם במה שנקרא 1925 Serum Run of , ולמרות שהיה בסיפור הנ"ל מספיק לסרט שלם, יוצרי הסרט החליטו לספר לנו גם את סיפור האוריג'ין של טוגו, וכך אנחנו לומדים על איך שפעם הכלב הטוב היה פעם גור שובב וחכם בצורה בלתי סבירה והיה מבצע מעשי בריחה שלא היו מביישים את הודיני. וכך, יותר משהסיפור הוא עיבוד למסך של אותו מקרה אמיתי ויוצא דופן, הוא בעצם סיפור על ידידותם יוצאת הדופן של וילם דפו והכלב שלו, במה שמזכיר לעיתים סרטי "צמד חברים" משנות השמונים, ומה שהוא בכל מקרה נושא מצוין לכל סרט בכל מקום.

ל"טוגו" יש שלושה כוכבים: טוגו הכלב, שמגולם על ידי שלל כלבים שהם כולם כוכבים טבעיים כי הם, ובכן, כלבים, ושני כוכבים יותר מפתיעים: וילם דפו וג'וליאן ניקולסון. דפו זוכה לגלם פה דמות שהוא לא מרבה לגלם – גיבור קלאסי רגיל. בשנים האחרונות דפו זוכה לקאמבק משמעותי (שצבר תאוצה עם המועמדות שלו לאוסקר ב"פרויקט פלורידה") ומוצג לא רק כ"שחקן דמויות" או "שחקן משנה" אלא גם כשחקן ראשי שיכול להוביל סרט שקהל היעד שלו הוא ילדים – מעין שלב ה"סבא חביב" שאף פעם לא ממש חשבנו שהוא יכול להגיע אליו. ג'וליאן ניקולסון ("אוגוסט – מחוז אוסייג'", שמגלמת את אשתו הצעירה, מוכיחה שמדי פעם משתלם ללהק שחקניות מוכשרות לתפקידים סתמיים כי הן יהפכו את התפקיד למשהו שהוא הרבה מעבר.

אז למי שרוצים סרט הרפתקאות "ישן" שכזה, עם שחקנים איכותיים וכבוד למקצוע ולכלבים – "טוגו" הוא לחלוטין הסרט הנכון בזמן הנכון, בייחוד עבור הורים שמחפשים לילדים שלהם סרט קצת שונה (אפילו אם הוא עדיין של דיסני). בונוס: הסרט מתקן קונספציה היסטורית (אם כי עדיין יש בו כמה אי דיוקים) בנוגע לכמה "באלטו" (שעליו דווקא יש סרט מצוייר ולא אמיתי) עשה בסיפור הנ"ל וכמה קרדיט מגיע לו. ואם "לעשות סרט שלם רק בשביל לזרוק דיסים על כלב" זאת לא סיבה הזויה ומופרכת ונפלאה לעשות סרט, אני לא יודע מה כן.