רובוטריקים 3

חדש בסדרת "רובוטריקים": בפעם הראשונה, אפשר להבין מה קורה בסצינות האקשן. לרוע המזל, מתברר שמה שקורה לא מעניין
שם רשמי
רובוטריקים 3
שם לועזי
Transformers: The Dark of the Moon
סרט מס' 3 בסדרת רובוטריקים

‏"רובוטריקים 3" הוא זבל.‏

וזה כל כך מובן שכבר אין מה להתפלא על זה. זבל הוא חלק חשוב מחיינו בעולם המודרני. יש חדר ‏זבל בכל בניין, ובכל שבוע מגיעים פועלי זבל עם משאית זבל ולוקחים את הזבל למקום עם עוד ‏זבל. אם הייתם הולכים למסעדה, ובמקום אוכל הייתם מקבלים זבל, היתה לכם סיבה טובה מאוד ‏להתלונן; אבל כשאתם נכנסים לחדר זבל, אתם לא מתפלאים על כך שמסריח שם, נכון? אם אתם ‏לא רוצים להריח זבל, אל תיכנסו לחדר זבל; ואם אתם לא רוצים לראות זבל, אל תראו סרטים ‏בסדרת "רובוטריקים". אם בכל זאת הלכתם לסרט – כמוני – אין לכם זכות להתלונן. הרי לא היתה ‏שום סיבה להאמין שהסרט החדש יהיה שונה משני הקודמים. למה שישנו משהו? הזבל הזה הרי ‏מכניס הרים של כסף.‏

אבל בואו נשחק כאילו אתם לא מכירים את הסדרה, ולכן לא ידעתם שנתיים מראש שהסרט הזה ‏יהיה מיועד לאנשים שלפחות שבעים אחוז מהמח שלהם התייבש ונבל מחוסר שימוש. נגיד שאתם ‏מתלבטים האם ללכת לסרט או לא. "רד", אתם אומרים, "הסרט החדש הזה, 'רובוטריקים 3', איך ‏הוא? טוב או רע? ועל מה זה בכלל? אנחנו כל כך במתח!". ובכן, אני שמח להפתיע אתכם ולומר ‏שהעלילה היא קישקוש מטומטם, שהדמויות בלתי נסבלות, שהסרט כולו מצולם כמו פרסומת ‏לדאודורנט ושיש פעלולים מעולים שמבוזבזים על סצינות אקשן מבוימות גרוע.

אבל רגע, תמשיכו ותשאלו, מה העלילה? ועל זה אני אענה, זה משנה? זה בטח לא משנה למי ‏שכתב את הסרט או ביים אותו. הסרט מתחיל כשסם וויטוויקי (שיה לה-באף) מחפש עבודה, מה ‏שמיד מעלה את השאלה למה, מדוע וכיצד מישהו בעולם הזה מאמין שמעניין לנו את התחת מה ‏קורה לסם וויטוויקי, ואיזה אדם שפוי יכול לחשוב שבסרט שכולל רובוטים ענקיים מהחלל צריך ‏לבזבז דקות מסך יקרות על בהיה בשיה לה-באף. לסם וויטוויקי יש חברה חדשה, לאחר שהחברה ‏הקודמת שלו, מייגן פוקס, פוטרה מהסדרה (היעלמות שמתורצת בסרט באמצעות משהו כמו שתי ‏מילים), החדשה מגולמת על ידי איזו דוגמנית בגדי ים שאת השם שלה לא טרחתי לזכור, והיא ‏בהחלט בעלת הכשרונות המתאימים כדי להיות דוגמנית בגדי ים, אבל חסרה את הכשרונות ‏המתאימים כדי להיות שחקנית. מייגן פוקס היתה נעל; הזאתי החדשה גרועה יותר. היא מאלה ‏שממש משתדלות לשחק, אבל כל שורה שניה שלהן גורמת לך לתפוס את הראש או לפרוץ בצחוק, ‏או שניהם ביחד. יש גם שחקנים טובים בסרט: פרנסס מקדורמנד, ג'ון טורטורו וג'ון מלקוביץ'. יש ‏להבהיר שאני משתמש בביטוי "שחקנים טובים" כדי לציין את ההערכה שלי לפועלם באופן כללי, ‏לא למה שהם עושים בסרט הזה.

ואז, הפתעה: יש גם רובוטים בסרט! הפעם הם מחפשים חללית סייברטרונית שהתרסקה לפני ‏מיליוני שנים על הצד האפל של הירח. בואו נעזוב רגע את זה שהסיכוי שחללית ממערכת שמש ‏אחרת תתרסק לגמרי במקרה דווקא על הירח שלנו הוא 1 למספר עם כל כך הרבה אפסים שאני ‏לא אחיה מספיק זמן כדי לכתוב את כולם, ונתרכז במושג "הצד האפל של הירח". אנשים שהמח ‏שלהם עדיין פועל מבקשים למסור: הצד האפל של הירח הופך לצד המואר של הירח כל 15 יום ‏בערך. בנקודה מסוימת הסרט אפילו טורח ומבהיר מפורשות ש-"הצד הרחוק של הירח הוא ‏הצד ‏האפל". ובכן, חברים, לא. לא ככה זה עובד. מצד שני, לפי גירסת הסרט, האסטרונאוטים ‏מאפולו 11, שנחתו על הירח, עשו סיבוב של 21 דקות בחללית ההיא. זה אומר שהם הלכו ברגל ‏בתוך 21 דקות מצד אחד של הירח לצד השני ובחזרה? מייקל ביי יודע שהירח לא באמת ‏בגודל של מטבע, וזה שהוא נראה ככה זה רק כי הוא מאוד רחוק, נכון?‏

אופס, פתאום גיליתי שאני מנטפק סרט בסדרת "רובוטריקים", איזה אהבל אני. זה לא יקרה שוב. ‏בכל מקרה, בחללית ההיא יש רובוטריק זקן ואדום, עם חמישה עמודים שאיתם הוא רוצה לבנות ‏גשר לסייברטרון. ואז השקרניקים רוצים לבנות את הגשר למטרות שלהם, וסם וויטוויקי עושה עוד ‏כל מיני דברים שלא מעניינים אף אחד ביקום המוכר, ומגהטרון מתחפש לבדואי, והרובוטים ‏נלחמים.‏

וזה הרי מה שחשוב. באנו לראות רובוטים נלחמים. ופה – הפתעה – יש התקדמות! "רובוטריקים ‏‏3" מצולם בתלת-מימד, כידוע, ומכיוון שלסרט לא חסר תקציב, ביי הביא בתור יועץ לענייני תלת-‏מימד את האיש שמבין בעניין יותר מכל אחד אחר – ג'יימס "אני עשיתי את סרט התלת-מימד ‏היחיד ששווה משהו" קמרון. רגע מפתח בתהליך הייעוץ התרחש כשקמרון הביא לביי סטירה ‏מצלצלת (או לפחות ככה אני אוהב לדמיין את זה. ולדמיין את זה שוב. ושוב) וצעק עליו, "אתה לא ‏יכול לערוך כל סצינת אקשן כאילו היא היתה סלט ערבי! אי אפשר להבין ככה שום דבר!". וכך קרה ‏שלמרות הכל, יש הבדל מהותי אחד בין "רובוטריקים 3" לבין הסרטים הקודמים בסדרה: עריכת ‏הבלנדר נעלמה, השוטים ארוכים יחסית ולא רועדים, ולכן, בפעם הראשונה בסדרה, אפשר להבין ‏מה קורה בסצינות האקשן. לרוע המזל, התברר שמה שקורה לא מעניין. זה גם לא פתר את ‏הבעיות האחרות של האקשן בסרט, כמו למשל העובדה שהרובוטים עדיין נראים כמו מזבלות ‏מהלכות – הפעם עוד יותר מהרגיל, כי בזמן שעבר מאז "רובוטריקים 2" הם הפכו לפריכים הרבה ‏יותר: אם פעם היה כמעט בלתי אפשרי להרוג רובוטריק, ‏עכשיו הם קורעים אחד לשני איברים ‏ואת הצורה באופן כללי לעתים קרובות.‏

‏ וכמובן, קיימת גם הבעיה החמורה יותר, והיא שמייקל ביי לא יוכל לביים סצינת אקשן טובה גם אם ‏חייו יהיו תלויים בכך. השעה האחרונה של "רובוטריקים 3" היא פחות או יותר כולה סצינת אקשן ‏אחת ארוכה מאוד, ואין ספק שקורים שם דברים מגניבים, או לפחות, מגניבים על הנייר. כמעט כל ‏רגע בעל פוטנציאל נהרס. למשל, אחד התסריטאים הגה רעיון אדיר לסצינת אקשן: היא מתרחשת ‏בבניין שנוטה על צידו, אחרי התקפה של משהו שנראה כמו הכלאה בין שקרניק לבין עקלתון חולות. הבעיה היא שהאפקט של "‏OMG‏ הרצפה עקומה" לא עובד בסרט שבו כל שוט, ‏מ‏"מעבורת חלל מוטנטית ממריאה" ועד ‏ "בחורה יוצאת ממכונית" מצולם על העוקם. אין שום דבר ‏ייחודי בהטיה הצידה, ובגלל שהכיוונים ממילא מבלבלים, קשה לדעת איפה בעצם הלמטה ואיפה ‏הלמעלה ולאן אנחנו מסתכלים ולאיזה כיוון בדיוק נפל עכשיו הוויטוויקי או דוגמנית הפלסטיק שלו.‏

הבעיה היותר קשה היא שזה גם לא אכפת לי. אין אף דמות בסרט שאכפת לי ברמה כלשהי אם ‏היא תחיה או תמות. חלק גדול מהסיפור מבוסס על כך שהוויטוויקי יוצא נגד כל כוחות השחור ‏ומסתכן במוות די וודאי רק כדי להחזיר אליו את האישה שאהב, וזה היה יכול לעזור אם אותה ‏אישה היתה מעוררת שמץ, שביב, רסיס, מיקרון, קווארק של סימפטיה. הקולבית הזאת היא אהבת ‏חייך? תפתח "בלייזר", תראה שם אלף כמוה.‏

כמו הסרטים הקודמים, הסרט גם מנסה להצחיק לפעמים. אלמלא המוזיקה הרועשת וקרקושי ‏המתכות, בזמן הניסיונות האלה היה אפשר לשמוע צרצרים באולם. יש שני רובוטים ‏קטנים, שבטח ‏נשארו מהסרט הקודם או משהו, שמקבלים את תפקיד הקומיק-רליף, ולא עושים אותו ‏שום דבר. ‏התסריטאים ידעו שמקובל שבסרטים יהיו שתי דמויות משניות של מין אהבלים כאלה שרבים זה ‏עם זה, אז הם הכניסו דמויות כאלה לסרט, ורק שכחו לתת להם משהו לעשות או להגיד שמזכיר ‏הומור.‏

אני לא יודע אם "רובוטריקים 3" גרוע יותר או פחות משני הקודמים. השתעממתי כאן פחות ‏מב"רובוטריקים 2", רציתי לדפוק את הראש בקיר פחות פעמים, וסצינת האקשן ‏המאוד מאוד מאוד ‏ארוכה שבסוף לא היתה מונוטונית כמו בסרט השני, אז אני מניח שאפשר לומר שהסדרה ‏משתפרת מסרט לסרט. מצד שני, בסרטים הקודמים לקח זמן עד שהתחלתי להשתעמם, כי בכל ‏זאת רובוטים ענקיים מהחלל והכל. מכיוון שהחידוש שבכך אבד מזמן, במקרה הזה השעמום ‏מתחיל מהרגע הראשון. ‏

אז נשאר רק דבר אחד לכתוב עליו: התלת-מימד, כמובן. רק שהיה לי קל יותר לכתוב עליו אילו ‏הייתי רואה אותו. כאמור, ג'יימס קמרון היה שותף, ורואים על הסרט שהוא צולם בשביל תלת-‏מימד. במהלך הצפיה היה ברור לי שהרבה דברים בסרט אמורים לנצל את עומק המסך באופן ‏מגניב. אבל הם לא. כי התלת-מימד לא עבד. לא עבד במובן שיכולתי להסיר את המשקפיים ולא ‏להבחין בהבדל. לא עבד במובן שרק אם מאוד התאמצתי והתרכזתי יכולתי להבחין בכך שכף היד ‏הרובוטית, שככל הנראה אמורה לבלוט עשרה מטרים אל תוך האולם, נראית אולי, נדמה לי, יכול ‏להיות, טיפה יותר קרובה מהרובוט שמאחוריה. הסרט כהה מדי, אלא מה, ועכור – החלק הזה של ‏האפקט עבד כמו שעון – אבל חוץ מזה, זה פשוט מקולקל.‏

וזה מוזר מאוד, כי אנשים שראו את הסרט באותה הקרנה עצמה טענו שהתלת-מימד לא רק עבד, ‏אלא היה מאוד מרשים. אבל לי נמאס. אני לא יודע אם הבעיה היתה בסרט, בהקרנה, באולם (רב-‏חן דיזנגוף), במשקפיים (שהחלפתי לזוג אחר באמצע הסרט; לא עזר), במקום שבו ישבתי או ‏בעיניים שלי, אבל אתם יודעים מה? כבר ממש לא אכפת לי. שמעתי על הרבה יותר מדי מקרים של ‏תלת-מימד מקולקל. אם תמורת המחיר המופקע שבתי הקולנוע לוקחים על כרטיסי תלת-מימד הם ‏לא יכולים לכל הפחות להבטיח שהתלת מימד פאקינג יעבוד – תמיד, ולא לפעמים, ולא אולי, ולא ‏בערך – אז בכל הנימוס האפשרי, שילכו לדפוק רובוטים חלודים, הם והתלת-מימד שלהם. ‏הסבלנות שלי לבולשיט הזה אזלה סופית. ומכיוון שהתלת-מימד היה האטרקציה היחידה בסרט ‏הזה, ההמלצה שלי, לא רק בתור מבקר קולנוע מטעם עצמו אלא בתור אחד שמעודד צרכנות ‏נבונה, היא:, אל תקנו כרטיס ל"רובוטריקים 3". ומצידי תאכלו קוטג' במקום.‏