אבל מצד שני ראיתי רק את הפרק הראשון. זה לא מה שאני רוצה לדבר עליו. מה שאני רוצה לדבר עליו זה:
ילדה שמגיעה לבית ספר חדשה שהיא שונאת די בלי סיבה ומנסה לברוח ממנו. בית ספר מלא התרחשויות מוזרות ופנטסטיות. ילדה שמגלה שלפתע יש לה כוח לראות את העתיד.
המממ.. מאיזה סרט שיצא גג לפני חודש באותה פלטפורמה זה נשמע לי מוכר?
זה שנטפליקס עושים רק סדרות תיכון זה ידוע. הם יוציאו כל ז'אנר אפשרי בתנאי שהוא בסדרת תיכון, במקרה הזה whodunit, אבל גם את הז'אנר הספציפי הזה כבר היה כמה וכמה פעמים עם טרופים מאוד דומים (נגיד החידוש התמוה לסברינה).
אבל זה ממש לא הסיבה לראות את הסדרה מבחינתי. לא, הדבר שהסדרה עושה הכי טוב הוא השימוש בהומור הדבילי של משפחת אדמס. זה שבו דמות אחת אומרת משהו סטנדרטי (נגיד – "אוי לא, הוא הולך למות!") ודמות מהמשפחה (בסדרה הזו כמעט אך ורק וודנסדיי) עונה לה עם משהו מורבידי (נגיד – "נכון, ולא לבשתי את הבגדים החגיגיים שלי"). ואז כולם מתעלמים מהתשובה וממשיכים כרגיל. זה ה-סימן ההיכר של שני הסרטים של שנות התשעים (ואולי גם של הקומיקס, לא קראתי) וממש הופתעתי לטובה כמה הצליחו לשמור את זה כאן ושזה לא מרגיש מיושן ומביך – להפך, זה הופך את וודנסדיי לשנונה וארסית, וההופעה הבאמת נהדרת של ג'נה אורטגה מצליחה לגרום לקאמבקים האלו להישמע אמיתיים.
מכיוון ששניהם יצאו במקביל אני מניח שזה לא אחד שהעתיק מהשני, אלא שפשוט שניהם השתמשו באותו שק קלישאות שנראו שיותר מדי כותבים משתמשים בו. ב"וונדל וויילד" ו"וונסדיי" לקחו את זה לכיוונים שונים אז לא שאם ראית אחד אין סיבה לראות את השני, וגם בלי "וו"ו" לא הייתי ממליץ על "וונסדיי" – אבל כאמור, זאת לא אי-המלצה שהייתי מנסח בנחרצות מדי, כי ראיתי רק פרק אחד.
אבל נטפליקס מוציאה הרבה דברים דומים. היה את הסדרה דוטה דרגון בלוד שמבוססת על משחקי מחשב ועם דרקונים ואלפים. ויש גם את הדרגון פרינס עם דרקונים ואלפים והתבלבלתי בין הסדרות והדמויות. ואם זה לא מספיק, עכשיו יצא טריילר לסדרה דרגון אייג' שגם עם דרקונים ואלפים. זה כאילו כמעט נטפליקס מזמינה אותך על פי אלוגריתם של מה שנצפה יותר. 3 סדרות אנימציה שנראות אותו דבר עם אותם עיצובים אותו אקשן אותו מבנה.
די עולב, העתק דהוי של מה שהיה טרנדי בניינטיז. שימוש מחפיר בכריסטינה ריצי (שכנראה קלצה בין הצילומים של הצהובות כי המלתחה זהה).רנדלב-07/12/2022 08:00
די עולב, העתק דהוי של מה שהיה טרנדי בניינטיז. שימוש מחפיר בכריסטינה ריצי (שכנראה קלצה בין הצילומים של הצהובות כי המלתחה זהה).
רנדל
פורסם דצמבר 7, 2022 ב 8:00
וונסיי יחסית נערה קורנת וחיובית למה שאני מכיר מימיי כטינאייגר. נכון שהיא מנסה לעטות פוזה גותית ומורבידית אבל בפועל יש לה חיי חברה עשירים וכבר כמה ימים בבית ספר החדש היא צברה חברים שהיא נאמנה להם ופועלת לטובתם. הלוואי כל החטיבה של הייתה כמוהה.
לריברדייל אין רבע מהתקציב והכישרון הטכני שיש בוונסדיי. ואין להם את ג׳ינה אורטגה שהיא פשוט אדירה.
זה כמו הטענה שקודה הוא סרט הולמארק. אני מבין מאיפה זה בא אבל לסרט הזה בפירוש יש סט של כלים שמרומם אותו מעל ההולמארקיות. כנ״ל לגבי וונסדיי וההשוואה לסדרות CW למינהן.
יש ערכי הפקה גבוהים יותר (וטים ברטון, דני אלפמן וקתרין זיטה גונס לא עובדים בגרושים כנראה) אבל בתכלס הסדרה לא כזאת מרשימה הפקתית. מצאי אחוזה נחמדה אבל רבאק עם הestablishing shots הכמעט זהים ולא יפים במיוחד של הטירה מבחוץ, החצר הפנימית, המשרד של וימס (יש לה אח מגניב, הלאה) והכי גרוע, החדר של וונסדיי שנראה כמו סט שמחזרו מקאובוי ביפופ. המפלצת נראת רע. הבנתי שבכוונה הלכו על מראה קומי ומוקצן אבל זה לא מזכיר לי מפלצות מסרטי ברטון המוקדמים כמו התולעים בביטלגוס.
לא כזה התרשמתי מצוות המשחק. גנה אורטגה שעממה אותי, אבל קשה לי להאשים אותה. הניסיון להציג גרסה אנושית וחמימה של וונסדיי אבל לשמור על פאסון הקרח הרגיש יותר מדי כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. האמת שאני לא ממש זוכר אותה בx אז כרגע אורטגה מתחת לראדר שלי. קתרין זיוה גונס שחקנית מזעזעת בעיניי (געגועים לאנגליקה יוסטון המלכה הבלתי מעורערת). בזבוז מטורף של כריסטינה ריצי. שאר קאסט הנוער אנמי ונראים כאילו יצאו מקולקציית הנוער החדשה של h&m. ההשוואה לסדרות cw ממש לא מדוייקת אבל בעיניי לא כזאת רחוקה. זה ממש לא בידור ברמה של דברים מוזרים או אפילו הכתר (סדרה לא קשורה בעליל, אבל נטפליקסית). אפילו את מועדון חצות הנמרח העדפתי. המשכתי איתה מכוח האינרציה ובעיקר כי היא אחלה דרך להעביר נסיעות בלי להפעיל מדי תמוח או לבזבז סדרה טובה על מסך פלאפון.
אבל מציגים לנו את הדמות באופן מסויים והוא פשוט מרגיש צבוע ולא משכנע. יכול להיות שהדמות שלה זה רק פוזה ואם כן היא פוזה באמת מעצבנת. היא אמורה להיות סאדיסטית, אדישה לסביבה ולעולם אבל בפועל היא יוצרת קשרים בין אישיים בקלות רבה מרוב הנערים בגילה. אפשר מההתחלה לוותר על הפאסון הקודר כי הוא מרגיש מזוייף. בהתחלה חשבתי שזה יהיה מרענן ומעניין לצפות בסדרת נוער עם אנטי גיבורה אבל מהר מאד הבנתי שהיא באפי לעניים.
וזה בעייתי כי האפיון הזה הוא מה שהיה אמור לייחד את הסדרה, ההיי קונספט שלה, אך היא מתעלמת ממנו באופן לא אלגנטי. אין לי בעיה אם האפיון הזה לא היה קיים אבל הוא כאן והוא מציק.
וונסדיי אדאמס שהכרנו עד עכשיו הייתה חלק מהמשפחה. היא הייתה אאוטסיידרית כלפי כל אחד אחר כי היא הייתה עמוק בתוך קבוצת השווים של המשפחה המוזרה שלה.
וונסדיי הזאת היא דג מחוץ למים. היא לא רק מבוגרת יותר, היא נמצאת בשלב המרד של גיל ההתבגרות. והיא מחליפה את קבוצת השווים שלה מהמשפחה לחברים. הסדרה גם מאד עוזרת לה – בקבוצת השווים החדשה שלה היא לא אאוטסיידרית, קבוצת השווים שלה היא מוזרה בדיוק כמוה, גם אם בצורות שונות, והיא מתחברת אליה בצורה חלקה יחסית.
אולי הבעיה של הסדרה היא שהיא מתייחסת למשפחת אדאמס כולה לא כאל חבורה של מפלצות חריגות חייזריות, אלא כאל קבוצה של אנשים מוזרים שנמצאת בעולם שבו יש הרבה יצורים מוזרים. תמה מאד משמעותית בסדרה היא קלישאה של התבגרות – שבמהלכה וונסדיי מגלה שהיא יותר מדי דומה להורים שלה, ושגם מורטישה הייתה פעם נערה אאוטסיידרית שפרחה במקום בו המוזרות שלה הייתה יתרון. משפחת אדאמס של הסדרה היא *אנושית* מדי, לא כי היא רוצה להיות אנושית (זאת הייתה התמה של המונסטרים), אלא כי היא מנוהלת על ידי פסיכולוגיה אנושית. וזה מה שחורק.
אח שלה נראה סתם מנידה אבל חסר ישע. אנחנו לא מכירים לעומק את ההורים שלה בסדר אבל הם goofy מדי כדי להיראות מפחידים והפ בעצמם מצפלאים מרמות האופל של ביתם. את הדודמפסטר היא פותרת כחסר חשיבות, סוג של קונדסון. כך שאני לא מרגיש שההסבר שלך מקבל בסיס בסדרה.
למה סדרות נוער עדיין משתמשות בקוויר קודיהג? למה המקום להכניס דמות להטבית לסדרה (האמהות של יוגין בקושי נחשבות דמויות), להטבים צריכים להיות אלגוריה מוזרה ולא מוצלחת לאנשי זאב? לפחות לפני בערך 20 שנה עשו את זה יותר טוב באקס מן 2. בקיצור, עוד נקודת זכות למועדון חצות על פני הנפיחה הלא רצויה מהניינטיז הזו. חבל שהסדרה האלגוריתמית הזו כל כך הצליחה ותעודד את נטפליקס להמשיך ליצור עוד מהשיט הזה.
אכן קלישאה מיושנת ומיזוגנית, בנוסף לקוויר קודינג (מחנה המרה?). אם הם מפחדים להפוך דמות ראשית בסדרה ללהטבית שפשוט לא יטרחו לגשש באיזור הזה עם אלגוריה שלא עובדתרנדלב-09/12/2022 15:27
אכן קלישאה מיושנת ומיזוגנית, בנוסף לקוויר קודינג (מחנה המרה?). אם הם מפחדים להפוך דמות ראשית בסדרה ללהטבית שפשוט לא יטרחו לגשש באיזור הזה עם אלגוריה שלא עובדת
שהיו ל-DC Universe פרפורי גסיסה (שככל הנראה ומן הסתם היו קשורות לבעיות כלכליות ורווחיות) ו-CW ניצלה את זה והזרדזה לקנות מהם את סטארגירל ואת צוות ההפקה שעבדו אצלם לפני ש(ככל הנראה)עמדו להכריז על ביטולה או לפני ש-HBO MAX יקנו אותה (כמו את שאר הסדרות של השירות).
אם רוצים להשוות בין תכנים של CW או לציין דוגמא חריגה מהתבנית הקלאסית של הרשת, עדיף לקחת כדוגמא את "סופרמן ולויס", סדרה שמתעלה בהרבה (כולל סטארגירל, אבל זה כבר עניין שעל טעם ועל ריח) על שאר התכנים של CW מבחינת קשתות עלילה וערכי הפקה ו*חשוב להדגיש – הייתה של CW מההתחלה*.
הסדרה הראשונה ש-CW עמדה מאחוריה מפרק הפיילוט והפגינה, אם יותר לי לצטט אותך, "ערכי הפקה שלא ידעתם שקיימים ב-CW."
"סופרמן ולויס" הייתה הראשונה באמת של CW שהראתה מה הרשת יכולה לעשות באמת עם קצת השקעה בתקציב ובצוות הפקה ותסריטאים.
סדרה שבאמת נותנת עומק וקשתות עלילה אמיתיות לקלארק ולויס באופן שווה מזה שנים, ומפתחת את הדמויות שלהם בצורה עגולה ומורכבת כהורים שעובדים במשרה מלאה.
אני לא מצליחה לזכור כלום ממשפחת אדמסמישיב-26/12/2022 21:57
אני לא מצליחה לזכור כלום ממשפחת אדמס
מישי
פורסם דצמבר 26, 2022 ב 21:57
אני זוכרת שממש אהבתי את הסרטים כילדה אבל לא מצליחה לזכור מה באמת היה שם, מעבר לאיזו אוירה גותית אך באוירה חיננית משהו. לכן, אני מתקשה להשוות את הסדרה לסרט- הדמויות המוכרות העלו בי חיוך אבל לא באמת זכרתי את תפקידן במקור.
נוסטלגיה בצד, ומתוך הבנה שהדמות הזו היא לא הדמות מהסרט הניינטיזי, זו סדרה חמודה. אגיד יותר מזה, היא טים ברטונית בקטע טוב, שזה משהו שלא אמרתי כבר המון המון שנים. אפילו הסרטים היותר מוערכים שלו כמו סוויני טוד היו קצת אובר רייטד בעיני, ודווקא בסדרה הזו מישהו קצת ליטש את הקלישאות שלו וסידר אותן במקום. והתוצר מוצלח כשהוא עומד בפני עצמו- סיפור על ילדה מורבידית בבית ספר של מוזרים.
העלילה לא האמא של המקוריות משום בחינה, סדרת תיכון בנאלית עם אוירה גותית, אבל זה עובד. אני לא יודעת אם הכותבים חשבו שה"טוויסטים" בעלילה יפתיעו מישהו, תאכלס לא הפתיעו בכלל. אבל עבורי זו היתה יותר צפיה קלילה ומהנה במשהו שמרגיש אולי אפילו חצי נוסטלגי.
לא בטוחה למי באמת מיועדת הסדרה. לחובבי ברטון נוסטלגיים? לאנשים שמתגעגעים לTHING? לבני נוער? (זה קצת אלים בעיני עבור ילדים אבל מה אני מבינה)
לואיס גוזמן בתור גומז זו הברקה. רק על זה טיפה בא לי לראות
(ל"ת)
שלא לדבר
על קז"ג בתור מורטישה. גאוני.
איך כבר יש מאות דירוגים?
https://www.imdb.com/title/tt13443470/ratings
כשימד״ב פותחים דירוגים לסדרה שטרם יצאה זה בדרך כלל בגלל שהיו הקרנות מוגבלות כאיזה אירוע.
ויש מצב שיש קצת בוטים שמנסים לנצל את זה.
תענוג
עלילה מהודקת עם פרקים בקצב הנכון ובאורך הנכון.
דרמת נעורים מרעננת: לא מיושנת מדי, לא מודרנית מדי ולא קלישאתית.
ההתנהגויות של הדמויות אמינות וגם האינטראקציות ביניהן.
לא באמת אימה, TV-14 בלי בחינת גבולות.
התרגום לעברית מעולה!
פרק ראשון מעולה.
זה פשוט כיף, זה מוכר אבל מערבב אלמנטים חדשים ומגיש הכל בצורה מדויקת ומבדרת מאד.
ג׳ינה אורטגה נהדרת.
טוב אז אחרי 7 פרקים נשאר רק אחד ואני עדיין מרגיש ככה.
הסדרה פשוט כיף גדול.
בינג' כיפי מאוד
הדבר הכי טוב ומהנה שטים ברטון עשה בעשור האחרון ואולי יותר, ג'נה אורטגה כוכבת ועושה את התפקיד מושלם.
אשכרה נטפליקס הוציאו סדרה טובה וכיפית.
אני לא שותף לתשבחות פה
אבל מצד שני ראיתי רק את הפרק הראשון. זה לא מה שאני רוצה לדבר עליו. מה שאני רוצה לדבר עליו זה:
ילדה שמגיעה לבית ספר חדשה שהיא שונאת די בלי סיבה ומנסה לברוח ממנו. בית ספר מלא התרחשויות מוזרות ופנטסטיות. ילדה שמגלה שלפתע יש לה כוח לראות את העתיד.
המממ.. מאיזה סרט שיצא גג לפני חודש באותה פלטפורמה זה נשמע לי מוכר?
זה שנטפליקס עושים רק סדרות תיכון זה ידוע. הם יוציאו כל ז'אנר אפשרי בתנאי שהוא בסדרת תיכון, במקרה הזה whodunit, אבל גם את הז'אנר הספציפי הזה כבר היה כמה וכמה פעמים עם טרופים מאוד דומים (נגיד החידוש התמוה לסברינה).
אבל זה ממש לא הסיבה לראות את הסדרה מבחינתי. לא, הדבר שהסדרה עושה הכי טוב הוא השימוש בהומור הדבילי של משפחת אדמס. זה שבו דמות אחת אומרת משהו סטנדרטי (נגיד – "אוי לא, הוא הולך למות!") ודמות מהמשפחה (בסדרה הזו כמעט אך ורק וודנסדיי) עונה לה עם משהו מורבידי (נגיד – "נכון, ולא לבשתי את הבגדים החגיגיים שלי"). ואז כולם מתעלמים מהתשובה וממשיכים כרגיל. זה ה-סימן ההיכר של שני הסרטים של שנות התשעים (ואולי גם של הקומיקס, לא קראתי) וממש הופתעתי לטובה כמה הצליחו לשמור את זה כאן ושזה לא מרגיש מיושן ומביך – להפך, זה הופך את וודנסדיי לשנונה וארסית, וההופעה הבאמת נהדרת של ג'נה אורטגה מצליחה לגרום לקאמבקים האלו להישמע אמיתיים.
ונדל וויילד! וונדל ווילד!
נכון? צדקתי במבחן?
וונדל ווילד? הייתי בטוח שהכוונה לבית ספר לטוב ולרע
(ל"ת)
הלוואי והייתי שותף להתלהבות
אבל המעבר של ההומור האדאמס-י לסביבה רצינית פשוט לא עבד לי.
אז מה, בעצם?
(ל"ת)
לא הרבה
מכיוון ששניהם יצאו במקביל אני מניח שזה לא אחד שהעתיק מהשני, אלא שפשוט שניהם השתמשו באותו שק קלישאות שנראו שיותר מדי כותבים משתמשים בו. ב"וונדל וויילד" ו"וונסדיי" לקחו את זה לכיוונים שונים אז לא שאם ראית אחד אין סיבה לראות את השני, וגם בלי "וו"ו" לא הייתי ממליץ על "וונסדיי" – אבל כאמור, זאת לא אי-המלצה שהייתי מנסח בנחרצות מדי, כי ראיתי רק פרק אחד.
לא יודע על איזה סרט אתה מדבר
אבל נטפליקס מוציאה הרבה דברים דומים. היה את הסדרה דוטה דרגון בלוד שמבוססת על משחקי מחשב ועם דרקונים ואלפים. ויש גם את הדרגון פרינס עם דרקונים ואלפים והתבלבלתי בין הסדרות והדמויות. ואם זה לא מספיק, עכשיו יצא טריילר לסדרה דרגון אייג' שגם עם דרקונים ואלפים. זה כאילו כמעט נטפליקס מזמינה אותך על פי אלוגריתם של מה שנצפה יותר. 3 סדרות אנימציה שנראות אותו דבר עם אותם עיצובים אותו אקשן אותו מבנה.
קודם כל הסדרה של דרגון אייג׳ לא יצאה בכלל.
שנית, יש הבדלים עצומים בין הנסיך הדרקון לדוטא.
שתיהן פנטזיה אפית אבל שם זה נגמר. בטח שאין בינהן דמיון בסגנון האנימציה והאקשן.
ובהתבסס על המשחקים של דרגון אייג׳ אני מניח שהסדרה תהיה גם עם קול מספיק ייחודי.
די עולב, העתק דהוי של מה שהיה טרנדי בניינטיז. שימוש מחפיר בכריסטינה ריצי (שכנראה קלצה בין הצילומים של הצהובות כי המלתחה זהה).
וונסיי יחסית נערה קורנת וחיובית למה שאני מכיר מימיי כטינאייגר. נכון שהיא מנסה לעטות פוזה גותית ומורבידית אבל בפועל יש לה חיי חברה עשירים וכבר כמה ימים בבית ספר החדש היא צברה חברים שהיא נאמנה להם ופועלת לטובתם. הלוואי כל החטיבה של הייתה כמוהה.
בקיצור זה עוד ריברדייל. אם כבר אני מעדיף את מועדון חצות כסדרת אימה נוער קיטשית. מודה שבגיל הנכון היא כנראה הייתה מצליחה לגעת בי.
(ל"ת)
עונה אחת של ריברדייל התקשיתי לצלוח, ואת ונסדיי כמעט מתחשק לי לראות שוב.
יש פער תהומי בינהן.
לריברדייל אין רבע מהתקציב והכישרון הטכני שיש בוונסדיי. ואין להם את ג׳ינה אורטגה שהיא פשוט אדירה.
זה כמו הטענה שקודה הוא סרט הולמארק. אני מבין מאיפה זה בא אבל לסרט הזה בפירוש יש סט של כלים שמרומם אותו מעל ההולמארקיות. כנ״ל לגבי וונסדיי וההשוואה לסדרות CW למינהן.
פער ידוע
בערכי ההפקה בין סטרימנג לברודקאסט.
במיוחד בליהוקים שם הפער גדול כבר בין CW לשאר הברודקאסט.
אבל למה להשות דווקא לריברדייל? בגלל הז'אנרים?
ראיתי כמה סדרות CW עד הסוף. מריברדייל השתעממתי מהר.
אולי סברינה השוואה טובה יותר, למרות שלא ראיתי מעבר לפרק.
יש ערכי הפקה גבוהים יותר (וטים ברטון, דני אלפמן וקתרין זיטה גונס לא עובדים בגרושים כנראה) אבל בתכלס הסדרה לא כזאת מרשימה הפקתית. מצאי אחוזה נחמדה אבל רבאק עם הestablishing shots הכמעט זהים ולא יפים במיוחד של הטירה מבחוץ, החצר הפנימית, המשרד של וימס (יש לה אח מגניב, הלאה) והכי גרוע, החדר של וונסדיי שנראה כמו סט שמחזרו מקאובוי ביפופ. המפלצת נראת רע. הבנתי שבכוונה הלכו על מראה קומי ומוקצן אבל זה לא מזכיר לי מפלצות מסרטי ברטון המוקדמים כמו התולעים בביטלגוס.
לא כזה התרשמתי מצוות המשחק. גנה אורטגה שעממה אותי, אבל קשה לי להאשים אותה. הניסיון להציג גרסה אנושית וחמימה של וונסדיי אבל לשמור על פאסון הקרח הרגיש יותר מדי כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. האמת שאני לא ממש זוכר אותה בx אז כרגע אורטגה מתחת לראדר שלי. קתרין זיוה גונס שחקנית מזעזעת בעיניי (געגועים לאנגליקה יוסטון המלכה הבלתי מעורערת). בזבוז מטורף של כריסטינה ריצי. שאר קאסט הנוער אנמי ונראים כאילו יצאו מקולקציית הנוער החדשה של h&m. ההשוואה לסדרות cw ממש לא מדוייקת אבל בעיניי לא כזאת רחוקה. זה ממש לא בידור ברמה של דברים מוזרים או אפילו הכתר (סדרה לא קשורה בעליל, אבל נטפליקסית). אפילו את מועדון חצות הנמרח העדפתי. המשכתי איתה מכוח האינרציה ובעיקר כי היא אחלה דרך להעביר נסיעות בלי להפעיל מדי תמוח או לבזבז סדרה טובה על מסך פלאפון.
אף פעם לא אהבתי את הפרנצ'ייז של משפחת אדמס.
אני רואה במשחק של אורטגה ביטוי מושלם לדמות שבעיקרה כתובה כמו דמות מקורית, ורק מסמנת V על מאפיינים סמליים כדי להיחשב עיבוד של ונסדיי אדמס.
אני גם לא, אין לי היכרות עם החומר בכלל.
אבל מציגים לנו את הדמות באופן מסויים והוא פשוט מרגיש צבוע ולא משכנע. יכול להיות שהדמות שלה זה רק פוזה ואם כן היא פוזה באמת מעצבנת. היא אמורה להיות סאדיסטית, אדישה לסביבה ולעולם אבל בפועל היא יוצרת קשרים בין אישיים בקלות רבה מרוב הנערים בגילה. אפשר מההתחלה לוותר על הפאסון הקודר כי הוא מרגיש מזוייף. בהתחלה חשבתי שזה יהיה מרענן ומעניין לצפות בסדרת נוער עם אנטי גיבורה אבל מהר מאד הבנתי שהיא באפי לעניים.
הפאסון / הרושם הראשוני הוא הדמות המוכרת. ההמשך הוא הגרסה הזו.
תדמית סדיסטית/מורבידית היא כורח שצפיתי מראש.
חיכיתי לראות לאן האפיון יתפתח משם, והתלהבתי מהביצוע.
מלכתחילה חששתי מהקשר לפרנצ'ייז, אבל בזכותו הסדרה קיימת.
הבעיה שהדמות לא התפתחה מהאפיון הזה, אלא היא פשוט דמות שונה לגמרי עם אפיון שמודבק לה באופן מאולץ.
וזה בעייתי כי האפיון הזה הוא מה שהיה אמור לייחד את הסדרה, ההיי קונספט שלה, אך היא מתעלמת ממנו באופן לא אלגנטי. אין לי בעיה אם האפיון הזה לא היה קיים אבל הוא כאן והוא מציק.
אולי
אבל האפיון מהעבר (חוץ מוונסדיי הקטנה) נראה לי כמו פרסונה מזויפת גם כשהוא עקבי.
חששתי מדמות ראשית מגוחכת ושמחתי להתבדות, גם במחיר אי-התאמה לרגעים.
כמו כן, חוקי הייז עדיין פועלים?
למה סדרות נוער עדיין משתמשות בקוויר קודיהג? למה המקום להכניס דמות להטבית לסדרה (האמהות של יוגין בקושי נחשבות דמויות), להטבים צריכים להיות אלגוריה מוזרה ולא מוצלחת לאנשי זאב? לפחות לפני בערך 20 שנה עשו את זה יותר טוב באקס מן 2. בקיצור, עוד נקודת זכות למועדון חצות על פני הנפיחה הלא רצויה מהניינטיז הזו. חבל שהסדרה האלגוריתמית הזו כל כך הצליחה ותעודד את נטפליקס להמשיך ליצור עוד מהשיט הזה.
מי?
לגבי ההמשך, תלוי מה יסיקו מההצלחה, את מה ינסו לשכפל.
איניד, במיוחד בפרק ביקור ההורים
(פרק שקיים בכל סדרת פנימייה מסתבר, כולל מועדון חצות)
בפרק עם ההורים
האמא השתלטנית והאבא הדומם הייתה הקלישאה המיושנת.
למטה הזכרתי את "סטארגירל", אפשר למצוא בה ביצוע של "אמא נוקשה ואבא רחמן" בלי ניחוח סיטקומי-מיזוגני.
אכן קלישאה מיושנת ומיזוגנית, בנוסף לקוויר קודינג (מחנה המרה?). אם הם מפחדים להפוך דמות ראשית בסדרה ללהטבית שפשוט לא יטרחו לגשש באיזור הזה עם אלגוריה שלא עובדת
(ל"ת)
וזה המקום להמליץ על "סטארגירל"
ערכי הפקה שלא ידעתם שקיימים ב-CW.
כתיבה טובה, ייצוג מרשים, פחות איב"י ויותר אהבה לחומר המקור.
הלילה ישודר הפרק האחרון שלה.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
ערכי הפקה שהיא קיבלה על מגש של כסף
משירות DC Universe…
ממש לא של CW בזכות עצמה.
קיבלה על מגש של כסף?
מה זה אומר? בניגוד להפקות אחרות שעבדו קשה כדי להשיג?
אומרת
שהיו ל-DC Universe פרפורי גסיסה (שככל הנראה ומן הסתם היו קשורות לבעיות כלכליות ורווחיות) ו-CW ניצלה את זה והזרדזה לקנות מהם את סטארגירל ואת צוות ההפקה שעבדו אצלם לפני ש(ככל הנראה)עמדו להכריז על ביטולה או לפני ש-HBO MAX יקנו אותה (כמו את שאר הסדרות של השירות).
אם רוצים להשוות בין תכנים של CW או לציין דוגמא חריגה מהתבנית הקלאסית של הרשת, עדיף לקחת כדוגמא את "סופרמן ולויס", סדרה שמתעלה בהרבה (כולל סטארגירל, אבל זה כבר עניין שעל טעם ועל ריח) על שאר התכנים של CW מבחינת קשתות עלילה וערכי הפקה ו*חשוב להדגיש – הייתה של CW מההתחלה*.
הסדרה הראשונה ש-CW עמדה מאחוריה מפרק הפיילוט והפגינה, אם יותר לי לצטט אותך, "ערכי הפקה שלא ידעתם שקיימים ב-CW."
"סופרמן ולויס" הייתה הראשונה באמת של CW שהראתה מה הרשת יכולה לעשות באמת עם קצת השקעה בתקציב ובצוות הפקה ותסריטאים.
סדרה שבאמת נותנת עומק וקשתות עלילה אמיתיות לקלארק ולויס באופן שווה מזה שנים, ומפתחת את הדמויות שלהם בצורה עגולה ומורכבת כהורים שעובדים במשרה מלאה.
ההמלצה היא "צפו בסטארגירל", לא "זפזפו ל-CW".
"סופרמן ולויס" היא עדיין בטווח האיכות של CW, מכל היבט.
"סטארגירל" היא דרמה משובחת עם בניית דמויות מופתית ועלילה מתוכננת היטב.
דמויות משניות בה זוכות לאפיון מורכב יותר מקלארק ולויס.
בסופרמן ולואיס כל הדמויות מקבלות טיפול טלנובלה חוץ מסופרמן ולואיס עצמם.
בסטארגירל אכן יש יותר נשמה, אם כי ערכי ההפקה שלה לא רחוקים מאלה של סופרמן ולואיס.
"סטארגירל" אולי לא מפגינה יצירתיות מעבר לתסריט, אבל הליהוקים טובים והיא נעימה לצפייה.
"סופרמן ולויס" גורפת מחמאות על הפרמיס, על הפוטנציאל (הלא ממומש) ועל עריכת תאורה וצבעים "קולנועית". אפילו עם הבנים של הזוג הראשי היא לא יודעת להתמודד.
כלומר, אם לא היה ברור,
סטארגירל סיימה עונה שלישית ואחרונה והיא עשתה את זה בצורה מושלמת, ואתם צריכים לראות אותה אפילו אם אתם לא אוהבים גיבורי על או סדרות תיכון.
עוד מסורת מהניינטיז שמוטב היה לזנוח- ללהק קתרין זיטה גונס כדמות לטינית למרות היותה וולשית ואירית.
חסר שחקניות לטיניות מוכשרות? וגם זה לא שזיטה גונס היא פצצת כישרון שבלתי אפשרי להתעלות עליה..
אני לא מצליחה לזכור כלום ממשפחת אדמס
אני זוכרת שממש אהבתי את הסרטים כילדה אבל לא מצליחה לזכור מה באמת היה שם, מעבר לאיזו אוירה גותית אך באוירה חיננית משהו. לכן, אני מתקשה להשוות את הסדרה לסרט- הדמויות המוכרות העלו בי חיוך אבל לא באמת זכרתי את תפקידן במקור.
נוסטלגיה בצד, ומתוך הבנה שהדמות הזו היא לא הדמות מהסרט הניינטיזי, זו סדרה חמודה. אגיד יותר מזה, היא טים ברטונית בקטע טוב, שזה משהו שלא אמרתי כבר המון המון שנים. אפילו הסרטים היותר מוערכים שלו כמו סוויני טוד היו קצת אובר רייטד בעיני, ודווקא בסדרה הזו מישהו קצת ליטש את הקלישאות שלו וסידר אותן במקום. והתוצר מוצלח כשהוא עומד בפני עצמו- סיפור על ילדה מורבידית בבית ספר של מוזרים.
העלילה לא האמא של המקוריות משום בחינה, סדרת תיכון בנאלית עם אוירה גותית, אבל זה עובד. אני לא יודעת אם הכותבים חשבו שה"טוויסטים" בעלילה יפתיעו מישהו, תאכלס לא הפתיעו בכלל. אבל עבורי זו היתה יותר צפיה קלילה ומהנה במשהו שמרגיש אולי אפילו חצי נוסטלגי.
לא בטוחה למי באמת מיועדת הסדרה. לחובבי ברטון נוסטלגיים? לאנשים שמתגעגעים לTHING? לבני נוער? (זה קצת אלים בעיני עבור ילדים אבל מה אני מבינה)