עד עכשיו נראה די מבטיחAldo raineב-21/05/2018 20:22
עד עכשיו נראה די מבטיח
Aldo raine
פורסם מאי 21, 2018 ב 20:22
הפרק הראשון נפתח בצורה נוראית עם רצף של קלישאות שגורם לך לרצות להסיט את המבט מהמסך. מזל שיש סצנת אקשן חביבה בתוך כל הקלישאות האלה שמנחמת קצת. אחרי הפתיחה הזו, הסדרה מפסיקה עם הקלישאות, ומתחיחה להיות טובה. האקספוזיציה מסופרת בצורה לא ליניארית כשכל פעם שעוברים לזמן אחר יש כותרת שדואגת להגיד לנו את השנה. על פניו, זה יכול היה להיות גימיק שלא באמת תורם, אבל היוצרים משתמשים בקפיצות בזמן כדי להגיע לפואנטה ותוך כדי לתת לנו את הרקע למה שקורה, והכל נעשה בצורה מהודקת וערוך היטב.
בנוסף, הסדרה לא דוחפת עם כפית לגרון, ולא טורחת להסביר את מה שקורה על המסך מתי שצריך להסביר, אלא מחכה קצת כדי לתת הסבר. מספיק כדי לעורר אצלנו סקרנות, ולא מורחים יותר מדי עד שנאבד סבלנות.
המשחק טוב אצל כל השחקנים, אבל בעיקר אצל תומר קפון, שמצליח להעביר דמות פוסט טראומית בצורה אמינה, שלמרות כמה מניירות שכאלה שיוצאות לו מדי פעם, המשחק שלו עובד, וזה מציל את הדמות, שיכלה לצאת שטוחה תחת ידיים לא נכונות חלילה.
עוד דבר שהסדרה עושה, שעד עכשיו, לא ראיתי שום סדרה אחרת שעושה את זה, זה להציג דמות דתית אותנטית, כמו שהיא. במקום פשוט לקנות את הכיפה הראשונה שראו, נראה שהיוצרים לקחו את הדמות ברצינות והשקיעו מעבר למה שרוב הסדרות הישראליות עושות. אני לא אתפלא אם השחקן שמשחק את הדמות הזו הוא באמת דתי, כי זה פשוט ככה. ככה דתיים במציאות, וכמעט אף פעם לא רואים אותם ככה על המסך. ואם רואים, אז הסדרה היא על דתיים, והדמות של הדתי היא לא תהיה סתם דמות נוספת ותו לא, אלא דמות דתית שנאבקת עם הקשיים שהדת מציבה או וואטאבר. לדת תמיד יהיה קו עלילה שקשור לדמות בצורה כזו או אחרת. כאן, לעומת זאת, פשוט יש 4 דמויות ראשיות, כל אחת מהן עם אופי שונה, ואחד מהדמויות האלה, הוא דתי. וזהו. קצת מוזר שרק עכשיו זה הפעם הראשונה שאני רואה דבר כזה.
עד עכשיו נראה די מבטיח
הפרק הראשון נפתח בצורה נוראית עם רצף של קלישאות שגורם לך לרצות להסיט את המבט מהמסך. מזל שיש סצנת אקשן חביבה בתוך כל הקלישאות האלה שמנחמת קצת. אחרי הפתיחה הזו, הסדרה מפסיקה עם הקלישאות, ומתחיחה להיות טובה. האקספוזיציה מסופרת בצורה לא ליניארית כשכל פעם שעוברים לזמן אחר יש כותרת שדואגת להגיד לנו את השנה. על פניו, זה יכול היה להיות גימיק שלא באמת תורם, אבל היוצרים משתמשים בקפיצות בזמן כדי להגיע לפואנטה ותוך כדי לתת לנו את הרקע למה שקורה, והכל נעשה בצורה מהודקת וערוך היטב.
בנוסף, הסדרה לא דוחפת עם כפית לגרון, ולא טורחת להסביר את מה שקורה על המסך מתי שצריך להסביר, אלא מחכה קצת כדי לתת הסבר. מספיק כדי לעורר אצלנו סקרנות, ולא מורחים יותר מדי עד שנאבד סבלנות.
המשחק טוב אצל כל השחקנים, אבל בעיקר אצל תומר קפון, שמצליח להעביר דמות פוסט טראומית בצורה אמינה, שלמרות כמה מניירות שכאלה שיוצאות לו מדי פעם, המשחק שלו עובד, וזה מציל את הדמות, שיכלה לצאת שטוחה תחת ידיים לא נכונות חלילה.
עוד דבר שהסדרה עושה, שעד עכשיו, לא ראיתי שום סדרה אחרת שעושה את זה, זה להציג דמות דתית אותנטית, כמו שהיא. במקום פשוט לקנות את הכיפה הראשונה שראו, נראה שהיוצרים לקחו את הדמות ברצינות והשקיעו מעבר למה שרוב הסדרות הישראליות עושות. אני לא אתפלא אם השחקן שמשחק את הדמות הזו הוא באמת דתי, כי זה פשוט ככה. ככה דתיים במציאות, וכמעט אף פעם לא רואים אותם ככה על המסך. ואם רואים, אז הסדרה היא על דתיים, והדמות של הדתי היא לא תהיה סתם דמות נוספת ותו לא, אלא דמות דתית שנאבקת עם הקשיים שהדת מציבה או וואטאבר. לדת תמיד יהיה קו עלילה שקשור לדמות בצורה כזו או אחרת. כאן, לעומת זאת, פשוט יש 4 דמויות ראשיות, כל אחת מהן עם אופי שונה, ואחד מהדמויות האלה, הוא דתי. וזהו. קצת מוזר שרק עכשיו זה הפעם הראשונה שאני רואה דבר כזה.
שכחתי לציין
שככל שהסדרה ממשיכה, היא נהיית יותר ויתר מעפנית (או מעפנה). ובסוף גם הדתי הוא בכלל חוזר בשאלה.