סרט ריאליסטי שמציג מצבים קשים. יש בו מתח אבל לא מתוך תחכום. מכה חזק לפנים. אין בו לדעתי יופי, אלא מציג צדדים כעורים ומייאשים באמריקה. בניגוד לריאליזם של רוב הסרט יש לקראת הסוף האדרה של הגיבור. כדאי לראות.
תגובה שמכילה ספוילר לרוחות קרות (ספוילר קטן) מאת אלון
ספוילר לרוחות קרות (ספוילר קטן)
הסרט הזה קטן וחכם.
אלון
פורסם אוגוסט 31, 2017 ב 6:19
יש בו שתי סצינות מיוחדות שהשפיעו עליי חזק – סצינת בכי (שעובדת למרות שהאיש הבוכה נמצא מחוץ לפריים, תהרגו אותי אם אני מבין איך) וסצינת אקשן שבאה לקראת הסוף. הסצינה הזו היא מורטת עצבים, מרעידת סיפים, ובלי אפקטים, בלי פיצוצים, בלי מכוניות עפות באוויר ובלי איום על שלום העולם. והלב שלי היה שם, לגמרי. היו לפחות פעמיים בהן כמעט קפצתי מהכיסא מרוב שהרגשתי "בתוך" המתרחש. אני לא יכול לשים את האצבע על למה זה עבד לי – לא מצאתי שום דבר יוצא דופן באופן הבימוי או בתסריט (למרות שהיו כמה שוטים יפהפיים שמערבים הרים ושלג), אבל הבמאי הוא טיילור שרידן, התסריטאי של סיקאריו, שהיה סרט מלחיץ ומינורי בצורה דומה. הוא נותן לך להכיר את הדמויות, לאט לאט ותוך רמזים קטנים לעברן, בלי להאכיל בכפית. ג'רמי רנר מוכר את הדמות שלו באופן מצוין (וגם אליזבת אולסן לא רעה בכלל). סרט לא חייב דמויות סופר-שנונות או מגניבות כדי להיות טוב. והסרט הזה טוב מאוד.
ולחשוב שבחרתי אותו באקראי, בשעה שאני וחבר שלי עמדנו ליד הקופה של לב דיזנגוף. נפלאות האקראיות.
ניגשתי ל"רוחות קרות" ללא צפייה בטריילר וקריאת התקציר ונהניתי מכל רגע. על פניו זה סיפור תעלומת רצח סטנדרטי אך משני צדי החוק עומדים אנשים רגילים – לא גאונים פסיכוטיים או קלישאות מהלכות, אלא חבר'ה רגילים שנקלעו לסיטואציה מצערת (בין אם באשמתם או לא). המתח נבנה באפקטיביות והשיא נהדר ומורט עצבים, רבע השעה האחרונה היא מופת קולנועית.
עם "רוחות קרות" השלים טיילור שרידן את טרילוגיית ה-"American Frontier" כפי שהוא מכנה אותה, טרילוגיה שמתרחשת במקומות שהוליווד בדרך כלל לא דורכת בהם (גבול מקסיקו ב"סיקאריו", מערב טקסס ב"באש ובמים" וכעת ויומינג) והיא כוללת סרטים בעלי נרטיב פשוט, מינימום אקספוזיציה, פיתוח מעמיק של דמויות והסלמה מהירה. ללא ספק שרידן הוא אחד התסריטאים הטובים בתעשייה (ובמאי לא רע כפי שהוכיח פה), בהחלט אשים עין על הפרויקטים הבאים שלו.
(אה, ולא ללהק את ג'רמי רנר כניית'ן דרייק זה פספוס)
למרות כמה סצנות מזרות (אפשר לדעת למה ג'יין נכנסת לחדר שבו היא רואה אמא של נערה שהרגע נהרגה חותכת את עצמה ופשוט יוצאת מהחדר בלי לעשות או להגיד לה כלום?), בחירות מוסיקה לא מתאימות לעיתים, ונסיון קצת כושל להעמקת הדמות הראשית – הסרט הזה לחלוטין עובד.
הרבה ביקרו אותו על הקצב האיטי, והאמת שלא הרגשתי בזה בכלל. העלילה נבנית מהרגע הראשון וכמעט ולא עוצרת להתעקב על דברים שלא קשורים לחקירה. הפרטים מתגלים די מהר והדמויות פועלות על פי הרמזים שהן מגלות באופן הגיוני. כשיש אקשן הוא נעשה באופן יוצא מן הכלל – סצנת הshootout מצולמת וערוכה באופן שמצליח לשמור על המתח לאורך כולה, גם אם שתי הדמויות הראשיות סובלות מתסמונת המגן העלילתי והמוות של דמות משנית אך משמעותית עובר בנונשלנטיות ובלי שנראה אליו שום השלכות.
שני דברים שאני תוהה לגביהם:
1. מה ג'רמי רנר גילה בשלג שגרם לו להבין שאין לבטוח בשומרים של אסדת הקידוח? הוא פנה לצ'יף של המשטרה בקשר, ומיד כשהצ'יף סיים לדבר איתו הוא אמר לסוכנת הFBI להתרחק מהדלת, בדיוק כשירו בה מהצד השני. נרמז כאן שג'רמי ידע איכשהו שזה עומד לקרות, ואני לא מבין בדיוק איך.
2. אני לא יודע מה לחשוב על היככלות סצנת האונס והרצח. מצד אחד היא הייתה טובה מאד כשלעצמה, אבל מצד שני אם אנחנו אמורים לעקוב אחרי הידע של החוקרים בפרשה – זה לא משהו שהם יודעים בדיוק איך הוא התרחש בשלב הזה, ומוזר פתאום להיות "לפניהם" מבחינת ידע כשכל הסרט היינו יחד איתם. יכול להיות שפשוט המיקום שלה בסרט היה בעייתי והיה מוטב אילו היו שמים אותה מאוחר יותר (אולי בין הסצנה שבה ג'רמי לוכד את האנס לבין הסצנה שבה הוא מדבר איתו וגורם לו להתוודות). אני תוהה אם המיקום של הסצנה הזאת בסרט נבע נטו מכך שהם ממש רצו לעשות את המעבר הפנסי הזה עם הנקישה על הדלת.
אפשר לבקש ביקורת?
(ל"ת)
סרט מצוין.
שילוב חכם של דרמה שקטה ומותחן רצח שמגיע לשיא מורט עצבים. מאוד מומלץ.
מעניין אך לא מושלם
סרט ריאליסטי שמציג מצבים קשים. יש בו מתח אבל לא מתוך תחכום. מכה חזק לפנים. אין בו לדעתי יופי, אלא מציג צדדים כעורים ומייאשים באמריקה. בניגוד לריאליזם של רוב הסרט יש לקראת הסוף האדרה של הגיבור. כדאי לראות.
הפתעה נעימה
ניגשתי ל"רוחות קרות" ללא צפייה בטריילר וקריאת התקציר ונהניתי מכל רגע. על פניו זה סיפור תעלומת רצח סטנדרטי אך משני צדי החוק עומדים אנשים רגילים – לא גאונים פסיכוטיים או קלישאות מהלכות, אלא חבר'ה רגילים שנקלעו לסיטואציה מצערת (בין אם באשמתם או לא). המתח נבנה באפקטיביות והשיא נהדר ומורט עצבים, רבע השעה האחרונה היא מופת קולנועית.
עם "רוחות קרות" השלים טיילור שרידן את טרילוגיית ה-"American Frontier" כפי שהוא מכנה אותה, טרילוגיה שמתרחשת במקומות שהוליווד בדרך כלל לא דורכת בהם (גבול מקסיקו ב"סיקאריו", מערב טקסס ב"באש ובמים" וכעת ויומינג) והיא כוללת סרטים בעלי נרטיב פשוט, מינימום אקספוזיציה, פיתוח מעמיק של דמויות והסלמה מהירה. ללא ספק שרידן הוא אחד התסריטאים הטובים בתעשייה (ובמאי לא רע כפי שהוכיח פה), בהחלט אשים עין על הפרויקטים הבאים שלו.
(אה, ולא ללהק את ג'רמי רנר כניית'ן דרייק זה פספוס)