-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הנוער
Youth
תלמיד תיכון ואחיו החייל, שמשפחתם בקשיים כלכליים, מתכננים לחטוף נערה ולהחזיקה במקלט ביתם כדי להשיג כסף.
תאריך הפצה בישראל: 29/08/2013
המון פוטנציאל. מותח בחלקו, אמין בחלקו, מבוים יפה לכל ארכו, ועושה בעיקר חשק לראות את הסרט הבא של הבמאי.
שאלה
מאחר שאין לי טלוויזיה, ואני לא מגיע הרבה לקולנוע אני מגלה על קיומם של רוב הסרטים הישראלים כאן באתר ולרוב מאוחר מאד. Trailer Addict לא מעלה אותם, מן הסתם. הם לא מופיעים ברשימת המומלצים ליד טריילרים אחרים בYoutube. הם בקושי נמצאים על הרדאר של עכבר העיר, או מוסף גלריה, או, רחמנא ליצלן, אגף התרבות/רכילות של Ynet.
רדפיש, אתה מן הסתם יודע עליהם יותר. בוא נדלג לרגע על המשוכה של יחסי הציבור של רובם שלוקה בחסר. למה שלא תקח לך כמצווה לקדם את הסרטים הלאה באתר, לא רק ע"י העלאת דף סרט שלהם, אלא ע"י העלאת הטריילרים להם לדף הראשי, בדיוק כמו הטריילרים של כל סרט גדול מחו"ל? אפילו אם הם סרטים לא טובים, ובטוח שחלקם כזה, לפחות תתן להם את ההזדמנות להיות גרועים בתפוצה רחבה.
נקודה טובה.
קודם כל, אתה צודק.
כל יום יוצאים המון טריילרים, ולא לכולם מוקדש פוסט באתר, אחרת האתר לא היה שום דבר מלבד טריילרים. אני מעלה טריילרים שאני חושב שהם ראויים לציון או בעלי עניין לגולשים באתר. זה נכון גם לגבי סרטים ישראליים – אני לא חושב שתפקידי לקדם כל סרט רק משום שהוא ישראלי. אם אעלה כל יומיים טריילר של סרט-ישראלי-שאיש-לא-שמע-עליו-ובצדק, הקוראים פשוט יפסיקו להיכנס לפוסטים האלה.
אבל זה לא המקרה בנוגע ל"הנוער" (אחד הסרטים הישראליים היותר מוצלחים השנה), וגם בנוגע לסרטים ישראליים אחרים, ובאמת כדאי לתת להם – או לפחות לאלה שמגיע להם – יותר חשיפה.
אגב, הטריילר של "הנוער" לא טוב, עושה לסרט עוול ולא מספר אפילו על מה הסרט. וחבל.
ממתי הטלויזיה היא מקור טוב למידע על סרטים חדשים?
תעקוב אחרי סינמסקופ, הוא נותן מעקב די צמוד אחרי תעשיית הקולנוע הישראלי.
בדיוק היום התפרסמה כתבה מורחבת על הסרט בחדשות ערוץ 2
נראה כמו סרט באיכות כל כך נמוכה, שמביך לצפות בזה בגלל הידיעה שאנשים המעורבים בדבר הם אנשים וגם להם יש רגשות ובסך הכל, אני לא כל כך שונה מהם.
השטיק של 'ואוו כל כך אמיתי לקחת אנשים רגילים מהחיים לעשות אותם שחקנים ממש אקט גאוני כמו בעיר האלוהים זה גם סימבולי יוו' ובאמת שאין לי איך לסיים את המשפט הזה, אבל הנקודה מובנת.
"במדינה הזאת
בלי כסף
אתה לא בנאדם"
הו מה.
עם קצת מאמץ זה יוצא הייקו
אני מניח שמוטל עלי להרים את הכפפה. רגע…
במדינה הזאת
מי שאין לו די כסף
לא נחשב אדם
הנה, בול!
לא ראיתי את הכתבה, אבל זה ממש לא נכון.
הסרט הזה די מוצלח. לא הבחירה שלי לפרסי אופיר, אילו הייתי מצביע בהם, אבל סרט עשוי במקצועיות עם הרבה דברים טובים.
אה.
(לאחר צפייה בטריילר)
אז זה מה שהסרט מדבר עליו.
טוב לדעת.
כן, טריילר איום.
(ל"ת)
זוועה. זוועה.
המשחק לא אחיד ברמתו – לעיתים טוב ולפעמים רע. הדמויות עצמן לא טובות – אין דמות שאפשר להזדהות איתה.
הסרט בונה את האווירה בצורה גרועה, אין לו קצב, הוא איטי מאוד. העלילה עצמה משעממת, כמעט שום דבר לא קורה.
הצילום טוב, והסרט עשוי טוב מבחינה טכנית, וזה בערך הדבר הטוב היחידי שיש לי לומר עליו.
טוב ומאכזב
מסתבר שהשנה היא שנת המרתפים בקולנוע הישראלי.
"הנוער" מתחיל בתור סרט מתח מוצלח וקיצוני למדי (הצליח להלחיץ אותי יותר מ"הזאב"), וקצת אחרי האמצע נבהל מעצמו והופך לדרמה משפחתית/חברתית צפויה ובנאלית.
בכל זאת, עשוי טוב ומצליח לבנות עולם אמין למדי. השחקנים הראשיים מעצבנים טיפה, אבל הליהוק שלהם הוא הברקה, ולמרבה הפלא, אפילו משה איבגי נסבל פה.
הנוער
בלי לשנות שום דבר בעלילה, הסרט היה יכול ללכת לכיוון "הזאב הרע" והיה יכול ללכת לכיוון "השוטר". כלומר: אפשר לעשות סרט שיבדר את הקהל, ואפשר לעשות סרט שיתנכר לקהל ויתחנף אך ורק לבאי פסטיבלים ומבקרים מזן מסוים מאוד. "הנוער" נמצא איפשהו באמצע, אבל באמת נוטה קצת השוטרה, בעיקר לקראת הסוף, וחבל.
אל תניח הנחות לגבי המניעים של היוצרים, זה לא הוגן.
באותה מידה היה אפשר לכתוב ש"הזאב" מתחנף לקהל ו"השוטר" מבדר באי פסטיבלים. זה שיוצר מחליט שסרט שלו (ינסה) לפנות לקהל רחב יותר לא אומר שהוא עושה את זה מסיבות מוסריות וראויות יותר או פחות מיוצר שמכוון לכיוונים אחרים.
אוקיי.
אני מסיר את המילה הטעונה "מתחנף" ומחליף אותה ב"פונה".
האומנם?
יש הבדל בין סרט שנועד לבדר נטו – ובמקרה הזה,היוצר הוא הראשון שנהנה מהסרט – לבין סרט שנועד להתחנף ולגרום לאנשים להרגיש טוב לגבי עצמם ע"י הצגת המציאות בצורה פשטנית ומעט מסולפת,כשבמקרה הזה היוצר להערכתי לא נופל למניפולציות של עצמו. אני לא חושב שיש פער מוסרי ואתי בין שתי היצירות,אבל האג'נדות של היוצרים שונות בשני המקרים,כאשר השנייה – לדעתי – היא דרך שגויה ליצור אמנות.
אני לחלוטין לא מבין.
יוצר רוצה ליצור משהו. הוא יוצר משהו שהוא אוהב, סוג הסרטים שהוא היה רוצה לראות. בין אם הוא נהנה מניתוח מורכב של הסרטים או מעלילה פשוטה ועניינית, בשני המקרים הוא עושה משהו שהוא נהנה לעשות ושהוא היה רוצה לראות בקולנוע. כל עוד היצירה באה ממקום הכנה הזה, אין כאן התחנפות לשום קהל. ברור שיש שיקולים שמכניסים לו בסרט. אבל רק כאשר השיקולים משתלטים על הסרט, הסרט נהיה חנפן. זה לא מיוחד רק לקולנוע עצמאי. קלוז אפים על ישבנים ברובוטריקים זה לא התחנפות לקהל וסצינה שקטה בין זוג זקנים באהבה זה כן התחנפות? למה?
אף אחד לא דיבר פה על רובוטריקים ואהבה
בדיוק כפי שאמרת – כל עוד היוצר עושה את סוג הסרטים שהוא היה רוצה לראות, הכל בסדר ואי אפשר להאשים אף אחד ב"התחנפות" (ולכן תיקנתי את עצמי אחרי ההערה של אדם).
ההרגשה שלי, האישית, שבהחלט ייתכן שהיא שגויה לחלוטין, היא שסרטים ישראליים מסוימים הם לא באמת הסרטים שהיוצר רוצה לראות, אלא הסרטים שהיוצר חושב שהממסד רוצה לראות. אני לא יודע ולא רוצה להתיימר לדעת מה עבר בראש של נדב לפיד, הבמאי של "השוטר", אבל לו יכולתי ולו חשבתי שהייתי מקבל תשובה כנה, הייתי שואל אותו: האם זה מה שאתה רוצה לראות? באמת? באמת באמת? כשאתה הולך לראות סרט על פעילי מחאה חברתית שחוטפים טייקונים, אתה באמת רוצה לראות שוטים נטולי התרחשות באורך של חמש-שש דקות? אתה באמת *רוצה* לראות מצלמה סטטית שמתמקדת במשך דקות ארוכות בחלל הריק?
"הנוער" (ושוב, אני מתנצל על היומרה לנחש את הכוונות של היוצרים שלו) נראה כאילו מישהו רצה ויכול לעשות סרט "תקשורתי", שיהיה מהנה בלי לוותר על המסר שלו, אבל מסיבה כלשהי, עצר את עצמו או שעצרו בעדו. כאילו מישהו אמר, "רגע, אף אחד לא יתייחס אלינו ברצינות בפסטיבלים אם לא נכניס איזה שוט ארוך הרבה הרבה יותר מדי של גברים מתאבקים. ואסור לעשות שהסרט יהיה מותח מדי, כי אז עוד עלולים לחשוב שזה, טפו, סרט מתח".
אני מבין
ויכול להיות שברצינות יש במאים שלא רק היצירה שהם רוצים לראות מעסיקה אותם אלא גם השיווק שלו או ההצלחה שלו. אבל את אותו דבר בדיוק אפשר להגיד על סרטים הוליוודים – המון פעמים הבמאי, או ההפקה מכניסה דברים מסוימים לא כי חסר אותם בקולנוע או הבמאי רוצה אותם, אלא כדי שיהיה אפשר למכור יותר כרטיסים ליותר אנשים. זה סוג שונה של התחנפות ( פיצוצים ובחורות בלבוש מינימלי מול שוטים איטיים על תפוחים בשקיעה) שרוצה תגובות אחרות מהקהל שלו ( כסף מול באזז של פסטיבלים ), אבל שניהם, בשנייה שנכנסים שיקולים זרים – התחנפות.
אני לא ראיתי לא את השוטר ולא הנוער, ויכול להיות שגם אני הייתי יוצא אם אותם התרשמויות שלך היו. אני לא אומר שלא יכול להיות שאין שום סרט שמתחנף לקהל שלו – אני פשוט לא מבין למה לפי המפטי סרטים שמתחנפים בבידור נחשבים לפיו לא להתחנפות, וסרטים שמתחנפים בשוטים של שערות נחיריים הם כן התחנפות.
מה הבמאים הישראלים רוצים לראות
אם לשפוט על פי הבחירות של נדב לפיד לסרטים הגדולים בכל הזמנים, מה שהוא באמת היה רוצה לראות זה סרט שכלתני עם שוטים ארוכים שכמעט לא קורה בהם דבר.
כנ"ל לגבי תום שובל. על פי ביקורות הדיוידי שלו בטיים אאוט, מפתיע ש"הנוער" לא עוד יותר ארט האוסי.
אם זה באמת מה שהם רוצה לעשות, כל הכבוד.
(ל"ת)
מצד שני
שובל מסוגל להשתפך גם על סרט של זרחין כאילו מדובר מינימום במישהו שהמציא את הקולנוע מחדש, מה שעשוי להסביר את הזיגזג שהוא עושה ב"הנוער" (לפי התגובות למעלה).
תודה גדולה על הלינק!
(ל"ת)
אני רק אומר, שמן הסתם כל מי שזקן מספיק,
יחשוב שהסרט יכול היה להשתפר פלאות לו היו קוראים לו "הנוער, נוער, נוער".
ומי שלא בטוח?
מי שזוכר את זה מ"תוסס" אבל יש לו חשד עמום וזכרון עמום לא פחות שכבר אז זה היה רפרנס למשהו מוקדם עוד יותר?
(בסדר, בדקתי בגוגל. החשד היה מוצדק.)
ומהי רמת העירום בסרט?
אני ממש רוצה ללכת אליו, אבל לצערי אני עוד לא בן 15, אז אולי אקח את דוד שלי איתי, אבל מהי רמת העירום בסרט?
כי נגיד עם אלימות אין לי בעיה, ראיתי איתו את ג'אנגו בקולנוע, אבל מעירום אני מובך אוטומטית.
אין שום עירום בסרט, ככל הזכור לי.
(ל"ת)
תודה
והוא בוטה מבחינת האלימות?
לא.
(ל"ת)
סרט רע
אני מתקשה לחשוב על דקה בסרט הזה שהיא לא קשקוש מוחלט ומופרך. רק כדי להדגים, נקודת המוצא הקספוזיציונית של הסרט היא חייל היוצא בשבוע הטירונות הראשון שלו חמשוש (זה לא קורה) עם M16 מקוצר (זה לא קורה) ועם זקן (כי הוא חתם זקן. זה לא קורה) ולאותו חייל יש אח הקטן ממנו בשנתיים, אבל נראה בדיוק כמוהו, כאילו הם תאומים זהים. ומפה זה ממשיך לעוד 100 דקות חסרות הגיון. אגב, הסיבה היחידה שאחד מהאחים הוא חייל היא כדי לתרץ את הנוכחות של הנשק בסרט, אף שלנשק הזה אין בעצם הצדקה עלילתית (רובה פלסטיק שחור היה עושה את אותה עבודה). התחבולה העלילתית "המותחת" שסוגרת את הסרט, שהיתה אמורה לנקז אליה את כל המאמץ המחשבתי של התסריטאי – גם היא חסרת כל הגיון (כשבאים לבשר לחייל על מות קרוב משפחה לא שולחים משטרה צבאית. שולחים קצינת ת"ש). ומילא אם לסרט היתה לפחות איזו הצדקה אסתטית, אבל אין. אין בו אף רגע קולנועי מרשים או שוט מקורי. סתם סרט סטודנטיאלי שאיכשהו מקבל הייפ פסטיבלים לא ברור.
אפשר לצאת חמשוש ועם זקן בשבוע הראשון.
ושני האחים בסרט הם אחים לא תאומים גם במציאות.
לא ראיתי את הסרט עדיין, אז אין לי מה להגיב על השאר. אז סליחה אם יצא קטנוני.
לאלו מאיתנו שעדיין לא התגייסו-
מה זה חמשוש?
כשחוזרים הביתה מחמישי עד שבת
(ל"ת)
איתן ודוד קוניו הם תאומים זהים
בנוגע לסיכוי לצאת חמשוש בשבוע הטירונות הראשון בגולני, מסופקני. אבל אם אתה אומר שאפשרי אז שיהיה.
אם אתה מתגייס ביום שלישי או רביעי אתה כנראה תצא חמשוש
(ל"ת)
שירות נשים שונה משירות גברים בהכל בערך,
אבל העובדה שאחותי התגייסה וחזרה באותו יום ממש הביתה הפכה את יום הגיוס שלה להרבה פחות מרגש ממה שהוא היה יכול להיות.
נכון, טעיתי לגבי האחים :(
(ל"ת)
אכן סרט איום. גם בלתי נסבל לצפייה וגם שטחי ועשוי רע
גם אני חשבתי שהסרט פשוט איום ונורא. הסרט לא מצליח לבחור אם הוא עוסק באלימות היצרית שמצויה בגבר הישראלי (ע"י בחירה, מאוד חכמה ומקורית דווקא, בדמות של חייל שבמקום להגן על האזרחים מכוון נגדם את הנשק) או במצב הכלכלי שמדרדר חייל ונער למעשה קיצוני ומזעזע. התוצאה היא סרט חלש, שלא מצליח ללכת עד הסוף בחקר האלימות בחברה הישראלית וממש לא משכנע בהצגת המצוקה הכלכלית של המשפחה. התסריט מבולגן, הצילום מכוער, המון מניירות ארטהאוס מיותרות (כמו הימנעות ממוסיקה).
ובכל זאת יש דברים טובים בסרט: בעיקר דמות החייל והנוכחות המאיימת שלה על המסך והמתח בינה לבין הנערה (דמות מרתקת).
אבל שאר הדמויות חד מימדיות והיחסים בינהם לא מעניינים ולא מתפתחים בכלל לאורך הסרט. בתור סרט מאוד אקספרסיוניסטי עם צילומי קלוז אפ מרובים (מבחירות הבימוי הטובות היחידות בסרט) הוא לא מצליח לרגש בכלל. המצב הכלכלי, הכביכול גרוע, של המשפחה לא אמין בכלל ודמות האב לא מעוררת הזדהות. שלא לדבר על האירוע החותם שהוא פשוט מגוכח.
לסיכום, סרט שהוא גם סבל ארוך ומתמשך לצופה וגם רדוד, מובלגן ועשוי (כתוב, מבויים, צולם) בצורה מחפירה. תעשו לעצמכם טובה ותלכו לראות את "מי מפחד מהזאב הרע".
(ועבודת התחקיר אכן גרועה. אף אחד לא יוצא בחמשוש הראשון עם נשק ובטח שלא הולכים עם צ'ונגיות על מדי א')
whoa. אני כל כך לא מסכים בקשר לצילום -
הוא היה מהנפלאים שראיתי השנה בקולנוע הישראלי, ואולי בכלל. הוא היה נפלא ממש. ישנו אפילו אימג' אחד מהסרט שנחרט בזכרוני כ"כ חזק שאני די בטוח שזה היה האימג' היפהפה ביותר שראיתי השנה בקולנוע, בכל סרט שהוא (ספוילר לסצנה: כששני האחים הולכים מאחורי הבניין שלהם לחפש דבר מה שקשור כנראה לחטיפה -כבר שכחתי, מצטער- והם נתקלים בכמעט הר של זבל מטונף. סצנה קטנה ודי חשוכה, אבל וואו איך שהתפעלתי עוד בזמן אמת מהצילום. זה היה מדהים). בנוסף לצילומים הנפלאים, גם טכניקות הצילום היו מעניינות, מקוריות ויפות – כל העניין עם הצילום מאחורי הגב, למשל, הוציא ממני קריאות התפעלות ובנה אווירה נפלאה ומורטת עצבים.
זה לא קורה?
הייתי קרבי, יצאתי חמשוש בשבוע הטירונות הראשון.
אחלה בקורת
כל מילה בסלע
הביקורת מדויקת מאוד
מרשים. מאוד מרשים.
תחת מעטה כבד של נוירוזה חברתית ישראלית, הדרמה תופחת למימדים מבהילים ומסתירה בתוכה זעקה של דור צעיר. בד בבד, החשיבה הקולנועית המעניינת והמבריקה של שובל מביאה אותו להתייחס לדמויות כמושאים מטאפוריים למצב תעשיית הסרטים בארץ, מבלי להדיר חלילה חשיבותם הריאליסטית. זה למעשה תרכיז חמוץ אבל חיוני להפשרת הקיפאון המוסרי. אלמוניות צמד האחים השחקנים הופכת את המבט עליהם אובייקטיבי, לצד הבעתה העולה כתוצאה מבהייה בכישרון הדומיננטי המפותח כהלכה. סרט ביכורים עם מודעות עצמית מבורכת, מכפיש ואז כותש את ההווייה ממנה נוצר מלכתחילה אבל לא שוכח לטפוח לעצמו על השכם. כי הוא טוב.
בכל הכנות, אין לי מושג מה אמרת עכשיו.
במשפט "זה למעשה תרכיז חמוץ אבל חיוני להפשרת הקיפאון המוסרי", אני לא מבין את הקשר שבין מילה אחת לאחרת או בין המשפט הזה לאלה שלפני או אחריו. יהיה נחמד אם תתנסח באופן בהיר יותר, בהנחה שאתה אכן מעוניין שיבינו אותך.
תום שובל היה לו מושג והתרגש מהמילים
הפוסט שלי על הסרט שותף על ידי מכריו. אחת מהם, מבקרת, אמרה לי בפרטי שזו הסקירה הכי חכמה שהיא קראה על הסרט בארץ :)
"זה למעשה תרכיז חמוץ" – השילוב של ביקורת סמויה ועוקצנית על מצב תעשיית הסרטים בארץ (הסרט לטעמי כאילו דימה את החוטפים לקולנוע מרושל ורע ואת החטופה לקולנוע מסתורי ומעניין, משהו כזה)
לבין דרמה חברתית/ריאליסטית לכל דבר. זה היה מאוד מעניין לראות איך שני רבדים התקיימו ככה ביחד.
בכנות, בלי כוונה לפגוע בך,
זו לא הפעם הראשונה שבה אני קורא תגובת ביקורת שלך ונאבק כדי להבין מה בדיוק התכוונת להגיד על הסרט. נחמד מאד מצידך לתאר מאפיינים של הסרט במילים גבוהות ובצורה ערטילאית למדי וגם לגרום לבמאי להתרגש מכך, אבל אני חושש שדי קשה להבין מה דעתך עליו.
ללא שלושת המילים המסיימות את התגובה הקודמת ומציינות שלדעתך הסרט טוב, בליל המשפטים חסרי ההקשר שקדם להן נראה כמו זרם תודעה שיצא תחת עטו של פסיכולוג שניסה לנתח את כוונות הבמאי ולא כמו מידע שימושי.
כלל אצבע: אם נדרשת פרשנות לטקסט שכתבת, מוטב שתכתוב את הפרשנות במקום את הטקסט עצמו.
המילים הבאות
"מאוד מרשים"
"חשיבה קולנועית מעניינת ומבריקה"
"מודעות עצמית מבורכת"
לא אומרות לך מה חשבתי על הסרט? :)
לא.
סרט יכול להיות מרשים במובנים רבים (צילום, סאונד, משחק, טוויסטים בעלילה, ועוד), החשיבה הקולנועית שלו יכולה להיות מבריקה מהסיבות הללו או אחרות, וגם מודעות עצמית לכשעצמה לא עשתה סרט לטוב.
בשורה התחתונה, על סמך התיאורים שכתבת, הסרט יכול להיות מרהיב עין וראוי להקרנה בפני סטודנטים לקולנוע. זה לא אומר שום דבר על הסרט כמוצר צריכה.
אהבה לקולנוע זה דבר ראוי להערכה, אבל מוטב להשתמש בו בתבונה. אם אתה מעוניין להשמיע את דעתך באתר שבו קוראים "אנשים ששונאים ביקורות קולנוע", כדאי שתגיד אותה בצורה שבגללה הם הגיעו לאתר הזה.
זה איום? :)
סתם.
אני משאיר את הדעה שלי על הסרט ומי שרוצה לקרוא, קורא. לא, לא. כמו שכתבתי לרד,
יש לי מספיק אנשים שמאוד מעריכים ואוהבים את הכתיבה שלי ואני לא מחפש להיות אהוב על כוווולם. יש לי בעיה גם עם הכתיבה של פיש לא מעט אבל אני נכנס לפה כי הוא כיפי ובאמת מכניס משהו אחר לביקורות הקולנוע בארץ. ונכון שיש "חוק" בעין הדג, לכתוב ביקורת לאנשים שונאי ביקורות ואני לא הכי עומד בה אז תחשיבי (את עלמה, לא? נרקיס שם מאוד יפה) אותי איך שבא לך, נו הארד פילינגס.
שמע,
אולי אני לא חכם מספיק כדי להבין את מה שאתה כותב, אבל אני מעוניין לדעת מה אנשים שונים חושבים על סרטים שבהם צפיתי או שאני מעוניין לצפות בהם. כשמדובר בתגובות שלך, אני לפעמים פשוט מדלג עליהן משום שאני מתקשה להבין אותן. בשום שלב לא התכוונתי לדרוש, או לבקש, שתפסיק לכתוב ביקורות על סרטים. בדיוק להיפך – ביקשתי שתנגיש אותן; אבל כמובן שזכותך לכתוב כרצונך.
ולא, אני זכר. השם שלי מבלבל בהחלט![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני לא מצפה שכולם יתחברו לסגנון שלי
קורה, תדלג בכיף! :)
אז תום שובל חכם יותר ממני.
ובכל זאת אני חושב שביקורת צריכה להיות מובנת.
את הפיסקה השניה בהודעה הנוכחית שלך הבנתי. עדיין לא הבנתי את הקשר שלה למילים "תרכיז חמוץ אבל חיוני להפשרת הקיפאון המוסרי" – בין השאר משום שהיא לא עוסקת במוסר, בקיפאון או בתרכיזים.
:)
כתבתי "זה למעשה". ה"זה" = מה שכתבתי במשפט לפניו: הדמויות חשובות בתור צירים לדרמה חברתית-ריאליסטית ובו בזמן הן גם כמו מטאפורה מתוחכמת על מצב הקולנוע הישראלי.
ואני לא יודע מי חכם יותר, אתה או תום, תעשו תחרות סודוקו…
הכוונה דווקא מאוד ברורה: 'כשהקטר האילם מצלצל חצות, פורח כסלו בחורף השישי'.
אם כי לחילופין אולי דווקא מרגרינה ווקאלית בשורש ריבועי פלוס מע"מ.
קראת פעם גבריאל גרסייה מארקס?
המשפטים שלו כביכול מאוד מסועפים אבל טומנים בחובם יופי רגשי נדיר, יש צורות רבות לכתיבה, צריך להיות קצת אופן מיינדד לפעמים.
לא. ההשכלה שלי מתמצה בפטריק קים.
(ל"ת)
אני אוהב את פטריק קים
ספציפית – אני אוהב איך כל פעם שמישהו מבוגר ממני לועג לטעמם הספרותי של הילדים בימינו אני יכול להשתיק אותו בשתי מילים בלבד.
סליחה
הספר היחיד של מארקס שתורגם לעברית ולא קראתי הוא כרוניקה. קראתי את הארוכים והקצרים ואת הביקורת שלך לא הבנתי.
קצת צניעות :-)
סגנונות הכתיבה שלך ושלי מאוד שונים
נצטרך להישאר חלוקים. אני לא בעד להיות פשטני, קולנוע זה מדיום שמגיע לו יחס גבוה, כמו שעל ספרים אתה בחיים לא תקרא ביקורות "רגילות", זה נובע פשוט מאהבה אובססיבית שיש לי למושג הקולנוע.
הסגנונות שלנו בהחלט שונים וזה בסדר גמור.
אבל בכל סגנון, קריאות היא הכרחית. אם אתה מגיע למצב שבו קוראים משכילים לא מבינים על מה אתה מדבר, אתה עושה משהו לא נכון. שימוש בשפה גבוהה לא פוטר אותך מהצורך להיות מובן.
אני גם חלילה לא מחשיב עצמי מבקר, קטונתי
הכתיבה שלי היא בגדר סקירה והמלצה, יש לי הרבה קוראים שאוהבים את הסגנון שלי (הלוואי שהיו לי את כמויות הקוראים והאוהבים שלך) ואני לא עושה שימוש בשפה אולטרה גבוהה או מינוחים אקדמיים יבשים וארוכים שהם זיוני שכל פרופר (סליחה על הניבול). פשוט, אני מחפש דרכים מילוליות מאתגרות לרכז בפסקה אחת על מה ואיך הסרט ולגרום לאנשים להסתקרן לראות.
כמובן שיהיו כאלה שלא יאהבו ויחשבו שזה נראה מסורבל יותר מאשר חכם ואני אחיה עם זה :)
אני לא יודע מה זה ביקורות "רגילות"
אנשים כותבים על ספרים בכל מיני דרכים.
קראתי בחיי לא מעט ביקורות על ספרים (ועל סרטים) שנעו מן האקדמאיות, למקצועניות לחובבניות. והטובות שבהן (בכל סוגה) הצליחו להעביר את המסר תוך שימוש בשפה נהירה לחלוטין*. ישנו מרחב עצום בין "פשטנות" (אחלה סרט) ל"ז'רגון ייתר" (הנטרוליזם של היצירה מתבטא במחסור המופגן בהטרמה בניגוד לשאר יצירות האוטור).
Poor Faulkner. Does he really think big emotions come from big words? He thinks I don't know the ten-dollar words. I know them all right. But there are older and simpler and better words, and those are the ones I use.”
– המינגויי
* דוגמה מושלמת – הביקורות והניתוחים של דיוויד פוטר ואלאס על קולנוע ועל ספרות שהצליחו להיות ברורות מספיק אפילו בשביל עצמי הצעיר יותר שעוד לא נכנס אוניברסיטה.
''נטורליזם'' זה מינוח רגיל ובסדר גמור
וכן, יש לפעמים מקום לתת ערך מוסף לטקסט ולשוות לו נימה גבוהה מהרגיל, תלוי איזה סוג של דיון אתה רוצה ליצור. יש תיאורטיקנים שכותבים על סרטים בצורה שאין לי פאקינג מושג מה קראתי עכשיו וחלילה לי להגיע לשם ;) קח למשל את דובדבני של YNET שכותב נפלא, רהוט, נבון, תענוג לקרוא. הרבה יחלקו עליי ויגידו שהוא מעניק חשיבות יתרה מדי למלל על סרט, לא קרה כלום.
נטורליזם, כבודו במקומו מונח
אין שום סיבה (מבחינתי) לנסות ולתת (באופן מלאכותי) לדיון "נימה גבוהה מן הרגיל" – מאחר ובהרבה מקרים המטרה היא להדר אנשים מן הדיון שלא מבינים את המונחים. עומק לא מגיעה מורבליות יתרה (וורבליות יכולה, ואף נוטה, להיות תופעת לוואי) ויכול להתגלם גם במילים המובנות לאדם מן היישוב (לא משנה איזה ישוב).
כמו שאמרה דמות אהובה ב''ילדי האנרכיה'' -
I accept that
:)
אני רוצה להרחיב את מה שכתבת
אני אקדמאית, חלק מההכשרה שלי כוללת פרסומים בכתבי עת מקצועיים ששייכים לטופ המקצועי. חלק אחר מההכשרה שלי כולל כתיבת סיכומים לפורומים מקצועיים יותר ופחות. חלק נוסף מההכשרה שלי כולל העברת הרצאות בנושא המחקר שלי או בנושאים אחרים שקשורים למחקר שלי.
מנסיוני הצנוע למדתי שגם כתיבה אקדמאית צריכה קודם כל להיות נהירה, הערפול בדרך כלל מגיע יד ביד עם יותר רצון מאשר תוכן. זו טעות נפוצה וגורלם של אקדמאים לאורך זמן ללמוד להתמודד איתה בקורסי כתיבה או פשוט בגלל דחיות. אני חושדת שדווקא אנשים שלא עוברים הכשרה מקצועית ששמה דגש על עצם הכתיבה (כמו מבקרי קולנוע) הם מי שנופלים לבור הזה של אובר דרמטיזציה מילולית על חשבון נהירות.
ואני רוצה להרחיב את ההרחבה
גם אני אקדמאי, וגם אני באסכולה הגורסת שכתיבה צריכה להיות נהירה ככל הניתן. אישית, אני נמנע מז'רגון ככל יכולתי. אבל אני שמח מאוד שיש גם אסכולות אחרות. עם כל הכבוד לכתיבה של המינגווי וליופי הרזה שלה, גם הכתיבה של פוקנר נהדרת – והעולם היה מקום עני הרבה יותר אם, חס וחלילה, פוקנר היה מקשיב להמינגווי ומפסיק לכתוב בשפה הסמיכה והמערפלת שהוא התמחה בה.
אני זוכר שבפעם הראשונה שקראתי הוגה פוסט-מודרניסטים – נדמה לי שזה היה ליוטר – הזעתי דם עד שהצלחתי להבין מה הוא רוצה להגיד, ואז התעצבנתי שהוא מכריח אותי לעבוד קשה כל-כך בשביל מסר שהיה אפשר להעביר בפסקה קצרה וברורה אחת. רק כשקראתי אותו בפעם הרביעית הבנתי שחלק משמעותי מהמסר שלו הוא הפתלתלות של הטקסט. שהרצון שלהם לא להגיד שום דבר מפורשות הוא הבהרה (עד כמה שהמילה הזו אבסורדית בהקשר הזה) של עמדתכם שכל אידיאולוגיה מפורשת ובטוחה בעצמה היא אלימות וכיבוש.
כמובן שאפשר לכתוב רע בכל סגנון, ולהיות לא-מובן סתם זה סתם להיות לא-מובן. אבל אני דווקא הבנתי מה מיכאל רצה לומר. ליתר דיוק, הבנתי מה אני חושב שהוא רוצה להגיד, תוך השארת שוליים רחבים יותר של פרשנות אפשרית מאשר בכתיבה של, נאמר, רד פיש. וזה בסדר גמור שיש אנשים שכותבים כך, ואנשים שכותבים אחרת – כאשר יש גם כאלו שמה שהם אומרים נשאר קצת מטושטש גם אחרי שאמרו אותו.
ארי אסתר לפני אסתר
זה תורשתי שלו (שיצא לפני תורשתי), הסירו דאגה היה המידסומר. נו מתי נראה את הבו מפחד שלו?