"זולנדר" הראשון הוא אחת הקומדיות האהובות עלי בכל הזמנים. אין ויכוח על זה שהוא סרט מטומטם ביותר, אבל יש משהו חינני – ולעתים גם די מבריק -בטמטום שלו. הוא סאטירה משעשעת ביותר על עולם האופנה. ויש אנשים שמצטטים אותו עד היום. אז כשהכריזו על המשך, התרגשתי אבל גם חששתי קצת. נכון שכל הדברים שקרו באופנה ובתרבות הפופ ב 15 שנים האחרונות נתנו לסרט לא מעט דברים לצחוק עליהם, אבל האם סרט המשך הוא באמת הכרחי? האם יש בו טעם? האם הוא יכול להיות מהנה כמו המקורי? ובכן…כן ולא.
ההבדל העיקרי הוא ללא בספק בעלילה. ובכך אני מתכוון שבראשון הייתה אחת ופה…אין ממש. העלילה של הראשון הייתה דבילית למדי אבל התאימה לדביליות הכללית של הסרט והייתה קוהרנטית, כשמדי פעם הייתה הופעת אורח של איזה סלב אקראי. הפעם נראה שהתהליך התהפך – קודם סטילר ות'רו ביררו כמה ואיזה סלבים הם יכולים להשיג – ספוילר: המון -, כתבו את הגאגים לכל אחד מהם ואז חשבו על איזו עלילה בשקל תשעים שתחבר את הכל. כל פעם שנראה לכם שהבנתם מה העלילה של הסרט הזה, היא הופכת פתאום למשהו אחר. לא נראה לי שראיתי כל-כך חוסר מאמץ להשקיע בסיפור מאז "סאקר פאנץ'". לא, נראה שהסרט הזה בנוי בעיקר על הסלבים האקראיים שצצים כל סצינה שלישית.
אבל הנה הקטע – זה עובד! כלומר, חלק מכובד מהזמן. יש סצינות טובות, סצינות מביכות וסצינות שבאמת לא היה לי מושג במה לעזאזל אני צופה. אבל צחקתי, צחקתי המון. רוב ההומור בסרט הזה הוא ממש over the top והוא לא תמיד עובד, אבל כשהוא כן, הוא ממש מצחיק. וזה בעיקר כי למרות שאולי הסיפור לא מושקע, הדמויות נשארו אותו דבר. זולנדר של סטילר והנזל של ווילסון נראים כאילו רק אתמול עזבנו אותם, והם עדיין אותם אידיוטים חביבים שהם היו. מוגאטו של וויל פרל קצת פחות טוב פה, אבל עדיין משעשע. התוספות החדשות בקאסט, לעומת זאת, פחות עובדות ומשמשות בעיקר לבדיחות נמוכות של סקסיזם, משקל עודף וכו'.
אבל שוב, למרות כל זה, הלב של הסרט, הדמויות שלו, נשאר אותו דבר, ובעיקר בגללן הוא מצליח להיות מצחיק ביותר. הוא נופל מקודמו, אבל בניגוד לכל מיני סרטי המשך לסרטים ישנים שיוצאים בזמן האחרון, הוא בהחלט לא מבייש אותו או ממחזר אותו. וחוץ מזה, מאוד קשה להתלונן על סרט שסצינת הפתיחה שלו כוללת את ג'סטין ביבר מחורר ע"י קליעים של תת-מקלע.
אני יודע שזה נכתב כאן כ"כ הרבה פעמים
אבל תיאור העלילה קרע אותי מצחוק.
Dumb and dumber
"זולנדר" הראשון הוא אחת הקומדיות האהובות עלי בכל הזמנים. אין ויכוח על זה שהוא סרט מטומטם ביותר, אבל יש משהו חינני – ולעתים גם די מבריק -בטמטום שלו. הוא סאטירה משעשעת ביותר על עולם האופנה. ויש אנשים שמצטטים אותו עד היום. אז כשהכריזו על המשך, התרגשתי אבל גם חששתי קצת. נכון שכל הדברים שקרו באופנה ובתרבות הפופ ב 15 שנים האחרונות נתנו לסרט לא מעט דברים לצחוק עליהם, אבל האם סרט המשך הוא באמת הכרחי? האם יש בו טעם? האם הוא יכול להיות מהנה כמו המקורי? ובכן…כן ולא.
ההבדל העיקרי הוא ללא בספק בעלילה. ובכך אני מתכוון שבראשון הייתה אחת ופה…אין ממש. העלילה של הראשון הייתה דבילית למדי אבל התאימה לדביליות הכללית של הסרט והייתה קוהרנטית, כשמדי פעם הייתה הופעת אורח של איזה סלב אקראי. הפעם נראה שהתהליך התהפך – קודם סטילר ות'רו ביררו כמה ואיזה סלבים הם יכולים להשיג – ספוילר: המון -, כתבו את הגאגים לכל אחד מהם ואז חשבו על איזו עלילה בשקל תשעים שתחבר את הכל. כל פעם שנראה לכם שהבנתם מה העלילה של הסרט הזה, היא הופכת פתאום למשהו אחר. לא נראה לי שראיתי כל-כך חוסר מאמץ להשקיע בסיפור מאז "סאקר פאנץ'". לא, נראה שהסרט הזה בנוי בעיקר על הסלבים האקראיים שצצים כל סצינה שלישית.
אבל הנה הקטע – זה עובד! כלומר, חלק מכובד מהזמן. יש סצינות טובות, סצינות מביכות וסצינות שבאמת לא היה לי מושג במה לעזאזל אני צופה. אבל צחקתי, צחקתי המון. רוב ההומור בסרט הזה הוא ממש over the top והוא לא תמיד עובד, אבל כשהוא כן, הוא ממש מצחיק. וזה בעיקר כי למרות שאולי הסיפור לא מושקע, הדמויות נשארו אותו דבר. זולנדר של סטילר והנזל של ווילסון נראים כאילו רק אתמול עזבנו אותם, והם עדיין אותם אידיוטים חביבים שהם היו. מוגאטו של וויל פרל קצת פחות טוב פה, אבל עדיין משעשע. התוספות החדשות בקאסט, לעומת זאת, פחות עובדות ומשמשות בעיקר לבדיחות נמוכות של סקסיזם, משקל עודף וכו'.
אבל שוב, למרות כל זה, הלב של הסרט, הדמויות שלו, נשאר אותו דבר, ובעיקר בגללן הוא מצליח להיות מצחיק ביותר. הוא נופל מקודמו, אבל בניגוד לכל מיני סרטי המשך לסרטים ישנים שיוצאים בזמן האחרון, הוא בהחלט לא מבייש אותו או ממחזר אותו. וחוץ מזה, מאוד קשה להתלונן על סרט שסצינת הפתיחה שלו כוללת את ג'סטין ביבר מחורר ע"י קליעים של תת-מקלע.
פיישלייק על המשפט האחרון
(ל"ת)