המומיה 3

במקור: The Mummy: Tomb of the Dragon Emperor
במאי: רוב כהן
תסריט: אלפרד גאו, מיילס מילר
שחקנים: ברנדן פרייז'ר, מריה בלו, לוק פורד, ג'ט לי, מישל יו

היה היתה תקופה אפלה, בה היו רק שני צדדים – הטוב והרע – ומאות מלכים נלחמו זה בזה, כל אחד למטרותיו הפרטיות. כולם רצו כח ושלטון, אבל היה אחד, האן, מלך הדרקון (ג'ט לי, כי הרי אין קיסר סיני שהוא לא ג'ט לי), שרצה יותר. הוא איחד את סין ובנה את החומה (שזה טוב) על קברי אויביו (שזה רע), וממלכתו השתרעה על פני כ—ל הארץ, ואפילו עד לכפר שנראה כמו שאריות התפאורה של 'נמר, דרקון' השתרעה ממלכתו של האן. הו, כמה גדול היה המלך, כמה רשע היה המלך, כמה מיותר היה הווייס-אובר באקספוזיציה, הו! מכל מקום, המלך הסתבך עם איזו מכשפה, וכתוצאה מצירוף מקרים מצער (הוא רשע) היא כובלת אותו בקללה שהופכת אותו – ואת כל צבאו – לחימר.

הרבה מאוד שנים אחר כך, למען הדיוק ב-1946, אלכס או'דונל, ארכיאולוג צעיר ומבטיח, מגלה במדבריות סין תגלית חשובה: הוא אינדיאנה ג'ונס, רק בלי השארם, הלוגיקה והזהירות. שניה אחת אחרי שהוא מתחמק ממלכודת קטלנית, ודורך על משהו שמחולל תגובה לא צפויה, הוא מסתובב בחוסר זהירות בין אלפי דמויות של חיילים מטרה-קוטה. בנקודה זו, כל בוגר קורס מבוא לארכיאולוגיה יכול היה לספר לו שצפויות צרות (מה שבאמת קורה), אלא שאלכס עזב את הקולג' טרם זמנו, ולכן אינו יודע זאת.

במקביל, הממשלה הבריטית מבקשת מהוריו, שני מרגלים והרפתקנים בדימוס – שאולי זכורים לכם משני סרטי 'המומיה' הקודמים – להעביר לסין את 'עין השנגרי-לה', תכשיט ענק עם שם מכובד שלא נרצה שיגיע לידי הגורמים הלא נכונים, נכון? שהרי בידיהם הוא יוכל לגרום… הוא יוכל לגרום… מה זה משנה בעצם? העיקר שנוסעים לסין.
חמושים ביכולת משחק אובר דרמטית, יוצאים בני הזוג, המגולמים על ידי ברנדן פרייז'ר ומריה בלו, לסין, וכצפוי מחוללים שלא ברצונם שרשרת צירופי מקרים המעירים את מלך הדרקון מקברו. מכאן ואילך יתחולל מאבק אפי (היינו, "המון סינים מטרה-קוטה"), מרגש ("מעולם לא הקדשת תשומת לב לחינוכו!"), מותח ("אם האן יגיע לשנגרי-לה, הוא יעיר את הצבא!"), מצחיק ("אני שונא מומיות, הן אף פעם לא נלחמות בצורה הוגנת"), חושף מתחים משפחתיים ("בן, אני חיסלתי יותר מומיות ממך!") ובעיקר – קלישאתי להפליא.

כמובן, אף אחד לא מצפה מ'המומיה 3' להיות מופת לדרמה איכותית ועמוקה. מדובר בסרט קיץ שלישי בסדרה שלכולה יחד היה עומק עלילתי של כיור. הוא אמור להיות אקשן מהנה חסר מוחין, הבעיה – הוא לא מצליח. זאת אומרת, לפחות לא החלק של ה'מהנה'. החלק של 'חסר מוחין' פועל מעל ומעבר לציפיות. לסרט אין היגיון פנימי, וכך אנו זוכים לסצינות שחוזרות על עצמן, ובהן הגיבורים מנסים לעצור בעזרת רובים קיסר בן-אלמוות השולט בכל חמשת היסודות (אדמה, מים, אש, פחמימות, שומנים), ואחרי שהם נכשלים הם מנסים שוב. ושוב. ואז עוד פעם. ובשיטות שנכשלו בהתחלה.

בנוסף, הסרט משתמש בכל קלישאה עלי אדמות, ואף גונב דיאלוגים שלמים מסרטים אחרים. ההבדל היחיד הוא שמה שעבד בסרטים אחרים (לדוגמה, 'שר הטבעות'), נשמע פה טיפשי ותלוש. גם שאר הדיאלוגים בסרט, אלו המקוריים, הם ברמה מחפירה ממש ("אתה הבן הטוב ביותר שיכול היה להיות לי"), וכלשון האימרה הפולנית הידועה – לא רק שהם גרועים, יש גם המון מהם. יש גם כמה משפטים טובים ("המתים האלה, הם לצידנו או נגדנו?") אבל הם טובעים בקשקשת.

סצינות האקשן דווקא לא רעות, וחלק מהן אפילו טובות למדי – בפרט אלה העוסקות בהתמודדות כלי נשק של המאה העשרים מול חיילי חימר. אבל הבעיה היא שלהבדיל מאקשן סתם, בסרט אין מספיק קרבות טובים – חלק ניכר מהקרבות מקושקש, לא ברור, מועתק (כן, גם פה מדובר בהעתקה מ'שר הטבעות'), או כולם גם יחד. למשל, אנשים שרגע אחד זוחלים בקושי כשהם גוססים, מסוגלים לפתוח בריצה קלה ברגע שאחריו. באופן כללי, נדמה שיותר מדי חיילים עושים פחות מדי בכל רגע נתון, עד שאפילו מעורבות של כמה ייטי, אנשי שלג, לא נראית מגניבה מספיק. והרשו לי לציין שייטי הוא מטבעו מגניב כמעט כמו מבטא בריטי.

סיכומו של עניין, 'המומיה 3' הוא סרט מיותר ולא מוצלח, שלזכותו יש לומר רק דבר אחד – הוא בהחלט מוכיח את קו העלילה שלו. כלומר, הוא דוגמה מצוינת למה לא כדאי לעורר לחיים משהו שכבר מזמן נקבר.