אם אתם אוהבים את החבובות, תאהבו גם את הסרט החדש שלהם. ואם אתם לא אוהבים את החבובות, הלו, מה לא בסדר איתכם?
בעיירה קטנה חיים האחים גארי (ג'ייסון סיגל, שגם כתב את התסריט) ו-וולטר. וולטר הרגיש שונה לאורך כל חייו, בין השאר משום שגבהו הוא כ-50 ס"מ והוא עשוי מבד. זה אמור להעלות שאלות נוקבות בענייני גנטיקה, ביולוגיה ועם מי או מה בדיוק התעסקה אמא של שני האחים, אבל בעולם שבו שניהם חיים, כולם מקבלים בטבעיות את העובדה שוולטר הוא בובה. זה גם מסוג המקומות שבו בדרך לעבודה אנשים פוצחים בשיר בליווי תזמורת ולהקת רקדנים, אז הם כנראה רגילים לדברים כאלה. וולטר מוצא נחמה בדמויות הנערצות עליו, החבובות. בעולם ההוא, כמו בעולם הזה, החבובות היו כוכבי ענק בסביבות 1978. התכנית שלהם היתה להיט בכל העולם, ואחריה הם עשו כמה סרטים מצליחים. אבל החבורה התפרקה, וכבר שנים שהם לא הפיקו הופעה, תכנית או סרט כמו שצריך.
וולטר וגארי, עם אהובת ליבו מרי (איימי אדאמס, באותה רוח של נסיכת דיסני מזמרת ומפזזת כמו ב"מכושפת") נוסעים לסיור בהוליווד, ומגיעים לתאטרון האגדי של החבובות. אבל אז מתברר שאיל הון מרושע רוצה להרוס את התאטרון כדי לקדוח בו נפט, והדרך היחידה לעצור אותו היא להשיג עשרה מיליון דולר בתוך יומיים, ולשם כך האחים וקרמיט מחליטים לקבץ חזרה את חבורת החבובות למופע התרמה. האקספוזיציה הזאת כולה נחשפת בערך באותו משך הזמן שלקח לכם לקרוא את המשפט הזה. זה סרט, סרט צריך עלילה כלשהי, וכאן הלכו על העלילה הכי עתיקה ונדושה שיש, ולא נעשה שום ניסון להסתיר את זה. להיפך. הסרט שמח לצחוק על עצמו, על הקלישאות שלו, על האבסורדיות של העלילה ועל השירה ברחובות. כדי לחסוך זמן בנסיעה, קרמיט והחבורה מחליטים לנסוע בקו אדום על גבי מפה. אחרי המונטאז' המתחייב שבו קרמיט אוסף את הכוכבים לשעבר בזה אחר זה, רולף מתלונן על כך שהוא לא נכלל במונטאז'.
מהרגע שקרמיט, פוזי וגונזו מגיעים למסך, הסרט הופך לשקיעה בנוסטלגיה חמימה. אובייקטיבית, הרבה מהבדיחות בסרט טפשיות למדי, ועשויות בסגנון שראינו כבר בהרבה פארודיות. אבל זה החבובות. להם מותר. אם אתם מסתכלים על תכנית הטלויזיה הותיקה של החבובות – "It's time to play the music" וכו' וכו' – בעין צינית, רוב הבדיחות שלהם היו משחקי מילים מטופשים במיוחד או סלפסטיק בובתי. מתוחכם מאוד זה לא היה, אבל זה היה מלא שמחה. אבל ציניות פשוט לא עובדת על החבובות. אפילו קיטש מותר להן: גם הנאומים המליציים והנמרחים ביותר, עם מסרי דיסני הנדושים ביותר, נשמעים כנים כשהם מגיעים מקרמיט. הוא צריך לנסות פעם משהו בסגנון "ספרטנים! הלילה נסעד בגיהנום!". יש מצב שזה יעבוד.
אז הסרט הוא בעיקר רצף של בדיחות ושירים, שבהם העלילה שולית לגמרי. לא שיש בעיה כלשהי עם זה. החלק האחרון של הסרט הוא מופע של החבובות, בדיוק כמו פעם, כולל שיר הפתיחה, ועם הרבה קטעים, מוצלחים יותר או פחות. מאוד נהניתי מ"Fuck you" בביצוע קמילה והתרנגולות (או, יותר נכון, "Forget You": החבובות כל כך ידידותיות לכל המשפחה שאפילו בביצוע השיר בתרנגולית השתמשו בגירסה המצונזרת). מצד שני, הקטעים של גונזו לא הזיזו לי. זה לא משנה – הסרט זז מהר, מלבד השירים שעשויים להימשך דקה או שתיים יותר מדי.
כמו כל מופע של החבובות, הסרט מלא בהופעות אורח, אבל באופן תמוה, רבות מהן מבוזבזות לחלוטין. שרה סילברמן מבליחה לשניה אחת, אומרת משפט סתמי אחד ונעלמת. ניל פטריק האריס נצפה לשניות בודדות ומתפוגג לפני שתספיקו להגיד "דוקטור הוריבל". ולא רק בני האנוש סובלים מהתופעה הזאת: רבות מהבובות המוכרות בסדרה מופיעות ללא יותר מרגע, ולא מספיקות לעשות שום דבר. הטבח השוודי אמנם נצפה בכמה סצינות, אבל לא רואים אותו מבשל אפילו פעם אחת! רמאות! בולשביקים! היסבורדה הורדה מורק מורק מורק!
אם הסרט לא היה "החבובות", אולי הייתי חושב שהעלילה החלשה, עודף המודעות העצמית והבדיחות הקרשיות די מעיקים. אבל זה החבובות, ואני משוחד לגביהן. כל הדור שגדל עליהן משוחד, וייתכן שגם כמה דורות אחרים. זה סרט שמח, מצחיק, תמים, שטותי ושמאלצי. כלומר, בדיוק נמרץ, החבובות. וזה גם מגיע עם סרטון קצר ומצוין של "צעצוע של סיפור", אז בכלל.
(פורסם במקור ב-NRG)
נראה לי אני אוותר
זה נשמע חביב, ואני תמיד אוהב סרטים שמודעים לעצמם, אבל בקושי ראיתי 'החבובות' בילדותי, אז אני לא כזה מעריץ. נראה לי אני כבר אחכה ל DVD. או שאחותי בת ה 8 תגרור אותי לזה.
דווקא הדמות של סיגל היתה זאת שהכי אהבתי ב"מורה רעה"
כיוון שברור מהרגע הראשון שהוא הבחור הכי טוב ו"נכון" בסרט. אבל הוא דווקא בחור קצת שחצן ובוטה – אבל הבוטות שלו באה ממקום כנה ואמיתי. יש משהו מקורי בבחור טוב שאומר את הכל בפרצוף בגסות.
מה זה "היסבורדה הורדה מורק מורק מורק!"?
חייכתי כשקראתי את זה אבל אני לא בטוח שמהסיבה הנכונה.
זה היה בג'יבריש אופייני לאחת הדמויות
באמת, אל תהיה כזה שבד… אה, לא משנה.
הנה דוגמא אחת:
(רנדומלית, הראשונה שעלתה בחיפוש, קרעה אותי מצחוק בדיוק כמו המשפט בביקורת על הספרטנים)
http://www.youtube.com/watch?v=j1KSaUEu_T4
עכשיו הכל ברור
ולעולם לא אוכל לאכול מרק צבים יותר.
אני דווקא אהבתי את הפארודיה
של רובוט צ'יקן על הטבח השוודי:
http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=ibhE0LLITmc#t=4s
LOL
תודה על זה.
סוף סוף סרט טוב של החבובות
יש כאן את הפגמים שהיו בסרטים הקודמים: תסריט חלש, מודעות עצמית מוגזמת, קטעים מוזיקליים שנוחתים משום מקום, הופעות אורח רגעיות, חלוקת זמן שלא משאירה הרבה מקום לחלק מהדמויות היותר אהובות (ולאייטיז רובוט). רק מה, הפעם זה עובד. אפילו שעוברות לפחות עשר דקות מתחילת הסרט עד שרואים דמות אחת מהתכנית הקלאסית, הסרט הזה הוא מסע נוסטלגי שנכתב בידי מעריצים עבור מעריצים. וולטר, המעריץ הגדול, הוא השתקפות של ג'ייסון סגל שהגשים חלום ועבד עם החבובות האמיתיות ולא רק עם ערפד מזמר. אני לא יודע איך יגיב לסרט מי שלא מכיר את החבובות, אבל אני חוויתי את אחת ההנאות הגדולות שהיו לי בקולנוע מזה זמן רב. השירים למעשה טובים הפעם, בניגוד לסרטים הקודמים והשילוב בין פזמונים מוכרים למקוריים, עובד נהדר (השיר של התרנגולות הוא מרגעי השנה שלי).*
התסריט שטחי ומכיל טוויסטים סתמיים שמוסברים בעצלתיים. למעשה, הנבל כל כך גנרי, שקוראים לו טקס ריצ'מן והוא מדגיש שיש לו צחוק מרושע. לא יודע למה, אבל הבדיחה הזו שלא הייתה עובדת ברוב המקרים, עבדה מצוין בסרט של החבובות. זה הסרט הכי מצחיק שראיתי השנה ואפילו כשהוא נעשה קיטשי מדי, לא הפריע לי. אפילו די התרגשתי בסיום.
חלק מהופעות האורח באמת מבוזבזות (בעיקר של שרה סילברמן). מצד שני, יש הופעת אורח אחת שגרמה לכל האולם לצהול בשמחה. יש סיבה טובה למה המפיקים שמרו אותה בסוד. בניגוד לנקודת הפתיחה של הסרט, החבובות עדיין רלוונטיות, הן פשוט פונות כיום לקהל אחר. במקום תכנית טלוויזיה, יש להן ערוץ יוטיוב שמתעדכן גם בקטעים חדשים ורבות מהבדיחות והופעות האורח תואמות את חתך האוכלוסיה הגיקי בחלקו אליו הסרט פונה.
ונסיים בשיר:
http://www.youtube.com/watch?v=jRcON9t5Dlc
*אפרופו "קלאק יו", האם החבובות כל כך מודעות לעצמן שהן עושות מחווה להופעה שנעשתה כמחווה להופעה שהייתה במופע החבובות?
איזו הופעת אורח?
משום מה, אני לא מצליח לזכור אפילו הופעת אורח אחת ששימחה אותי במיוחד. מה שכחתי?
ואללה, זה באמת היה נחמד.
(ל"ת)
ג'ים פרסונס
(כי גם כך הוא כנראה יישאר "שלדון" לנצח).
לגמרי!
אני די בטוחה שצווחתי. למרבה המזל היינו רק חמישה אנשים באולם, אז אין לכך הרבה עדים.
איזה לא?
שרה סילברמן, ג'ון קרסינסקי, ניל פטריק האריס, דונלד גלובר ועוד.
כל אלו לא.
אף אחד מאלו לא היה גורם לכל האולם לפרוץ בצהלות שמחה.
קטע ענק!!!!!!!!!!!
מהשירים שכשמקשיבים להם בבית הם אפילו יותר מצחיקים, בעיקר בגלל ביקר.
לי הפריעו גארי, וולטר ומרי
בהתחלה זה היה מעניין לראות אותם, אבל בהמשך הסרט הם הפסיקו להיות רלוונטיים, ונראו כאילו שסתם הדביקו אותם בכוח לעלילה.
לדעתי היה הרבה יותר יפה אם היו עושים תסריט שהיה משמיט אותם לחלוטין.
וגם אני קיוויתי ליותר קטעים עם הטבח השוודי. רציתי עוד פיצוצים!
ואני חוזרת ואומרת
לפני הקפיצה לקולנוע, זו הזדמנות טובה להשלים בבית את The Muppet Movie המקורי והמעולה מ-1979 (גם הסרט השני מקסים, אחריו באו הנפילות): http://yael.haoneg.com/general/2973
הבנתי שיש גם בסרט החדש רפרנסים קטנים אליו. קצת מפחיד ללכת לסרט החדש. בכל זאת, זו התעסקות עם וואחד פרה קדושה, והיא בכלל חזיר.
מעניין אותי איך מתקבל הסרט אצל מי שאינו מחובבי הנסון והחבובות משחר ילדותו. זה בטח קצת תלוש בלי לגדול על קרמיט ולהכיר את שמה של כל דמות הכי שולית ונשכחת (לו זילנד והטונה בומרנג!).
אגב, ריקי ג'רבייס באמת שם?
לא אני ולא ימד"ב איתרנו אותו.
או שאני לא מחפש טוב.
ה-cameo שלו (ביחד עם עוד כמה) נחתכו בעריכה
(ל"ת)
סרט מושלם!
*כרגע התגובה הזאת היא פרומו לתגובה הגדולה שלי, שבה אני אעבור על כל סיבה אפשרית שהופכת את הסרט למושלם. ואני אכתוב אותה כשאני אהיה פחות עייף*
איזה סרט!
מהשנייה ש"me and julio" התחיל להתנגן ברקע ידעתי שאין מצב שאני לא עומד להנות. לחבובות נחשפתי בכיתה ו', כשערוץ אחד עשה את ההחלטה הכי חכמה שלו בשנים האחרונות, והתחיל לשדר את הסדרה מהתחלה. החבובות הצליחה לעשות את מה שלדעתי לא הצליחו לעשות כל כך טוב עד אז – לעשות סדרה שהיא לילדים בדיוק באותה מידה שהיא למבוגרים. הפרק שבו ג'ואל גריי ביקר פשוט ענק בעיניי.
עכשיו, הסרט עצמו פשוט מעולה. הוא קורע מצחוק – מיס פיגי היא החבובה האהובה עלי (אם אתה עצוב: תדמיין את מיס פיגי בתור שרה נתניהו, מכה במהלומות קראטה את המטפלת של אבא שלה), והופעות האורח פשוט היו מקסימות: ראו שכל אחד שם נהנה עד ראש הגג מלהיות שם. ולראות את הסרט החדש של החבובות יחד עם בובת הקרמיט שלך וחולצת הקרמיט שלך זה פשוט תענוג.
_______________
http://www.youtube.com/watch?v=T9ienv89iHo – איימי אדמס, מתי כבר תתחתני איתי?!
אני שונא פייסבוק ידוע
אבל קבל ממני פישלייק מילולי אחד גדול ורציני על ההשוואה בין מיס פיגי לשרה'לה.
שווה לי לראות גם אם
אני בן 16 ובילדותי (היותר מוקדמת) לא הרבתי בצפייה בחבובות?
בהחלט.
(ל"ת)
אני הכנתי את עצמי לזה חצי שנה מראש...
אבל זה כי מהטריילר הראשון ידעתי שאם אני לא אוהב את זה, אני עושה לעצמי חרקירי.
הלכתי לסרט עם האחיין שלי
הוא בן 27 ובניגוד אלי, ילידת הסבנטיז שגדלה על החבובות, לא ראה מעולם אף תוכנית שלהם (הוא ארגנטינאי ככה שאפילו הוא לא מכיר את קרמיט מ"רחוב סומסום") והוא נהנה לא פחות ממני. מותק של סרט.
The Rainbow Connection (או: חוסר האסתטיקה של החבובות)
עוד לא צפיתי בסרט וכבר אני יודע שאני אגיע אליו ברגשות מעורבים. מצד אחד, כפי שמרמז שם המשתמש שלי, בפירוש גדלתי על החבובות, גם אם לצערי ו/או לשמחתי בכלל לא הייתי קיים בין השנים 1978-1981, אז שודרה התוכנית בזמן אמת, אבל בפירוש תמיד הקפדתי לצפות בהם תמיד בשידורים חוזרים בכל ערוץ שבו שודרו ואפילו היה לי פעם פרק שלהם מוקלט (הפרק עם ג'ון קליז). מצד שני, הסרטים שלהם תמיד התישו ושיעממו אותי. אם בתוכנית בובות (חה! בובות!) של חצי שעה מינוס לא צריך עלילה או אפילו בדיחות טובות ושירים מוכרים ואפשר פשוט לתת לכולם להתפרע, העלילה של The Muppet Movie (הפריקוול שמסביר איך קרמיט מצא את כל החבורה) פשוט מיושבנת; ז"א, עד כמה שכיף לי להיות מעריץ של היילי וויליאמס, אני קצת מתבייש שהייתי צריך אותה בשביל להיזכר שגם הביצוע המקורי של קרמיט היה מעולה בפני עצמו.
אז מה החלטתי? ללכת או לא ללכת לסרט החדש? בינתיים אני דוחה את זה בשל בעיות תקציב. ברור לי שבסוף אני אהיה חייב ללכת (בכל זאת, 97% בעגבניות רקובות ובלי רומנים מטופשים ונמרחים כמו בהארי פוטר!), אבל ברגשות מעורבים מאוד. וזאת למה? כי פרנק אוז בעצמו היה מאוכזב משלבי הפיתוח הראשונים של הסרט. כמובן ששלבי הפיתוח כבר מזמן מאחורינו אבל בכל זאת, גם לי כמו לפרנק אוז חורה שהחליטו לשלב בסרט בדיחות גסות ומביכות מעדות האדי מרפי ג'אד אפאטו, ועוד להדגיש אותן בפרומואים של חודש החבובות בערוץ דיסני. זאת אולי תלונה קטנונית אבל סתם חבל לי, כי זאת באמת פגיעה במורשת החבובות. אני יודע שמה שאמרתי עכשיו נשמע רציני מדי אבל זה לא – במילותיו של אוז, "We would never do that. It's too cheap."
ומי החבובה האהובה עליי? בילדותי זה תמיד היה גונזו המוזר והמגניב, אבל ככל שהתבגרתי כך התקרבתי לסטאטלר ווולדורף, צמד הזקנים הכי צעירים בסביבה.
פרנק אוז
זה מצחיק שפרנק אוז מאשים את יוצרי הסרט החדש בפגיעה במורשת החבובות, כשהוא עצמו היה מעורב בדברים כמו "החבובות באי המטמון" ו"החבובות בחלל". בסרט החדש אין שמץ של פגיעה במורשת החבובות, ואני מניח שהסיבה היחידה שפרנק אוז סלד ממנו היא ענייני אגו.
אני חושב
שלכל מי שהיה מעורב באימת הפנטום אין שום זכות לדבר על פגיעה במורשת.
לא ממש זכורות לי בדיחות גסות ומביכות בסרט
אפילו בדיחת הפלוצים שכן יש שם עשויה טוב.
מה שאמרת עכשיו זה בדיוק הפגיעה במורשת שדיברתי עליה
ולזה בדיוק פרנק אוז התכוון בציטוט שלו. זה מצוין שהחבובות עושות פרודיות על כל דבר שזז ומתאימות את עצמן לרוח הזמן וליוטיוב, זה כנראה מה שעושה את הסרט החדש לכל-כך טוב, אבל ברור שהבדיחות האלה לא נכנסו לסרט מטעמים אמנותיים ו/או בידוריים, אלא כדי למשוך קהל. אם הסרט באמת כזה טוב זאת כמובן תלונה קטנונית, אבל בעיניי יש בזה משהו שגורע מהתמימות של תוכנית הטלוויזיה – הם היו צריכים למצוא את האיזון בין מיושבן מדי למסחרי מדי.
לא הבנתי
כאמור, בסרט יש מיעוט זניח עד לא קיים של בדיחות גסות, וגם המעט מאוד שיש עשוי בטוב טעם יחסי. אני לא מבין איך זה פוגע במורשת החבובות כי למיטב זכרוני הם מעולם לא בחלו בשימוש (גם) בהומור סלפסטיק ומפגר (ומצחיק).
הם לא בחלו בהומור סלפסטיק ומפגר
הם כן בחלו בהומור שירותים. אם מינון הבדיחות הגסות בסרט זניח עד לא קיים, למה להדגיש אותן בטריילר? כדי למשוך קהל של ילדים שאוהבים הומור כזה. באמת שאני לא בא להתקטנן על זה כל עוד הסרט טוב ומצחיק, אבל הרעיון המקורי של ג'ים הנסון כשהוא יצר את החבובות היה ליצור תוכנית שתיבדל מרחוב סומסום במובן זה שלא יהיו מאחוריה כוונות חינוכיות, אבל שילדים ומבוגרים כאחד יוכלו להנות ממנה. עד כמה שהבנתי גם הסרט החדש ככה, ובכל זאת חבל לי שבמילניום החדש היו צריכים להדגיש את הבדיחות האלה בטריילר כדי למשוך קהל, בעוד שבסרטי החבובות המיתולוגיים של שנות השבעים והשמונים ואפילו ב-Muppets Tonight של שנות התשעים הם לא נזקקו לבדיחות כאלה בכלל – די היה בחבובות עצמן כדי למשוך קהל.
אין שום בדיחה גסה! על מה אתה מדבר?
מה שיש זה בדיחות שאמורות לעבור מעל הראשים של הילדים.
אחת שזכורה לי: השורה "Life is full of highs" בשיר "Life's a Happy Song" נאמרת על ידי היפי שנראה קצת מסומם…
יש בדיחה על פלוצים, ולילדים לא תהיה שום בעיה להבין אותה
אבל כן, מכאן ועד גסות רחוקה הדרך.
אומנם לא ראיתי את החבובות לפני, אבל נהנתי מאוד!
*הערה: לא זכור לי פרקים של הסדרה, כן יש לי זכרונות מאוד מעומעמים מסרט כלשהוא שאני אפילו לא יכולה לתאר אבל אני יודעת שהוא של החבובות וכן הכרתי את הדמויות הגדולות ואת שיר הנושא של החבובות ואת "מנה מנה".
אז, כן, את החבובות לא באמת הכרתי לפני, באתי עם צפיות בשמיים מהקפיין האינטרנטי ונהנתי מכל רגע, וכן אפילו מהנאומים המלאים קיטצ' ומסר מקרמיט.
השירים היו מוצלחים (כן החדשים וגם הישנים – שהכרתי), השחקנים התאימו בצורה מושלמת לתפקיד שלהם והבדיחות עבדו כמו קסם (גם כאלה שנראה ולא היו עובדים שבום סרט אחר)
צריך לציין שבתור צופה אדוקה בסדרות טלוויזיה החוויה שלי הייתה אפילו יותר מהנה לדעתי.
אז כן, הופעות האורח קצרות מידי, והנאומים של קרמיט לפעמים ארוכים יותר ממה שהיית מצפה,
אבל היה מצחיק, היה שמח ופשוט היה כיף לראות את זה (אפילו בלי רגשות הנוסטלגיה)
שכחתי לשים ספויילר...
דווקא רציתי, אבל שכחתי.
מורק? בורק!
למרות שאני לא שוודי, ככה שאני לא יכול להגיד ב100%.
בלי פרנק אוז וג'ים הנסון זה לא זה
פיגי היא לא פיגי וקרמיט הוא לא קרמיט, וזה צורח מהשניה הראשונה שהם פותחים את הפה ואז לסוף הסרט. בכלל, כל הסרט מרגיש כמו סרט תיכוניסטים על החבובות ולא כמו סרט אמיתי, עם תסריט אמיתי. כלומר כן, הסרט היה נחמד וצחקתי פעמים רבות, אבל בתור בובנאית מדופלמת ואוהבת חבובות מגיל אפס אני חייבת לומר שפספסו פה ובגדול.
לראות דמות אייקונית משוחקת בידי שחקן אחר מזה שהמציא ופיתח אותה, אפילו אם לכאורה היא רק גרב, זה לא זה. קרמיט הוא לא דר הו שיכול להוולד מחדש בדמות שחקן אחר פעם אחרי פעם. אם כבר, יכלו לתת לרובין הבוגר להיות הדמות הראשית פה.
תהייה אקראית.
האם לדעתך ניתן להבדיל בין שפת הגוף של קרמיט אצל המדובבים השונים? ללא פס קול, התוכלי להבדיל ביניהם?
מחכה לזמן שאפנה בשביל ללכת לראות אותו!
אני מטורף על החבובות. מבדרים אותי החברה האלה
תחזרי בך!
(ל"ת)
א. לא רוצה.
ב. רצוי לפחות לברר למי מנסים להגיב.
אני חושב...
שמשתמע מהתגובה שלך שציפית להומור ציני, מודע לעצמו ומתוחכם מהחבובות. שזה פשוט לא ההומור שלהם, וזה חלק מסוד הקסם.
נהניתי מאוד מהסרט גם אם הוא לא היה גאונות. כמעט בכיתי בהרבה קטעים, פשוט כי הוא באמת כזה טוב לב ולא מזיק. אני מלך הסרקסזם וההומור השחור והחבובות מוכיחות לי פעם אחרי פעם שפשוט… לא צריך את זה. אפשר לצחוק גם משטויות לא מתוחכמות, בלי אירוניה.
מעולם לא ראיתי את החבובות לפני זה
(אלא אם סופרים את הטריילרים)
אבל נהניתי, באמת שנהניתי. זה היה מצחיק, ילדותי במידה,מודע לעצמו ומשמח, כל מה שאני אוהבת!
אולי כדאי שאחפש קטעים ישנים של החבובות ביוטיוב או משהו…
מנה מנה!
אפשר להתחתן איתך?
בבקשה.
(בסדר, בסדר. זאת התגובה האחרונה שלי שמראה כמה אהבתי את הסרט.)
בל נגזימה
בואו נשים דברים בפרופורציות, shall we?
החבובות הן נהדרות. הן נפלאות. באמת.
אבל הסרט הזה היה בסך-הכל חביב, וכיפי בחלקו (בחלקו!). לא הרבה יותר מזה.
הסרט משחק קצת על נימי הנוסטלגיה, שזה נחמד. צריך להיות חסר רגש כדי לא להתרגש כשרואים את החבובות מבצעות שוב את הפתיחה הקלאסית שלהן (לעונות 2 והלאה. הפתיחה בעונה הראשונה היתה שונה).
הסרט גם מציג את הכישרון העיקרי של החבובות: מערכונים מבריקים, מבוצעים במקצועיות מופתית, עם נאמברים מוזיקליים נהדרים ועטיפה סרקסטית-במידה. נהדר.
אבל לסרט יש גם לא מעט מגרעות, והן אלו שמונעות ממנו להתרומם באמת. חלקים רבים בסרט לא סוחפים. יש בו יותר מכמה החטאות מכאיבות, וחבל. באמת היה פוטנציאל להרבה יותר.
1. החבובות יודעות גם לרגש. מאוד. כל מי שראה את קרמיט שר את "It's not easy to be green" יודע את זה. אבל הניסיונות לרגש בסרט הזה היו כל-כך בנאליים, כל-כך מודגשים, כל-כך גסים, שממש יכולת לחוש את הידיים המיוזעות של פועלי המניפולציה פועלות. המניפולציה הופעלה על-ריק, באופן אוטומטי, ביורוקרטי. רגע אחד חבובה אומרת שהיא לא יודעת מה הכישרון שלה, רגע אחר-כך קרמיט אומר כמה מילים ריקות והמוזיקה מתנגנת כאילו הגענו לקתרזיס של הסרט. זה היה נסלח אם זה היה קורה רק פעם אחת, אבל כאן זה קרה שוב ושוב. עשרות קתרזיסים-ריקים. הרבה יותר מדי עלילות-משנה רגשיות נפתרו באופן הזה. עלילות-משנה אמרתי? איזה עלילות משנה? עלילת-משנה בסרט הזה היא שורה אחת. מקסימום שתיים, שאומרת אחת הדמויות. אחר-כך כבר יבוא הפתרון ה"מרגש" שלה. זה מלאכותי וזה מכאיב. היה עדיף לספר קצת פחות "עלילות", אבל שיהיה להן תוכן ממשי.
ובהחלט היה עדיף שיהיו הרבה-הרבה פחות קטעים "מרגשים" כאלה, ויותר שהחבובות יעשו מה שהן הכי טובות בו: להבריק ולהצחיק באמת.
מה בעצם הדילמה שנפתרה בסרט הזה? מה ה"מסר" המשפחתי-דיסני? האמת היא שהסרט הזה הוא מתחזה. הוא עושה קולות של סרט סטנדרטי עם מסר מתוק. האמת היא שאין בו כזה. כל הפירוטכניקה ה"מרגשת" מכסה על עלילה חסרת מוקד. אין בסרט הזה שום קונפליקט אמיתי. יש המוני מיני-קונפליקטים-מתחזים, כולם נפתרים תוך 4 שורות וכולם משעממים מוות. בכולם המוזיקה ה"מרגשת" לא יכולה להסוות את הריקנות. זה לא עובד.
למעשה, לעלילה אין שום קו ברור. מתחילים עם קו העלילה של וולטר מול אחיו, שבשלב מסוים נזנח והופך ללא-קשור לכלום. יש הבלחות על קו עלילה של הרשע ועוזריו (מה זה היה, לעזאזל, הראפ הנורא הזה? למה לבזבז על זה דקות בסרט?). יש הבלחות שלא קשורות לכלום על העבר של קרמיט ומיס פיגי. יש את הסיפור שלא קשור לכלום לגבי אנימל וה-"Anger management" (אז מה המסר? להתמכר ל-Anger?). קשה לזהות קו עלילה אחיד בכל הבלאגן הזה.
2. ואם לא די בכך, החבובות גם עברו, משום מה, גם רידוד מכאיב בתחום האישיות וההומור. אני רוצה להזכיר משהו לכל מי ששכח: בחבובות מתחבא טירוף! קרמיט הוא לא הבחור העגום והזקן-החכם שעשו ממנו בסרט הזה. הוא דמות צינית שיודעת להשתגע ולצעוק, והוא מאבד את העשתונות די בקלות – מה שלא קרה אפילו פעם אחת בסרט הזה. על הטירוף של מיס פיגי או של גונזו אני בכלל לא רוצה לדבר. מדובר בשתי דמויות משוגעות על כל הראש. כאילו, שירדו מהפסים באופן מוחלט. מה קרה להן? מי אלה הדמויות המתורבתות האלה? הקולות והמראה אולי דומים, אבל האישיות נעלמה לה. אפשר, אגב, להגיד את זה גם על השף השבדי, אבל אני מבין שאי-אפשר לתת לכולם במה. רק מה – לפחות שאלו שמקבלים במה יתנהגו לפי האישיות שלהם. זה באמת כל-כך מוגזם לדרוש?
בסופו של דבר, זה סרט שבחלקו פשוט לא מתרומם, עם יותר מדי קטעים מיותרים או מחטיאים. הוא מתחזה להיות משהו שהוא לא. על הצד החיובי, יש בו גם קטעים נהדרים, יש בו חלקים סוחפים באמת. במיטבו הוא נראה כמו מופע לאס-וגאס ססגוני, מקצועי ומצוחצח. שגם זה טוב, כל עוד לא מתיימרים להפוך את זה למה שזה לא.
הוצאת לי את המילים מהפה
יומיים מאז שראיתי את הסרט, וכבר יומיים אני קורא בכל מקום רק ביקורות מהללות על הסרט הזה, ולא מבין למה.
מה שכתבת ממצה בדיוק את מה שהרגשתי כלפי הסרט.
ממש חבל.
מה שהוא אמר
(ל"ת)
לא נראה לי שיש מישהו שלא מסכים עם זה
הסרט אכן לוקה לא מעט בתסריט, בהתפתחות העלילתית ובדמויות עצמן. איכשהו המגרעות הללו, שהיו מחריבות לחלוטין סרטים אחרים, פחות נוראיות כאן. אולי בזכות הנוסטלגיה ואולי בגלל שיש בבובות הללו איזה שטיק סופח מגרעות באופן כללי.
מש"א
(ל"ת)
בלי חוסר הסכמה עם הניתוחים האחרים,
הבעיה בסרט היא שאפילו ביחס לחבובות, שתמיד היו מטא (שבירת קיר רביעי, התייחסות לעצמם וכד'), הסרט הזה הוא יותר מדי מטא. הגיבור הראשי הוא חבובה שהיא מעריצה של החבובות. וכשמתעסקים יותר מדי ברמת המטא, מאבדים את הסרט, והפגמים בולטים. כשהוא מנסה להיות פחות מטא ויותר "חבובתי" (לדוגמה, המופע), הוא חוזר לקסם החבובתי הקיים.
חוץ, כמובן, מהקטעים בהם החבובות הן אנימציה ממוחשבת. חילול הקודש.
מתי לאלף עזאזלים יש קטעים שהחבובות הם באנימציה ממוחשבת?
(ל"ת)
וימד''ב מסכים איתך
" The filmmakers decided to use only old-style techniques for all the Muppet effects, such as remote control and battery operated puppets rather than computer animation in order to keep with the original style and charm of the Muppets."
http://www.imdb.com/title/tt1204342/trivia
את בטוחה בזה?
כי כשפיגי עוזבת את קרמיט בפריז, לכל הפחות הרגליים שלה נראות מצוירות לחלוטין. זה די צרם לי.
מהסרט נהניתי. את המתרגמים צריך לתלות מאיזה עץ.
על הברקות כמו "אני אוהב את זה כשאת מדברת כמו גבר" (במקור: I love it when you talk shop).
ואם כבר במוזרויות תרגום עסקינן – כל הקטעים בג'יבריש (הטבח השוודי וכדומה) תורגמו למשפטים מורכבים וקוהרנטיים. אבל לא היו להם כתוביות באנגלית. האם הן הוסרו? או שהתרגום העברי אולתר?
אבל השף לא מדבר ג'בריש (כך לפחות נדמה לי).
הוא מדבר אנגלית לא ברורה (וכן הפריע לי שתרגמו את זה, כי אז כל העניין של ה'לא ברורה' לא עובר).
לא, זה די ג'יבריש.
מפעם לפעם מבליחה שם מילה משובשת באנגלית, אבל זה ממש לא משפטים שלמים.
מידי פעם אפשר להבין אותו
אבל רוב הפעמים לא, בכל אופן זה הקסם של הדמות, תמיד אהבתי את האופה השבדי, איך שהוא ניגש למנה ומזמר לו, ואז מנסה להרוג את האוכל לעתיד, מה שלא ממש הולך לו, כי לפעמים ה"אוכל" מנסה להרוג אותו וכו… מצחיק!
המתרגמים גם ניסו להוסיף חרוזים לשירים
מה שיצר שורות לגמרי לא הגיוניות. שירים פשוטים הפכו לבלתי ברורים בעליל בגלל התרגום הזה.
עכשיו ,אחרי שראיתי את הסרט פעם שנייה
אני יכולה להגיד שהשורה הכי גרועה בתחום הזה היא כנראה התרגום ל-
Life's a fillet of fish
…Yes it is
שתורגם ל
החיים הם פילה דג
יש פה באג
אין מילים לתאר את מספר הדברים המטומטמים בשבעת המילים האלו
"החיים הם פילה דג / זה הבאג"
פחות מילים – יותר בעיות.
תרגום שירה הוא קוץ.
תרגום שירה בסרט, כשעל המסך מראים דג, זה מסריח.
למה?
בשורה הזו ברור שוולטר וגארי (או שזה רק גארי? לא זוכר) לא מבינים מה זאת המטאפורה הזאת ואיך הם אמורים להגיב אליה, אז בסוף הם אומרים משהו שהמשמעות שלו היא "טוב, בסדר, שיהיה".
אם המתרגמים החליטו שהם רוצים לשמור על החריזה בשירה, כל דבר שמבהיר את התמיהה הזאת עובד. היה יכול להיות יותר טוב, נכון, אבל זו בוודאי לא טעות תרגום, וגם לא בחירה תרגומית גרועה מדי.
לא בדיוק
הבדיחה היא גם (בגלל שהיו מאטפורות תמוההות אחרות בשיר) שהם לא מצליחים למצוא חרוז טוב ל Fillet of fish, אז הם פשוט אומרים "…כן זה כן!" ועוברים האלה. לחרוז את זה זה בדיוק ההפך מהרעיון שבשיר
והתרגום הוא שורה כל-כך גרועה בגלל ש...?
ואגב, Fish ו-Is הם דווקא כן חרוז, אבל גרוע (וזה חלק מהבדיחה, אני יודע).
לא הם לא
(ל"ת)
כדי לא להיכנס לניטפוק הפוטנציאלי,
נראה לי שאדם מתכוון שמבחינת שמיעה זה כן חצי-עובד, וזה הרעיון. החריזה היא אמנם לא סיומת זהה של ish, אבל היא גם לא שונה ברמה של סיומת כמו da, ake או er.
חרוז ליד, וזה הקטע.
ואותי החלק שהכי עצבן בתרגום דווקא היה שבשיר של קרמיט הוא קורא, על פי התרגום, לשף השוודי "מאסטר שף". נו, די.
When I was just a little baby boy my mama used to tell me this crazy things/
She used to tell me my daddy was an evil man, she used to tell me he hated me/
And then I got a little bit older and I realized she was the crazy one/
But there was nothing I could do or say to try to change her cause that just the way she was.
כמו שאת רואה, שום דבר שם לא מתחרז, אבל בזמן השיר זה כן חרוז. תלוי איך שרים.
טיעון שאולי היה עובד
אם גם בשיר זה נשמע כאילו זה מתחרז.
http://www.youtube.com/watch?v=cZBe7_lE9lE
(1:51 בערך)
זה לא. והדמויים המוזרים וחסרי ההיגיון האחרים שבשיר האחרים שבשיר עושים את זה מאוד ברור שזו בעיה של חריזה, אז זאת אומרת שלא צריך לחרוז את זה בכתוביות (!)
זה כן.
אני מבין שהתרגום בשיר ממש עיצבן אותך בזמן אמת, אבל אני עדיין מתקשה להבין מה הסיבות הרציונליות לתיעוב במקרה הספציפי הזה.
אוקיי, נראה לי שנפסיק
או שהדיון הזה יהפוך לפשוט הודעות חוזרות ונשנות של "זה לא!" "זה כן!" סטייל ילדים בארגז החול, אתה שומע חרוז, אני לא ואני בספק אם מישהו מאיתנו יוכל לשכנע את האחר בדעתו במקרה הזה. אלא אם נצליח לחטוף את ברט מקנזי ונענה אותו עד שיודה במשמעות של הבדיחה הזו, אני מניחה שנצטרך להסכים שלא להסכים
נראה לי שנמשיך.
סתם, צודקת.
(אבל אני ממליץ לקרוא את הערך על חריזה בויקיפדיה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%94 או http://en.wikipedia.org/wiki/Rhyme), בהקשר של חרוז בלתי מדויק)
רקוב מאוד.
על מה הם חשבו? מה גם שזו עברית גרועה.
מוזר...
אני בדרך כלל שמה לב לתרגומים ומתעצבנת מאוד כשהם עושים טעויות או סתם אי-דיוקים מרגיזים (אפילו בדברים משניים למדי כמו ניסוח), אבל הפעם באמת שלא שמתי לב אליו. אולי אני מאבדת את הטאץ' שלי, או אולי הסרט הזה היה כל כך פיל-גוד טהור שמנעתי מעצמי באופן תת הכרתי לשם לב לכתוביות, מתוך ידיעה שאני אמצא *משהו* שיעצבן אותי.
או אולי זה סתם מוזר
מה שאותי הכי עצבן
היה התרגום של השיר Me Party.
כל פעם שנאמר בשיר המשפט "Me Party" החליטו שצריך לתרגם את זה אחרת – מסיבה לעצמי, מסיבה רק לי, שולחן לבדי וכ'ו… – וזה אפילו לא היה בחרוזים עם המשפטים הקודמים!
מה?!
טוב, לפחות זה לא היה "מסיבת בשר"
Meat Party?
(ל"ת)
ראיונות של החבובות בבריטניה
לקראת יציאת הסרט בבריטניה צצו סרטונים ברשת עם ראיונות שלהם. אני מאמין שהיו כאלה גם בארה"ב, אבל עכשיו שמעתי על זה והלכתי לחפש את זה בגלל ה"ביקורת" שהם השמיעו על פוקס (אחרי שבפוקס ניוז קראו לסרט שטיפת מוח קפיטליסטית, או משהו כזה). שני דברים:
א. ראיון רדיו מצולם עם קרמיט, פוזי ופיגי, 22:50 דקות. די משעשע, למרות נפילה מסוימת באמצע לבדיחות קצת רדודות, אבל זה עובר מהר:
http://www.youtube.com/watch?v=PuldsSyIDes
ב. מסיבת עיתונאים של 30 דק' בערך עם קרמיט ופיגי והבמאי (אני חושב), יש שם קטעים מאוד מצחיקים, ורוב הזמן שומעים טוב. מגיע בשלושה חלקים, וכאן גם יש את הירידה על פוקס.
http://www.youtube.com/watch?v=27xklSg1z1g&feature=mfu_in_order&list=UL
http://www.youtube.com/watch?v=geauaVl95tg&feature=mfu_in_order&list=UL
http://www.youtube.com/watch?v=QSrNZ3uP_OY&feature=mfu_in_order&list=UL
ואם מישהו רוצה רק את הירידה על פוקס:
http://www.youtube.com/watch?v=Y8YhED4IgQA
והאמת, שמעולם לא חשבתי על המפעילים של ה(ח)בובות כסטנדאפיסטים, אלא רק שחקנים שקוראים את השורות שלהם בתסריט. אבל אין ספק שגם בראיון הנ"ל וגם במסיבת העיתונאים, גם אם הם היו מתוסרטים (הראיון) או מבוימים לגמרי (מסע"ת), היו גם אילתורים, וזה מגניב שזה אפשרי.
סרט נחמד. ההתלהבות מוגזמת.
אפתח בווידוי: לא גדלתי על החבובות. לכן אני מוזר ויש להוציא אותי להורג מול כיתת יורים, או משהו כזה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
הסרט עצמו נחמד, הבדיחות המודעות לעצמן משעשעות, איימי אדמס חמודה מאוד, השירים טובים והסרט עצמו קליל ונעים לצפייה. אבל לקראת הסוף הסרט נהיה כבר שחוק מרוב חמידות ומודעות עצמית וזה נהיה מעייף. בנוסף, נראה כי חלק לא קטן מהסרט נועד לאלו שכן גדול על 'החבובות', והחלק הזה עבר לי מעל הראש. קיצר, סרט נחמד וחמוד אבל מאוד אוברייטד.
אמממ... Let's agree to disagree.
אני ראיתי את הסרט הזה עם שלושה בני גרעין שלי שבניגוד אליי, ראו מעט מאד עד לא ראו בכלל את "החבובות" (אם אתה מתחת לגיל 20 ולא נוהג להתקרב לערוץ 1, לא הייתה סיבה שתיתקל הרבה בחבובות במהלך ילדותך),![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
וכולם נהנו בטירוף מהסרט הזה.
זה נכון שיש הרבה קריצות לחובבי הסדרה, אבל זה מאד לא הכרחי כדי להנות מהסרט. פשוט עניין של טעם