במקור: The Chronicles of Narnia: The Lion, the Witch and the Wardrobe
במאי: אנדרו אדמסון
תסריט: אנדרו אדמסון ושות'
על פי ספרו של ק. ס. לואיס
שחקנים: טילדה סווינטון, ג'ורג' הנלי, סקאנדר קיינס, אנה פופלוול, וויליאם מוסלי, ג'ם ברודבנט, ליאם ניסן
בשבוע האחרון אני מספר לאנשים שראיתי את 'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' ונהניתי, והם שואלים ממה נהניתי. אז אני אומר במהירות: "תראה, השרוך שלך פרום", או "היי! יש מאחורייך גורילה עצבני בגובה 20 מטר!". אני עונה ככה, כי אין לי תשובה טובה לשאלה ממה – ראבאק – נהניתי ב'נרניה'. ככל שאני חושב על הסרט, קשה לי יותר לומר למה אהבתי אותו. אולי בזכות זה שאהבתי את ספרי נרניה, ובסרט שומעים את המילה "נרניה" הרבה פעמים.
הרבה לפני הארי פוטר, העריצו ילדים חובבי פנטסיה את הארי אסלן, הוא האריה המוזכר בשם הסרט. הסרט הוא עיבוד לספר בשם זה, הראשון מתוך שבעה ספרי ילדים שכתב הסופר הבריטי סי. אס. לואיס. בכל ספר בסדרה מגיעים ילדים מעולמנו, באמצעות קסמים, לנרניה, ארץ אגדית בעולם אגדה. זוהי ארצן של החיות הנבונות שמדברות כבני אדם (ולפעמים לא סותמות את הפה), של גמדים, ענקים, קנטאורים, נימפות ודריאדות. בכל פעם, מגיעים הילדים מבריטניה לנרניה בשעת משבר, ונדרשים לעזור לה – בשמו ובעזרתו של אסלן, מייסד נרניה והפטרון-המגן שלה, שניחן בעוצמה, חוכמה וטוב לב על אנושיים. זוהי גם עלילת 'האריה, המכשפה וארון הבגדים'.
הימים ימי מלחמת העולם השניה, והבליץ הנאצי על לונדון בשיאו. כדי להגן עליהם מההפצצות, נשלחים לכפר ארבעה ילדים, אחים ואחיות – פיטר, הבכור, שמנסה להיות סמכותי, סוזן הריאליסטית והזהירה, אדמונד, ילד-פרא שמסוכסך עם האחרים, והצעירה שבכולם, לוסי, ילדה קטנה ומתוקה, לעיתים עד כאב שיניים ובחילה קלה. הם מתארחים בביתו העצום וגדוש העתיקות של פרופסור מסתורי, שסוכנת הבית שלו רודה בהם. הסביבה הפסטורלית לא משככת את המתחים בין הילדים, במיוחד בין אדמונד, השרץ, לשלושת האחרים.
ביום גשום, משחקים הארבעה במחבואים ולוסי מסתתרת בארון בגדים. היא מגלה שהוא מתפקד לעיתים בתור שער מכושף, כשהיא עוברת מתוכו היישר לתוך יער ענק מלא שלג. שם פוגשת הילדה את טומנוס, הפאון – יצור שחלקו התחתון של תיש, וחלקו העליון אדם – שמסביר לה שהיא נמצאת בנרניה. תוך זמן קצר מגיעים לשם כל ארבעת האחים, בנסיבות שגורמות לקרע גלוי בין אדמונד לשאר. אין להם זמן לעבוד על הדינמיקה המשפחתית הלקויה – מהר מאוד אנו למדים שנרניה נאנקת תחת שלטונה של מלכה אכזרית בשם ג'אדיס, שהיא למעשה מכשפה נוראה (טילדה סוונטון המכשפת, והכוכבת האמיתית של הסרט). אבל יש תקווה: תושבי נרניה מדברים על הופעתו המחודשת של אסלן. כיוון שיש לו את הקול של ליאם ניסן, כולם מתייחסים אליו בהערצה עמוקה, כזו השמורה לאפיפיור ולכוכבי פופ. הילדים נקראים להלחם לצידו, כדי לעזור לו להביס את המכשפה ולשחרר את נרניה.
קשה לי להסביר למה כל כך נהניתי מהסרט. אולי היה זה כיוון שהעלילה הועברה מהספר לסרט בלי יותר מדי שינויים, והשינויים שכן נעשו, כמו דגש רב על הקרב הסופי בין הטוב לרע, או התמקדות רבה יותר ביחסים בין הילדים, מצאו חן בעיני. אבל יש בסרט כמה דברים, שצופים במצב רוח ביקורתי, או כאלה שלא מספיק להם המילה "נרניה" בסרט, עלולים לא לאהוב בכלל.
קודם כל, הילדים, ככלל, לא ממש יודעים לשחק. אני לא אומר פה שום דבר חדש, כי הרי לא כל ילד יכול להיות היילי ג'ואל אוסמונט ולא כל ילדה – דקוטה פנינג. במקרה הזה, הילדים יחסית בסדר, ומתנהגים כמו שילדים היו באמת מתנהגים, אם היו נזרקים לאמצע מלחמה בעולם פנטסיה: הם נורא עצבניים. פיטר נחוש אך עצבני, סוזן ספקנית אך עצבנית, אדמונד חלאה אך עצבני, ולוסי סתם מתוקה, בלי להיות עצבנית. אולי בגלל שהיא בת עשר, גיל לא עצבני במיוחד, ואולי בגלל שהיא קצת מטומטמת. יחד עם זאת, מי שרגיש לשחקנים-ילדים בלתי מנוסים, עלול להרגיש שהחיות המדברות יותר אמינות מהם. לא הייתי מזכיר את זה, אלמלא כמו במרבית הסרטים, גם ב'נרניה' חשוב שנזדהה עם הדמויות. ככל שזה נוגע לי, הייתי בעד המכשפה, וזו נקודה לרעת הסרט.
דבר שני: אסלן אמור להיות דמות מרהיבה וכריזמטית, יצור אלוהי. אבל בסרט, כשהילדים פוגשים בו סוף סוף, עדיין חיכיתי שמאחורי האריה הפושט הזה, שהוא בטח האח הקטן של אסלן או משהו, יקפוץ אסלן האמיתי. זה לא קרה. אסלן נראה כמו אריה רגיל, לא משהו שלא ראיתם בספארי בכיתה ד'. וכמו האריות בספארי, אסלן עצלן. או לפחות, התנועות שלו מגושמות. השאגה שלו לא ממש מזכירה את הפסוק "אריה כי ישאג, מי לא יירא?"; זה יותר "אריה כי ישאג, מי לא יירה בו".
אסלן הוא רק דוגמה חשובה לתחום קריטי, שבו הסרט עלול לא לעמוד בציפיותיכם: הפעלולים. אם חשבתם ש'נרניה' הוא 'שר הטבעות 4: האריה, המכשפה וסאורון הבגדים', רדו מזה. יש בסרט חיות מדברות. רובן, למשל הבונים, נחמדות אך לא מדהימות. רבים מהיצורים דמויי האדם בסרט, הן בצד הטוב והן בצד הרע, לא נראים כאילו מישהו השקיע מחשבה ביצירת גזעים שונים, אלא פשוט כמו בני אדם בתחפושות טובות. אמנם יש יוצאים מהכלל, כמו טומנוס המוצלח, אבל זה רק בגלל שהוא חשוב יותר משאר הדמויות המשניות.
למרות כל החרבות והקרבות, אין לאלימות בסרט תוצאות. הכל בכאילו. מקובלת עלי הטענה ש'סיפורי נרניה' הוא סרט ילדים, אבל אם בסרטי הארי פוטר נותנים לזאטוטים לראות אנשים שמדממים כשחותכים אותם, יכלו לעשות את זה גם כאן. לא עשו. אני מציב בזאת אתגר לכל צופי הסרט, למצוא בו ולו טיפת דם ניגרת אחת. קטשופ נוזל, משהו. גם כוריאוגרפית הקרבות לא מתקרבת, מבחינת האינטנסיביות, לסרטים אחרים שראינו. כל הדברים האלה עלולים לגרום לצופים מבוגרים להרגיש שהסרט ילדותי מדי.
דווקא בגלל זה נהניתי מהסרט. כילד, כשקראתי את הספר, לא הייתי צריך שהדמויות יהיו עמוקות ומשכנעות. עצם זה שאסלן אריה הספיק כדי שאתרשם, וכן, כשאנשים מתו בקרב, דמיינתי את זה סטרילי ונטול דם. מוזר ככל שזה יישמע, אני חושב שהעובדה ש'האריה, המכשפה וארון הבגדים' איננו מרשים, מושקע או אמין בפרטים כמו 'שר הטבעות' או 'הארי פוטר', תרמה לו, מבחינתי, בכך שהיא קרבה אותו לאותה אווירת סיפור ילדים של המקור. מי שנהנה מאווירה כזו, ייהנה לדעתי מהסרט. וגם יעזור מאוד אם אתם במקרה בגיל של לוסי.
אני מסרבת לקרוא את הביקורת לפני שאראה את הסרט (אם אי פעם).
אבל פשוט הייתי חייבת להגיב על הגאוניות הצרופה והמענגת ב"הארי אסלן". לאנשים שיכולים לעשות בה דברים שכאלה נועדה השפה העברית.
אל תראי את הסרט. חבל על הזמן.
מחר בטח אכתוב הודעה ארוכה יותר, שתפרט עד כמה הסרט משעמם, ואיך הבנתי לראשונה מה זה בימוי מוגזם. וחוץ מזה יש לי מלא ניטפוקים שיהרסו לכולם את הכיף.
הא! לא תעצרו אותי!
את הסרט הזה הייתי הולך לראות גם אם כל מועצת המנהלים של עין הדג היתה מפרסמת בדף הבית אזהרת "אל תלכו" עם תאורה מהבהבת על פני חצי העמוד.
וזה למרות שאפילו בלי לראות אני מקבל את הטענה שהסרט אפילו לא קרוב למה שהוא יכול היה להיות.
מש''א
אני מסרבת לקרוא את הביקורת לפני שאראה את הסרט (אם אי פעם).
מצטרף בחום לתשבוחות.
כן, משחקי המלים באמת מעולים
גם "הארי אסלן" וגם "מי לא יירה בו"…
גורם לי לחשוב שהיו גם כמה תוצאות חיוביות להמצאת הדפוס :-)
הארי הארי
וזה לא רק משחק מלים –
אסלן (ולעתים ארסלן) פירושו אריה בתורכית ובמספר שפות אירופיות שהושפעו ממנה.
בשם הארי הקדוש והארי קרישנה
דווקא זה?
אותי הפיל: " 'שר הטבעות 4: האריה, המכשפה וסאורון הבגדים',"
ואני מצטטת:
"אני מסרבת לקרוא את הביקורת". הארי אסלן הופיע כבר בעמוד הראשי, והרגשתי מחוייבת לומר משהו.
אוי, אני כ''כ מצטערת!
גם על ספיילור הביקורת, וגם על חוסר תשומת הלב.
אני מאשימה את המגיבים שאינם משנים את כותרת התגובה והגורמים לי באופן אוטומטי להתעלם מהכותרת של שאר את תגובות שאני קוראת. עלוב, אני יודעת, אבל זה ההסבר היחידי שיש לי.
האם הכנת והגשת צלחת פסטה בפישקון תפצה על עוגמת הנפש?
וודאי.
יש משהו עקרוני שמפריע לי בביקורת הזאת...
יותר מדי התייחסויות לספר.
כן, אני יודע שמדובר על ספר של כמאה עמודים בפונט 16 עם תמונות ששזורות בתוכו, אבל עדיין, לא קראתי אותו.
האם הסרט טוב יותר אם לא קראת את הספר? פחות טוב? מחורבן בלי קשר לשורש הספרותי?
כי אני לא בוגר במיוחד, באמת שלא. לא מפריע לי לראות סרט שנועד לילדים בני 10. השאלה היא איך התרשמת ממנו, לא איך הוא היה לעומת הספר.
"אסלן נחמד. בספר הוא היה יותר מרשים", "האלימות לא אלימות, אבל גם ככה זה היה בספר", וכן הלאה.
אם כבר הזכרת את שר הטבעות, זה כאילו שאני אכתוב "1008 עמודים מצומצמים ל11 שעות כמעט אחד לאחד, זה די מרהיב ועשוי טוב, ואולי יותר טוב מהספר, במיוחד כשאין תיאור של כל סלע-בגוונים-שונים-של-אפור בדרך" כביקורת לסרט.
להלן הרחבה
אני מבין לליבך: אני למשל, לא קראתי אף ספר מסדרת "הארי פוטר" (אל תספר לפוטריסטית) וראיתי את שלושת הסרטים הראשונים בסדרה. אבל אני חושב שבביקורת נתנו תמונה די מספקת לגבי הסרט גם לאילו שלא מכירים את המקור: הוא ילדותי בהשוואה ל"הארי פוטר" ול"שר הטבעות" (שתי סדרות פנטסיה שקדמו לו), הדמויות פלקטיות ואמינות היא לא הצד הכי חזק שלו, כמו גם משחק. אני אישית ראיתי אותו וחשבתי שביחס למקור הספרותי הוא די טוב, אבל הוא בהחלט לא סרט מבריק.
ויש לו עוד עניין קטן (שגם קיים בספר אם כי מעודן יותר)- זה סרט עם מסרים נוצריים חזקים (מה שלא מפתיע כי הסופר עצמו היה נוצרי אדוק והבליע מסרים מיסיונריים בכל הסדרה). ככה שבמובן זה הסרט קצת יזכיר את "סופר בוק" או "הבית המעופף" למי שראה את ערוץ לבנון בשנות ה-80: סרט אנימציה לילדים עם הטפות נוצריות לכל האורך.
מקווה שזה נתן לך ראיה קצת יותר מקיפה של הסרט…
אתה קצת צודק וקצת לא צודק.
ראשית, העורכים יכלו לבחור ביקורת או של מישהו שקרא את הספר (ומתייחס אל הסרט, באופן טבעי, בהשוואה לספר) או של מישהו שלא. בכל מקרה לא כל ביקורת מתאימה במדוייק לכל הקהלים.
שנית, אני חושבת שהאזכורים של הספר היו חלק מהפואנטה. העכרור חושב שהוא נהנה רק כי הוא מעריץ/אוהב/נוסטלגי לספר, ומי שלא מתלהב מראש מעצם המלה נרניה – לא יהנה. מה עוד אתה צריך?
יש משהו עקרוני שמפריע לי בביקורת הזאת...
למה אתה מצפה מכותב ביקורת, שנקרא על-שם דמות מסדרת הספרים?
מה אני מצפה?
אני מצפה שביקורת קולנוע על סרט שמבוסס על ספר ילדים תפנה לחובבי קולנוע, גם אלו שבילדותם חיממו את הספה בסלון מול ששטוס במקום לקרוא ספרים, ובילדותם המוקדמת יותר חיבבו ספרים שכנראה דיסני לא יאמצו כסרטים (סיר הסירים, לדוגמא).
סרט צריך לעמוד בזכות עצמו ולא בהשוואה לספר. מקריאת הביקורת הזאת, אין לי מושג איך מישהו שלא קרא כלום מימי חייו חוץ משורות תרגום יגיב לסרט.
מה אני מצפה?
למה, בעצם? למה שביקורת על סרט שמבוסס על ספר לא תתייחס גם לספר? הרי כקורא של הספר, ברור שאני לא אוכל לצפות בסרט תוך התעלמות מהסרט, ולכן ביקורת מהסוג שאתה מבקש תהיה בעלת תועלת למי שלא קרא את הספר, אבל לא למי שכן קרא, כמוני. למה להעדיף דווקא את אלו שלא קראו?
בכלל, אני לא מבין את אלו שאומרים ש"סרט צריך לעמוד בפני עצמו בלי קשר לספר". לא נכון. אם הוא היה עומד בפני עצמו, הוא לא היה מבוסס על ספר. יש סרטים שמתבססים באופן חופשי ואף אחד לא בא אליהם בטענות ("בלייד ראנר", למשל), אבל סרטים שמנסים לא לסטות יותר מדי מהמקור לא יכולים להיבחן תוך התעלמות גורפת מהספר. זה לא שצריך לצעוק שנתנו את השורה של רון להרמיוני, אבל זו הקיצוניות השניה, ויש הרבה שטח אפור באמצע.
את צודקת חלקית.
נכון, ביקורת על סרט המבוסס על ספר לא יכולה להתעלם מהשורשים הספרותיים.
אבל בואי נצא משתי נקודות הנחה:
1) הספר היה מספיק טוב/אהוד שמישהו יפיק ממנו סרט. כמו כן הספר יצא לאור לפני כמה שנים טובות ומאז הספיקו לבקרו, ולכן הביקורת לא צריכה להתעסק בטיבו.
2) אם אנחנו לוקחים את סעיף אחד כאקסיומה, למי שלא קרא את הספר ומעוניין לראות את הסרט, הקשר בין השניים לא משנה. אפשר לסכם אותו שמשפט אחד "נאמן למקור" או "לא נאמן למקור", במקרה ומישהו יחליט לראות את הסרט ואז להשוות.
מדובר על מדיומים שונים לגמרי, מה שעובד באחד לא בהכרח תופס בשני. התעסקות בספר, ועוד יותר גרוע בביקורת הספציפית הזאת, בחוויה הסוביקטיבית של מישהו שקרא את הספר, ואיך היא השפיעה על הצפיה בסרט, לא מעניינת. צר לי.
את צודקת חלקית.
בוא תביא לי כמה דוגמאות מהביקורת הזו ל"התעסקות בספר", שיהיה יותר ברור על מה מדובר.
ושוב, שים לב: מכיוון שחלק מאלו שיראו את הסרט הם כאלו שקראו את הספר, דווקא יכולה להיות חשובה להם החוויה הסובייקטיבית של מי שקרא את הספר בעצמו. להגיד רק "נאמן למקור" או "לא נאמן למקור" ממש לא מעביר את זה. ממה שהבנתי, הסרט הראשון של הארי פוטר נאמן למקור וחובבי הספר סבלו בו, ואילו הסרט הרביעי מקצץ, משנה וממציא, כך שהוא לא ממש נאמן למקור, וחובבי הספר (לפחות אני) מאוד נהנו בו.
(למינגים הם זכרים).
נתת דוגמא מצויינת.
הארי פוטר הראשון היה נאמן לספר, ויחד עם זאת היה סרט גרוע.
הרביעי לא היה נאמן לספר, והוא עדיין טוב בהרבה (אני משער, לא ראיתי).
אולי כי אין קשר בין נאמנות למקור לאיכות הסרט? או בין המקור לסרט? הראשון היה גרוע כי הוא סרט גרוע, הרביעי טוב כי הוא סרט טוב.
באשר לדוגמאות – פשוט תקרא שוב את הפסקה הראשונה והאחרונה, אין בהן הפרדה בין שתי היצירות כלל, ואף גרוע מזה, באופן די ברור מצויין בהן שהנאת המבקר מהסרט הייתה תלויה בספר.
ונכון, חוויה סובייקטיבית של מי שקרא ואהב את הספר חשובה כחוויה סובייקטיבית, שזה נהדר כתגובה, לא בתור הביקורת עצמה.
ומאז מקרה לונג ג'ון אני מניח שכל ניק הוא של נקבה, עד אשר יוכח אחרת.
נתת דוגמא מצויינת.
"אולי כי אין קשר בין נאמנות למקור לאיכות הסרט?"
*בדיוק*! זה מה שאני מנסה לומר. ובגלל שאין קשר שכזה, כשכותבים ביקורת על סרט שמבוסס על ספר, לא מספיק להגיד אם הוא נאמן למקור או לא.
בפסקה הראשונה והאחרונה דווקא יש הפרדה ברורה בין הספר והסרט, לא ברור לי מה הבעיה. מה שנאמר בפסקה האחרונה הוא פחות או יותר "מי שאהב את הספר יאהב גם את הסרט, ובדיוק מאותן סיבות".
וכל ביקורת, מן הסתם, היא חוויה סובייקטיבית. אם עכרור לא היה קורא את הספרים אף פעם, הוא היה בא לסרט מנקודת המבט הסובייקטיבית של מי שלא קרא את הספרים, ואז הביקורת שלו הייתה בעלת ערך נמוך יותר בשבילי. (אורי קליין ממש עצבן אותי פעם כשבביקורת על שר הטבעות התגאה בכך שלא קרא את הספרים ואפילו נימק את זה בכך שיצירות פאשיסטיות לא משכו אותו, או משהו דומה – איך לעזאזל הוא יודע מה טיב היצירה בלי לקרוא אותה? מהסרט?)
ומצד שני,
הסרט שר הטבעות לא היה נאמן בכלל לספר הארי פוטר, והוא עדיין טוב בהרבה!
לדעתי כתבתי את זה בצורה די ברורה בביקורת:
הסרט הוא לא סרט טוב במיוחד, ואת מגרעותיו פירטתי. אני אהבתי אותו בכל זאת, כנראה בזכות הנוסטלגיה לספרים. אני כן ממליץ עליו כסרט ילדים, ולחובבי נרניה שאולי יאהבו אותו, כמוני, בזכות המקור.
מה ציפית למצוא בביקורת מעבר לזה – ולא מצאת?
והבלתי יאומן קרה:
אני חושבת שאני אלך לראות את הסרט, למרות שרציתי להימנע ממנו.
הפחד הכי גדול שלי הוא שהסרט יפגום לי בקלאסיקה הנוסטלגית שהשתמרה לי בראש. כמו כשאכלתי שוב גרבר תפוחים בגיל עשר, וזה לא היה מזון האלים שנצרב לי במוח מקטנות. ואז קורה עניין מוזר:
אתה נהנית.
וגם ניקי נהנתה. לא שניקי היא שיקול בפני עצמה, אבל היא ציינה סיבות דומות לשלך, כך שזה בכל זאת מקבל משקל כלשהו. ועכשיו אני תוהה אם אלו שלא אהבו לא אהבו כי הם לא קראו את הספר/קראו אבל זו לא קלאסיקת ילדות בשבילם/נעדרי חוש נוסטליה או אפילו סתם אנשים שדעתם ודעתי מצטלבות לעתים כה נדירות, שמטופש להתייחס לדעתם (לא כי דעתם לא שווה כדעה, אלא שהיא לא רלבנטית לי כהמלצה, מהעובדה שכוסות התה שלנו אפילו לא חיות באותה פלנטה).
בקיצור, עכשיו אני שוקלת הליכה. ובעזרת השם מלך המשיח, מסתמן שיום שלישי יהיה יום נהדר לרביצה בקולנוע מצאת החמה ועד שאצטרך ללכת לחזרות בערב. יי!
לכי לסרט.
אין שום סיכוי שהוא יפגע בקלסיקה. להפך, הקלסיקה זה מה שמשדרג את ההנאה מהסרט.
אני משוכנעת שמכורי נרניה נהנו מהסרט *יותר* מאלה שמעולם לא קראו את הספר.
לכי לסרט.
אני ראיתי את הסרט ביום שישי ונורא נהניתי ממנו. כמובן שיש כמה דברים שלא אהבתי בו (נראה לי שיעל ציינה את כולם למעלה) אבל הוא עדיין כיף מאוד. יש תוספות טובות (הבליץ, הסיפור בתוך האש, הקרב הסופי) וכנראה שלי ההטפות הנוצריות לא קופצות לפרצוף כמו שלכולם.
ולי הספר הוא לא נוסטלגיית ילדות. ולהגיד שקראתי אותו לא יהיה בדיוק נכון כי… אהמ… אהמ… אני שומע את הסדרה עכשיו (סיימתי את The Silver Chair, יאיי).
אני חושב שלנרניה יש יתרון חשוב על כל ספר שאני מכיר שעובד לסרט: נרניה הוא קצר. אי אפשר לדחוף ספר ממוצע (בערך 300 עמודים לקרוא, בערך 13-14 שעות לשמוע) לסרט, אפילו באורך של שלוש שעות, בלי לחתוך משהו. לעומת זאת, ספר קצר (בערך 100 עמודים לקרוא, בערך 4 שעות לשמוע) אפשר דיי בקלות.
רק דבר אחד הם לא עשו: קריין. כן, אם היה אי פעם סרט שהצריך קריין זה זה. כל הספרים כתובים כאילו מישהו מקריא אותם למישהו אחר (עד כמה שהבנתי, לואיס לנכדים שלו) וזה, לפי דעתי, מוסיף ליופי של הספרים (במיוחד כששומעים אותם) וזה היה חסר מאוד כדי להסביר למה אדמונד עשה את מה שהוא עשה.
חוץ מזה. סרט
ולהלן דעתי...
אני טרחתי לקרוא שוב את הספר יומיים וחצי לפני שהלכתי לסרט.
אני לא ממש נהניתי מהסרט. או לפחות הוא לא היה מה שציפיתי וקיוויתי.
אין לי ספק שהייתי מאוד נהנה ממנו אם לא הייתי מרענן את זיכרוני ככה כל כך קרוב לסרט.
איך שיצא, שמתי לב לכל פרט קטן ושולי שלא תאם לספר ועצבן אותי – כמו שהם נתנו את המשפט של מר בונה בסוף הספר לטומנוס. (אולי יעשו גם חולצה כזאת?).
בקיצור אם הייתי משאיר את זה כזיכרון ילדות וקורא רק אחרי הצפיה אני בטוח שהייתי נהנה הרבה יותר…
מצד שני, לא לשכוח שזה עדיין סרט ילדים ולא לצפות ליותר מזה.
וחוצמזה, חג שמח!!!
כן, מזה אני בהחלט נמנעת
אני ארענן את הזכרון הקלוש שלי אך ורק אחרי שאצפה בסרט, אם אצפה בו בסוף.
ותודה.
אני לוסי. ואני בת 13, ראיתי את 3 הסרטים .
וקראתי את כל הספרים ממליצה הסרטים טובים,נהנתי מ:
מהאקשן , מהבגידה של אדמונד ואסלן וג'דיס.
לא ערכים מוזרים - ערכים דתיים
הניחוש שלי הוא שהסרט הזה מצליח כל-כך לא בגלל שהוא אדפטציה של סיפור פנטזיה אהוב, אלא בגלל שהוא נוצרי כל-כך (הספר – את הסרט טרם ראיתי).
מלחמה למען הדברים שאתה מאמין בהם, אמונה באל (לא בנציגו עלי אדמות, יאמר לשבחו של לואיס), ואמונה במותו ותחייתו של ישוע הם מעיקרי האמונה הנוצרית. אגב, אם תוריד את העקרון השלישי ותחליף 'אל' ב'אומה', כל העניין יראה לך הרבה פחות מאיים.
סדרת ספרי נרניה לא מטיפה לאידיאולוגיה ליברלית, למרות שהיא בהחלט מאמינה ברוח האדם. היא מטיפה לאמונה נוצרית, כי היא חושבת שזה הדבר הנכון ביותר. כפי שכבר כתבתי כאן פעם (או אפילו פעמיים), לואיס מעולם לא הכחיש שזה מה שהוא מאמין בו וזה מה שנכנס לספר.
הערות לספויילרים שלך
הדמוניזציה של זאבים בתרבות המערבית היא באמת דבר נורא. בעיקר ב"ספר הג'ונגל".
הערות לספויילרים שלך
איפה באמת מוצגים זאבים בצורה רעה חוץ מאשר בנרניה וב"הסיפור שאינו נגמר"?
כל סרט על אנשי זאב, בתור התחלה.
כל סרט על אנשי זאב, בתור התחלה.
ראשית, אני לא בטוח שזה נכון – הרי יש סרט לא כל כך ישן שבו איש זאב מוצג בצורה חיובית מאוד (למרות שהטרנספורמציה שלו לא חיובית, אבל לא כל כך ברור האם זה אומר שהזאב מוצג רע או לא, ובכלל לא ברור האם "איש זאב" ו"זאבים" זה אותו דבר).
שנית, כמה סרטים על אנשי זאב כבר יש? נראה לי שהדמוניזציה של ערפדים (או דינוזאורים) חמורה בהרבה.
שם יש איש זאב ש*ממש* לא מוצג בצורה שלילית.
האיש - לא, אבל הזאב, שמנסה לפגוע במי שאוהבים אותו - כן.
כל סרט על אנשי זאב, בתור התחלה.
מה עם "זאב צעיר" של מייקל ג'יי פוקס?
חוץ מזה שהוא שעיר במיוחד ולפעמים נגוע בפרעושים (בעיה של כל כלב ממוצע) הוא לא רע בכלל- במיוחד לא בכדורסל
הערות לספויילרים שלך
בהוביט.
ובאגדות עם כמו בסיפור החזירונים והזאב הנושף, ובמעשיית הזאב והגדיים התמימים.
וכיפה אדומה
פטר והזאב
בתור ילד, פטר והזאב היתה האגדה ששמעתי הכי הרבה פעמים. לכולם היה את הספר, או התקליט. והיו גם הצגות, וגם בטלויזיה, וכמובן שגם סיפרו את זה בגן הילדים.
"פטר והזאב" (המוסיקה נדמה לי של צ'ייקובסקי) גרם לדורות של ילדים לראות בזאבים את התגלמות הרוע.
פרוקופייב.
נ-כ-ו-ן-!
בושה ששכחתי.
פטר והזאב
כמי שיצא לו לא מעט לצפות בגרסת DVD לילדים של פטר והזאב לאחרונה שמתי לב לנקודה מעניינת – אני לא בטוח שהזאב אכן מוצג שם בצורה שלילית. ברור שהזאב הוא חיה מאיימת שיש לחשוש מפניה ולכן להקפיד לסגור את השער ולא להסתובב מחוץ לגבולות החצר, אבל החתול, למשל, שבשום אופן אינו עובר דמוניזציה זומם לאורך כל הסיפור לטרוף את הציפור. כלומר, הסיפור מכיר בעובדה שחיות טורפות מעוניינות לאכול את החיות ה"טובות" וה"נחמדות" (והציפור היא חברתו הטובה של פטר שגם מסייעת בלכידת הזאב). נדמה לי שעבור קהל היעד המקורי של הסיפור החשש מפגיעתם של זאבים היה מוחשי ואמיתי ולא היווה דמוניזציה שלהם.
ועכשיו, אחרי שראיתי את הסרט
קודם כל, בהחלט מתו שם אנשים. אמנם לא מהדמויות הראשיות אבל כן מתו אנשים מהצבא, גם מצבא הטובים.
לגבי החרבות, אולי הן היו עשויות מטיטניום או איזו מתכת קלה אחרת. והן גם נראו יותר כמו short sword מאשר חרב דו ידנית כבדה של ימי הביניים.
בקשר לדמוניזציה:
לא הייתה דמוניזציה מוחלטת כלפי בעל חיים שנחשבים לבעלי תכונות רעות. לדוגמא, השועל. כולם ציפו בהתחלה שהוא יהיה רע וראו כי פלא.
כמובן שניתן להגיד שזה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, אבל דווקא המקרה של השועל (בשעת לילה) הוסיף לאמינות הכללית של הסרט (שהיא לא רבה, אני יודעת).
3. אכפת לך להסביר *מהם*
הדברים ההרסניים בחברה שלנו שמתגלמים בדמוניזציה של זאבים?
גאנדאלף!
לא!
(אהמ. מה לעשות, יש תגובות רגשיות שגם בקריאה שביעית לא נחלשות)
ספרות ילדים היא לא ספרות נחותה
(אני מתייחסת לסעיף 2 שלך)
…וסופרי ילדים הם לא סופרים כושלים שכותבים לילדים מחוסר ברירה. גם בספרות ילדים מתמודדים עם נושאים כבדי משקל, אבל אחרת. אגב, אם את רוצה לקרוא ספר ילדים שעוסק במוות בצורה מופלאה, נסי את "האחים לב ארי" של אסטריד לינדגרן, אבל כדאי להצטייד קודם בקופסאת טישיו, ליתר ביטחון.
אגב, גם אני התמרמרתי בזמנו על הדמוניזציה של הזאבים, במיוחד אחרי שקראתי ספר מדהים לילדים שכתב חוקר טבע שחי במחיצת קהילת זאבים. אבל הדמוניזציה שלהם הגיונית – אנשים חיו לצידם של זאבים ופחדו מהם. לו אריות היו משחרים לטרף באירופה, הם לא היו זוכים למעמדם הנאה בספרות ובתרבות המערבית.
וביקורת מעולה ומענגת של עכרור הביצות, כמצופה!
לא אמרתי שזו ספרות נחותה. חס וחלילה.
בסך הכל בנרניה כן מתמודדים עם שאלות של אמונה, נאמנות ועוד.
פשוט אף אחד מהגיבורים הראשיים לא מת, וזה די נדיר שבספרי ילדים מובהקים אחד הגיבורים הראשיים מת.
מצטערת על ההסחפות
בתור חובבת ספרות ילדים אני קצת רגישה מידי לפגיעה אמיתית או מדומה בכבודם…
אפרופו דוגמאות לדמוניזציה של זאבים,
אולי שמעתם על איזה סיפור קצת נידח… אה, כן, "כיפה אדומה". וגם, "זאב בעור של כבש"; "הנער שצעק זאב זאב". ואלו לא בדיוק דוגמאות בודדות.
אם בתפקיד הזה היו כלבים היה הרבה יותר קל לבלוע את זה – כלבים מבוייתים יכולים להיות מחונכים לאגרסיביות כזו. אבל זאבים?
יש הגיון בדמנוזיציה של חיות טרף, אבל הוא לא בדיוק מה שאת אומרת. יש כמובן מקרים שטורפים תוקפים בני אדם, אבל אלו זניחים. אוכלי עשב יכולים להיות לא פחות אגרסיביים וסביר להניח שגם גרמו יותר מקרי מוות בגלל הסמיכות של אנשים אליהם.
העניין הוא, שטורפים תוקפים את החיות שאיכרים מגדלים, ויצירת דימוי שלהם כרעים ומסוכנים, שזוממים לתקוף בני אדם סיפקה הצדקה ולגיטימציה לרדוף ולהשמיד אותם, כדי להקטין את התחרות. בכל מקום שהחקלאות פרצה, הרבה מיני טורפים ניצודו והוכחדו במלחמת חורמה הרבה לפני שהם היו נכחדים בגלל הרס שטחי המחיה שלהם.
''במהלך ההסטוריה, יותר כבשים טרפו בני אדם מאשר זאבים.''
רק לי זה נשמע קצת מופרך?
טענה באמת רדיקלית משהו
אם כבר, יותר בני אדם טרפו כבשים מאשר זאבים.
יאם!
זאבים הפחידו את האנשים משום שהם היוו סכנה ממשית הן להם והן לחיות המשק שלהם.
אבל אם נחפש את החיה שבעטייה נמחקה יותר ממחצית אוכלוסיית אירופה, זה לא יהיה הזאב או כבשה משתוללת. החולדות "אשמות" במרבית המגפות שעברו על אירופה ובעיקר במגפת הדבר הגדולה של המאה ה-14. שום זאב רב פעלים לא יכול לטעון להישגים של החיה הקטנה והעלובה הזו. ולמרות זאת, לו הייתי צריכה לבחור כרגע בין פגישה עם זאב רעב לחולדה מכונמת, נראה לי שהייתי הולכת על החולדה.
טענה באמת רדיקלית משהו
כל עוד זה לא שפן, אני אסתדר
(יש לו שיניים מחודדות…)
''אבנים שחקו מים''
זו צורה תחבירית תקינה. לא מקובלת בימינו, אולי אפילו ארכאית במקצת, אבל תקינה.
אבל אז, למיטב הבנתי, זה יוצא:
בני אדם טרפו פחות זאבים מאשר כבשים.
שזה הגיוני, ורוב הסיכויים שגם נכון, אבל מה זה אומר לנו בעצם?
יותר כמו:
"במהלך ההסטוריה, היו יותר מקרים של תקיפת אדם על-ידי בהמה מאשר מקרי תקיפת אדם על-ידי חיות טרף". לי זה דווקא נשמע מאוד הגיוני.
ובאופן יחסי למספר הבהמות, חיות הטרף והקטלניות?
ובאופן יחסי למספר הבהמות, חיות הטרף והקטלניות?
זה עדיין נשמע סביר, בהתחשב בכך שהאדם לא ניסה לביית את חיות הטרף הקטלניות ולא היה איתן במגע יומיומי.
אבל כל זה מיותר למדי. ההבדל בין חיות מבויתות לחיות טרף לא מבויתות ברור ולא צריך להעמיד פנים שהוא לא: בזמן שהבהמות עזרו לאדם רבות במהלך ההיסטוריה, חיות הטרף (לפחות ככל שהוא יכל לראות) רק הזיקו לו. בזמן שאם סוס בועט בך אתה יכול להאשים אותו בזה שיש לו יום רע או שהתייחסת אליו לא יפה, הזאב תוקף אותך כי "זה הטבע שלו".
אם זה נשמע לך לך הגיוני,
אז בוא תכניס למשוואה את העובדה שביות חיות על ידי האדם לא היה נפוץ מחוץ לאירופה, כלומר, ברוב חלקי העולם (אלא אם הגישה שלך היא אתנוצנטרית, ואומרת שההיסטוריה האירופית היא ההיסטוריה ואין בילתה), ועבור רוב בני האדם בעולם לא היה בכלל סיווג בין חיות בית ומשק לחיות בר. כל החיות היו חיות בר.
כל הויכוח הזה נראה לי עקר מיסודו. קודם כל מפני שלאף אחד מאיתנו אין נתונים אודות כמה איכרים נבעטו למוות על ידי סוסים סוררים, כמה בתולות תמות נהרגו בשוגג משום שפרות זועמות כילו בהן את זעמן, כמה אנשים גמרו כארוחת צהרים של זאבים וכמה דווקא נכנסו לתפריט של דובים. מה שחשוב הוא התדמית שנוצרת לחיה מסוימת. גם אם הסוס מסוכן לעיתים, כמו שהלמינג כתב מתחתי, עדיין הוא הביא המון תועלת לאדם, וצבר מספיק קרדיט חיובי כדי להכניסו לתודעה התרבותית כחיה אצילה. לכן הזאב הוא רשע (מסוכן, וכפי שהלמינג ציין, לא מסייע לאדם), השועל ערמומי (לא מסייע, לא מסוכן לאדם ישירות אבל מזיק הורג עופות משק וכולי) והאריה מלכותי (מסוכן, ולכן ראוי להערכה, אבל תודה לאל, לא לנו). ברור שגם הפריזורה של האריה, כפי שציינת קודם, לא הזיקה. לצבוע יש מעמד נחות בעיני האדם בגלל שהוא נחשב חיה מכוערת.
אם זה נשמע לך לך הגיוני,
תשמעי, אני לא מתווכח איתך. הדברים שאת אומרת לי נראים לי די סבירים ואני מסכים על כך שזה ויכוח מטופש.
רק רציתי לומר שלא, הגישה שלי היא לא אתנוצנטרית וכו', אלא שהדיון התייחס לאירופה ולא לשאר העולם.
תיקון לשוני
הגישה המנתחת את ההיסטוריה העולמית מתוך המבט האירופי נקראת אירוצנטרית, ולא אתנוצנטרית (שהיא שימת האדם במרכז).
לאו דווקא.
אגוצנטריות זה שימת האדם במרכז, אתנוצנטריות זה שימת הגזע במרכז.
ובכל מקרה זה שטויות, כי בע''ח בויתו בעוד מקומות בעולם.
פרות היו בהודו כשבאירופה עוד צדו ממוטות עם מקלות ואבנים. גם שבטים רבים באפריקה השתמשו בפרות כמטבע לכל דבר כבר כמה אלפי שנים טובות.
כלבים בויתו (או בייתו את עצמם, תלוי את מי שואלים) באיזור פפואה גינאה החדשה.
חתולים בויתו במצריים.
במזרח אילפו פילים בתאילנד ובהודו.
ובכל מקרה כל הדיון הזה מיותר.
בכל אופן, הדיון נסב על חיות משק
מול חיות בר, אבל תודה על ההבהרה. על החתולים במצרים ידעתי, הכלבים בפאפואה – זה היה חדש עבורי, ואתה כנראה צודק גם לגבי השאר. תודה על המידע (ועל החביבות הרבה בה הוא ניתן). אגב, כשאתה כותב "תלוי את מי שואלים" אתה מתכוון אם שואלים את הכלבים?
''תלוי את מי שואלים''
יש חוקרים שטוענים שכלבים זה הזאבים/תנים/שועלים הפחות תוקפניים שרבצו מסביב למחנות בני אדם. התוקפניים יותר התרחקו והיוו את הסכנה האמיתית, כי הם פשוט פחדו.
הסיבה שהפחות תוקפניים נשארו מסביב למחנות זה מאותה סיבה שכלבים ניגשים לבעלים שלהם עם עיני כלבלב היום – לקבל שאריות. על הדרך הם למדו לבד להזעיק לעזרה כשמישהו התקרב למחנה, כלומר לנבוח, משהו שזאבים לא יודעים לעשות. לאט לאט נוצרה סימביוזה, כלבים נכנסו גם לתוך הבתים, כי בני האדם הפכו לתלויים בהם בלילה כשהחוש הכי פעיל שלנו משותק.
לאט לאט כלבים גם נהיו קצת יותר טיפשים מזאבים כי באמת לא צריך 30% יותר מוח כדי לצוד אשכולית מתה מפח אשפה. כלבים פר הגדרה הם אוכלי נבלות.
עם הכניסה לבתים הם גם הפחיתו את כמות המחלות תוך כדי סילוק פסולת אורגנית – לראיה, כלבים אוכלים צואה של בעלי חיים אחרים כאשר זאת עשירה בחלבון. תינוקות הם דוגמא מצויינת.
וכל זה, כתהליך הדרגתי בו התבויתו (על משקל התפוטר) כלבים מחיות בר.
זאת בניגוד לדעה הרווחת שבני אדם בייתו אותם מזאבים.
תראי לי את איש המערות השפוי שייקח זאב וינסה לחנך אותו. לא סביר, הממ?
שלא לדבר על זה שראיות גנטיות מראות כי ההתפלגות של כלבים מזאבים חלה לפני יותר ממאה אלף שנים, לפני שבני אדם עברו למגורי קבע והחלו לביית חיות (כ-30 אלף שנים).
וכל זה מ-א-ו-ד קשור לקולנוע, כמו שאת מבינה.
''תלוי את מי שואלים''
המשפט האחרון נאמר בהומור, לפחות ניסיון כושל לכך, ואין ספק שהאשמה בחוסר ההבנה היא בי. חבל שלא הבהרתי את עצמי יותר, כך הייתי חוסכת לך הרצאת דברים ארוכה שאינה קשורה לקולנוע ובוודאי גרמה לך סבל רב.
המצרים בייתו חתולים?!
מישהו אולי יודע איך, ויוכל להסביר את זה לשני החתולים שאנחנו שייכים להם? כי הם עושים בנו כרצונם, ונמאס לי לחיות תחת שלטון עריץ שבו צריך להתחנף עבור הזכות להעניק ליטוף ואוכל.
כמעט
אתנוצנטריות היא שיפוט תרבות אחרת באמת המידה של התרבות שלנו.
אנתרופוצנטריות, אגב, היא שימת האדם במרכז.
תודה, החכמתי.
אבל אני חושבת שהפרשנות שלנו ל"שימת האדם במרכז" היא שונה, אני התכוונתי במובן של פרט אחד על פני כל השאר, בעוד אתה התכוונת ל – אני מניחה – העדפת האדם על פני כל היצורים החיים האחרים?
שימת האדם במרכז
בדיוק. את התכוונת לאגוצנטריות (המתבטאת, למשל, בהתעלמות מצרכי אנשים אחרים), אני לאנתרופוצנטריות (המתבטאת, למשל, בהשמדת מינים אחרים).
אז בסוף לא טעיתי?
כי המשמעות שנתת היא זו שהתכוונתי אליה. מה נסגר?
בערך
אירוצנטריות היא עניין מעט רחב יותר מאתנוצנטריות, ואת באמת אמרת "ההיסטוריה של אירופה ואין בילתה", אבל את המשפט שלך היה אפשר להבין כהתייחסות לכל אחת מהמשמעויות (אתנו/אירוצנטריות).
אבל, בכל מקרה, לא אני תיקנתי אותך…
בערך
אני תיקנתי אותה, ואכן התבלבלתי בין אנתרופוצנטריות לאתנוצנטריות. סליחה ותודה.
סליחה? סליחה?!
אתה באמת חושב שעל טעות כזו, שלא לדבר על מסע הצלב שערכת כנגד האומללה, אפשר לכפר ב'סליחה'? ושהחנופה העלובה שב'תודה' באה במקום כפרה אמיתית?!
יש רק דרך אחת שבה אתה יכול לגרום לכולנו להאמין לך ולבטוח בך שוב: להגיע לקון.
(יו, זה היה קלוש)
עכשיו הבנתי
תודה לך ולסולוצו, תמיד טוב ללמוד על המשמעות המדוייקת של המילים שאני משתמשת בהם.
צודק, התבלבלתי
אם זה נשמע לך לך הגיוני,
כמובן שכולכם פשוט מוציאים מהמשוואה את הכלבים… זאבים שבני אדם בייתו במשך מאות שנים.
בשורה התחתונה, בעולם הטבע אין טוב או רע.
ואגדות ילדים לא באמת יוצאות נגד זאבים, אלא הדמות שהזאב מייצג. למשל בכיפה אדומה, סיפור שנכתב בכדי להזהיר ילדות קטנות לא לדבר עם אנשים זרים בדרך לסבתא אחרת יאנסו אותך… (תקופה באירופה שבה בעלי האחוזות חשבו שהם יכולים לעשות כל מה שמתחשק להן בילדות הכפר). אם תשוו גם בן איך שדמות הזאב מוצגת, אלגנטי, חלקלק לשון, תמצאו את דמיון לבד.
מה הקשר לעולם הטבע?
מדובר על איך בני האדם תופסים את הטבע ואת החיות, לא איך הטבע תופס אותם. ואם אגדות הילדים משתמשות בזאבים כמשל למשהו רע, ניתן להסיק בין השורות שזה מכיוון שזאבים הם רעים. אחרת באותה מידה היה ניתן להשתמש בכל חיה אחרת. אבל עובדה שזה הזאב הרע ולא הכבשה הרעה.
נ.ב.
יש לנו כבר כובען מטורף אחד באתר. יהיה נוח יותר אם תחליף ניק, תודה.
את המילים כן.
המשמעות היא כפי שהבנתי אותה. האם התכוונת למשהו אחר?
אפרופו דוגמאות לדמוניזציה של זאבים,
בכל הנוגע לאגדות ילדים – הזאב באמת מככב. אבל חשבתי שהכוונה הייתה לדברים יותר חדשים (ובפרט, לקולנוע).
אגב, ב-Witches Abroad של פראצ'ט, הוא נטפל ל"כיפה אדומה" ומציג את הזאב בתור קורבן תמים של אגדה מרושעת שמנסה להכניס אותו לתפקיד שבכלל לא באופי שלו. מאוד משעשע.
לאריות יש רעמה
זה מזכיר לאירופאים כתר. האריות הן חיות בעלות טבע עצל ואיטי אך בו זמנית כוחני.
כל הדברים הללו הובילו לכך שבתרבות האירופית האריות נתפשים כמלכותיים. זאת בלי קשר לשאלה האם בני אירופה חששו מן האריות או לא. אגב, כשאני הייתי ילד האריה נראה בעיני מסוכן בהרבה מהזאבים.
מצד שני, יש סיכוי לא רע שזה בגלל סיפרות שבאה מאפריקה או מחצי האי ערב, ואז הדברים קצת משתבשים.
כל הקטע עם הזאבים
זה כמו לשאול למה אנשים שונאים ג'וקים ואוהבים פרפרים.
ככה זה! זה חלק מהתרבות שלנו כבר די הרבה שנים, ק.ס. לואיס ממש לא המציא את זה.
חייבת להגיב על משהו קטן
בספר דווקא יש דם. לא גלונים שנשפכים סטייל קיל ביל, אבל יש דם בספר. לואיס לא העמיד פנים שאפשר לקצוץ זאב לעיסה מדממת בלי הקטע של המדממת.
יכלו בסרט לתת עוד טיפה דם. לדעתי זה בכלל הרסני שילדים רואים אלימות שלא מתקשרת אליהם לסבל. ככה הם מפתחים תחושה כאילו אפשר להיות אלים בלי לגרום לאחרים לסבול.
לא חשבתי שהוא גרוע רק כי הוא לא לטעמי
בשום נקודה לא טענתי שאני אוהב רק סרטים עם המרכיבים שהזכרת, או שהסרט מיועד לגיל נמוך מדי בשבילי. אם זה היה המקרה לא הייתי צופה בו בכל מקרה, לא?
הבעיה שלי עם הסרט היא שקו העלילה בנאלי ושחוק, והנקודות חסרות ההגיון לא מוסברות ע"י הגיון פנימי של העולם (לא העולם שמוצג בסרט, בכל אופן).
"ארץ אגדות" הייתה יכולה להסביר השתלשלות עניינים פסיכדלית כמו בעליסה בארץ הפלאות, שם מה שלא הגיוני גם מניע את העלילה, אבל כאן זה דאוס אקס מכינה לכל בעיה, מה שאני מתקשה לקבל.
אולי לא הסברתי את עצמי טוב – לא האשמתי את הסרט בהעתקה של הדמוניזציה, אלא בשימוש בה, דווקא כי זה מיתוס עתיק ורב השפעה.
שום זאב לא טרף אף סבתא
אל תבלבלי בין המציאות לאגדות.
זאבים לא טורפים סבתות. אפילו אם הן חולות ולנכדה שלהן קוראים על שם הכובע שלה (שיטת כינוי די מחורבנת, יש להודות. ואם מחר הכובע יהיה בכביסה?)
ספוילר לשר הטבעות השני והשלישי
3 הודעות מתחתי (כרגע), התגובה 'הערות לספויילרים שלך' מאת Quizzie
לעזאזל, זה לא היה צריך להיות ככה
טוב אז ספוילר לשר הטבעות מלא הודעות מעלי, בטח כבר קראתם אותו
וואה. זה היה קיצוני.
אבל אני מסכים. סרט לא טוב.
*אל תראו את הסרט הזה*
מסכים עם כל מילה.
גם אני מאותם אלה ש"עבדו" עליהם עם הפרומו המדהים שעשו לסרט.
הסרט משועמם, העלילה שטוחה כמו פיתה, המשחק מוגזם, ילדותי להחריד (כולל הקרבות). ובאמת יש שם כמה קטעים מביכים שגורמים לך להצטער עבור הבימאי של הסרט.
תחסכו לעצמכם.
ואגב את הארי פוטר ושר הטבעות נורא אהבתי.
מתי יצא הארי פוטר ושר הטבעות?
האריה הוא לא -כמו- ישו. הוא ישו.
הוא בנו של האל, ולאל יש רק בן אחד.
אז לא פלא שהוא כזה מפונק.
"אבא, מציקים לי!"
"אבא, תוריד אותי מהצלב!"
נודניק.
א-הא!
אז בעצם גם לו אין אמונה בעצמו, והוא מעדיף להסתמך טיפה על לוגיקה!
הטקסט בנארניה לא קוהרנטי יותר מאגדה.
אם עברת את גיל שמונה ואתה רוצה יותר קוהרנטיות בסיפורים שלך, תיאלץ לקחת אותו יחד עם הסאבטקסט. אף אחד לא הבטיח לך שר הטבעות. (טוב, חוץ מהטריילר של הסרט. זה מה שקורה למי שמאמין לטריילרים…)
אבל אני נגעתי באדום!
יש לי רק מילה אחת לומר על זה:
פאגאט.
הא,
בן גוריון!
הבחור ההוא, שהזכרת,
לא, לא היה צריך להמשיך את הסיפור ככה. להגיד שהיה צריך זה מטופש בערך באותה המידה כמו: (
לרומיאו ויוליה)
כמו להגיד שרומיאו לא באמת היה שותה רעל אמיתי אלא מזויף ואז יוליה הייתה מנסה באמת לנעוץ בעצמה פגיון אבל רק נפצעת קל ומאבדת את ההכרה, ואז רומיאו היה קם, רואה אותה ורץ לקפוץ מגג של איזה בניין, אבל אז יוליה הייתה מתאוששת מהפצע ורואה את רומיאו רץ ומזנק מהגג, ואז היא ביאושה קופצת לנהג שורץ תנינים, אבל אז רומיאו (שנפל על רשת כביסה) היה רואה אותה קופצת לנהר ובייאושו היה רץ להארלם עם שלט "אני שונא כושים" עליו, ואז יוליה (שתנין טוב לב נשא אל החוף) הייתה מספיקה לראות אותו נכנס לשכונה… הבנת את הרעיון.
אפשר לקחת כל דבר שרק תרצה ולהלעיג אותו בצורה שאתה עשית את זה. אז מה?
לא הכי קשור לדיון פה...
… אבל עד כמה שאני זוכר מסדרת הטלויזיה ששודרה פעם בתוכניות הילדים והנוער של ערוץ 1, ומהסרטים (הגירסה המצוירת והלא- מצוירת) ששודרו בימי שלישי בצהריים (זוכרים שהיה פעם דבר כזה?…), השם של סדרת הספרים הזו תורגם לעברית בתור "דברי ימי נארניה" ולא "סיפורי נארניה". זה אולי נשמע קטנוני אבל אני חושב שהמפיצים בארץ היו צריכים לשמור על השם הזה, גם לצורך האחידות וההזדהות עם העיבודים (הנהדרים, עד כמה שאני זוכר) הקולנועיים שכבר נעשו לספר (שהאמת, לא קראתי) וגם פשוט כי זה באמת תרגום מדויק יותר למקור האנגלי. חוץ מזה ש"דברי הימים" זה ביטוי לא נפוץ שלי הוא תמיד מזכיר את נארניה ברגע שאני שומע אותו.
תשמע,
גם ככה השם "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" הוא כל כך ארוך שהוא לא נכנס לדרופ-דאון של רשימת הקולנועים שלנו. אתה רוצה להפוך אותו לארוך עוד יותר?!
אבל הגרסה הקצרה לא פיירית כלפי הסרט.
זה הרי קונצנזוס שככל שיש יותר מילים בשמו של סרט, סיכוייו להפוך לסרט השנה גדלים… אם כי אולי צריך להוסיף ש' בהתחלה…
מעניין. לי הביטוי ''דברי הימים'' מזכיר את התנ''ך
אבל זה בדיוק העניין:
את ספר 'דברי הימים' תרגמו לאנגלית כ-Chronicles. לכן, התרגום הראשון (של סדרת הטלוויזיה) היה מדויק והגיוני, והתרגום החדש ('סיפורי נרניה') הוא פשוט דבילי.
ג'אדיס
מעניין שמזכירים את השם של ג'אדיס, כי בספר "האריה.." השם שלה לא מוזכר בכלל. רק בפריקוול, "אחיינו של הקוסם", מגלים את השם שלה.
עד עכשיו ראיתי שני עיבודים. את הדבר העלוב של הBBC וסרט מצוייר שהיו מראים לפעמים בטלויזיה – נדמה לי שקראו לו "מלכת השלג", ואותו אני זוכר בצורה חיובית. נדמה לי שהוא גרם לי לדמוע בגיל 8.
אני אלך לראות את הסרט בכל מקרה.
מלכת השלג
אם זו מלכת השלג שאני מכיר היא שייכת לאנדרסן (ה.כ.) ולא ללואיס (ק.ס.). ואם זה גרם לך לדמוע אז אולי היתה לך מכיתת זכוכית בעין.
ג'אדיס
וואלה צודק. זאת הפעם היחידה שהשם שלה מוזכר בספר.
ג'אדיס?
בסרט הגמד אמר שקוראים לה בכלל נאדין.
ממש לא.
מה ממש לא?
בסצנה שהמכשפה מגיעה למחנה של אסלן הגמד קורא לה נאדין.
אני לא שמעתי שום דבר כזה
נאדין היא מניקוריסטית אלכוהליסטית
שגרה בטריילר פארק עם שלושת ילדיה ההיפר אקטיבים. זה לא שם יאה למכשפה רבת עוצמה!
ג'אדיס
הסרט המצויר (הנהדר, שעליו גדל כל הדור שלי והפך את הספר ללהיט בספריית בית-הספר) נקרא בשם הספר, כלומר, "האריה, המכשפה וארון הבגדים".
כתבתי "הנהדר"? לך תדע. ראיתי אותו כילד, לפני הרבה יותר מדי שנים.
ביקורת מצוינת.
קיוויתי שייתנו לך לבקר, אחרי הכל, קוראים לך "עכרור השלולית", אתה חייב להבין משהו בנרניה.
זה היה סרט מקסים באופן חולני, כמו הספר, אבל הפריע לי איכשהו שהוא לא היה עוצר נשימה. לא יצאתי מהקולנוע עם חיוך עצום ומטופש מרוח לי על הפרצוף, ולא עם מלמולים מפגרים של "אוי, זה כ"כ אלוהי."
ורק אני הרגשתי נבוכה כל פעם שפיטר הניף את החרב שלו? הוא נראה כ"כ מטופש.
אולי זה בגלל
שדרך ה"לחימה" שלו היא להחזיק את החרב ישר מולו לכיוון האויב, כאילו הוא מקווה שייצא ממנה ברק או משהו?
ואחר כך עוד אומרים שהאוויר של נרניה משפיע לטובה.
אני והאסוציאציות שלי:
(מתוך הסדרה Wanderfalls ז"ל)
החלטתי, לא אלך לצפות בסרט
לאחר הצפייה בקינג קונג, החלטתי שאלך לצפות בסיפורי נרנייה, כי זכורה לי מאוד לטובה המיני סדרה של ה-BBC ששודרה בעבר הרחוק בערוץ הראשון. כילד הייתי מהופנט (אמנם כיום, בגילי, 27, אין לדעת מה יכולה הייתה להיות דעתי על הסדרה הזו שאני זוכר אותה במעורפל בלבד).
אתמול קראתי את הביקורת כאן, וזה אימת לי את הספקות שהיו לי לגבי הסרט (בגלל דיסני והבמאי, אף שאהבתי מאוד את שרק 2). החלטתי להמתין כדי לקרוא ביקורות נוספות כדי להחליט, והביקורת הלא חיובית בווי-נט (בנוסף לביקורות שלכם) לא משכנעת אותי אחרת: לא אלך לסרט הזה.
טוב, חסכתי 35 ש"ח. הסרט הבא שלי יהיה "מינכן" שע"פ מה ששמעתי הוא עשוי ברמה גבוהה מאוד. כשסטיבן שפילברג יוצר סרט המבוסס על אירוע אמתי אז יש מקום להניח שתהיה יצירת מופת, זאת בלי להוסיף שלסרט גם יש נגיעה לנו כישראלים.
הכל טוב ויפה, ואת די צודקת, רק שהפכת בין אדמונד לפיטר בכוכבית האחרונה.
אופס, כנראה שהייתי נסערת מדי.
תודה.
מש''א לגבי האפקטים ולגבי השחקנים.
הילדים היו אחלה. גם בספר לוסי היא היחידה עם איזושהי אישיות, כך שחסרון העומק הכללי לא הפריע לי. פיטר פשוט דומה לנסיך וויליאם: אני לא יודעת אם זה בכוונה, אבל זה עובד יופי. שפתי המוצצת של סוזן קצת הסיחו את דעתי בהתחלה, אבל זה עבר.
ודווקא המכשפה היתה לגמרי לא זה. בד"כ הייתי שמחה לראות בסרט פנטסיה אשה בלי יופי קלאסי, אבל התפקיד הספציפי הזה באמת דורש איזו קתרין זיטה ג'ונס, לא את העכברה הנוירוטית הזאת (ועוד בתלבושות כל כך מופרכות). מצטערת על השטחיות, אבל זה לא רק המראה של סווינטון, זה גם חסרון הנוכחות. גם ב"אורלנדו" הרגשתי תמיהה וסוג של עלבון על זה שמצפים ממני לקבל אותה בתור מישהו/י אטרקטיבי/ת או מעניינ/ת באיזושהי צורה.
מסכימה לגמרי איתך ועם ניקי לגבי המכשפה.
בעיני זו אי התאמה ליהוקית מובהקת. מעבר לזה שהתיאור שלך מדויק לגבי איך שהיא נראית (למרות שאני לא ממש סגורה לגבי איך נראה טמפון עם אף), לדעתי היא פשוט ממש אינה מתאימה לתפקיד. חוסר הנוכחות שלה אכן מורגש ביותר, ואפילו שאין לי הרבה טענות לגבי המשחק שלה (הוא בהחלט לא רע, ואף טוב) היא פשוט לא מתאימה. חבל.
אוי, טמפון עם אף… מצוין. טוב, טוב, בסדר, ספרי ה"פ נהדרים.
יש! ווהו!
וכי למה לפתע חזרת בך?
סתם מצב רוח נדיב
ככה אני כשמצחיקים אותי.
תודה
על זה שתרגמת בדיוק את מה שחשבתי למילים.
דבר הסנגוריה.
בסך הכל אין לי יותר מדי ויכוח עם מה שאמרת – כן, הסרט רע, לפרקים אפילו רע מאוד. אני פשוט לא בטוח עד כמה אפשר היה להוציא מכל העסק סרט טוב. כמו שציינת, חלק גדול מהדברים שלא עובדים בסרט הגיעו אליו קומפלט מהספר (שם הם דווקא כן עבדו) ולא נראה לי שמישהו היה מצליח להעביר אותם למסך באופן ראוי. את הבעיות של הסרט הזה אפשר, לדעתי, לרכז לשלושה גורמים:
1) זה סרט מצולם.
2) הוא רציני.
3) יש בו חיות מדברות.
השילוש בין שלושת הגורמים האלה הוא בלתי-אפשרי. שחקנים בשר ודם שמדברים עם חיות הם, איך שלא הופכים את זה, שחקנים בשר ודם שמדברים עם חיות. לא משנה כמה השחקנים טובים (ואני, אגב, לא חשבתי שהם כאלה רעים כמו שעשו מהם), לא משנה כמה החיות משכנעות (ואני גם לא שותף לכל הביקורת על האפקטים – פירוט עוד מעט) – יש בסיטואציה הזאת משהו דבילי מיסודו כשמראים אותה בקולנוע. זה פשוט לא עובר מסך.
מעבר לזה? כן, הסרט סובל מעודף מטאטאים שכל הצוות – מההפקה ועד לשחקנים – קיבל כנראה לאכול מדי יום. הכל נוקשה, חמוץ, קר ורציני מדי, בלי טיפת חינניות (אם כי הקומדיה המשפחתית בכיכובם של הבונים – עד כמה שהיא לא התאימה לאווירה הכללית – סיפקה לסרט כמה רגעים של חסד, לטעמי בעיקר כי היא הזכירה את עברו המוצלח יותר של הבמאי עם סרטי "שרק").
עם זאת, כמה נקודות אור:
אסלן – אני מסכים שהביצוע הממוחשב היה יכול להיות טוב יותר, אבל ליאם ניסן בתור הקול שלו זה פשוט ליהוק משובח. זה פשוט… אסלן.
המכשפה הלבנה – דמיינתי אותה אחרת לגמרי ועדיין נראה שאין שום תפקיד שטילדה סוינטון לא יכולה להכנס אליו.
הנופים – האמת? נראו נהדר. נרניה זו לא הארץ התיכונה (כלומר, נוף ימי-ביניימי שממלאים אותו ביצורים כאלה ואחרים), אלא מקום עם אופי מיתולוגי יותר. הצליחו לתפוס אותו לא רע, וגם לתת תחושה של גיאוגרפיה עקבית לכל העניין.
באופן כללי? כן, בהחלט, סרט רע (ואני מתפלא שאף אחד עוד לא הזכיר את המוסיקה האיומה ברקע), אבל יש נסיבות מקלות.
אכן, מוזיקה איומה
אבל, בקשר לבעיה היסודית שזיהית בסרט: אי אפשר היה פשוט *לא* לעשות את הסרט רציני?
אני לא מדבר על קומדיה, אני מדבר על סרט באווירת אגדה, בניגוד לסרט אקשן רציני שמנסה להיות 'שר הטבעות' לגיל הרך. לאנדרו אדמסון אמור להיות ניסיון בדיוק בזה: הרי גם העלילה של 'שרק' לא היה מי יודע מה הגיונית, אבל אף אחד לא התלונן. כי הסרט התרחש בעולם אגדות, שעובד פחות או יותר לפי ההגיון של אגדות.
לא בטוח שזה היה יוצא טוב, אבל משהו לא-קשור:
האם עוד מישהו שם לב כי שמו של במאי הסרט הנו למעשה אנדרו, בנו-של-אדם? האם בזכות זה הוא קיבל את הג'וב?
מה כל-כך גרוע במוזיקה?
דבר הסנגוריה.
בגלל עניין החיות לואיס סירב בכל תוקף שהספר שלו יעובד לסרט מצולם.
משונה שהסרט כל-כך שנוא כאן, עם ביצועים כל-כך טובים בביקורות.
לגבי שר הטבעות
לא די בכך שהוצגה סצינה שבה האורקים מכינים את כלי המלחמה שלהם, בדיוק כמו ב"שר הטבעות" הראשון. אלא שנראה כאילו עשו הכל כדי שזה ייראה העתק מדויק:
* 2 סצינות לפני, מודיעה המלכה לגנרל שלה שצריך להבין את כלי הנשק ולהתכונן. באיזה מילים היא משתמשת? בדיוק באותן מילים שבהן משתמש סארומן כדי לומר לאורקים אותו דבר, שתי סצינות לפני הסצינה הרלוונטית ב"שר הטבעות": "We've got work to do". לי סארומן מיד קפץ לראש כששמעתי את זה.
* בעת העבודה, המחנה והעובדים מצולמים בחושך, בדיוק כמו ב"שר הטבעות".
* כלי הנשק שלהם מכוערים ומפויחים, בדיוק כמו ב"שר הטבעות". בשונה מהאסטטיות הברורה של כלי הנשק וציוד הלחימה של המחנה הטוב (החרב של אראגורן שולתת!!1)
ועוד משהו שהזכיר לי
ועל זה בטח אני אחטוף כאן מבול
אבל עד שקראתי את הביקורת הזאת, הייתי בטוח שקייט בלנשט שיחקה את המלכה. היא פשוט נראתה לי נורא נורא דומה לגלדריאל.
בטריילר גם לי היה רגע של בלבול, האמת.
בעיקר בגלל הנפת היד המלכותית.
צ'יטי צ'יטי טיגריס.
היו כמה יוצאי דופן, זה נכון, אבל גם שם זה לא נעשה בצורה שרירותית לגמרי. הצ'יטה דקיקה הרבה יותר מהטיגריס הכבד. הוא מפגין מאסיביות ואיום והיא – חינניות.
ולגבי השועל – במחנה של הטובים היו חשדניים כלפיו. נדמה לי שאלו היו הבונים שאמרו שהוא בטח יסגיר אותם ושאי אפשר לבטוח בו.
איזה שעמום.
בספר לסוזן אין קשת. יש לה קרן, שתוקעים בה כשצריך עזרה. הם משתמשים בה ב"הנסיך כספיאן", אם אני זוכרת נכון.
גם וגם.
אר יו טולקין טו מי?
מצטער אבל כאן את טועה! סוזן קיבלה בספר גם קשת ואשפת חיצים. תחזרי למקורות…
לא יודע, לא יודע..
אני חושב שאני לא אראה את זה. בטח שלא בקולנוע. לא יודע, הספר הוא אחד הספרים שאני הכי אוהב, קראתי אותו איזה 20 פעם, ויש לי תחושה עזה שזה פשוט יהרוס לי הכל, שאחרי זה לקרוא את הספר שוב רק יהיה רע.
דבר ראשון- אני היחיד שלא מאוד התלהב מהטריילר, עוד אז כשזה כל מה שהיה? הרוב היה חביב, אבל מיי הנהר בצבע תכלת תורכיז עז וצבע הדשא ירוק זוהר! אם לא כל השאר, זה משהו שממש הציק לי.
מעבר לכך, אני מקבל יותר מידי את התחושה שזה סרט ילדותי ופשוט לא מוצלח. אהבתי את הפסקה האחרונה של עכרור, לגבי היכולת כן להנות ממה שהיה. בקריאות בספר תמיד קיבלתי את ההרגשה שכן מדובר בספר ילדותי יחסית (לא שזה פגע בהנאה שלי) ולכן אני לאו דווקא מצפה למשהו מאוד קודר ועמוק. אבל בלי טיפת דם אחת? זה נשמע לי טיפשי. חשוב לי שאם כבר עושים את זה, שיעשו את זה טוב. אני לא רוצה להרוס.
אכן שיעמום.
לפני כמה חודשים ראיתי את הטריילר וחשבתי שהוא מרהיב למדי. ידיד שלי שמאוד אהב את הספרים כשהיה ילד הביא לי את הספר הראשון.
מכיוון שאינני בת 7 הספר היה מעט ילדותי בשבילי, ולא התמדתי בו מעל 10 עמודים.
הלכתי אתמול לסרט איתו וקיווינו שהאווירה הילדותית של הספר תתורגם לאווירה לכל המשפחה.
התחושה השטוחה עברה היטב אל הסרט, ולאחר כחצי שעה פצחתי בשינה עמוקה.
לא ראיתי את כולו כך שאני לא יכולה להמליץ או לו להמליץ, אבל מההתחלה והתעוררות רנדומלית להצצה על הנוף המקסים ("מה קרה לחורף?") אפשר לסכם – מתאים לילדים או לאנשים שאהבו את הספר בלבד.
נקודה חיובית בערימת הילדים המעצבנת: הגומה בסנטר של סוזן. וזהו.
סרט מקסים!
אין ספק שהנסיבות עזרו (ציפיות נמוכות, מצב רוח נוח להשפעה, וסאונד מוצלח בקולנוע), אבל אין מה להגיד – הייתי מרותקת מהשניה הראשונה עד האחרונה, הזלתי דמעה בערך בכל פעם שלוסי הזילה דמעה (שזה די הרבה), ויצאתי עם אותו חיוך ענק שאיתו סגרתי את הספר אז בגיל שמונה.
זאת פשוט היתה נארניה. שם, על המסך, איך שדמיינתי אותה אצלי בראש. איזה יופי.
אני מתנצל, אבל
הייתי צריך לבדוק שלוש פעמים ששם כותבת ההודעה זה באמת מה שחשבתי שקראתי.
ניקי?! Huh?!?
כן כן.
שמע – זה הדדי. אני מאמינה לכם שמבחינתכם ראיתם סרט רע ומשעמם, אבל אני לגמרי לא מבינה איך. נשאיר את זה ככה.
מה מופלא הוא העולם!
מוזר, זו בדיוק ההרגשה שהיתה לי כשיצאתי מהסרט.
אני חושבת שאפילו דילגתי קצת בגשם מרוב פליאה. וגם עניתי לטלפון ציבורי שצלצל בדיוק כשעברתי לידו; בדרך כלל לא הייתי טורחת. (אם אתם מתעניינים, זה היה מישהו שביקש עצה לגבי מערכת יחסיו עם בן-זוגו. אמרתי לו ללכת על זה.)
הסתייגות: יש סיכוי שבמצב רוח אחר, ועל מסך קטן, ובלי סאונד מרעיד-מעיים, לא הייתי מתחברת לסרט בדקות הראשונות ואז הייתי משתעממת גם משם והלאה. אני *לא* מתכוונת לבדוק את ההיפותזה הזו.
איזה כיף לי שהקשבתי לך ולקיפוד
הנמכתי ציפיות מאוד בגלל כל האחרים. אפילו לא קראתי את הספר, (תעלומה מטרידה. אין ספק.דווקא הייתי תולעת לא קטנה).
לסרט יש את אותו משהו חמקמק – הקסם הקולנועי, שמשאיר אותך מרותק לכיסא מההתחלה ועד הסוף, וגורם לך לקבל אותו לגמרי, עם כל הלב. פשוט כלום לא הפריע לי, למרות שלפני כן ידעתי שיש מחלוקות לגבי הילדים, המכשפה, האריה, החיות (רק ארון הבגדים לא הושמץ כאן). הכל נשכח.
ולגבי תאוריית הדקות הראשונות שלך: אני אחרתי… הגעתי בשניה האחרונה שבה האם נפרדת מהילדים בתחנת הרכבת, ועוד נאלצתי להתמודד עם הפלאפון שצלצל איך שהתיישבתי… זה לא הפריע לי בהישאבות.
אחרי שיצאתי מהסרט, נזכרתי בסרט אחר שאיכזב אותי מאוד: שודדי הקריביים. שודדי ים תמיד הקסימו אותי בכל ספר, סרט וסידרה איתם. בסרט הזה – פשוט לא היה קסם ולא רותקתי. שוב, קשה להסביר למה. ככה זה עם קסמים… ודווקא אהבתי את ג'וני דפ. חשבתי אז בצער שהתבגרתי… נרניה הוכיח לי שלא צריך להיסחף למסקנות חפוזות…
יש מקום על הספסל שלך?
או בקיצור – מש"א.
פירוט, אולי, אח"כ.
לדעתי הסרט היה יכול להיות יותר מוצלח אם...
המקום האריה אסלן היו לוקחים לתפקיד את הכלב מהתוכנית "הרצועה" (ערוץ "ביפ" בכבלים).
אפילו הכלב משחק יותר טוב מהאריה בסרט…
והילדים? כדאי מאוד שלא יבנו על קריירה במשחק.
שתלכו אתה וניקי להאדס
לא פייר! לא פייר! אין לי זמן לראות סרט בשבועיים הקרובים, וכבר הייתי מרוצה מהביקורות השליליות שיחסכו ממני את הצורך, אבל הנה אתם ממש אוהבים את הסרט! אהההה!!
יש!
בהחלט. אני גם רוצה להוסיף שגם הציפיות שלי בקשר לסרט היו ברצפה. חשבתי שזה יהיה סרט הולמרק זול, אבל הופתעתי לטובה.
יאללה, שיצא בDVD.
מש''א.
לא יודעת עם זו הביקורת או התגובות הקוטלות, אבל מאוד נהניתי. לוסי הייתה השחקנית הטובה ביותר, ודווקא לא חשבתי שהיא מתוקה עד בחילה. היא נשמעה כמו ילדה סקרנית, טובת לב, עם אינטליגנציה.
גם את אדמונד אהבתי מאוד, את סוזאן ופיטר קצת פחות. הם לא עושים הרבה, אבל הם נראו כמו ילדים אמיתיים, והתגובות שלהם היו בהתאם. זה היה ריאלסטי, גם אם זה לא היה משחק משובח.
ג'אדיס הפחידה אותי עד מאוד. זכרתי אותה לחסד מקונסטנטין, וגם פה היא משחקת באופן לא ממש שגרתי, למרות שאני לא יכולה להגיד שאהבתי מאוד את הדמות שלה. בכלל, מלכת השלג זה לא מאיזה ספיפור אחר?
הנופים היו יפים מאוד, ולא ממש שמתי לב לחיפוף באפקטים. כלומר, החיות, כשהן לא באו במגע עם בני אדם, נראו בסדר גמור. גם הבונים, למרות חוסר ההתאמה ביניהם לבין הילדים שעל המסך, היו חמודים מאוד וסיפקו כמה רגעים של שחררור לחץ. אני דווקא נהניתי.
זה היה גם בספר.
הקרב של פיטר, כלומר. והוא נכתב, כזכור, הרבה לפני שמישהו חלם על פיירפליי.
אבל ג'וס!!!
אין לי מושג איפה הספר שלי1
כן, אמרו לי את זה במקום אחר. כנראה טעיתי.
אבל אני עדיין משוכנעת שבספר זה בכל זאת נראה אחרת. נדמה לי שהוא פשוט שלח אותו לרוץ קדימה או משהו. אני חייבת למצוא אותו ולבדוק.
מכר שלי, שלא ממש חובב נצרות
(בלשון המעטה) ולפיכך גם לא הרשה לעצמו להנות מהסרט, העיר שהיה נחמד בעיניו שפיטר שיחזר את הבליץ ובעצם שם את עצמו כמקביל לנאצים. בעיניי זו דווקא היתה סמליות יפה – הילדים המפוחדים מהבית המופצץ בלונדון הופכים לגיבורים שמחזירים מלחמה באותם אמצעים.
חוץ מזה, לא אמרו בסרט מי חשב על הרעיון של להשתמש בהיפוגריפים עם סלעים, אבל אם זה רעיון של פיטר, אז הנה, הוא הביא לנארניה רעיון חדש, הוא לא רק יס-מן של אסלן.
כן, אבל
הילדים נקראים לנרניה כשהיא בצרות ומוטלת עליהם משימה להציל את נרניה.
כל עוד הם לא ביצעו את המשימה הארון נשאר פתוח (לפחות חלק מהזמן).
אה! תודה!
באמת התבעסתי שהם לא נתקלים בגב' מקרידי, היתה חסרה לי סגירה של הבלגן שממנו הם ברחו.
לי הציק כל הקטע שהם ברחו בגלל חלון שבור
איכשהו, אני פשוט לא רואה את פיטר בורח בגלל חלון שבור. אני בהחלט רואה אותו ניגש לפרופסור ולוקח על עצמו את האשמה. גם לפני שהוא הפך למלך בנרניה.
בספר הם בורחים כי גב' מקרידי מסתובבת עם תיירים, והיא אסרה עליהם להסתובב במסדרונות כשהיא מובילה קבוצות של תיירים. זה הרבה יותר מתאים לדמויות של פיטר וסוזן.
וואלה, נכון. אבל בסרט זה הוצג כסוג של משחק
(לפחות לוסי מצחקקת כשהם רצים), אז זה לא היה ממש בולט.
זה לא אומר כלום. היא מצחקקת כמעט בכל סצינה.
אם כבר מדברים על ציחקוקים
רק לי היה נדמה שכל פעם שלוסי מנסה לבכות היא נראית צוחקת?
איזה ילדה מעצבנת! לדעתי היא שחקה לא טוב.(וכך גם כל שאר שלושת הילדים)
ההבעות פנים שלה לא היו מגוונות בכלל.
האמת היא שהפנים של כל הילדים שם עצבנו אותי, אולי של פיטר הכי פחות, אבל כל השאר- הם לא היו מכוערים, אבל משו הפריע, לא יודעת.. אולי השפתיים? או אולי זה היה השילוב של השפתיים עם הנסיונות העלובים לשחק..
זה בטח נשמע כאילו ממש סבלתי, אבל דווקא לא. היה יפה ויזואלית בכללי, את המכשפה ממש אהבתי וסה"כ נהנתי מהרגשת הנוסטלגיה שלוותה אותי במהלך הסרט (אפילו רק מלשמוע את המילה "נרניה").
דרך אגב, מנקודת מבט של ילדה בת 7 הסרט מושלם. (אחותי..) בכל זאת זה סרט לילדים אז כדי לדעת אם הוא הגיע לקהל היעד שלו כמו שצריך תחקרתי את אחותי, שלא הבינה מה אני רוצה ממנה כ"כ..=) אבל המסקנה היא שהיא נהנתה מאוד. היא כ"כ נכנסה לזה שהיא ממש היתה בבאסה כשהיא חשבה שאדמונד מת..
נראה לי שלאחותי היה דווקא כיף לראות סרט בלי דם, עם עלילה פשוטה יחסית, מפלצות לא מזויעות מידי וסוף טוב. אחרי הכל היא חיה איתי- וזה אומר שמגיל 4 בערך היא רואה שר הטבעות בתדירות שלא היתה מביישת את גדולי מעריצי טולקין. אז לפעמים קצת טוב לחזור לתמימות. אולי אפילו גם לי.
וגם זה לא מתאים לדמויות
אם זה רק משחק, אז פיטר לא היה נכנס להתחבא בארון. הוא הרי נמנע מלגשת לארון הזה כי הוא חשב שזה גורם לאחותו להיות משוגעת.
בספר הוא נכנס לארון כי גב' מקרידי ממש דוחקת אותו לשם. בשביל משחק הוא לא היה נכנס לשם, והיה מעדיף להתמודד מולה.
אבל מילא… זה באמת לא פגם בהנאה שלי.
קצת אי דיוקים בביקורת
אני בידיוק קורא את הספר השישי בסדרה אז ככה..
לא בכל 7 הסרטים הילדים עוברים מהעולם שלנו לעולם של נרניה.
יש 4 ספרים, המקוריים, שנכתבו בהתחלה שהם: האריה המכשפה וארון הבגדים, הנסיך כספיאן,The voyage of the "Dawn trader" וכסא הכסף. רק ב-4 הספרים האלו יש המשכיות (לא בסגנון שר הטבעות, אלא בסגנון הארי פוטר).
3 הספרים הנוספים- אחיינו של הקוסם, הסוס וילדו והקרב האחרון הם ספרים שנכתבו אח"כ ומסופר שם על דברים שקרו בזמן הספרים הקודמים, או אחרי או לפני.
לפי דעתי לא יעשו את כל 7 הספרים אלא רק את ה-4 המקוריים.
קצת אי דיוקים בביקורת
למה שלא יעשו את כל 7 הסרטים? זה נשמע ממש משונה, בעיקר כשלפחות "הסוס ונערו" ו"אחיינו של הקוסם" הם מהספרים המוצלחים יותר בסדרה (לטעמי, הרבה יותר מהאמא"ב).
גם ב"הקרב האחרון" יש המשכיות – הגיבורים שלו הם ג'יל ויוסטס, מ"כס הכסף", והוא בטח יותר רציף מבחינת הזמנים מאשר "הנסיך כספיאן" מול האמא"ב.
והספר היחיד שבו לא עוברים ילדים מהעולם שלנו לנרניה הוא "הסוס ונערו".
קליין
הרגע קראתי את הביקורת של אורי קליין ב"הארץ" ובאופן מדהים היא כמעט זהה לזו שב"עין הדג", על אף שימוש רגיל בשפה גבוהה יותר.
מה קורה פה?!?!1
גם אני הזדעזעתי כשראיתי את הדמיון בין הביקורת לביקורת של קליין
לא הייתי אומר שהיא "כמעט זהה", אבל הדמיון בהחלט היה מטריד. עד כדי כך שמעבר לתחושת אי הנוחות שהדבר עורר בי, שמחתי מאוד שפרסמנו את הביקורת שלנו ביום חמישי בלילה, לפני שעיתונים יורדים לדפוס. ככה שאני לא אוכל להיחשד בהעתקה ממנו.
יאללה, יאללה.
כולם יודעים שאם קוראים את השמות באתב"ש, מעלים אותם בעצרת (לא כולל גימטריה קטנה של אות אחרונה), מחלקים בגירעון התקציבי של ארה"ב במאי 1961 (אותה שנה מופלאה, שבה יצר קלוד אוטן-לארה את הסרט "טו נה טוארה פון", שסימן במלוא גדולתם את פרפורי הגוויעה של הקולנוע הישן והולדתו של הגל החדש, על המהפכה שהביא זה בהצגת יחסי הורים-בנים במלוא הנפח שלהם באמת), מקבלים את אותה תוצאה: העכרור הוא אורי קליין.
תיזהר.
קמצנים, תנו לינק
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=661745&contrassID=5&subContrassID=0&sbSubContrassID=2
זה לא בדיוק יוצאי דופן.
הנשים ה"בסדר" אצל לואיס הן הילדות הקטנות, הרעיות והאמהות. הנשים הרעות הן אלה שמנסות לשלוט, והן גם אלה שיש להן מיניות. שתי ציפורים במכה אחת: דעה חברתית על נשים בעמדות כוח, דעה נוצרית על יצר הרע. כן, ההערה על המנהלת שם נורא מעצבנת.
מש''א
היה דיון מעניין על סוזן והקרב האחרון
בדו"ח קופות שבורות 13.12
אבל אני לא יודעת איך לתת את הלינק רק עם התגובות הרלוונטיות, זה איפשהו די בהתחלה
כתבה מספר 3045
היא בכלל לא מתה.
(ספויילרים לאחיינו של הקוסם וכס הכסף)
אני לא יודע אם עד כדי כך הפריע ללואיס שיש עירוב של בנים ובנות – בסופו של דבר, זה מה שמייצר את השילוב של יוסטס וג'יל, שאני לא חושב שלואיס מסתכל עליו בעין רעה.
אני גם לא בטוח שהביקורת על בית הספר כל כך גרועה – הרי יש כאלו בתי ספר.
(ספויילרים לכס הכסף)
ללואיס לא הייתה בעיה ליצור עלילה של ילד וילדה בלי לערב בתי ספר (אחיינו של הקוסם), אז לא נראה לי שזה זה.
הבית ספר אכן נשמע מחריד, אבל כמו שאמרתי, אפשר לחשוב שאין בתי ספר כאלו. גם בבית הספר שלי חלק מהבריונים הגדולים יותר היו גם חביבי המורים.
(ספויילרים לכס הכסף)
א. בתי ספר פנימיתיים מעורביים, שהאג'נדה שלהם היתה לתת לילדים חופש ולא להכריח אותם ללמוד פלוס שיטת ענישה מודרנית (שיחות ופסיכולוגיה במקום עונשים) לא היו נפוצים באנגליה שנות החמישים. הם גם לא מי יודע מה נפוצים היום.
ב. לואיס כמובן לא חייב לכלול בתי ספר בשום ספר ממש כמו שהוא לא חייב לכלול קיפודים, אבל בהנחה שהוא *רצה* לכלול בית ספר בסיפור המסגרת, זו יכולה להיות הנחה הגיונית.
(ספויילרים לכס הכסף)
בתי ספר מהטיפוס המדוייק שהוא מתאר הם לא נפוצים. בתי ספר שבהם בריונים שיודעים איך לדבר עם המנהלת לא נענשים על המעשים שלהם נפוצים למדי, ולכן קשה להגיד שמה שלואיס מתאר הוא חריג או קיצוני.
לא הבנתי את הטיעון שלך
לא הבנתי את הטיעון שלך
"אני גם לא בטוח שהביקורת (של לואיס) על בית הספר כל כך גרועה – הרי יש כאלו בתי ספר"
את המשפט לוגית אני מבינה
אני לא מסכימה איתו. גם אם תופעה כלשהי נפוצה, אין זה אומר שבהכרח הביקורת עליה תהיה קהה, לדעתי דווקא להפך. תופעה נפוצה מסוכנת יותר ממקרים שוליים.
אבל כמו שכבר אמרתי, בית הספר המתואר בסיפור הוא ייחודי. נכון, ביריונים יש בהרבה בתי ספר, אבל בתי ספר בעלי מאפיינים יחודיים כל כך כמו בסיפור (ולואיס טרח לציין אותם ולפרט אותם, ולא כבדרך אגב), היו מאוד נדירים באנגליה של שנות החמישים. אני אישית שמעתי רק על בית ספר אחד שיכול להתאים לסכמה, והוא סמרהיל.
והביקורת של לואיס, כפי שכבר כתבתי בתגובה קודמת, מאוד חריפה. בית הספר הניסיוני אשם הן בבורותם של תלמידיו בחומר לימודים בסיסי שכל ילד אנגלי (מהמעמד הבינוני גבוה ומעלה) אמור לשלוט בו והן בתופעות הביריונות והטרור שלואיס מתאר. הביריונות היא תולדה של שיטת הלימודית המסויימת של בית הספר הניסיוני, היא לא צרה כללית של כל מוסדות החינוך באשר הם.
את המשפט לוגית אני מבינה
טוב, כנראה שאני לא מבין מה את מנסה להגיד. אני בסך הכל ניסיתי לומר שזה לא כאילו לואיס הציג את בית הספר כגיהנום עלי אדמות שבו יורים בתלמידים וכו', אלא כבית ספר בעייתי, שהבעיות בו הן לא המצאה מופרעת של סופר בעל דמיון פורה, אלא בעיות אמיתיות שאפשר להתקל בהן לעתים קרובות במציאות. זה שאת לא מסכימה עם הביקורת של לואיס, שלפיה הבעיות באותו בית ספר נגרמו בשל המבנה שלו – זה כבר סיפור שונה.
כנראה שלא
לואיס תיעב פנימיות אנגליות, שהוא בעצמה נאלץ ללכת לאחת מהן כשהיה צעיר, לאחר שאמו נפטרה.
אימו נפטרה כשהוא היה ילד?
לא מפתיע, ובהחלט מוסיף מימד ביוגרפי לאחיינו של הקוסם. זה גם יכול להסביר את דמות האם החסרה בכל ספרי הסדרה.
הספר הראשון זה ''אחיינו של המכשף''..
הספר הראשון זה ''אחיינו של המכשף''..
ויכוח ישן… הספר הראשון שנכתב הוא "האריה, המכשפה וארון הבגדים". הספר הראשון מבחינת זמן התרחשותו הוא "אחיינו של הקוסם". יש מחלוקת תמידית מה עדיף להחשיב בתור הראשון – לדעתי עשו בחוכמה כשיצרו את הסרט הזה קודם.
האם בכלל יסריטו את אחיינו של הקוסם?
אני מקווה מאוד שזה האחרון בשיקולים שלהם. עוד לא ראיתי את הסרט הנוכחי, אבל הבנתי שמנפחים שם את הקרב, וזה מדאיג מאוד. בספר, למיטב זכרוני, בקושי רב אומרים משהו על הקרב. הקרבות הם לא המהות של הספרים.
ובקשר ל"אחיינו של הקוסם": יש שם לא מעט סצינות שיכולות להצטלם נהדר, גם אם הן לא "הרפתקאות". חסר להם אם הם מוותרים עליו.
ואף אחד לא שם לב לנקודת התורפה הגדולה של הסרט.
לא היו בו קיפודים. אני לא חושב שאי פעם ראיתי עיבוד קולנועי חוטא יותר למקור הספרותי, כפי שהדוגמא הזאת מראה.
אתה בטוח שיש קיפודים במקור?
הקיפוד היחיד שזכור לי מופיע ב"הסוס ונערו", וגם שם – בלי להעליב – לא סביר שמישהו חוץ ממך ייפגע משמעותית מהיעדרו.
בדפדוף מהיר לא איתרתי.
אבל גם אם נניח שאין, זאת לא הצדקה לכך שהסרט לא יתקן את המעוות.
אני מסכימה. התת-ייצוג הקיפודי
הוא בעיה חברתית לא פחות חמורה מהדה-הומניזציה של הזאבים.
דבר ראשון, מתי זאבים היו הומאנים?
הם זאבים. הם לא הומאנים. אם כבר אז קנאנים?
ולגבי התת-יצוג הקיפודי. (
ים לספרי נרניה מההתחלה ועד הסוף)
1 – אחיין הקוסם: אין קיפודים, מצטער.
2 – האריה, המכשפה וארון הבגדים: אסלן מעמיס קיפוד על האריה השני כדי להשתיק אותו. כמובן, היו שם גם שלושה גמדים, דריאדית ושני ארנבים.
3 – הסוס ונערו: שסטה פוגש קיפוד כשהוא מגיע לנרניה ומנסה להסביר לו על המתקפה המגיעה.
4 – הנסיך קספיאן: קספיאן פוגש את הוגלסטוק הקיפוד (יחד עם ריפיצ'יפ ועוד כמה חיות) כשהוא והקנטאורים מתכננים את המתקפה על מיראז.
5 – מסע דורך השחר: גם פה לא מצאתי קיפודים.
6 – כיסא הכסף: חוץ מדריאדות, סנאים וינשופים, גם קיפודים באו לקדם את פניהם של יוסטוס, ג'יל וריליאן כשהם יצאו מהמערה.
7 – הקרב האחרון: טוב, זה לא הכי. הם אומרים שצריכים לשמוע את ה'לילה טוב' החביב של הקיפוד בלילה ביער במקום השקט.
התשובה לשאלה: ''מתי זאבים היו הומאנים''
http://www.fantasia2000.org.il/base.asp?page=3558&issue=35
אולי בכל זאת?
אני חייבת להודות, נדיר שאני קוראת את כ-ל התגובות לביקורת (ח"ח על השנינויות!) לפני שבכלל ראיתי את הסרט, אבל הפעם חשבתי שאולי כדאי. ואם כבר, נדיר שאני בכלל *הולכת* לסרט as in בקולנוע, אבל זה משו אחר. או אולי מהות העניין?
בכולופן, מהתגובות של כולם אני מבינה שההייפ לא הי'ה ממש מוצדק בכל הנוגע לסרט הזה. ובאמת שאני לא יודעת מה בדיוק הי'ה אותו הייפ, אבל אני יכולה להבין סטנדרטים של אנשים, במיוחד עם הגל הזה של סרטי פנטזי'ה.
השוואה קטנה שלא יכולתי להימנע ממנה בין התגובות לסרט לתגובתי לספר:
על 'הארי'ה המכשפה וארון הבגדים' שמעתי המון, בעיקר איזכורים כאלה ואחרים. קראתי אותו בסה"כ לפני שנה, וגם אם אני נוהגת להתבדח על הילדותיות שבי לעיתים קרובות, אפשר לומר שלא בדיוק נכללתי בקהל היעד המקורי של הספר כשקראתי אותו.
תוך כדי קריאה וגם בסופו של דבר, התאכזבתי משו. ציפיתי לאיזו אגדה מלהיבה שתסחף אותי לעולמות מרתקים, ועד כמה שעירונית כמוני מתרגשת משלג, אי אפשר לומר שהספר הזיז אצלי משו במיוחד. אולי נסחפתי עם הציפיות.
בסופו של דבר השלמתי עם שתי עובדות:
-התבגרתי טיפה (לאאאא!!!)
-מוטב הי'ה לו הייתי קוראת את הספר כמה שנים קודם לכן, כך שהייתי נהנית ממנו קצת יותר. כי באמת שאני לא מוצאת סיבה אחרת לאכזבה שלי.
וכאן ההשוואה לסרט. מהתגובות אני מבינה שזה סרט לילדים שפשוט שווק כסרט שהוא גם למבוגרים. עם זאת, אני מניחה שבכל זאת אתן לו צ'אנס.
אני לא יודעת כמה זה חכם, אבל נו, כבר עברתי גרועים יותר.
(פוקימון 2. בלי לראות את הראשון)
בלי לראות את הראשון?!
איך אפשר?!
לא ראיתי את הסרט,
אבל קראתי את הספר והוא אכן די ילדותי, אך עדיין קסום.
בספר 'הנסיך כספיאן', אהבתי כשלוסי אומרת לאחותה 'תארי לך שבעולם היו אנשים נהיים מפלצות ואי אפשר היה להבחין בינהם כי הם היו נראים אותו הדבר', וכמובן שזו השוואה לנאצים.
חוץ מזה בספר השני ניתו נופך לדמויות, והדבר שאני הכי לא מבין זה למה האחים כל כך שונאים את אחותם סוזן. בספר הראשון זה התבטא ב'תהיי בשקט עכשיו' ובספר השני זה יותר 'סתמי את הפה' ' טיפשה' ו'תשתקי'. ממש מעצבן היחס הזה, בעוד האחות הקטנה מקבלת יחס טוב ולכן אי אפשר להגיד שלואיס שונא נשים. למישהו יש השערות, כי הדבר הזה ממש קפץ לי לעין.
לא ראיתי את הסרט,
אה… אולי סוזן באמת מעצבנת אותם? למה אחים רבים באופן כללי? האם זה היה יותר הגיוני אם הכל היה בסדר במשפחה?
בקשר ללוסי
דווקא אדמונד אמר לה "תשתקי" אבל זה היה רק בגלל שהם שיחקו מחבואים ופיטר עמד למצוא אותו,למרות שגם לפיטר אדמונד אמר "תשתוק".
בעניין המוזיקה.
האלבום עוד מחכה לי אבל בדגימה מהירה אני לא מבין מה הבעיה?
Only the Beginning… קצת יבש אבל מכין את הסצינה.
The Stone Table הוא בהחלט מתאים לסצינה.
ו-The Battle היה פשוט יפה וזורם.
הבליץ זה שהמטוסים האלה זורקים פצצות על הטובים...
או במילים אחרות, ההפצצה הגרמנית על בריטניה, ובעיקר על לונדון.
מה היה בסצינה
לוסי חוזרת לארון ומנסה להיכנס אבל מוצאת רק גב מעץ. הפרופסור מוצא אותה שם ואומר לה שהיא לא יכולה לחזור מנרניה דרך שם. שאי אפשר לחזור לנרניה באותה דרך פעמיים, שיש לו ניסיון עם זה.
(מיקרו
: אם אני זוכר נכון… דיגורי)
גם אצלנו זה היה משעשע. אני ואח שלי אוהבים תמיד לשבת בקולנוע גם כשהכתוביות רצות. בין אם יש עוד סצינות (נרניה, קונסטנטין), בין אם יש כתוביות משוגעות (וואלאס וגרומיט), כתוביות יפות (רידיק, אוצר לאומי, ואן הלסינג) ובין אם סתם כדי לחפש דברים מוזרים (Supernova Crane???).
אז כולם התחילו לצאת ואנחנו שיערנו שתהיה עוד סצינה. היא מתחילה וכל האולם נעצר בדרך החוצה. אז אח שלי מתחיל להזיז אנשים הצידה כי הם מסתירים לו (שורה ראשונה וכל זה)
ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי.
ההתחלה עם הבליץ, ובכלל כל הקטע עם לונדון נראה לי אנימצית מחשב מעולה, ורק כשהם מגיעים לאחוזה הסרט נראה מצולם. אני לא יודע מה הייתה הבעיה עם המוזיקה, אחד מפסי הקול הטובים ביותר, וזאת הייתה נקודת זכות אדירה לטובת הסרט.
הסרט עוקב כמעט במדויק אחרי הספר, והשינויים שכן עשו רק מוסיפים לו. השחקנים באמת מחורבנים, ובמיוחד עצבנה אותי לוסי, ואין מה להשוות בכלל לשחקנים של הארי פוטר שה-ר-ב-ה יותר טובים. הסרט כיפי, קסום, מתאים לילדים ולמבוגרים בעלי יכולת סיספונד. לסרט באתי בלי הרבה ציפיות ובלי מצב רוח ציני ונהניתי מאוד. היחסים בין אדמונד ופיטר לא נראו לי אמינים (יותר בגלל המשחק), אבל מציאותיים. אחים שאוהבים אחד את השני אבל לא יודעים להביע את האהבה כמו שאחיות מביעות אותה. אין בינהם חיבוקים ואין נשיקות מלבד לקטע באמת מרגש. היה לפי דעתי קטע טוב אם מתישהו אאדמונד היה פורץ בבכי קורע לב שבאמת היה גורם לכל הקהל לדמוע, ויותר גרוע מהבכיות של לוסי לא יכול להיות (חוץ מדניאל שבוכה בגביע האש).
סוזאן הייתה בסדר, אבל זה בגלל שהיא לא הייתה צריכה להציג קונפליקטים, והכי טוב מהילדים היה אדמונד.
אותי אסלן לא איכזב (חוץ מהגודל, ולפי דעתי היה עובד יותר טוב אם היו עושים אותו לבן. כן, לבן. הוא היה מוצג כיותר אלוהי ויותר נעלה משאר האריות שיש בנארניה), אבל השאגה שלו לא הייתה רצינית במיוחד לא הקטע שהמכשפה שואלת אותו על ההבטחה.
הקטע עם הדם לא היה מעצבן, פשוט חסר וחבל, וכמו שאמרו מעליי זה יוצר הבנה אצל ילדים שמכות וחרבות ודקירות לא מזוהות עם כאב.
בחיים לא ראיתי סרט עם כזאת התפלגות ביחס לטיבו, או שממש אהבו או שממש שנאו. אולי רק קינג קונג. ובכלל, אולי חווית הצפייה שלי הייתה כל כך טובה שפשוט גם אם הייתי רואה את ב.ר אז הייתי נהנה.
אגב, קולנוע רב חן של שבעת הכוכבים הוא הקולנוע הטוב בארץ מבחינתי. סראונד מפוצץ אוזניים, מסך ע-נ-ק (כמו אולם 1 בסינמה סיטי אני חושב), וכיסאות נוחים שהחיסרון היחיד שלו זה שמספר הכסא מוטבע על המשענת של היד וזה מפריע קצת.
בקיצור סרט מצויין, שהייתי קונה בדיוידי. בטח הדיונים עליו ועל קינג קונג בקון יתפסו חלק רציני.
ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי.
אסלן לבן?!?!?
נו, באמת. אסלן מתואר הכי טוב בספרים. שם הוא מוצג כאריה. אריה גדול מהרגיל. הדבר הכי יפה שאתה יכול לחשוב עליו והדבר הכי איום שאתה יכול לחשוב. הפרווה שלו זהובה כל כך שזה נראה כאילו אור שמש זולג לו בין השיערות. הקול שלו עמוק ורגוע, מחושב ולא מסגיר כלום.
אני מבינה שטרם ביקרת ברב חן גבעתיים
דוגרי
50% מההנאה שלי היתה בזכות האולם נראה לי
שאלה?
צריך לצאת סרט לשאר הספרים בסדרה?
מה, אני היחידה
ששמה לב לניצוצות הרומנטיים בין טומנוס ללוסי בקטע האחרון?
סתגלנותם של הילדים
בקשר ל-א', לא כל כך מהר אפשר לקבל את המצב המשפחליץ הזה, וחוץ מזה הם לא ילדים, מה שמתקשר ל-ב', אני לא מבין איך אדם מבוגר יכול לחזור להיות ילד עם זכרונות של היותו מבוגר. או שהוא חוזר להיות ילד ולא זוכר כלום, כלומר חוזר אחורה בזמן, או שהוא מבוגר בגוף של ילד.
צר לי לנטפק
אבל את ציור השפם על האריה לא השמיטו.
מצד אחד נחמד לשמוע
שכ"כ הרבה אנשים התרגלו לקחת פנטסיה ברצינות ולחפש בה בשר, קוהרנטיות, הגיון פנימי. סבבה. באמת יש הרבה יצירות בז'אנר שמגיע להן היחס הזה. מצד שני, זה לא מה שצריך לחפש ספציפית בנארניה. נארניה היא בפירוש אגדה, עם דאוס אקס מאכינה (כמעט מילולית) ויד חזקה של המספר שמחליקה בעיות. וזה לא תירוץ, מה שאני אומרת עכשיו, כי זו לא בעיה שצריך לתרץ. זה פשוט ככה. ככה הסדרה, ככה הסרט.
אני משערת שאם הסרט לא הבהיר בעצמו איך צריך לאכול אותו ולאילו גילאים הוא מיועד, ורק הקוראים של הספרים יודעים את זה, אז זאת בעיה מסוימת בסרט. אבל אני לא בטוחה שזה מה שקרה. יכול להיות גם שאנשים באו עם דעות מוקדמות לגבי מה צריך להיות בסרט, בהשפעת הטריילר ואולי בהשפעת "שר הטבעות" ו"הארי פוטר" (אה, להבדיל), והתעלמו ממה שהסרט עצמו שידר.
בעיות חוסר העקביות וחוסר ההגיון האינסופיות שאנשים מוצאים פה – זה לא סתם ניטפוק, אלא ממש לא קשור. כמו להגיד שאין בסרט חלליות, או סקס, או ניכור אורבני. נכון, אין. זאת לא בעייתו של הסרט. אתם פשוט מחפשים סרט אחר מז'אנר אחר. (זכותכם.)
ארבעת הבתים בהוגוורטס?
אשמח להסבר :-).
ארבעת הבתים בהוגוורטס
אני יכולה לנסות…
גריפינדור: אומץ לב ומנהיגות
פיטר, הבכור, נראה לי הגיוני.
סלית'רין: שאפתנות וערמומיות
אדמונד לפני השינוי כמובן. הוא שואף להיות נסיך נרנייה לצד המלכה הלבנה והוא מסתיר מידע מאחיו, שזה סוג של ערמומיות ילדותית.
רייבנקלו: חוכמה ושקדנות
כאן יש לנו בעיה. לפי הסדר זהו תורה של סוזאן, אבל היא היתה ידועה כתלמידה בינונית ומטה (הלך השקדנית) ובכל מקרה היא לא יותר חכמה מהשאר. אולי יש לה יותר מה שהורים קוראים לו הגיון בריא, אבל זו לא תכונה חיובית ביותר בנרניה.
הפלפאף: טוב לב
לוסי, כמובן, שבגלל ליבה הרך ורגשותיה הרכים כלפי שעיר מסויים, העלילה מתחילה…
אשפה מיליטריסטית יש מספיק בשר''ה
נמאס כבר מילדים שמוצאים את יעודם בחיסול אנשים (או יצורים) אחרים.
אשפה מיליטריסטית יש מספיק בשר''ה
איפה בשר"ה יש ילדים שמוצאים את יעודים בחיסול אנשים או יצורים אחרים? הוביטים אולי נמוכים, אבל ילדים הם לא.
אתמול ראיתי את הסרט הזה,
ועשיתי טעות גדולה. חבריי הבורים הכריחו אותי לראות אותו עם דיבוב, כי זה היה הסרט היחיד שמוקרן, ואני חייב להגיד, אם זה יקרה לכם, אל תלכו אליו ככה. זה פשוט איום ונורא. התרגום גרוע והדיבוב גרוע עוד יותר. זה הורס את כל חווית הצפיה.
ראיתי.
ובכן, סרט מאוד נחמד, אפילו שבאתי אליו עם כמויות אדירות של ביקורות שליליות מפה, ועם עצבים על הידיד שברח שניה לפני הסרט (כמו שהוא עושה תמיד, אבל זה לא רלוונטי כרגע).
לוסי דווקא *נורא* מכוערת (היא מזכירה לי גור שימפנזה שמעכו לו את הפרצוף על שמשה), והיא דווקא לא נראית כמו אחת שמנסה להיראות חמודה. לעומת זאת, את אדמונד מאוד אהבתי. לא יודעת למה, אולי כי יש לו קצת אופי. גם את סוזן די אהבתי (אולי בגלל המשפט "פיטר, זה שאיש במעיל אדום נתן לך חרב לא הופך אותך לגיבור!") ובכלל רוב הדמויות סבירות.
גם הבונים מאוד נחמדים, אם מתעלמים לרגע מהעובדה שהאנימציה שלהם לא משהו בכלל. אהבתי את הקול של הבונה הזכר, זה פשוט היה ממש במקום לעשות לו מבטא.
וגם טומנוס היה בהחלט מושקע, אין ספק. גם הוא וגם האש שעושה צורות בבית שלו.
אבל היו כמה דברים שממש הפריעו לי –
א. אסלן. בסדר, אז אני באמת שונאת אותו, אבל עד כאן! אפילו לו מגיע קצת יותר מאשר "הוי, ראו אותי, אני אריה ממוחשב!"
בסרט, אסלן הוא שום דבר יותר מאשר אריה ממוחשב, הקול שלו הוא לא שום דבר יותר מאשר בנאדם שמדבר לאט ונמוך כדי להשמע חשוב, והתנועות שלו הן לא יותר מאשר הכי הרבה שאפשר להפיק מאנימצית מחשב עקומה.
ב. איך שעשו את נרניה. העדפתי אותה בחורף, זה דבר ראשון, אבל גם בחורף הייתה הרגשה כללית מעיקה שכל נרניה נמצאת במקום סגור, כשזה בעצם לגמרי הפוך (נכנסים לארון, ומגיעים החוצה). זה שהעדפתי את החורף היה ממש רע, כי זה אומר שא-המעבר מהחורף לאביב לא היה קיצוני מספיק (והוא קיצוני, וזה נאמר). ב-האביב עצמו לא מספיק קיצוני. הם הרשו לעצמם להסתפק בהרבה דשא וכמה עצים מלבלבים, רק כדי להראות שהכל טוב יותר.
ב. המכשפה. אחרי שקראתי את כל התלונות עליה, הבנתי שאין לי למה לצפות, אבל קיוויתי שזאת לפחות לא תהיה האישה עם המבט הפסיכופתי והפרצוף הצבוע באופן נורא שנראית, באופן כללי, מאוד לא-מכשפתית. פשוט אכזב אותי השיער האיום שלה (מי שמע על מכשפה-לבנה עם ראסטות?! מה זה הדבר הזה?! בושה.) וההתנהגות של אישה-רעה-ממוצעת (אם כי, הקטע שבו היא התחנפנה לאדמונד נהדר.)
חוצמיזה, הפרצוף שלה היה כמו זה של טוד מאקסמן. זתומרת, האיפור. אצל טוד זה "טוב, הוא קרפד, בואו נמרח עליו קצת צבע ירוק", ואצלה זה "טוב, היא המכשפה הלבנה, נשים עליה קמח או משהו."
איפור זוועתי.
אבל אהבתי מאוד אותם בתור מבוגרים. זה פשוט היה קטע נחמד.
בקיצור, רצוי לראות, רק שבכל פעם שבה רואים את אסלן או את המכשפה כדאי לעצום עיניים, לסתום אוזניים ולהדחיק.
פעמיים א' ושלוש פעמים ב'?
איפה 3 ו-D?
סתם, גם אני לא ממש אהבתי את איך ש… עיצבו את המכשפה. השיער שלה דווקא נראה מתאים באופן מוזר אבל האיפור שלה רק נראה מוזר באופן לא מתאים והתלבושות שלה לגמרי מגוכחות.
טוב, אני לא משהו עם סעיפים.
ובטח שלא עם ספירות. עזוב.
האיפור שלה היה לא-משכנע. עד הסוף ניסיתי להכחיש אותו. או אותה באופן כללי.
בקשר ללוסי
כן, היא באמת די מכוערת, אבל מרגע שכף רגלה דרכה בנרניה זה הפסיק להפריע לי, בעיקר בגלל מתקתקותה הכללית, שדי חיפתה על המראה והפכה את לוסי לדורשת צביטה בלחי (במובן החיובי).
לוסי של הבי.בי.סי. היתה הכי מכוערת
כל לוסי אחרת תהיה שיפור
ולהלן הראיה המשפטית:
לוסי זו הילדה בשמלה הסגולה עם תספורת הסיר ההפוך.
עוד תמונה שלה, אבל מה-זה-מחמיאה:
אבוי!
בתמונה השנייה, הדימיון שלה לבונה מהסרט החדש היה בלתי ניתן להכחשה
וואו! אתה צופה את העתיד?
או שסתם יש לך
?
עד כמה שזכור לי, בזמנו השוויתי אותה לבונה בסדרה.
זה באמת היה משהו מיוחד – אם כבר אז, הייתי משווה אותה לבונה בסרט.
זה אמור להיות אסלן? אוי, זה פשוט טוב מכדי להיות אמיתי.
ואו!!
בתור ילדה הסדרה נראתה לי אחלה, ויותר מזה- היא נראתה לי ממש יפה, עכשיו הי נראית לי פשוט מגוחך..
איזה רצח של נוסטלגיה..
ואו!!
צדק הפילוסוף היווני תאלס כשטען שאי אפשר להכנס לאותו הנהר פעמים. בפעם השניה נגזר עליך לגלות שהמים רדודים ומישהו עשה בהם פיפי.
האמת שגם בזמנו לא כל כך השתגעתי על הסדרה, לוסי הפחידה אותי יותר מהמכשפה הלבנה.
ואו!!
אני אפילו לא שמתי לב לזה שהאריה הוא בובה.. אז בטח שלא שמתי לב לשיניים (או כל מה שנלווה להם) של לוסי..
תגובה לסרט
אני מאוד נהנתי בסרט ואני ממליץ לכולם ללכת לצפות בסרט!
לא הספקתי לקרוא תגובות, ואני מתנצלת אם אני חוזרת על דברי אחרים.
ובכל זאת, השעה מאוחרת, ומחר יש בית ספר, או לפחות אוניברסיטה, שזה לא פחות מצריך לקום מהמיטה ולצאת מהבית, לצערי.
אהבתי. נהניתי עד עמקי נשמתי ממוטטת העצבים. פרץ הנוסטלגיה היה לא ייאמן ממש. המכשפה וטומנוס היו נפלאים מעל ומעבר, ונשמתי עדיין מפרפרת בהתרגשות מדי פעם לזכר הסצנה עם הפרפר. יש פגמים, אני יודעת, אבל לא טרחתי למצוא אותם (חוץ מפעם אחת, כשפיטר מודבק על פני השקיעה בדרך מגוחכת במיוחד, אבל מה לעשות, סולחים), וכל כך נסחפתי בהנאה הנוסטלגית שלא הבחנתי ברובם (חוץ מכמה דיאלוגים מביכים, והעובדה שלא ניתן להתעלם מהפעם השביעית שהבונה צועק "תהרגו אותו, תהרגו אותו". אבל זה רק כי הקטנוניות שלי חזקה מספיק לצוץ אפילו בזמנים כאלה).
אם יורשה לי לגרום התקף לב לכמה אושיות אתר, נהניתי מהסרט הרבה, אבל הרבה יותר מכפי שנהניתי מקינג קונג (הבלוקבאסטר האחרון שמצאתי את עצמי מגיעה אליו בקולנוע). אמנם אני חייבת לסייג את זה בנסיבות הצפייה, אין ספק שקשה להשוות בין צפייה עם אחות קטנה שלופתת את זרועי באופן מכאיב, אומרת לי להגיד לה מתי להסתכל, ודורשת שאני אספר לה מה היא מפסידה (קונג) לבין צפייה עם מישהו אינטליגנטי בגילי, שהיוותה חופש גנוב ומתוק מהעומס הלימודי שאני אמורה להתעמק בו… ובכל זאת, לטעמי זה סרט מוצלח להפליא.
מפנטסטיקה לטכניקה.
כמו שהם אומרים, זה ארון מאוד גדול אם כל נרניה נכנסת בתוכו.
אני חושב שזה מאוד מרשים שהם הצליחו לדחוף את כל הנוף הזה אל תוך האנגר מספר 9 בשטח של האולפן.
נהה.
זה האנגר 7. הוא הרבה יותר גדול.
המוסיקה של הסרט מצוין!!!
מאיפה לעזעזאל הוצאתם שהמוסיקה בסרט לא יפה?
היא אחת מהטובות שראיתי מלפני המון זמן!
הדבר היחיד שלא אהבתי זה במלחמה בסוף הסרט שמפסיקים את המוסיקה… לדעתי היו יכולים להמשיך אותה והיה בטח יותר מתח…
אבל אחלה מוסיקה יש לסרט!!!
קראתי מלא ביקורות באינטרנט מארה"ב על הסרט וכמעט כולם שיבחו את המוסיקה המעולה… רק פה מחליטים שהמוסיקה גרועה… אולי זה דווקא בתי הקולנוע המטומטמים בארץ?!
אתה רואה מוזיקה?
רק כשהיא מלפני המון זמן.
מוזיקה ממש ישנה מעלה צבע. זה כמו עובש, רק שיש לזה ריח אחר, יותר… מחוספס ומלודי.
מה שבאמת מעניין, אבל, זו התיאוריה (המרתקת לטעמי) שהחוויה החושית משתנה באופן קיצוני בהתאם לתנאים הסביבתיים. או התיאוריה (המרתקת לא פחות) שבתי הקולנוע בארץ מחליפים לסרטים את פס-הקול (אבל רק את המוזיקה, לא את הדיאלוגים. בגרסה הלא-מדובבת, לפחות). וברגע שאני אבין איזו תיאורייה מבין השתיים נמצאת בהודעה למעלה, אני אפילו אשמח לנהל עליה דיון. אבל זה כנראה סתם כי אני מוכנה לעשות כמעט הכל כדי להתחמק מלמידה לבוחן.
דווקא יש הפרעה נוירולוגית שגורמת למצב שתואר.
סינסתזיה. אנשים מריחים טעמים, טועמים צלילים, וכן הלאה. יש לפחות מקרה אחד שתועד בהסטוריה בה ההפרעה חלה על עם שלם ("רואים את הקולות").
זה לא אמור להיות תחום הלימודים שלך?
אני יודעת מה זה סינסתזיה.
וריפרפנו על זה בקורס מבואי למדי בשנה א'. זה תחום הלימודים שלי בערך כמו שהנילוס הוא תחום הלימודים של תלמידי תואר ראשון בגיאוגרפיה…
לעומת זאת הדוגמא שהבאת היא סוציולוגית/מיתית/היסטורית/משהו, ללא תימוכים מדעיים. אם אני הייתי במקומך, הייתי פונה לאדם בקשר לזה. כמובן, אני לא בטוחה עד כמה הוא יציב בנפשו בימינו (ולא רק בגללי – קשה לשמור על יציבות נפשית כשתינוק צורח חי בבית).
טוב, עכשיו אתה צריך לפצות על מחוזות האוף טופיק שהשאלה שלך גרמה באופן ישיר לגלישה אליהם. תקריב איזו מנחה (צמחונית! לחלק מאיתנו יש עקרונות) לעורכים, או משהו. תגיד משהו על הסרט, אולי, אפילו…
הי! גם לי יש עקרונות.
רק שאני, בניגוד לאחרים כאן, לא נכנע להם, ומשאיר אותם במגירה כדי שאוכל להנות מהחיים.
הנאה מהחיים?
אתה תיאלץ להזכיר לי… או לחכות לסוף עונת הבחינות, אולי אני אזכר בעצמי.
איך קוראים לתופעה
שבה אנשים מצמידים צבעים למספרים ולאותיות? כמו למשל ששלוש אצלי הוא צהוב.
קראתי על זה כתבה בארץ והתברר לי שאני לא היחידה שעושה את זה. היה לזה שם ארוך עם איזם בסוף…
בדידיזם?
וגם אני עושה את זה, או לפחות הייתי עושה, פעם אחת אפילו יצא לי להגיד לאחותי שמשהו בצבע 7 (ורוד) ולא קלטתי אפילו למה אין לה מושג על מה אני מדברת.
אבל אני דווקא לא תולה את זה בבדידים, אלא בכל מיני חוברות צביעה. מתישהו גם מצאתי כמה דפי צביעה מימי ילדותי ואף ראיתי התאמה בין האסוציאציות שלי לדפים.
חשבתי שכולם עושים את זה.
גם לאותיות וזה. זה נראה לי טבעי.
זה סוג של סינסתזיה
http://www.answers.com/synesthesia
''סינסתזיה''? מרתק. הזכיר לי מיד את ''פניי מועדות לכוכבים''
שבו זה בדיוק מה שקורה – חושיו של הגיבור נטרפים בשלב מסוים. זו סצינה טובה, אבל תמיד חשבתי שהסופר (אלפרד בסטר) המציא את התופעה. מעניין שזה אמיתי.
תודה!
עכשיו יש לי תירוץ להשתמטות מהלימודים – אני סובלת מסינסתזיה אקוטית…
אם אתה משמיע קובץ MP3 במדיה פלייר
אתה בהחלט רואה את המוסיקה. אולי לזה הוא התכוון.
בפעם הראשונה....
שקראתי את נרניה הייתי בת בערך 8-9 ולא הבחנתי במסרים נוצריים בסיפור לעומת זאת התאהבתי בספר מיד וקראתי את כל שבעת הספרים אחריו, עכשיו אני קוראת את הספרים בקריאה שנייה ואני מתקשה להבין למה למישהו מפריע אם על הסיפור שורה רוח נוצרית [ותסלחו לי על הפיוטיות], אני לא רואה שום דבר שלילי בסרטים שמכניסים לחיינו מסרים מעט אחרים, במיוחד לא בעולם שרוב הסרטים מלאים במסרים מפוקפקים למדי.
למרות שאני מסכים, לא ממש הבנתי את הטיעון
זאת אומרת, נחמד לך שמכניסים מסרים יוצאי-דופן, ומאפשרים לך להכיר את המיתולוגיה הנוצרית; או נחמד לך שהמסרים מוסריים, ולכן לא משחיתים את הקוראים?
זאת לא שאלה קנטרנית, באמת לא הבנתי.
למרות שאני מסכים, לא ממש הבנתי את הטיעון
מה שהתכוונתי לומר הוא שלא כל מסר נוצרי הוא מסיונרי ולכן לא מתאים לאנשים מדתות אחרות, אין לזה שום קשר למוסריות מבחינתי מסרים מפוקפקים יכולים להיות מסרים מכל סוג שהוא.
סרט ''ניתן לצפיה''.
זה מה שאפשר לומר עליו.
בסדר לראות אותו, אבל אחר כך שחשבתי עליו, הוא נראה לי מאוד טיפשי, מתחסד ומסכן.
לדעתי האריה נראה בסדר, אבל הבונים נראו מאוד לא משכנעים – הם אולי היו יכולים להיראות בסדר בתוך סרט כמו "שרק", אבל לא בשילוב עם אנשים אמיתיים.
בכלל, לא היה מזיק לעשות את הסרט פחות נאמן לספר אם זה היה עוזר לו להיות פחות מתחסד.
ודווקא את הספר אהבתי..
אם הוא כזה בינוני לדעת כולם כאן,
אז למה יש עליו כבר 300 תגובות? מה כולם רצים לראות סרטים בינוניים?
מספר התגובות מעולם לא היה פקטור לאיכות סרט.
זה רק אומר שיש עליו הרבה ויכוחים.
אבל הוא כן פקטור לפופולריות הסרט
כי אם יש יותר אנשים שצפו בו, אז יש יותר אנשים שיכולים לקחת חלק בויכוחים האלה.
לא תמיד.
קח לדוגמה את 'הר ברוקבק' – יש שם הרבה מאד תגובות, שמגיעות ממספר מצומצם של אנשים.
זה נכון שמספר התגובות עשוי לרמז על פופולריות הסרט, אבל סרט פופולרי הוא לאו דווקא סרט טוב. לפעמים יש לו הייפ מטורף שגורר אליו אנשים, גם אם הסרט גרוע לאללה. לפעמים הסרט סתם מסקרן, ואנשים ילכו אליו בלי קשר לאיכותו (וכבר היו סרטים שהיו שמועות על כך שהם גרועים, וגולשים באתר אמרו שבכל זאת הם ילכו לראות את הסרט – כי זה מעניין אותם, כי זה נושא שקרוב לליבם, כי זה ספר שהם אוהבים ולא מוכנים ל החמיץ את העיבוד לו).
כמובן שלא תמיד
אבל בד"כ כן. את הדיונים של "הר ברוקבק" לא קראתי כי לא ראיתי את הסרט, אבל אני מניח שזה נובע מהנושא ה"טעון" שבו הוא עוסק.
רצוץ & מצוץ הגיע למסקנה שהרבה אנשים הלכו לראות אותו על סמך מספר התגובות הגבוה, ובמקרה הספציפי הזה הוא צודק כי הסרט באמת פופולרי.
עם החלק השני של ההודעה אני מסכים.
סרט ''ניתן לצפיה''.
מה "מתחסד" בסרט?
מתחסד
ווי. אני לא יכול להזכר במשהו ספיציפי. זאת תחושה כללית שהיתה לי. מין איכסה כזה.
מתחסד
לדעתי זה די מתחסד, לקרוא למשהו "מתחסד" בלי להיות מסוגל לציין סיבה ספציפית.
לדעתי זה חתול להגיד את זה
אתה מתכוון למה שאני חושב שאתה מתכוון?
חתול כמו זה שנוהג לגור בס' 12 ו-39?
לא לא לא!
מה כולם נהיו לי משפטנים פתאום?
אני מצטט ממילון האתר, הערך "חתול":
חתול – התשובה להכל. עומד בפני עצמו ויכול לשמש כשם עצם, שם הפועל, מילית קישור ועוד כהנה וכהנה. כמו כן הוכח מחקרית כי הוא מעצים את חווית הצפייה בסרט.
ואגב, אם הייתי מתכוון למה שחשבת שאני מתכוון, הייתי כותב לפחות "חוסר תו"ל".
אני מתנצל.
לא הייתי חושד בכל אחד, אבל היה נדמה לי שכבר הפגנת נטיה משפטית בעבר.
אין צורך להתנצל.
מספיק שחתול.
טילדה סוונטון המלכה!
יופי של שחקנית
סה"כ סרט מקסים
גדולתו של הסרט הוא התמימות שלו. בסרט זה אפילו המפלצות המגעילות ביותר הם די חמודות לעומת האורקים המצופים בנזלת של "שר הטבעות".
אסקפיזם אמיתי וטהור