עשר הערות על עשרת הסרטים הנצפים ביותר של נטפליקס

ברוכים הבאים לנתוני הצפייה בעידן הסטרימינג, איפה שאין שקיפות ולנתונים אין משמעות.

1. לפני כמה זמן, נטפליקס שחררה את עשרת הסרטים הכי נצפים שלה. והם כדלקמן:

  1. "חילוץ" – 99 מיליון
  2. "קופסת הציפורים" – 89 מיליון
  3. "הצדק של ספנסר" – 85 מיליון
  4. "מחתרת השישה" – 83 מיליון
  5. "תעלומת רצח" – 73 מיליון
  6. "האירי" – 64 מיליון
  7. "משולש הגבולות" – 63 מיליון
  8. "מיסי מסתבכת" – 59 מיליון
  9. "הפיר" – 56 מיליון
  10. "הדייט המושלם" – 48 מיליון

הנתונים האלה צריכים איזשהו תיווך: מדובר במספרים שנטפליקס שחררה (ולא גורם חיצוני), אז יש מה לפקפק בהם, בייחוד כשעל פי נטפליקס "צפייה" נחשבת לכל מי שראה מעל שתי דקות: למשל, מי שראה שתי דקות ושנייה אחת. כמו כן, על פי נטפליקס הרשימה מתייחסת רק לחודש הראשון אחרי יציאת הסרט – כלומר, סרטים שצברו צפיות לאורך זמן לא נחשבים בעיני החברה (מסיבה תמוהה כזאת או אחרת – האם הנתונים אחרי חודש עד כדי כך לא מרשימים?). 

2. על זה ראוי לשאול: מה זה לצפות בסרט? הרי אם הייתי כותב כאן ביקורת על "הפיר" אחרי שתי דקות (ושנייה) של סרט, אני לא חושב שהתגובות היו בסגנון של "כן, כן, מאוד מכובד והגיוני". אז למה "שתי דקות" נחשב כצפייה? על פי נטפליקס, זה מוכיח ש"הבחירה בצפייה הייתה מכוונת". זה אולי נכון (שתי דקות נראות לי כמו הערכת חסר – יש אנשים שיכולים לעופף חמש דקות ויותר עד הם שמים לב שהתחיל משהו שהם לא רצו לראות) אבל מפספס כל מטרה שאפשר למצוא בטבלה כזאת.

הרי על פי נתונים אחרים, רק כ-18 אחוז מהאמריקאים שראו את "האירי" או "קופסת ציפורים" סיימו אותו באותו היום (וזה נתון גבוה. ב"אל קמינו" הנתון יורד ל-11%). זה לא לחלוטין ברור אם הם סיימו אותו אחר כך, אבל גם לא משנה.

3. הרי למה אנחנו באמת רוצים את הטבלה הזאת? להבין איפה נטפליקס עומדת מול האולפנים הגדולים ששולחים סרטים לאולמות הקולנוע. כשנטפליקס אומרת לי שכמעט 100 מיליון אנשים ראו את "חילוץ", אני מתחיל לחשב בממוצע של 10 דולר לכרטיס ומבין שמדובר, לכאורה, בלהיט של כמעט מיליארד דולר. אבל כולנו יודעים שאם הסרט היה יוצא בקולנוע, גם בלי קורונה, הוא לא היה מדגדג את המספרים האלה.

כי המספרים האלה מרמים – הם כוללים בתוכם לא רק את הקהל שבא לראות את הסרט בקולנוע כדי להיות חלק מאירוע תרבותי, אלא גם את כל הקהל של ה"יאללה עוד ערב בבית בואו נראה משהו". במובנים של סרטים "רגילים": זה לא כל הכסף שהסרט היה מרוויח בקולנוע – אלא כל הכסף שהסרט היה מרוויח בקולנוע, בנוסף לכל מה שהסרט היה מרוויח ממכירות ב-VOD וב-DVD. מכיוון שיש לנו הרבה פחות מושג כמה סרטים עושים אחרי שהם יוצאים מהקולנוע, ההשוואה שנטפליקס רוצים שנעשה לא מסתדרת.

כלומר, כן – יש גם לא מעט אנשים ששילמו על כרטיס לסרט ויצאו באמצע בלי לקבל החזר או קנו די.וי.די ומעולם לא צפו בו – אבל זה מרגיש שעם סף שתי הדקות נטפליקס משקרת לעצמה יותר מאשר לנו. שהם מנפחים מספרים כדי להראות לתחרות העולה והגוברת ששיואו, שיואו, תראו איזה מספרים, אל תתעסקו איתנו. זה גם מסביר כנראה למה הטבלה הזאת בכלל יצאה עכשיו, באמצע מלחמת הסטרימינג הגדולה.

4. הבעיה היא שאת מלחמת הסטרימינג הזאת החברות מנהלות בחוסר שקיפות. כמה אנשים צפו ב"פרחים בבוץ"? במקום לענות עם מספר, מעדיפים להגיד שהסרט "הופעל למשך 20 מיליון שעות" (מה שאומר בערך 150 אלף צופים שצפו בו עד הסוף. או לחלופין 10 מיליון שצפו בשתי דקות ופרשו).

כי נתוני סטרימינג הם כמו נתוני קופות בארץ – מפיצים אותם רק אם הם טובים. "קופסת הציפורים" הביא 45 מיליון אנשים בסופ"ש הראשון? כותרות בכל העיתונים. "רומא" הביא 3.2 שכאלה בכל הריצה שלו? סליחה, אנחנו לא מגיבים.

5. ונטפליקס עוד יחסית שקופים. אם מישהו מצליח להבין כמה אנשים ראו את "פאלם ספרינגס", "גרייהאונד" או "טרולים מסביב לעולם", אנא חלקו איתנו את המידע הזה. המידע תמיד מגיע מעורפל: "שבר את שיא הסטרימינג לסופ"ש", למשל. או אם מידע כן מגיע, הוא "לא מאושר" על ידי החברה אלא רק על פי מקורבים, מה שמריח כמו ניסיון לייצר באזז מזויף.

גם ברשימה הזאת, יש מה לחוש חוסר נוחות. כי אם עושים כמה גיגולים פשוטים מגלים דברים כמו העובדה שבפעם הקודמת ששמענו על החודש הראשון של "קופסת הציפורים", זה בכלל היה 80 מיליון צופים, לא 89 מיליון כפי שרשום למעלה, ו"משולש הגבולות" זכה ל52 מיליון צופים, לא 63 מיליון.

אני מניח שמדובר בחישוב חדש של שיטת הספירה ובכל זאת, זה מקשה על האפשרות לקחת את הרשימה הזאת ברצינות. בסופו של דבר, קשה לסמוך על חברה שמוציאה נתונים רק כשנוח לה וש"שקיפות" היא מילה גסה עבורה – בטח כשזה מגיע מחברה שרוצה לעצב את עתיד הקולנוע (לא שאולפנים אחרים "קלאסיים" טובים יותר בנושא הזה, ובכל זאת).

6. אבל בכל זאת, נטפליקס השקיעו ועשו טבלה אז נשאלת השאלה: מה נטפליקס רוצים שאנחנו נלמד ממנה? מה התדמית שהם מנסים ליצור לעצמם פה? ובכן מסתבר שאיכות היא לא שם המשחק. כלומר, כן, הם עדיין משקיעים ב5-6 סרטים לעונת האוסקר (ואז זונחים שניים מהם) ויש בנטפליקס הרבה סרטים שרק מחכים שיגלו אותם, אבל בסופו של דבר נטפליקס פשוט הפכה לשם קוד נוסף עבור "סרטים שיצאו ישירות לדי.וי.די": קומדיות מטומטמות, סרטי אקשן דלי משקל, העיקר שיהיו בסרט כוכבי קולנוע ואנחנו מסודרים.

7. למרות שבעצם, יש משהו נוסטלגי מעט בטעם הזה. ניסיתי להבין מה הטבלה הזאת מזכירה לי ואז הבנתי: רשימות "עשרת הסרטים הכי מצליחים" אי אז בשנות התשעים והשמונים, כשהטבלאות עוד לא נשלטו לחלוטין על ידי דיסני ושאר זכיונות. למי שמחפש בדוחק"ו לאן נעלמו סרטים מקוריים מצליחים שאינם המשך או ריבוט – מסתבר שלנטפליקס.

יש להגיד שאני לא חושב שזה מבחירה: נטפליקס מאוד נהנים לקלוט סדרות מצליחות ולתת להן עונות המשך ואם הייתה להם אפשרות להפיק המשכים לסרטי אולפנים הם כנרא היו קופצים על זה – אבל אין להם, ולכן התוצאה עדיין מקורית באופן בולט – לעת עתה. לאט לאט, אנחנו מקבלים גם המשכים לסרטי נטפליקס, ואני מניח שעם הזמן הם יטפסו לראשית הטבלה הזאת.

8. העובדה שהטבלה הזאת זורקת אותנו לשנות השמונים והתשעים גם מלמדת אותנו שלמרות קהל בינלאומי גדול, נראה שבכל זאת בסוף כולם רואים תכנים באנגלית  – פרט ל"פיר", כל הסרטים ברשימה דוברים אנגלית. מעניין לנחש כמה אפקט ה"סרט שמתרחש בארץ אחרת אבל עדיין דובר אנגלית" השפיע לחיוב עבור "חילוץ", שהצליח לעורר התלהבות באזורי הודו, ואם פרט לסרט המשך ל"חילוץ", הלקח העיקרי של נטפליקס מהרשימה הזאת יהיה לקחת כוכב, לשים אותו בסרט אקשן גדול, לתקוע אותו במדינה זרה עם הרבה צופים, ויאללה צופים.

9. יותר ממה שיש ברשימה, מדהים מה שאין בה: אף אחד מהסרטים "המהוללים" שלה (פרט ל"האירי"). אני מניח שאפשר להתווכח קצת על המושג, אבל בסופו של דבר הסרטים שדרכם נטפליקס מנסה להצדיק את עצמה מול קהילת הקולנוע – "סיפור נישואים" או "האפיפיורים" או "רומא" – פשוט לא כל כך רלוונטים. זה לא אמור להפתיע אף אחד: מאז ומתמיד מייקל ביי דיבר ליותר אנשים מבונג ג'ון הו, אבל זה כן מראה לנו שלמרות הנסיון של נטפליקס לדחוף ולקדם את סרטי "האיכות" שלה, הקהל שלה רק רוצה שיעזבו אותו בשקט לעוד לילה מול סרט אקשן מטומטם. ואני אומר סרט אקשן כי גם הקומדיות הרומנטיות, שהבאזז קבע שנטפליקס החייתה (שוב, באופן מאוד חלקלק: "80 מיליון אנשים צפו בסרטי הקומדיות הרומנטיות שהעלנו" זאת התרברבות מעט ריקה מתוכן בלי מספרים), מגיעות בסופו של דבר רק לסוף הטבלה (אולי כי המבחר גדול יותר לעומת סרטי אקשן). 

10. אז נשאלת השאלה: האם זה הכיוון שנטפליקס יכוונו אליו? מצד אחד, אין סיבה: אם עד עכשיו נטפליקס הצליחו לג'נגל בין קומדיות רומנטיות, סרטי אקשן, ודרמות אוסקר בלי להניד עפעף, אין סיבה שלפתע הפוקוס שלהם יפזול לכיוון הסרטים הגדולים והם יזנחו את השאר. ובכל זאת, מלחמת הסטרימינג נושפת בעורפה וכנראה שיש סיבה למה הם הוציאו את הטבלה בעת הזאת. מצד שני, הקורונה זורקת לעבר נטפליקס עוד סרטים שאולפנים לא רוצים להיתקע איתם (הרכש החדש: הסרט של אהרון סורקין) אז ייתכן שהשינוי לא יורגש. והיי, בכל מקרה רוב האולפנים עושים את אותו ג'אגלינג בין סרטי איכות ושוברי קופות (או עשו בעבר, עד שדיסני שינתה את השוק).

בסופו של דבר, מוקדם מדי לקבוע עובדות ולצאת בהצהרות לגבי העתיד של החברה וכתוצאה מכך העתיד של הסרטים. אבל תמיד אפשר לחשוש. ואם אפשר לחשוש מעניין יחסית טריוויאלי כמו חברת טכנולוגיה שהיא גם אולפן סרטים במקום מגפה בינלאומית, מה טוב.