הסרט הבדואי הראשון (במובן הזה שהוא בוים על ידי בדואי), אחת מהעלילות היותר טיפשיות שהיו בסרטי אקשן דרג ג', סדרת טלוויזיה שהפכה לסרט, דיוני רדיט פוגשים את "המסור", הטבות מוגזמות למילואימניקים, ועיבודי קולנועיים ל"ערוץ הכיבוד" – כל אלה ועוד סרט אחד בסטרימינג זה מה עולה השבוע, כי הצלחתי סוף סוף לשכנע את יהונתן להפסיק לפרט על כל סרט בנטפליקס שלאף אחד לא אכפת ממנו.
אז כמובן שבמקום זה הוא המציא אחד.
לא יודע אם מואנה החדש אפיזודיאלי
אבל רוב סדרות הסטרימינג שיוצאות גם הן לא באמת אפיזודיאליות. לרוב הן מצולמות במכה, והפרקים נגמרים בפתיחת קווי עלילה/רגע שיא/קליפהאנגר שנועד להשאיר אותנו לפרק הבא ולא בתחושה של סגירה כמו בסדרות קלאסיות יותר (גם כאלו עם עלילות מתמשכות) – מה שהופך את המבנה של כל עונה הרבה יותר קרוב לכזה של סרט.
חוץ מזה מה רע בסרטים אפיזודיים? דווקא מרענן וממש מתאים לסרטי ילדים. אני חסידה גדולה של פו הדןב (2011)
(ל"ת)
פו הדוב מ-2011 הוא באמת אחל׳ה של סרט
אמנם כואב לי שמאז לא יצא עוד אף סרט אנימציה ידני באולפן (ולא נראה כרגע שזה הולך להשתנות), אבל אם כבר לסיים עם האנימציה הידנית אז לפחות שהסרט הידני האחרון יהיה סרט נהדר שכזה ולא ״מרד החיות״ שבמקור היה אמור להחזיק בתואר.
בכל מקרה, הסרט עצמו הוא מקסים ונפלא ומצליח בצורה מדהימה לשחזר את האווירה של הסרטים מתקופת וולט דיסני וספציפית של ״הרפתקאותיו של פו הדב״ שרובו הופק עוד בחייו של וולט דיסני.
הזוי בעיני שהסרט לא היה מועמד לאוסקר באותה השנה, הייתי מחליף בכיף את קונג פו פנדה 2, שמשום מה קיבל מועמדות, עם הסרט הזה שהיה הרבה יותר מגיע לו להיות מועמד.
אה, ושכחתי לציין שתקופת וולט דיסני היא התקופה האהובה עלי ביותר בתולדות דיסני אנימציה
מניח שזה מסביר למה אני אוהב סרט שכזה שמשחזר בהצלחה את האווירה של התקופה הקסומה הזאת.
תקופת וולט דיסני הכי אהובה על כולם.
פינוקיו מטורף. יש אנשים שזו לא התקופה האהובה עליהם?
לדעתי רוב האנשים יבחרו בשנות הרנסנס (מבת הים הקטנה עד טרזן) כשנים האהובות עליהם
אני גם אוהב את ימי הרנסנס, אבל יותר מזה את ימי וולט דיסני.
ואגב, מבחינתי דיסני אנימציה זה אולפן של אנימציה ידנית.
ברגע שעברו לאנימצציה ממוחשבת משהו מהקסם הלך ואני לא מסוגל לאהוב את סרטי ה-CGI שלהם ברמה שאני אוהב את סרטי האנימציה הידנית שלהם.
אנימציה ידנית היא משהו מיוחד ש-CGI לא משתווה אליו.
בימים של בת הים הקטנה כבר היה יותר מדי מחשב והקסם אבד
אוהבת את פינוקיו, אליס בארץ הפלאות, על כלבים וגנבים, במבי, פיטר פן. מהסרטים האהובים עלי אי פעם, ושים לב שלא כתבתי סרטי האנימציה. הסרטים האהובים נקודה.(כיבוי אישור🤪)
במבי הוא סרט דיסני האהוב עלי ביותר, אולי גם סרט האנימציה האהוב עלי ביותר בכלל, ואחד מהסרטים האהובים עלי בכל הזמנים מכל סוג
הצבעתי לו בסקר שנעשה פה כאחד מעשרת הסרטים הטובים בכל הזמנים וכנראה גם הייתי מכניס אותו לרשימה של חמש.
קלאסיקה על זמנית מטורפת, פיסת שלמות.
מקום שני אחריה: פנטסיה. איזו אומנות. אין דברים כאלה היום, אפילו לא קרוב.
בכל מקרה, עדיין התחושה שלי היא שהרוב לא חושבים כך ומעדיפים את סרטי שנות התשעים (המצויינים, כן? שלא יהיה ספק, אני מאוד אוהב אותם. גם מלך האריות היה אצלי בעשיריה של הסרטים הטובים בכל הזמנים. פשוט את סרטי וולט דיסני אני אוהב יותר. יש בהם משהו קסום מפעם שלא נמצא בסרטי הרנסנס שמרגישים הרבה יותר מודרניים), אבל אולי אני טועה, לא יודע.
ברנסנס יש לא מעט יהלומים אבל גם חלק מהסרטים קצת גנריים מדי.
אני לא סובלת את בת הים והיפה והחיה. מלך האריות ואלאדין מעולים. והגיבו מנוטרדם יציאה מפתיעה לטובה.
סך הכל דיסני תמיד טובים, גם בימינו יש להם יציאות מדהימות כמו ריה ועולם מוזר. רק חבל שמואנה 2 שולט בשיח .
אני מקווה שדיסני ימשיכו לעשות סרטי אנימציה, ושיפסיקו עם הלייב אקשן המחרידים האלה. אף אחד לא מעוניין לראות את זגלר משחקת את שלגייה תודה וביי
יש לרנסנס את הבעייה שרוב הסרטים מרגישים יותר מדי דומים
לרוב הגיבור הוא אנושי, לרוב הגיבור רוצה להיות במקום אחר מהמקום בו הוא נמצא ובדרך כלל גם שר על זה שיר, לרוב במרכז הסיפור עומד סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים, לרוב יש בית מלוכה או סמלי שלטון אחרים, לרוב השירים הם של אלן מנקן והסגנון הוא ברודווי, לרוב יש נבל ויש סיידקיקים קומיים שהם בדרך כלל חיות, לרוב הגיבור הוא אלון אופיר והנבל הוא אלי גורנשטיין.
בתקופות אחרות, לפני ואחרי הרנסנס, היה הרבה יותר גיוון, אבל בשנות התשעים יש תחושה שכל הסרטים משדרים די על אותו הגל.
זה לא אומר שהם לא טובים, כמובן, אבל כן מרגיש לפעמים שהם חוזרים על עצמם.
מסכימה. במיוחד לא מחבבת את האובססיה למלוכניות ואריסטורקטיות.
(ל"ת)
אז את אוהבת את מלך האריות כיייייייייי
(ל"ת)
עכשיו מתמיד אין קסם בסרטי אנימציה האלה, כאשר נעזרים יותר ויותר בai. אנימציה ידנית (וסטופ מושן) היא אומנות נכחדת.
גם כל סדרות האנימה ממוחשבות עד כדי בחילה. אפילו התאכזבתי לאאות שהסרט החדש של מיאזאקי לא כזה אנלוגי כמו שציפיתי. נו שוין. תמיד יש את הקלאסיקות שמחכות לנו לחזור אליהן. שהשאר יהנו עם המואנה והמינונים שלהם (לא מסוגלת לשאת את המחשבה של לצפות סרט עם דה רוק).
כן, אין כמו הקסם
של לדעת מראש לאיפה הדמות הולכת ללכת כי יש דלת אחת שצבועה אחרת מהשאר.
זה על כל אובייקט שדמות צריכה להפעיל
מה נגיד חולשות הטכניקה.
נקודה שולית לחלוטין
אנימציה ידנית זו אומנות.
ציורים שקמים לתחייה.
לא אובייקטים ממוחשבים שמנסים להיראות ריאליסטיים (חוץ מהסגנון של ממד העכביש ודומיו שנותן סוף סוף תחושה אומנותית ל-CGI).
ושלא נדבר בכלל על הרקעים. ציורים מקסימים במגוון סגנונות שמשמשים כרקע במקום פשוט רקע סטנדרטי וריאליסטי שיש ברוב סרטי ה-CGI.
אפילו אפקטים כמו פיצוצים או מים זורמים נראים כל כך הרבה יותר אומנותיים בידני על פני ממוחשב.
אנימציה ידנית וגם סטופ מוושן הרבה יותר נותנים תחושה של צפייה ביצירת אומנות מאשר CGI.
לא נקודה שולית. האדרה של חסרונות המדיום והפיכתם ל"קסם".
כמו הרעש הלבן של מוזיקה מויניל או נהמות מנוע בעירה פנימית.
אני די בטוח שכשהיא כתבה ״קסם״ היא לא התכוונה לנקודה הזאת
יש קסם באנימציה ידנית שאין ב-CGI והקסם הזה הוא ממש לא החיסרון הפיצפון שהזכרת.
כך שאף אחד פה לא האדיר את החיסרון שהזכרת, אף אחד למעשה לא דיבר עליו עד שאתה העלית אותו.
אגב, בשביל לתקן את הבעייה הקטנה הזאת לא צריך לעבור ל-CGI ולזרוק לפח את האנימציה הידנית
אפשר לתקן את הבאג הקטן הזה במסגרת האנימציה הידנית, כמו שעושים כיום סרטי האנימציה הידנית מהעולם שעדיין יוצאים.
הדבר הקטן הזה הוא ממש לא מה שמגדיר אנימציה ידנית.
לזרוק לפח צורת אמנות שלמה רק בגלל בעיות קטנטנות שכאלה זה טיפשי לגמרי.
אני מבין שכיום זה לא פופולרי לראות יתרונות באנימציה הידנית על פני ה-CGI, ושאנשים כיום דוגלים בשיטה של ״אם זה מודרני יותר – אז זה בטח גם טוב יותר״, אבל אני מקווה שיום יבוא ואנשים, אולי הדור הבא או זה שאחריו, פתאום יגלו את הקסם של האנימציה הידנית וידרשו מהאולפנים להחזיר את האומנות המרהיבה הזאת למסך.
אני מאמין שזה יקרה.
אמנם לרוב צופי הקולנוע לא משנה בכלל הפן האומנותי החזותי של הסרטים, אבל אולי בעתיד תקום תנועה של התעניינות באנימציה הידנית בשל האומנות שלה.
אין לי בעייה עם CGI, אני בהחלט גם רואה את היתרונות שבמדיום, אך בכל הנוגע לאומנות אין תחליף בלראות ליטרלי ציורים ידניים אומנותיים שקמים לתחייה.
האנימציה הידנית צריכה להמשיך להתקיים כשם שהאומנות צריכה להמשיך להתקיים.
יום יבוא ויותר אנשים יבינו את זה.
עם הקרב בין פו לפו אני בוחר בפו, לא רגע.........
בפו פו 2, הנה יותר טוב. בכל מקרה אני מבין למה באתר לא אוהבים אותו, אבל לדעתי פו ושן הן דמויות מספיק חזקות בשביל להחזיק את הכלום עלילה רגשית ושכלית. ואיכות האנימציה היא השנייה הכי טובה בהיסטוריה של הסטודיו (יחד עם הדרקון הראשון שלי 1+2, קונג פו פנדה הראשון כאשר במקום הראשון נמצא….. בית,במרחק עצום כן אני עומד בזה לקרדיט שלי "the wild robot" נמצא במקום השלישי) ואני מעדיף אותו מאשר סרט שכל מה שאני זוכר ממנו הוא "זה אוסף קצרים נחמד אבל הספר טוב יותר כאשר גם הספר מרגיש כמו feel good סביר מינוס לתקופות קשות".
נ.ב: אני לא אוהב את "הרפתקאותיו של פו הדב", זה מבחן איך לקחת ערך ממקור שגם ככה היה מכוון להיות קליל. יש גם בדיחת מטא שהרסה מסר בספר, למה?
אוף טופיק לסרטון, און טופיק לעין הדג
ניסיתי באמת ובתמים למצוא את מקורו של הביטוי העינדגי ״כאן זה לא עולם של דובוני אכפת לי״ והאם הוא אכן סלנג שהומצא בעין הדג, סלנג ישראלי כללי שחדר לעין הדג, או פשוט ביטוי שגור בכל העולם. עד עכשיו עוד לא מצאתי שום דבר חד-משמעי, אבל כן מצאתי את זה:
https://www.animal-academie.com/en/blog-en/living-in-the-world-of-care-bears
אז אם מישהו מכם רוצה לאמץ שיטות לאילוף כלבים בהשראת דובוני אכפת לי שיובאו ישר מצרפת, זה הזמן.
אמשיך לדווח.