ביקורת: סמטת הסיוטים

גיירמו דל טורו חוזר בסרט חדש וארוך. אולי ארוך מדי.

מכירים את הבדיחות הארוכות האלה? אלה שנמשכות הרבה יותר מדי זמן בלי שום סיבה, ואז מגיעים לפאנץ' ואפילו אם הפאנץ' מצחיק, הפאנץ' האמיתי הוא עצם זה שמתחו את הבדיחה כל כך הרבה זמן? בכל מקרה, הנה אחת:

גיירמו דל טורו ולהקת השחקנים שלו נכנסת לאולם של מפיק, ודל טורו אומר למפיק "יש לי בשבילך סרט שלא תוכל לסרב לו!" המפיק מהנהן ואומר "זה אומר ששוב אתם הולכים להרוג את הסוס שלי?", ודל טורו אומר "לא לא לא, אנחנו בעולם הפלאי של אנשי הקרקס בשנות הארבעים." "אה", אומר המפיק, "אז זה על קרקס משונה כזה, כמו 'קרניבל'? פנטזיה מוזרה כזאת על אנשים ביזאריים עם הרבה עיצובים מעניינים שלך ו-"

"לא לא לא," אומר גיירמו דל טורו, "זה הכול מחווה לפילם נואר. עם הפאם פאטאל, והגיבור הקשוח, והאקדחים, והעניינים. ברדאלי קופר הוא הגיבור הצעיר שלנו–" "הגיבור המה?" שואל המפיק. "הצעיר," אומר דל טורו. "בראדלי קופר בן 47," אומר המפיק. "נו, זה מה שאמרתי, צעיר עולל ינוקא," אומר דל טורו בעודו מצביע על קופר, שהרזה קצת בשביל ממש למכור את עניין הילד הצעיר.

"בכל מקרה, הסרט מתחיל עם קופר גורר גופה לתוך בור באמצע בית מבודד ואז שורף אותו. הוא עולה על אוטובוס ומגיע אל הקרקס. שם, הוא נהיה עוזר קרקס של קוראת המחשבות," בשלב הזה טוני קולט נעמדת לצד דל טורו, "בזמן שהוא מנסה לחזר אחר נערה צעירה," גם רוני מארה קופצת מאחורי דל טורו ועמדת לצידו, "את כל האופרציה הזאת מנהל אמרגן הקרקס הקשוח" וילם דפו בשפם מופלא קופץ לתמונה גם הוא, "והוא מנהל אותם ביד קשה, אבל קופר מצליח בכל זאת להסתבך עם ברונו, האיש החזק," ובשלב זה רון פרלמן מגיח מחור מהרצפה.

"הו וואו", אומר המפיק, "חתיכת צוות שחקנים ארגנת לך פה. דאגת גם לתפקידים כתובים היטב בשבילם?" "לא לא לא," אומר דל טורו, "הייתי עסוק בלעצב את התפאורה בינתיים – תראה אותה!" דל טורו בשלב הזה מראה לו את הקרקס המעוצב להפליא שבו אנחנו מעבירים את הזמן. "טוב, אני מודה שלדייוויד סטראתיירן כתבתי תפקיד טוב שמזכיר ממש אישיות אמיתית, אבל 80% מהאישיות הזאת היא זה שהוא שיכור."

"בכל מקרה," ממשיך דל טורו, "יש תככים ותשוקות בקרקס הזה. יש אדם כלוא שמוצג כיצור חייתי, וקופר מסתבך בין קוראת המחשבות לבעלה, וברונו החזק ממש לא אוהב את הדמות של קופר, כבר אמרתי את זה?" אומר דל טורו. "כן, נראה לי שהזכרת את זה פעם או פעמיים", אומר המפיק. "יפה, כי זה חשוב," אומר דל טורו. "אוקיי, אז הסרט בעצם, הוא על הקרקס? על החיים בקרקס? קבוצה אחת מובלת על ידי ברונו והשנייה על ידי קופר והן מתנגשות עד לסוף טרגי?" שואל המפיק. "מה? פחחח מה פתאום, זה סתם היה פרולוג, עכשיו אנחנו מגיעים לעלילה!" מכריז דל טורו ומעלים את כל הקרקס לתוך התיק שלו, בזמן שהמפיק מסתכל על השעון ומנסה להבין האם באמת הגיוני שפרולוג של סרט ייקח 40 דקות.

"העלילה," מכריז דל טורו, "היא שלאחר שהם עוזבים את הקרקס, קופר ומארה עושים מופע קריאת מחשבות משלהם, ובאחד הערבים הם נתקלים בדמותה של קייט בלנשט – פאם פאטאל בפ' הפיתוי! קופר מתחיל לעשות דברים מפוקפקים ו-" "יותר מלהרוג מישהו ולשרוף את הגופה שלו?" שואל המפיק. "לא, זה כזה, הוא משקר לאנשים שהוא יכול לדבר עם מתים," אומר דל טורו. "אוקיי, כי התחלת את הסרט עם רמיזה עבה לכך שהוא הרג מישהו והראית אותו שורף את הגופה שלו. זה יותר גרוע מלשקר למישהו," אומר המפיק.

דל טורו בשלב הזה מביט במפיק למשך כמה רגעים ואז צועק שוב, כאילו בניסיון להסיח את הדעת "העלילה! קופר מתחיל לעשות דברים מפוקפקים מוסרית שמארה מזהירה מפניהם, והקהל תוהה בפניי ובפני עצמו: כמה נמוך ירד קופר? האם אין דבר שהוא לא יעשה???" "כמו לרצוח ולשרוף את הגופ–" "כן, כמו לרצוח ולשרוף את הגופה!" צועק דל טורו, ובשלב הזה המפיק באמת מתחיל להרגיש רע.

"אבל העניין הוא לא התסריט!" – צועק דל טורו, שנכנס למעין טראנס – "העניין הוא הבימוי! המחווה הגרנדיוזית לסרטי פילם נואר! תראה!" צועק דל טורו בעודו שולף שלל פנסים עצומים, "את משחקי האור והצל שלי! אני אפילו משחזר את הגרסה הקודרת ביותר של הקומיקס עם הכלב בחדר בוער שאומר "This Is Fine"!" "תראה!" צועק דל טורו בשנית, "את הצבעים!" והוא מעביר פלטת צבעים בפני עיני המפיק כדי שיוכל להתרשם. "הסרט כולו הוא מחווה אוהבת לתקופת עבר שלא תחזור, עם שחזור שלעולם לא חותר לריאליזם, אלא למעין מציאות מסויטת של אנשים רעים עם נפש קשוחה, והסרט אף פעם לא נותן לך להרגיש בנוח עם זה. השיא של זה מגיע בסוף, פה ברצף של כמה סצנות אנחנו נחשפים לאלימות אגרסיבית ואינטנסיבית שיגרמו לכולם להגיד 'אה, פה דל טורו היה כל הזמן תהיתי באמת מתי מישהו הולך לאבד את האף שלו'. כמו כן, אני הולך לרמוז בכבדות שפסיכולוגיה היא מקצוע של נוכלים," מסיים דל טורו את המונולוג שלו.

"אה, יפה, אז בוודאות נוכל להשיג מימון מהסיינטולוגים," אומר המפיק. "כן, זה גם מה שאני חשבתי," עונה דל טורו.

"טוב", אומר המפיק, "כל זה נשמע מאוד ארוך ומסובך שלא לצורך. אין שום דרך לקצר את זה אולי? להגיע לחלקים המעניינים יותר מוקדם יותר?" "לא!" צועק דל טורו, "אני בניתי את העולם הזה במלאכת יד מסובכת ומורכבת ואני לא רוצה שאף צופה יפספס את האפשרות להתפלש בו יחד עם גיבורינו!" "כמובן", אומר המפיק, "כמובן. אז איך אמרנו שאתה קורא לסרט הזה?" ואז גיירמו דל טורו עושה פליק פלאק לאחור, ועומד עם שתי ידיו פרושות לצידי הגוף וצועק בקול גדול "סמטת הסיוטים!"