בלי גלימות, פרק 7: פופאי

רובין וויליאמס הוא פופאיי המלח בסרטו של רוברט אלטמן, וחבל שכך.

אני פופאיי המלח (טוטו)

אני פופאיי המלח (טוטו)

סרט מוזר

של במאי די מוכר

זה פופאיי המלח (טוטו)

זו קומדיה מזמרת

שעלתה לתפארת

עם שרירים

ושירים מוזרים

הליהוק די תמוהה

המשחק די גרוע

בפופאיי המלח (טוטו)

אך אם, בכל זאת

תרצו בו לצפות

שווה לפקוח מבט

כי אלו שנות השמונים

וכולם מסוממים

בפופאיי המלח (טוטו)

אני חושב שבעצם מה שכולם מפספסים בפופאיי המלח זה שבלוטו הוא הגיבור האמיתי. פופאי הוא אוברמנש בלתי מנוצח עם גישה לכוחות על טבעיים שמאפשרים לו לנצח כל קרב בשניה. ובכל זאת, פעם אחר פעם, בלוטו מעז להתייצב מולו באגרופים חשופים כדי להראות שהוא לא מפחד – ולא משנה כמה פעמים הוא מפסיד הוא ממשיך לעמוד על רגליו (כמו שאמר הפילוסוף המפורסם צ'אמבהוומבה I get knocked down, but I get up again – You are never gonna keep me down).

אז בפרק הזה בהסכת ללא גיבורי על שלנו אנחנו לא מדברים על הטרגדיה של בלוטו, אבל כן מדברים על הטרגדיה של "פופאיי" הסרט – יצירה שניסתה לעשות הכול (הרפתקאות, קומדיה, מוזיקה) ויצאה עם לא כלום.

בפרק הבא: קופצים לצרפת כדי לקפוץ לאיראן ותוהים איך לעזאזל אומרים "פרספוליס