היי, שימו לב: זהו פוסט מלא בספויילרים ל"ספיידרמן: אין דרך הביתה". ראו הוזהרתם. החל מהמשפט הבא. באמת. גם בתגובות (אז לא צריך לסמן לסרט הזה. כן צריך לסמן לסרטים אחרים אם אתם מספיילרים אותם). אוקיי, שיקרתי – במשפט הקודם לא היו ספויילרים אבל החל מהפסקה הבאה יהיו. אם לא ראיתם ואתם לא רוצים לדעת מה קורה, אל תקראו את הכתבה. זהו. יום טוב.
אם התחלתי את הטקסט עם אזהרת ספויילרים, בוא נתייחס רגע לעכביש שבחדר: נפנוף הידיים הקיצוני של מארוול בניסיון להחביא את גארפילד ומגווייר הוא, ובכן, קצת פתטי. אולי זה אני: בכלליות השטיקים של "אל תגידו כלום אף פעם על שום דבר בסרט" נראים לי קצת מגוחכים – גם כשהם באים מצד היצ'קוק ובונג ג'ון הו, וגם כשהם באים ממארוול.
אבל כאן זה מגיע לאיזשהו קיצון – הרי הרגע הזה עובד יותר טוב אם מצפים לו ויודעים מה הולך לקרות. האם מארוול ידעו שאנחנו יודעים אבל לא רצו להגיד בקול רם כי אז זה הורס את ההפתעה? אולי. אולי לא. זה עדיין מטופש שאי אפשר לדבר על סרט בצורה נורמלית. יותר מזה – אם מישהו מגיע לסרט ולא מצפה להופעתם, נראה לי שההפתעה קצת זורקת אותך מחוץ לסרט, ואולי אפילו גורמת לך לעקם את האף: רגע, זה לא סרט של הולנד? מה עכשיו שני אלה? יש הפתעות שכדאי באמת לשמור כי הן רגעי וואו שאי אפשר לדמיין, אבל הסצנות עם גארפילד ומגווייר עבדו כי ידענו שהן באות – לא כי הן היו הפתעה.
ובניגוד להפתעה שהיא אורגנית לסרט, הופעתם לוקחת סרט שנבנה באופן יחסית אורגני ולפתע גורמת לו לעצור בחריקת בלמים ולהתלהב, כמו כולנו, מאיחוד ספיידרמנים. מסרט שיש לו קו עלילה די הגיוני ורציף (ספיידרהולנד מנסה לעזור לנבלים כבחירה מוסרית – גם על זה נדבר עוד רגע), עם מסע די ברור ודילמה מאוד סבירה, הוא לפתע נהפך למסיבת ריצוי מעריצים שלא תמיד משתלבת עם התסריט של מה שהיה קודם.
כי גארפילד ומגווייר, נו, לא ממש מתאימים לסיפור הזה. אפשר להגיד שהם באים כסוג של מנטורים, אבל יש סיבה למה אין לצד אובי ואן קנובי גם את חבר שלו שמובי בלאן חנובי, שבא גם הוא להגיד ללוק די את אותם דברים, אבל בניסוח קצת שונה. אחד היה לחלוטין מספיק בשביל הסיפור, אבל צריך שניים, כי, נו, צריך מפגש של ספיידרמנים.
כן, הם מספקים דאוס-אקס-מאכינה נחוצה ("כן, ברור שאני יודע להכין מיץ אנטי-לטאה עם חומרים שיש במעבדה בבית ספר עירוני בניו יורק"), אבל הם לא ממש משתלבים בסיפור. לא כי אין להם מקום: אם יש אשמים בכך שנבלי ספיידרמן הללו מתים, אלה הם – אבל הסרט לא ממש רוצה להגיד את זה בפירוש, אז הוא לא אומר את זה ואז חלקם בסיפור של הסרט נמוג ל"כמה פעמים אנחנו יכולים להגיד שאנדרו גארפילד "מופלא" עד שאפילו הילד בן ה5 בשורה מאחורה יגיד לאבא שלו "לא נראה לך שהם הגזימו עם זה קצת?".
דוגמא טובה היא הרגע שבו הסרט עוצר כדי לסגור רגע מאוד מרגש לדמות של גארפילד, וזה נפלא – אבל זה לא הסיפור שלו. לא בתוך הסרט הזה בכל אופן. הוא מזכיר במשפט את מה שקרה לגוון, אבל זה לא מאפיין שהיה צריך סגירה. אנחנו רצינו את זה כי יש לנו מודעות מטא לכל סיפור ספיידרמן, אבל בתוך הסיפור זה רגע שבעיקר נועד להציל דמות אחרת מסיפור אחר. אז אומנם יש כאן הצלחה בבניית סיפור שמגשר בין סרטים (שקל לקרוא לו "פאן-סרוויס", אבל הוא קצת יותר מזה), אבל יש תחושה שהסיפור המקורי שאיתו התחלנו את הסרט נזנח.
אין לי תלונות, כמו שאמרתי בביקורת המקורית "הולי" וגם "שיט". אבל בכל זאת אי אפשר שלא להרגיש שהיה כאן עדיין פספוס כלשהו. שהתסריטאים והיוצרים כל כך היו עסוקים בבדיחות, וברפרנסים, ובמחוות שקשה להגיד שיש לדמויות האלה תפקיד אמיתי בסיפור. שלפני שהיה להם סיפור היה מישהו שאמר להם "תקשיבו, הצלחנו להשיג את כל הספיידרמנים לסרט אחד, תעשו מזה משהו".
צעד קדימה, צעד אחורה
אולי הפספוס הזה בולט יותר לנוכח הרגע הכי מרגש של הסרט, זה שהוא באמת הפתעה ובאמת תפס אותי לא מוכן: המוות של הדודה מיי. דמות שבאופן מיתולוגי אין באמת הרבה שניתן לעשות איתה ואכן לא עושים איתה, ופה לפתע מקבלת מקום עצום במיתולוגיה של ספיידר-הולנד: היא הדוד בן שלו. זאת שאומרת לו את המשפט שחשבנו שאין לנו כוח לשמוע עוד פעם. היא החרטה העצומה שלו על כך שהוא לא הצליח להציל אותה. היא הקול שאומר לו להיות רחמן, ולעזור, ולדאוג גם לאנשים שמנסים לפגוע בו. וזה טוויסט מדהים על הסיפור הזה – כזה שבעצם היה אמור להיות בסרט הראשון אבל מגיע רק עכשיו.
אבל זה כן צעד חכם: כי בעוד ש"השיבה הביתה" בסופו הבטיח שספיידרמן יהיה שכונתי ונחמד, מארוול חזרו בהם אחר כך ושלחו אותו להיות מצחיק ומציל יקומים, ועכשיו היוצרים היו צריכים דרך להחזיר אותו להיות קטן, ללמד אותו ענווה, הערכה לחיים ועוד כמה שיעורים שהוא שכח בדרך או אולי אף פעם לא ידע. כן, אפשר להרים גבה על "מה עכשיו נזכרו לעשות סרט אוריג'ין", אבל גם אפשר להעריך את זה שגיבורים מדי פעם מתעצבים יותר מאוחר, או ליתר דיוק: מתעצבים כמה פעמים לאורך החיים שלהם. כמו שאנחנו כבני אדם לא מסיימים את האוריג'ין שלנו רק אחרי שסיימנו תיכון, או צבא, או אוניברסיטה.
וכאן אנחנו מגיעים לסוף ולכמה החלטות מאוד מעניינות שסוני עושים ויש לשאול האם יקפידו עליהן. כי אמנם מארוול מאוד מתלהבים מכל עניין המולטיוורס, אבל נראה שסוני קצת פחות. אחרת אין דרך להסביר למה הם לא דחפו את טום הארדי וונום בסרט עצמו. שיהיה ברור – זה נפלא שהם לא. הטון שלו הוא כל כך שונה מכל דבר שהיה הולך שם שזה שוב היה זורק את הסרט למקום לא ברור, שלא לדבר על כך שעלילתית אין באמת קשר בין הדמויות. בשום פנים ואופן לא היינו צריכים עוד רבע שעה שבה טום הארדי מסביר למה הוא פה, למה הוא רוצה להילחם עם ספיידרמן, מי זה ונום ויאללה מכות.
אבל נראה היה שסוני חותרת לאיחוד המותגים שלה ועכשיו, לעומת זאת, נראה שהיא דווקא בעניין של להפריד אותם אחד מהשני. זה לא חד משמעי, אבל נראה שטום הארדי לא יפגוש את טום הולנד ב"ונום 3", והעולם הוא מקום טוב יותר בזכות זה. תנו לונום לעשות את שלו, מה שזה לא יהיה.
אותו הדבר נכון גם לספיידרמן-הולנד החדש. במצב די מוזר (ולא כזה ברור), העולם לא יודע מי זה פיטר פארקר (האם הקלטות של מיסטריו נעלמו? מה כוחו של הכישוף הזה? איך דבר כזה פרקטית עובד?) מה שאומר שבפועל, יש לו את כל הסיבות בעולם לא לפגוש יותר נוקם אחד לרפואה. האם סוני (ומארוול) באמת מוכנים להיפרד – לאו דווקא כשותפים אפילו, אלא נטו מהקסם של השילוב של ספיידרמן עם כל הדמויות האלה? ואם לא, מה גודל ההשפעה של מה שראינו כעת?
האם זה עוד מקרה שבו בסרט הנוקמים הבא ספיידרמן קופץ ואומר "היי" וכולם אומרים "אה נכון ספיידרמן" והוא אומר "כמו כן קוראים לי פיטר פארקר" וכולם כזה "אה מגניב?". כי מצד אחד הסוף רמז מאוד שהוא רוצה להתחיל מהתחלה, בלי הדמויות שהכרנו עד כה, בלי הנוקמים, רק הוא בכוחות עצמו. מצד שני, הרי הדלת פתוחה – העולם לא יודע מי זה פיטר פארקר… אבל כן יודע מי זה ספיידרמן. אני מניח שיהיו עוד סרטי ספיידרמן (למרות שבים המותגים הקבוע שמטפטף ובהתחשב בכך שארגנו לו אחלה פרידה – אני ממש מרוצה גם במצב שלא), אבל האם הם יהיו של ספיידרמן שכונתי או יחזרו שוב צעד אחורה לספיידרמן יקומי?
שיקום נבלים
וזה אולי מה שקצת מתסכל בסרט הזה: רואים שזה לא סרט לחלוטין טיפשי ושטחי שכל מה שהוא יכול לעשות זה רק "זוכרים את זה?". יש לו לב, יש לו אומץ ואפילו יש לו תחכום: הדיאלוגים מול הנבלים ובין הנבלים מעוררים נקודות למחשבה שאינן ברורות מאליו ויותר מעניינות מרוב הדיונים שנבלים אמרו אי פעם. כי תאנוס מטומטם וגם קילמונגר, אבל איך זה באמת יכול להיות שכל האנשים האלה שפוגשים את ספיידרמן מתים אחד אחרי השני? (נציין, אגב, שבסרטים לא כולם מתים. מצד שני, אולי אלה גרסאות מולטיוורס שכן מתו, אז אנא ערף) והאם זה לא אומר משהו קצת אפל על הדמות הזאת?
זה כן, כמובן. התשובה היא שזה כן. וברגע שהסרט מבין את זה, באיחור מסוים, הוא עושה כל צעד כדי למרק את המצפון של הגיבור שלו ובכך את שלנו. "למרק את המצפון" זה מעט שיפוטי, כמובן: הוא מנסה לעזור לאנשים טובים-בסך-הכל שטעו איפשהו ונקרו בדרכו. וזה הגיוני, וסביר, וטוב מצידו. אנחנו יודעים באמת שאוקטביוס הוא בן אדם טוב עם צ'יפ שהתחרפן ואיש החול אף פעם לא ממש היה נבל – אז אם אפשר שלא יהיה חול יותר זה נהדר, והלטאה ואלקטרו אולי באמת יכולים לאתחל את עצמם אם הם לא יהיו, ובכן, לטאה ענקית וחשמל.
אבל האם באמת לעזור להם אומר לקחת להם את הכוחות? בסרט, התשובה היא חד משמעית כן – הרי הנבלים יצאו מיוזמתם לרפא את עצמם עם ספיידרמן פעם אחת, ובפעם בה הם נרפאו, האקט הזה היה אקט של הגנה עצמית מצד הספיידרמנים. עם זאת, בפעם הראשונה הם הלכו כי האופציה האחרת הייתה, ובכן, למות – ובפעם השנייה הספיידרמנים בנו את התוכנית שלהם כך שהם יבואו להילחם בהם.
שיהיה ברור: אני לא בעד שלאנשים יהיה את הכוח לירות ברקים על אנשים, וגם לא ליצור סופות חול. העניין הוא שאני גם לא בעד כוחות קסם שיכולים לגרום לכל האנושות לשכוח מי זה פיטר פארקר או את היכולת לקפוץ בין בניינים ולהשאיר קורים שאני הולך להניח שהם ממש באסה לנקות. עד כה, ההבדל היה שאנחנו בעד האנשים עם הכוחות הטובים כי הם טובים, ונגד האנשים עם הכוחות הרעים כי הם רעים. אבל אם הסרט טוען שכולם בעצם טובים והבעיה היא רק הכוחות, אז, נו, כדאי להתחיל מדוגמה אישית, לא?
אבל בסדר, בסרט, כאמור – פארקר ושות' יוכלו לצאת זכאים מכל בית משפט על גניבת הכוחות של האויבים המופלאים של ספיידרמן, כי, כאמור, היה כאן מקרה של הגנה עצמית, אפילו אם בסופו של דבר יש משהו מאוד פטרוני בכל הדבר.
הבעיה מגיעה עם השאלה: מה היה קורה אם נבלי העל האלה לא היו כאלה שהתחרפנו בגלל הכוחות שלהם, אלא סתם אנשים מאוד רעים ומאוד מסוכנים ואין דרך נחמדה לפייס אותם? הסרט לא רוצה לחשוב אפילו מה התשובה, אז הוא לא שואל את השאלה – אבל, לעזאזל, זאת שאלה ראויה. כי אי אפשר לעזור לכולם. כדאי לדעת את זה. וכמו שלא בכינו יותר מדי כשתאנוס הלך לעולמו, גם צריך לדעת שיהיו נבלים יותר אנושיים, אולי פחות משמידי יקומים שפשוט לא יהיה ניתן לעזור להם. וכן, אומנם בעולם של פיטר פארקר יש קסם, אבל המחשבה שכל נבל, בכל מצב, בכל תרחיש, יכול להפוך לטוב על ידי הזרקת נסיוב מוכן מראש היא, ובכן, פנטזיה מוחלטת. ובסדר, נו, בילינו עכשיו סרט בבהייה בשלושה ספיידר מנים מחליפים בדיחות מטומטמות, אולי אנחנו עמוק בתוך הקטגוריה הזאת והכל – ועדיין יש בי מקום שהיה רוצה שיעמתו את ספיידר הולנד לא רק עם האמת הכואבת שהנוכחות שלו תמיד תגרור כאב וצער לקרובים שלו, אלא גם עם האמת הזאת. אבל אולי זה יותר מדי גלולות מרות לסרט אחד.
דוקטור אידיוט סטריינג'
אז איך נגמר, בעצם, הנסיון האמיתי הראשון של מארוול עם מולטיוורס? כהגשמת חלום בלתי אפשרית מצד אחד, הסתבכות מסוימת בשילוב עם עלילה מצד שני, וסגירת כל נושא המולטיוורס הזה מצד שלישי. כלומר, כן, דוקטור סטריינג' יתעמת גם הוא עם המולטיוורס – אבל מבחינת ספיידרמן, אחריו המבול. על פי הטון של הסרט אין סיבה להאמין שמגווייר וגארפילד יהיו אורחים קבועים בסרטים הבאים. מצד אחד זה טוב, מצד שני זה מעלה כמובן את השאלה: למה?
וכך, בצעד נוסף, מתרחק היקום הזה מכל מושג אפשרי שאפשר לבוא אליו בטענות כי "אנחנו יודעים מעט על המולטיוורס" אומר ד"ר סטריינג', מה שמבטיח שהוא יכול לעשות בדיוק את מה שמארוול רוצים שהוא יעשה ולא יכול לעשות מה שהמעריצים חושבים שהוא אמור לעשות.
ואם כבר דוקטור סטריינג' – איזה אידיוט. אמרתי את זה בקצרה בלי ספויילרים, אבל, לא, תקשיבו – איזה אידיוט. בן אדם בא אלייך עם מצוקה, מבקש משהו ואתה ישר קופץ על זה בלי להסביר לו בכלל מה הקסם עושה, לשאול אותו מה המצוקה האמיתית או לתת לו איזושהי הכנה? חבר טוב שלי אמר משהו נכון: סטריינג' בקומיקסים פשוט לא היה עושה את זה, כי הוא, ובכן, לא אידיוט מושלם. אבל סטריינג' של הסרטים כן. סטריינג' של הסרטים לא הצליח למצוא אף עתיד שבו הם מביסים את תאנוס חוץ מלהיעלם לחמש שנים כאשר דברים כמו "לא לתת לפיטר קוויל לעצור אותנו מלקחת לו את הכפפה" היו ממש לידו. הסיבה האמיתית שוונג הוא המכשף העליון היא לא עניין טכני – סטריינג' של הסרטים הוא אמנם מאוד חזק אבל מאוד מאוד יהיר, ועם יהירות גדולה באה טמבלוליות מוחלטת.
אם זה נשמע כמו רצף של תלונות, זה אולי נכון – אבל אני אהיה הראשון להגיד תודה לאל שיש סרט שיש בו כל כך הרבה דברים שכיף לדון בהם (וכן, גם להתלונן עליהם). יש הרבה דברים שהסרט הזה מפספס בהם, אבל עצם זה שהוא מצליח לעשות כל כך הרבה (גם אם באופן מגושם) ראוי להערכה בפני עצמו. הדיון שלו על מהו ספיידרמן, מהי אחריות, מהו כוח גדול ומה זה אומר בפועל הוא מהדיונים היותר טובים שנעשו בסרטי גיבורי על. הוא לא מושלם (ו"מימד העכביש" עשה אותו יותר טוב), אבל הוא מרתק, ומדי פעם "מרתק" זה יותר טוב מ"מושלם". אז אפשר לסלוח על הרבה מהשטויות, הטעויות והפאשלות.
חוץ מהסצנה המיותרת עם דרדוויל. חברה, לא מבזבזים ככה הופעת אורח, מה נסגר איתכם? אבל על זה נרחיב בפוסט משל עצמו.
Consequences
אני ממש מסכים עם מה שכתבת על שיקום הנבלים.
זו עמדה ממש ילדותית בעיני, לומר "הוא בעצם איש טוב שקיבל כוחות רעים, בואו ניקח אותם והוא יהיה טוב". אפשר לומר שזה המקרה אצל הגובלין ואוק, שכביכול נשלטים על ידי הכוחות שלהם, אבל כל השאר סתם משתמשים בכוח לרע במקום לטוב.
כמעט הייתי אומר שבדיוק בגלל זה לא הביאו את הארי אוזבורן (של ריימי כמובן) לסרט, כי הוא הורס להם את כל התזה. הרי הוא רשע, אבל לא בגלל הכוחות שלו, אלא כי הוא כועס על פיטר, אז אי אפשר פשוט לתקוע לו מזרק בצוואר ולרפא אותו. השיקום שלו צריך להיעשות – כמו במציאות, וכמו ששאר הנבלים היו צריכים – דרך עבודה ומאמץ, ונכונות של "הנבל" להשתנות.
וכמו במציאות, זה לא תמיד קורה. העובדה שכל הנבלים נרפאים הייתה כמעט לא אמינה. הייתי מרגיש הרבה יותר טוב עם הסרט אם לפחות אחד מהם היה משלם את המחיר של הבחירות שלו ונהרג "שוב", גם ביקום הזה, תוך ניסיון להרוג את פיטר.
העמדה הזו פוגעת בעיני גם בסצנה האחרונה של הקרב האחרון. טובי מונע מהולנד להעניש את הגובלין על המעשים הנוראיים שלו, והגובלין ליטרלי תוקע לו סכין בגב. ובמציאות, זה מחיר שעלולים לשלם על הבחירה להאמין בנבלים. אבל הסרט לא מוכן לשלם את המחיר הזה, והדקירה הזו לא משאירה שום חותם, מעבר לשני גאגים חצי אפויים. (אני יודע שדודה מיי בעצם שילמה כבר את המחיר קודם על הבחירה הזו, וזה באמת 'נחת חזק', אבל זה לא פוטר את טובי מאותה תוצאה).
אני מבין שאין מצב שהם היו הורגים את טובי, אבל אני ממש חושב שבמקרה הזה כבר עדיף היה שלא יעשו את דקירת הדמה הזו, במקום שהוא פשוט walk it off כאילו כלום.
ואף על פי כן
נהניתי מאוד מהסרט. עם כל חורי העלילה, הוא היה כיף, והיה מבוצע היטב – ואני לא ממעיט בערך הדברים הללו.
ואנצל גם את ההזדמנות לומר תודה על שתי הכתבות, וכבר מחכה לפוסט על דרדוויל (אני מניח שיהיה על כל השילוב של IP מקבילים ב-MCU? מעין המשך לכתבה המעולה של רם מלפני כמה חודשים?)
בעיני זה קצת שונה.
דוק אוק וקונורס – חבר'ה טובים שהאובססיה למחקר שלהם שחררה כוחות שהם לא יכולים לעמוד בהם.
הגובלין – כן, סוג של. אבל נורמן אוסבורן היה חרא של בנאדם ועשה דברים לא אתיים עוד לפני הנסיוב של הגובלין (כולל גניבת המחקר של אוטו, או שזה ספציפית לא קנון לסרטים האלה? כבר לא זוכר).
סנדמן – המצב שלו באמת לא כזה גרוע. הוא לא איזה רוצח המונים ומה שמניע אותו הרבה יותר אינטימי גם בתור נבל.
אלקטרו – הכוח שלו לא באמת שיבש אותו. הוא רק נתן לו תירוץ להיות רע כי זה מי שהוא באמת.
לא מסכים עם כל הנקודות
אבל עם נקודה אחת אני מסכים לגמרי, סטריינג' דביל ולא ברור מי חשב שלבצע רצח אופי לדמות שלו הוא רעיון טוב רק בכדי לקדם את העלילה.
מעל הכל הוא הזכיר לי "דמות מנחה" במשחק תפקידים (דב"ש לקשישים שבינינו). דמות רבת עוצמה שמשום מה לא מבצעת את העבודה המלוכלכת שלה בעצמה אלא שולחת את הגיבורים הזוטרים למטלות כאלו או אחרות. הדמיון הפך ליותר גדול בשלבים המאוחרים של הסרט שסטריינג' הופך פה למנחה, שנוזף בשחקנים על הבחירות המטופשות שלהם.
חייב להעלות את זה
אבל טום הולנד לא וואו. הוא סבבה לגמרי במארוול quips הבלתי נסבלים (אני היחיד שחושב שרדג היחיד שהצליח ממש להצחיק ולהכניס איתם) ובמבטא אמריקאי סביר אבל לא מעבר. בחלקים שדרשו ממנו משחק קצת יותר רציני על גבול המלודרמטי הוא בעיקר עורך גיחוך, שזה היה ההפך ממה שהקהל היה אמור להרגיש באותם רגעים. כל הסרט המחשבה העיקרית שהעסיקה אותי היא ״חבל שלא נתנו לזנדאיה לעטות את החליפה״. בכללי הסרט הזה הרגיש קצת קטן למידותיה ולמרות התפקיד הכפוי טובה היא הייתה נק האור בו.
מסכים. הוא לא שחקן טוב במיוחד, בטח שפחות טוב ממגווייר וגארפילד.
(ל"ת)
מגארפילד פשיטא
אבל ממגווייר? אף אחד לא שחקן פחות טוב ממגווייר. יש סיבה טובה מאוד למה לבחור לא היה קריירה קולנועית מחוץ לספיידרמן.
כן מסכים שטובי די נוראי והולנד לא עד כדי כך מעפן.
אבל גארפילד אכן טוב משניהם בהרבה (לא שזה כזה קשה). שחקן מאד ורסיטילי שלוקח סיכונים די גדולים בהרבה מהסרטים שהשתתף בהם (אפשר קצת אהבה ל"שתיקה" ו"מתחת לסילבר לייק") ומצליח לבנות דמויות מעניינות. הייתי אומר שהוא השחקן היחיד שאני לוקח ברצינות מהשלושה.
וכן, אני יודע שזה נשמע קצת מוגזם הירידה על הולנד אבל באמת שלא הבנתי את הקטע שלו. מישהו ראה "צ'רי" ו"השטן כל הזמן"? הוא פשוט לא אמין לשנייה. בנוסף כשהוא מנסה לגלם דמויות קצת אדג'יות יותר הוא עדיין מרגיש לי ילד. נכון שאכן יש לו מראה של נער אבל גם לטימוטי שאלמה וזה לא עוצר אותו מלהפציץ פעם אחר פעם.
אין לי ספק מי ניצח בהשוואה
זה בעיקר גרם לי להצטער על זה שהספיידרמן הכי טוב בין השלושה היה דווקא בטרלוגיה שלא טרחו לסיים מרוב שהיא לא היתה מוצלחת.
גארפילד זהב טהור
עוד דוגמא לורסאטיליות המדוברת בקליפ של ארקייד פייר מלפני 7 שנים
https://www.youtube.com/watch?v=hRXc_-c_9Xc&ab_channel=ArcadeFireVEVO
קליפ מגניב ומחזק אצלי את התדמית של השחקן הטוטלי שיש לי בראש עליו.
הוא היה overqualified לסרטי ספיידרמן כך ששמחתי שהוא לא נתקע באיזה חוזה דרקוני בסוני. אגב הוא גם מועמד די מוביל באוסקר השנה עם טיק טיק בום. לפי התחזיות כרגע זה ראש בראש גארפילד מול וייל סמית כאשר פיניקס מזדנב מאחוריהם.
וזה אפילו לא ההופעה היחידה הטובה שלו השנה
כי הוא גם היה מעולה בעיניים של תמי פיי וגילם עוד דמות שונה לגמרי אבל אמינה לחלוטין , הוא בהחלט שייך לשם הזיקיות. אני חושב שזה קצת עבר מתחת לרדאר אבל הוא השתתף בשלושה סרטים השנה ובכל אחד מהם הוא היה בערך הדבר הכי טוב בסרט (אולי מלבד זנדאיה בספיידי כי אני ממוגנט לכל דבר שהיא עושה). והזכרתי כבר שהוא מבחינתי הלב הפועם של הרשת החברתית, אחד מהסרטים האהובים עלי בכל הזמנים? בקיצור טים גארפילד!
מז"א אוברקווליפייד לספיידרמן?
הוא, אחרי הכל, היה ספיידרמן הלייב אקשן הכי טוב בעיני אנשים רבים (גם אם אנדרייטד בגלל דברים שבהם הוא לא היה אשם) אז מה רע?
גם לטעמי הוא היה הכי טוב פשוט זה לא תפקיד מאתגר או מעניין במיוחד בשביל שחקן להפגין כישורים.
אני מניח שאם היה מאד אכפת לי מהדמות לא הייתי כותב את זה (אני טיפוס של באטמן יותר בנוגע לגיבורי על). בכל מקרה אין רע בזה שהוא היה ספיידרמן, לאף שחקן לא מזיק קצת התנסות בעולם הפרנצייזים. אני שמח שהוא עשה רק שניים (שלושה) סרטי ספיידי במקום להיכנס ללופ מטורף כמו הולנד שאפילו אין לי מושג בכמה סרטי מארוול השתתף וקראתי שקווין פייגי ואיימי פסקל מתכננים עוד טרילוגיה בכיכובו. שני סרטים לגמרי הספיקו בשביל להנות מהגרסה של גארפילד לדמות (ומהכימיה עם אמה סטון, מאחר והסצנות ביניהם היו האטרקציה המרכזית בסרטים הללו).
אני חושד שמגוויר שחקן לא טוב אבל מדובב סבבה
כשהוא עטוף בcgi הוא נשמע משכנע.
חוץ מזה הוא יודע לבהות בנקודה באויר כאילו אין מחר.
האמת שלא צפיתי כמעט בסרטים שלו, כנראה כי הוא לא משהו אז כתוצאה לא רוצים ללהק אותו.
אבל ממה שראיתי הוא היה גרוע שזה סרטי ספיידרמן שצפיתי בהם מזמן. וגם בגובהן הגדול הוא היה נורא, שזה התאים לנוראות של כל הסרט. אבל כן היו שחקנים שהצליחו לחלץ משהו מהזוועה הזו כמו קארי מוליגן ואליזבת דביקי
טובי מגווייר שחקן נוראי, הן בכלל והן בסרטי ספיידרמן במיוחד.
ממליץ מאוד לצפות ב"אחים" של ג'ים שרידן.
דווקא חשבתי שבסרט הזה הוא די דפק עבודה.
אבל אולי אני באופורית סרט עדיין, לא יודעת.
הגובלין
אני באמת מרגישה שהיה פספוס עם נורמן אוסבורן שהיה צריך למות בסוף הסרט. אבל לא מספיידר-הולנד. היה צריך להיות שם משולש שספיידר-הולנד מנס להרוג אותו, ספיידר-טובי עוצר אותו, הגובלין תוקף את ספידר טובי מאחורה, וספיידר-אנדרו נאלץ להרוג אותו כי זו הדרך היחידה לעצור את הגובלין מלהרוג את ספיידר-טובי.
נורמן אוסבורן לא היה בחור טוב עוד לפני הנסיוב, והוא הרג את מיי בסרט הזה. לא מגיע לו redemption (גאולה? אני מבינה שזו המילה בעברית אבל איכשהו בעברית זה נשמע לי פחות מדויק).
אני רק בקשה.
שיפתיעו אותי בעתיד עם החתיכה של ונום שנשארה ביקום הזה. ובעיקר שזה לא יהיה פלאש תומפסון בגרסא הזאת, כי בזה אני כבר לא אעמוד.
רוב הסרט די הכאיב לי בעיניים
ליטרלי הרגשתי שאני צופה במשחק מחשב רוב הזמן (חוץ מכמה סצנות דיאלוג שיותר היו דומות לבימוי של סדרת נוער בינונית של cw). אני יודע שסצנות מפוצצות cgi זה הסטנדרט אבל לרוב המוח שלי זורם עם זה וכאן באמת הרגשתי שאני צופה במשחק מחשב. וגרוע מזה, משחק מחשב עם אסתטיקה מאד משעממת. אם כבר לעשות סצנות אקשן באנימציה לגמרי אז לפחות להתפרע קצת עם הדמיון.
זאת נקודה מעניינת
אני לא בטוח שלא עשו עם זה כלום בסרט – חלק (קטן) מהמסע הוא ההבנה של פיטר שלמרות ההקרבה, הדודה צדקה וזאת הדרך הנכונה. זה החלק שבו מגווייר עוזר לו למרות שהוא רוצה לנקום בגובלין הירוק.
אבל אני כן חושב שברצון של התסריטאים לדחוף את המוות שלה בתוך רצף אירועים כדי ליצור "דוד בן" (ואולי אני מזלזל בהם, אבל כנראה שלא) בלי קשר כל כך לאיפה שזה נמצא בסיפור יצר באמת מסר שהוא איכשהו חכם יותר מכל מה שהוליווד יכלה לומר: שכן, יש מטרה צודקת ומדי פעם דברים רעים קורים למרות שאתה צודק. זה כמו שבסרט כלשהו גיבור האקשן יאבד את הבחורה למרות שהוא הציל את הנשיא/העולם, וזה ממש אחלה בעיני.
מבחינתי
עוד סרט על ספיידרמן שנאבק בשכר דירה והגשת עבודות זה משהו שאני תמיד אהיה בעד שיקרה, אבל האמת היא שלא נראה לי שזה אפשרי בלי שהקהל הרחב פשוט יאבד עניין, כשכל סרט חייב להיות גדול פי ארבע מקודמו בימינו. הכי טוב שאפשר לצפות לו זה שפיטר יחזיק מעמד אנונימי לגמרי לאולי עוד חצי סרט לפני שכול מי שחשוב לו יגלה מי הוא שוב. כשפיטר הגיע לאם ג'יי וראה את נד חשבתי לרגע שהיא ונד זוג עכשיו שהם לא זוכרים אותו, אבל אין לי ממש מושג איך הדברים האלה עובדים עם המחיקת זיכרון המונית. גם לא ברור לי מה הנוקמים והאפי למשל זוכרים מספיידרמן ומה בדיוק הסטאטוס הרשמי של פיטר פארקר? האם עכשיו הוא לא רשום בשום מאגר מידע ממשלתי? זה שהוא נמחק אומר שנמחקו גם כל המסמכים שמצביעים על קיומו? זה מוזר לאללה. אבל זה מגניב ומרגש אותי ולראשונה נותן לי הרגשה שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. נראה אם סוני ידעו מה לעשות עם זה בעתיד.
עוד נקודה על הסצינה בקבר
כבר כמעט ציפיתי שטום הולנד יתחיל מונולוג על אחריות וכוח גדול, והאמת לא הייתי נרתע מזה כל כך. תהרגו אותי אני עדיין הכי אוהב את הסרטים של ריימי.
אז לגבי ההתחלה
(זו כתבה ארוכה אז כדי שדיונים לא יתבלבלו נראה לי נכון להפריד את התגובות).
אני לא מסכימה איתך שהם בדיוק מנטורים, ואני לא בטוחה שספיידי אחד היה מספיק.
הזמן שעבר נותן לזה נופך של חלוקה לשלבים. כשטום הולנד הוא בעצם הספיידרמן הצעיר שעוד לא כל כך יודע איך להתמודד עם העולם. גארפילד הוא ספיידרמן בשיאו (גם אם יש לו פחות נסיון), ומקגוויר הוא כבר ספיידרמן מבוגר ומיושב.
השיח על הגג של בית הספר בין שלושתם הוא לא שיח של מנטור שבו יש בוגר שמנסה להסביר דברים לצעיר, אלא שיח עמיתים שמראה להם (וגם לנו כצופים) בתוך כל הבלאגן הזה מהי המהות של ספיידרמן. למרות השוני מה הדברים שישארו איתו בכל גרסה שהיתה ותהיה. העובדה שגם ספיידר-טובי וספיידר-אנדרו מתחברים רגשת לסיפור ולומדים משהו על עצמם היא ברורה גם למי שלא ראה את הסרטים (אני לא ראיתי את הסרטים של אנדרו גארפילד, עכשיו אני ממש רוצה להשלים אותם, ועדיין הסיפור על גוון היה לי שלם וברור ומובן, למרות שלא ראיתי את הסצינה המקורית עליה דובר).
מה שכן, היה מספיק להגיד you are amazing פעם אחת. הפעם השלישית (והרביעית, והחמישית…) באמת היו מיותרות.
לגבי הנבלים
אבל זו התמה המרכזית של הסרט.
"עם כוח גדול באה אחריות גדולה" (נשמע רע בעברית) – זה אומר שמי שמנצל את כוחו לרעה, אז הוא לא ראוי לכח הזה. ההבדל בין גבורים הוא לא מבחן התוצאה אלא מבחן הכוונה- האם הכוונה שלהם היתה לעזור או לפגוע. ובאופן עקרוני זה משהו שחוזר על עצמו בסרטי גיבורי על כשהיוצא דופן היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה לוקי, ואפשר לטעון שאנחנו עכשיו יותר קרובים לעולמות של סוני מאשר לעולמות של מארוול אז זה מסתדר עם סרטי ספיידרמן לדורותיהם.
לקחת הכוחות מגיעה כהמשך ישיר לwith great power comes great responsibility, כי מאחר והם מראים שהם לא מתנהלים באחריות אז צריך לקחת להם את הכח
ולגבי סטריינג'
האמת היא שהסרט הזה, ובעיקר הטריילר בסוף, ממש העלה בי חששות לקראת הסרט של סטריינג'.
ההתנהגות של סטריינג' תואמת בדוק לדמות – יהיר, שחצן, לא חושב עד הסוף על המעשים שלו, ורוצה לעזור -קצת כי באמת אכפת לו, קצת כי זה תורם לו לאגו להראות שהוא יכול. בטח כשהוא כבר לא המכשף הראשי.
כן, הוא יהיה יפה ויזואלית, אין ספק, אבל בטריילר ראינו רמזים גם לוונדהויז'ן, גם ללוקי (הסדרה, ואם שמתי לב נכון ברגע מסויים גם הדמות אבל לא בטוח), וגם לwhat if. זה הסרט שאני חוששת שיהיה בלאגן מטורף ובלתי אפשרי להבנה אלא אם כן דואגים להגיע מראש עם כל שיעורי הבית מוכנים.
משהו לגבי סטריינג
תגידו מה שתגידו על הדמות.
אבל בנדיקט קמבברץ עושה את הדמות, להבדיל מספיידרמן או בטמן נניח שגילמו אותם מספר רב של שחקנים, אני לא רואה מישהו אחר שמגלם את דר סטריינג היום(עד כדי כך שאפילו בסדרות האנמיציה היום שמציירים אותו הוא נראה כמו בנדיקט)
זה נכון ואפשר להגיד אותו דבר על וולברין של של יום ג׳קמן.
אני סקרן לדעת מה מתכננים לעשות עם הדמות שלו כי בטוח שהוליווד לא תוותר על דמות כל כך אהובה ודומיננטית, גם אם זה אומר למצוא מחליף לג׳קמן.
סטריינג' הוא האיירון מן החדש
חצי מהאויבים בסיבוב הראשון של מארוול היו מטעויות של איירון מן, או שאריות של השחצנות שלו. עושה רושם שסטריינג' נבחר למלא את החלל הזה
אותי עצבן ההיגיון שהם (הספיידרמנים) פשוט נכנסים בכיף שלהם לפורטלים שנד יצר (איך הוא בכלל הצליח בטעות כשלסטריינג' זה לקח
שנים פלוס להתקע על אוורטס אם הוא לא יצליח אולי כי הוא פשוט היה גרוע בזה נו שוין) , זה היה פשוט חסר הגיון ונראה שעשו את ככה כי "ככה" בלי שום מחשבה יצירתית.
מה הבעיה נגיד עם " נד קורא לפיטר פארקר ופותח את הפוטרל ליקום של ספיידר-גארפילד, ספיידר-גארפילד רואה ובורח (כי הוא נבהל מפורטל שנפתח באמצע שום מקום וגם כי הוא לא במצב נפשי משהו מאז מותה של גוון) mj שחושבת שמדובר בספיידר-הולנד נכנסת לפורטל ורודפת אחריו, הפורטל נסגר ונד מנסה לפתוח אותו שוב , הוא פותח את הפורטל ליקום של ספיידר-טובי שנלחם בהוב גובלין וקורא לנד (שהוא ההוב גובלין ביקום ספיידר-טובי לא חייבים באמת להסביר את זה זה יכול להיות קריצה למעריצים) , נד עונה לו וככה מושך את תשומת ליבו, ספיידר-טובי מסיים את הקרב , מסתקרן לגבי הפורטל ונכנס (וניתקע ביקום mcu)
בהמשך אנחנו מקבלים סצנה של mj, עם ספיידר-גארפילד ביקום ספיידר-גארפילד שבה היא עוזרת לו להשלים ולהתגבר עם מותה של גוון ואז אפשר גם לראות את התגובה שלה על זה שהיא תקועה ביקום הזה בזמן שהחבר שלה זקוק לתמיכתה (מה שהיא עשתה עבור ספיידר גארפילד היא רצתה לעשות עבור ספיידר-הולנד).
ספיידר-טובי רוצה לחזור ליקום שלו ועוזר לנד להבין איך לפתוח שוב את הפורטל (מן הסתם , ספיידר-טובי מלומד מבוגר וחכם הרבה יותר מנד, אז הגיוני להניח שיצליח להבין טוב יותר איך המכאניקה של טבעת הפורטלים עובדת), אך נד רוצה קודם להחזיר את mj אז הוא פותח את הפורטל ליקום של ספיידר-גארפילד, mj שבינתיים התחברה עם ספיידר-גארפילד מבינה שהוא מבין הכי טוב איך לעזור לפיטר להתגבר עם מות דודתו וגם להתמודד עם הנבלים שלו שעושים באלגן בmcu משכנעת אותו לבוא איתה והשניים עוברים בפורטל. "
וכאן אפשר להמשיך לסצנה הבאה לפי הסרט.
על לא דבר מארוול.
הפעם הראשונה בחינם.
פעם הבאה , טוב כבר נסגור משהו..
משהו קטן לגבי הנבלים
אני חושבת שהתמקדות פה הייתה ב"רוע של נסיבות" – כלומר, נבלים שהמדע עיוות אותם וגרם להם להיות רעים – היא בגלל שנבל אנושי ורגיל היה לנו ב"ספיידרמן – השיבה הביתה". כבר דיברנו על זה שם, אהבנו את זה שהנבל הוא לא רשע מרושע – והוא גם לא מת בסוף, סתם נכנס לכלא. להתעסק בזה שוב יכול להרגיש קצת מוכר מדי.
כמו כן – נראה לי שדוק-אוק איבד את "הכוחות" שלו? הוא פשוט כבר לא היה עם צ'יפ החירפון במוח. כנ"ל נורמן אוסבורן – אם בא לו הוא יכול להמשיך לטוס על האברבורד ולצחוק בצורה מפחידה, אבל הוא כנראה לא בקטע. אלקטרו ואיש החול אכן איבדו את הכוחות שלהם, אבל הם באופן עקבי הוצגו כאנשים שסובלים מהכוח הזה לא פחות (אולי יותר) משהם נהנים ממנו. לא יודעת לגבי הלטאה, זכור לי מהמצויר שגם הוא לא בדיוק אהב את המייקאובר אבל לא ראיתי את הסרט שהוא מופיע בו
ובתכל'ס,
הוא הגיע למימד הMCU כשהוא חשמל טהור. למה שלא ייצור לו את צורת הגוף שהוא רוצה בהזדמנות הזאת?
נקודה מעניינת בסרט בעיני, היא שרוב הצרות בסרט נובעות מפיטר (וגם סטריינג למען ההגינות).
קודם כל, הבחירה של פיטר לא לשלוח את הנבלים חזרה גורמת לדי הרבה הרס, שלא לדבר על גרימה די ישירה למוות של מיי.
מעבר לכך, כל ענייני המולטיוורס ממבוגמבו מתחילים כי חברים של פיטר לא מתקבלים לmit והחיים שלהם לא הכי נוחים.
הסרט לא מתעסק המון בנקודה הזו אבל לכאורה יש לה השלכות פסיכולוגיות די מעניינות