ביקורת: האשליה

לאורך רובו, "האשליה" נראה כמו סרט מבדר, מעניין ואפילו אינטליגנטי. בסוף מתברר שהכל היה אחיזת עיניים

קיראו את זה בקול של מייקל קיין, כשהוא מדבר על קסמים: "עכשיו אתה מחפש את הסוד. אבל אתה לא תמצא אותו, ‏משום ‏שאתה לא באמת מחפש. אתה לא באמת רוצה לדעת. אתה רוצה שיעבדו עליך".‏ מייקל קיין לא אומר את זה ב"האשליה" – הוא אמר את זה בסרט קוסמים אחר, ומוצלח יותר, "יוקרה". אבל אם הוא כבר חוזר לסרט על קוסמים וקסמים, ‏הוא היה צריך לחזור על המשפט הזה גם כאן. הוא רלוונטי מתמיד.

כשאני הולך למופע קסמים, אני מצפה שהקוסם יהיה חכם יותר ממני. אני יודע שדייויד קופרפילד לא באמת יודע לעוף, לעבור דרך קירות או לשלוף כובעים מתוך שפנים, אבל אני מוכן לסספנד את זה ולתת לו לשקר לו ולעבוד עלי. יש לי רק תנאי אחד: שישקר טוב. אם הקוסם לא משקר מספיק טוב, הטריק לא עובד, ואני מרגיש מרומה ודורש את הכסף בחזרה.

וזה העניין עם "האשליה", סרט שמציג את עצמו כמופע קסמים. זה סרט שעולה על הבמה, מבטיח להדהים ‏אותנו ומבקש מתנדב. סרט כזה צריך לעמוד בציפיות מסוימות. הוא לא חייב להיות לגמרי הגיוני: ‏אחרי הכל אנחנו מצפים שיעבדו עלינו. אבל הוא צריך לרתק, לסקרן ולהפתיע. "האשליה" מצליח בזה… ‏רוב הזמן.‏

הפתיחה של הסרט נהדרת. ארבעה קוסמים מתחומים שונים של אמנות האשליה מופגשים ‏בנסיבות מסתוריות. מארק צוקרברג, הידוע גם בכינויו ג'סי אייזנברג, הוא קוסם-רחוב; איילה פישר היא ‏אמנית בריחה; וודי הארלסון הוא מנטליסט; ויש איזה עוד אחד. ביחד הם עושים מופע ענק בלאס ‏וגאס, שבשיאו הם מעלים מתנדב מהקהל אל הבמה, משגרים אותו אל כספת בנק בפריז, ומביאים ‏את כל הכסף בחזרה אל האולם בוגאס, בו הוא נושר על הקהל. זה, כמובן, בלתי אפשרי לחלוטין. ‏לכן קוראים לזה קסם. ‏

מתברר שלשדוד בנקים זה לא חוקי, אפילו כשעושים את זה באופן ממש מגניב, וארבעת ‏הקוסמים נעצרים ונחקרים על ידי ה-‏FBI‏. יש הרבה מאוד ראיות נסיבתיות נגדם – למשל, העובדה ‏שהם הכריזו על הבמה, לעיני מאות צופים, שהם עומדים לשדוד את הבנק, רגע לפני שהוא אכן ‏נשדד – ורק הגנה אחת: העובדה שלא יכול להיות שהם ביצעו את השוד הזה, כי הוא היה בלתי אפשרי. הם ‏משוחררים כדי להמשיך בדרכם, הכוללת שתי הופעות נוספות. ההופעה בוגאס, מתברר, היתה ‏רק ההבטחה; הסיבוב והיוקרה יגיעו אחר כך. רגע, שוב גלשתי ל"יוקרה". אני אנסה להתמקד.‏

‏"ארבעת פרשי האפוקליפסה", כפי שהם קוראים לעצמם, הם דמויות מצוינות. אייזנברג מגלם את ‏החוכמולוג המתנשא שהוא כל כך מתמחה בו; וודי הארלסון גם הוא שמוק, אבל מהסוג הדברני ‏והחביב-למרות-הכל, וישנם אפילו רמזים לסוג של משולש רומנטי בינם לבין איילה פישר, שאותה ‏צוקי היה נוהג פעם לנסר לשניים. יש גם איזה רביעי אחד. מופעי הקסמים שהם עורכים הם ‏נהדרים, ובמקרים שבהם אנחנו מקבלים הסברים לאופן הביצוע שלהם – גם ההסבר הוא מספק ‏וכיפי. סרט על קורותיהם של ארבעת הקוסמים-הפורצים היה יכול להיות נהדר, אבל מתברר שהם ‏היו רק הטעיה. "האשליה", מתברר, בכלל לא עוסק בהם.‏

אחרי סצינת הפתיחה, אנחנו כמעט ולא פוגשים עוד את פרשי האפוקליפסה, מלבד בהופעות; ‏במקום זה, הסרט מתמקד בסוכן האף. בי. איי. המלמלן והסקפטי מארק רפאלו, וסוכנת ‏האינטרפול הצרפתיה שצוותה אליו, מלאני לורן. יחד הם מתחקים על עקבותיהם של פרשי ‏האפוקליפסה ומנסים למנוע את השוד הבא שלהם. ולמרבה הצער, בניגוד לפרשים עצמם, שני ‏השוטרים הם דמויות קלישאיות ומשעממות. הוא סקאלי, היא מאלדר, הוא רגיל לעבוד לבד, היא ‏מספרת זכרונות מילדותה בפריז, היא מספרת לו פרטי אקספוזיציה בלי קשר לכלום, הוא צועק שוב ושוב שהוא לא ‏מאמין בקסם. הם מבזבזים את המסך במקום לתת את הבמה למארק צוקרברג וחבורתו.‏

לפרשי האפוקליפסה יש גם ספונסר עשיר ומסתורי (מייקל קיין), ויריב, מורגן פרימן בתפקיד אנטי-‏‏קוסם, אדם שעושה כסף מחשיפת סודותיהם של קוסמים. אף אחד מכל חבורת השחקנים ‏המכובדת ‏הזאת לא יגלה לכם כשרונות שלא הכרתם: כולם מבצעים את הטייפקאסטים המוכרים ‏והחביבים ‏שלהם, אבל הם אכן חביבים. ‏הסרט נשאר לאורך רובו מעניין ומבדר, גם אם הוא דורש מהצופים לפעמים להדחיק בכח את ‏ההגיון. אל תחשבו על זה שחלק מהקסמים שמבוצעים בסרט נעזרים באופן ברור באפקטים ‏ממוחשבים, שאותם קשה מאוד לבצע בעולם האמיתי. תשכחו מזה שבשביל לארגן מראש את כל ‏הטריקים שהרביעיה מבצעת היה צריך בערך 15 שנה של הכנות מדוקדקות. תתעלמו מזה ‏שהסרט מסביר דברים כשנח לו, וכשלא נח לו משאיר אותם בלתי מוסברים. אחרי הכל, אנחנו ‏רוצים שיעבדו עלינו.‏

אבל אז מגיע סוף הסרט. ומתברר שמרוב ניסיון להיות חכם יותר מהצופים, להישאר שני צעדים ‏לפניהם, הסרט סגר מעגל שלם והפך לאידיוטי. פיתול העלילה הסופי של הסרט כל כך גרוע, כל ‏כך לא אמין, מבוצע באופן כל כך חסר השראה ומטופש, שהוא פשוט מכעיס. זה יותר מסתם קטע ‏רע בסרט טוב; זה סוף שהורס בדיעבד את מה שבא לפניו. מתברר שאכן עבדו עלי: במשך ‏כמעט שעתיים מכרו לי מותחן מתוחכם וחכם, אבל בסוף התברר שזאת היתה רק אשליה, ובעצם ‏מדובר בעוד תסריט מטופש וחסר כל הגיון. סוף הסרט הוא כמו קוסם שמזמין אותך לבמה, מבטיח ‏להראות לקהל משהו לא יאומן, קושר לך את העיניים, מכריז "אברקדברה" ואז מוריד לך את ‏המכנסיים, משתין לך על הנעליים, גונב לך את הארנק ובורח. כן, זה בהחלט מפתיע, אבל זאת לא באמת חכמה גדולה, וגם לא קסם מי יודע מה. וממש חבל, כי עד אז זה היה אחלה שואו.


פורסם במקור בוואלה