ביקורת מתגלגלת: אובי וואן קנובי

פרק הסיום של הסדרה עושה את מה שיקום מלחמת הכוכבים עושה הכי טוב: קרבות בין קסומי חלל עם חרבות - פרק אחרון.
שם רשמי
אובי ואן קנובי
שם לועזי
Obi Wan Kenobi

היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד. יהיו כאן ספוילרים, ומכיוון שהדף הוא (בסופו של דבר) לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לוודא (למי שכותב תגובות) סימון ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. בכל מקרה, הנה רומי וואן קיוצי.


פרק 6

נסו להיזכר ברגעים האייקוניים בתולדות "מלחמת הכוכבים" ומה שיעלה לכם בראש זה, לרוב, שני קוסמים בחלל שמחליפים מהלומות עם חרבות לייזר. פרק 1? שני קוסמי חלל נלחמים מול קוסם חלל אדום. פרק 3? קוסמים בחלל רבים כשיש לאבה מסביב. פרק 5? קוסמים שרבים אחרי שאחד גילה לשני שהוא אבא שלו. פרק 8? קוסם חלל נלחם באחיין שלו. הבנתם את הרעיון. "מלחמת הכוכבים", בבסיסה, עובדת כבר 45 שנה בגלל קונספט שהוא ככה פשוט וככה מבריק, ואם הגעתם לגיל בו קוסמי חלל עם חרבות לייזר לא מניד לכם עפעף כנראה שאיבדתם את הילד שבתוככם. על אף שנהייתי גם אני ביקורתי עם השנים, בגלל דרישות חצופות מצדי לעלילה טובה בין כל הסוווש וווש וווש – הביקורתיות נשכחת ברגע בו "מלחמת הכוכבים" עושה, שוב, את מה שהיא עושה הכי טוב, ובכך גורמת לי לחייך כמו דביל ולנשוך את השפה התחתונה מרוב התרגשות.

עכשיו, אני לא אומר שפרק 6 של "אובי וואן קנובי" מכפר על קווי עלילה שהם, איך לומר בעדינות, דפוקים – אבל הוא כן מצדיק לבדו את הצפייה בסדרה. בעיקר בעיקר בעיקר אם "מלחמת הכוכבים" עבורכם היא, כמו עבורי, קוסמים בחלל שמחליפים מהלומות עם חרבות לייזר – משום שפרק 6 מצטרף בגאווה אל הרגעים האייקוניים בתולדות הזיכיון רב השנים.

התלונה העיקרית שלי על "אובי וואן קנובי" הייתה שגיבור הסדרה מתנהג פחות כמו גיבור ויותר כמו אחד שנגרר להרפתקה שהוא לא רוצה לקחת בה חלק. אלא שהפרק האחרון מזכיר לא רק מדוע אובי וואן (מודל יואן מקגרגור) הוא הדמות האהובה עלי ב-"מלחמת הכוכבים", אלא מדוע הוא נחשב לג'דיי אימתני. ואמנם, עד כמה שהמפגש בין דארת' ויידר לאובי וואן בפרק 3 נעשה באופן יוצא מהכלל, לא באמת ראינו בו שני קוסמי חלל מחליפים מהלומות עם חרבות לייזר – זה היה מפגן בריונות חד-צדדי. האובססיה של האימפריה ללכוד את אובי וואן הייתה פחות הגיונית מהרגע בו אובי וואן הפסיד כמו כלב.

אבל אובי וואן של פרק 6 הוא חיה מזן אחר. לא רק שהוא נלחם מול הסית' לורד כשווה לו, אלא הוא הביס אותו. הביס! דארת' ויידר, אותו אחד שבשבוע שעבר עצר ספינת חלל  מבלי להזיע, ולמעשה גורם לאחרים להזיע רק למשמע השם שלו – הפסיד. ולא תגידו שהסית' לא התאמץ. מתי בפעם אחרונה ראיתם אותו מחזיק את חרב האור שלו עם שתי ידיים? דארת' ויידר, כשהוא במיטבו וזועם, הוכה השבוע פעם נוספת שוק על ירך.

מה שמעלה שאלה אחרת. האם היה זה באמת דארת' ויידר שנחל תבוסה או אנאקין סקייווקר שמת סופית? הרגע (המדהים, באמת) בו המסכה שלו נשברת ואנו שומעים לסירוגין את קולם של כריסטנסן וארל ג'ונס, מהווה למעשה את מהלומת המחץ האחרונה לְמה שנשאר מאנאקין. כי רק כעת, כשהג'דיי לשעבר אכן איננו, הרשתה הסדרה להשמיע סוף סוף את נעימת "המארש הקיסרי" (The Imperial March) אשר רבים תהו מדוע נפקדה מהפרקים הקודמים. משום שדארת' ויידר האמיתי נולד עכשיו.

אלא שעל המפגש המדהים בין השניים מעיבה בעיה אחת, אותה אחת שהזכרתי בשבוע שעבר: הקאנון. שני הקוסמים אמורים להיפגש שוב כעבור תשע שנים כך שאובי וואן לא יכול להרוג את דארת' ויידר. אלא שפיזית הוא לגמרי יכול. לוחם הסית' ניצב שני מטר מולו כשהוא כנוע ושבור, אבל התסריט לא מאפשר זאת אחרת האינטרנט היה מתפוצץ. מאידך, אני מודה ליוצרים שהביאו את אובי וואן למרדף אחרי דארת' ויידר לאחר שאובי וואן השתחרר מערמת הסלעים ההיא (כי בהתחשב במפגש ביניהם ב-"תקווה חדשה", עלילתית, יותר סביר לגרום לדארת' ויידר להאמין שאובי וואן מת); אך לאחר שדארת' ויידר הובס, היו צריכים לכתוב סיבה הגיונית יותר לעזיבה של אובי וואן כאשר דארת' ויידר עוד חי ונושם (כמו, וזו רק דוגמה, לאובי וואן יש אפצ'י ודארת' ויידר מנצל את הרגע על מנת לברוח). אובי וואן כבר עשה את אותה טעות בדיוק בעבר, והוא ראה במו עיניו את התוצאה ההרסנית; לא נעים להודות אך ידיו של אובי וואן מגואלות בדם לא פחות מאלה של אנאקין.

אה וקרו עוד דברים בפרק, כאלה שמזכירים לי שלמרות הכל "אובי וואן קנובי" כתובה לא מי-יודע-מה. אני מבין מדוע ריבה הגיעה לטטואין, אבל היא לא יודעת על לוק סקייווקר שום דבר מהותי מלבד היותו חשוב לכמה אנשים שכבר לא רלוונטיים אליה. מדוע לרצות להרוג אותו? ומדוע המרדף שלה אחרי הילד הקרצייה נמשך כל-כך הרבה זמן? היוצרים מודעים לכך שאנו מכירים את לוק סקייווקר ויודעים שהוא לא באמת בסכנה, נכון?

ולא אכחיש, רם המעריץ שמח לראות את ליאם ניסן שוב, אבל רם המבקר תוהה מדוע זה נעשה באופן אקראי שכזה. יודעים מה? אפילו רם המעריץ מסכים איתו. הפרק עצמו מכיל די והותר רגעים עבור כותבי הפאנפיקים והמאיירים בטמבלר לשנים הקרובות, והופעתו של קווי גון ג'ין בתוך כל זה נראית פחות כמו צורך הכרחי של הסיפור ויותר "כי האינטרנט ביקש".

בסופו של יום אזכור את "אובי וואן קנובי" לחיוב ולוּ בגלל הופעתו הנהדרת של יואן מקגרגור, הרגעים המדהימים שרק "מלחמת הכוכבים" מסוגלת לנפק ואפילו את ליאה הילדה למדתי לחבב. זו סדרת הטלוויזיה הראשונה של "מלחמת הכוכבים" שנראית ומתנהגת כמו חלק אינטגרלי מהסרטים ולא כמו אחת מסדרות הספין אוף (טובות ככל שיהיו). עבור מי מכם שנמנעו עד כה מתוצרי לוואי של "מלחמת הכוכבים", ייתכן מאוד ש-"אובי וואן קנובי" שווה את הזמן שלכם. אבל זה תלוי עד כמה אתם אוהבים את "מלחמת הכוכבים", משום שהסדרה נועדה בעיקר (אם לא רק) למעריצים. לי אישית זה מספיק, אבל אני ממליץ ללוקאספילם להגות בעתיד סיפורי "מלחמת הכוכבים" שיתאימו לכולם ואשר ימשכו אליהם גם צופים חדשים, כי רק ככה יוצרים מעריצים חדשים.


פרק 5

פרק 5 של "אובי וואן קנובי" מדגים את הבעיה השורשית בסדרה שנאלצת ללכת על קצות האצבעות בין שברי זכוכית על מנת לא לפצוע את הקאנון. על פניו, הפרק מכיל אינספור רגעים מוצלחים: המחתרת נדחקת לפינה כשחיילי האימפריה שועטים בכל הכוח ("אחרוני הג'דיי"? זה אתה?), חזרנו לימי טרילוגיית הפריקוולים באמצעות פלאשבק (ואם לדייק, לימי "מתקפת המשובטים") ובכך זכינו סוף סוף לראות את היידן כריסטנסן במלוא הדרו וחוצפתו, אובי וואן לשם שינוי מתנהג כמו גיבור הסדרה ומציל את כולם בזכות תכנית מבריקה, כזו שמזכירה לנו שהג'דיי משתמשים בשכל ולא רק בכוח הזרוע, ודארת' ויידר הוריד ספינת חלל מהאוויר כאילו הייתה כדור טניס.

ובכל זאת, פלוני אלמוני שלא יודע מה עתיד לקרות עם הדמויות האלה וניגש לסדרה כדי ליהנות ממנה בפני עצמה (כי יש גם כאלה) עתיד לצאת עם תחושה אנטי קליימטית מהפרק, אשר מסתמן כפרק השיא של הסדרה. כי בעולם בו הסרטים הבאים לא קיימים, הנסיכה ליאה לא הייתה נעלמת לתוך חור נידח על מנת שלא תפריע למבוגרים לעשות את שלהם, אלא היינו זוכים למפגש טראגי ורווי בגילויים מרעישים בינה ובין אביה הביולוגי שנמצא ממש בסביבה.

ובעולם שכזה, אובי וואן ותלמידו לשעבר היו זוכים אולי לדו-קרב שני (שלישי, טכנית) או, קצת יותר חשוב ממכות, לשיחה אמיתית בין השניים. לא "אני אהרוג אותך על מה שעשית לי" כפי שהיה בפרק 3, אלא משהו ברוח השיחה האמוציונלית שאובי-וואן וריבה ניהלו, בה שניהם מביעים את האכזבה, הכעס והתסכול שלהם אחד כלפי השני.

אך כשאנחנו יודעים שאובי וואן וליאה צריכים לסיים את הסדרה במקום בו התחילו, אין לפרק מרחב תמרון שמאפשר לדמויות הראשיות ולנבלים להתפתח כמו שצריך. מפגש משמעותי יותר בין אובי וואן לדארת' ויידר לא הגיוני נוכח המפגש האחרון ביניהם ב-"תקווה חדשה", והנסיכה ליאה לא אמורה לדעת שום דבר אודות אביה למשך שנים רבות.

מה שמותיר לפרק 5, להתעסק עם שאריות. ריבה, כפי שכולנו חשדנו, הייתה מתלמדת באקדמיה של הג'דיי בעת פקודה 66. מודה, הטוויסט לפיו היא למעשה "צדה" את דארת' ויידר תפס אותי לא מוכן, אך בקונטקסט הפעולות שהיא עשתה עד כה – הגיוני זה לא. התכנית שלה הייתה לתפוס את אובי וואן ורק ככה היא תוכל לתפוס את ויידר? קשה להאמין שלא הייתה לה תכנית מסורבלת פחות להימצא איכשהו לבד עם הסית' לורד. 

ולמרות ההיגיון הלקוי שמאחוריו, המפגש בין השניים רווי אמוציות ונהדר. כמו חתול שמנסה לגבור על טיגריס, הקרב חד-צדדי ומהיר. הלורד בקושי זז מהמקום, והשימוש שלו בהדיפות-כוח מרענן ומקורי בנוף קרבות חרבות האור ואקדחי הלייזר. עשרות שנים לתוך הפרנצ'ייז ואני עדיין מופתע לטובה מהאופן בו יוצרים חדשים וצעירים מחפשים דרכים מקוריות לתבל את הקרבות ב-"מלחמת הכוכבים". לצערי, דווקא הקרב בין אובי-וואן לאנאקין בסצנות הפלאשבק הוא הרבה יותר "פרווה"; הם מחליפים מהלומות, מתגלגלים קצת על הרצפה וזהו בערך. ובתור אחד שחושב שסצנות האקשן בטרילוגיית הפריקוולים הן הוורסיטליות ביותר, עם פירואטים באוויר וטכניקות שלא נראו מאז אותם הסרטים, יצאתי מאוכזב מהפלאשבק בהיבט הזה.

אולם בהיבט הדרמטי הפלאשבק אפקטיבי מאוד, ומזכיר לנו שלא רק שאנאקין היה כבר אז חמום מוח, אלא שגם הג'דיי עצמם היו, בואו נודה, מתנשאים ומעצבנים. אובי וואן, הילד ניצח אותך בהגינות. לא ה-"אובססיה שלו לניצחון" היא שתגרום למפלה שלו אלא חוסר היכולת שלך ושל החברים שלך לפרגן מדי פעם.

עם כמות גדולה של רגעים יוצאי דופן ואווירה של "דחיקה לפינה" ששררה באוויר לכל אורכו, את פרק 5 אזכור בסך-הכל לטובה. הייתי מתעכב בשמחה על רגעים מטומטמים בתסריט (דוגמת ההולוגרמה האידיוטית מבייל אורגנה שהזיכרון שלי מתעקש שהלכה בערך ככה: "היי אובי וואן קנובי, אני מקווה שהילדים של דארת' ויידר, שהוא אנאקין סקייווקר, בסדר. לא שמעתי ממך הרבה זמן, הג'דיי לשעבר אובי וואן קנובי, ואני דואג. אז אם לא אשמע ממך בקרוב, אז אני, בייל אורגנה, אסע בעצמי אל טטואין, היכן שבחזקתו של לארס אוון נמצא הילד, שהוא, כאמור, הבן של דארת' ויידר, שהוא גם אנאקין סקייווקר, כדי לוודא שהכל בסדר שם בטטואין. בסדר, אובי וואן קנובי? הבנת?? ואגב, למה רצחת את ארלוזרוב?") – אבל בשלב הזה, זה כמעט כמו לבעוט בחיה פצועה: קל מדי.

עם פרק אחד בלבד לפנינו, וריבה שגילתה לגמרי במקרה שיש ילד מיוחד בטטואין – פרק 6 ככל הנראה יחתום את סיפור האיבה שלה כלפי אובי וואן. אם כי אני תוהה מה יהיה התפקיד של דארת' ויידר בפרק הסיום, הרי כבר פעמיים שאובי וואן התחמק לו מבין קצות האצבעות, ופעם שלישית זה כבר באמת מגוחך. אני מקווה שלפחות נזכה למפגש אקראי בין ליאה ולוק, מה שלא יסתור את הקאנון כי כמה מכם זוכרים בני 10 שפגשתם לרגע כשהייתם בני 10? בדיוק. אפשרי ביותר. תנו לנו את זה בבקשה.


פרק 4

יש לי דבר אחד טוב לומר על פרק 4: הוא קצר.

זה לא שסבלתי במיוחד, אבל מה שיכול (וצריך היה) להיות חמש דקות גג, הפך לחצי שעה של מבצע הצלה איטי שמתנהל כמו משחק וידאו. החל מניטרול של רעים מטר אחד מרעים אחרים, כאלה שלא שומעים דבר, ועד התגנבות שלא אמורה לעבוד (העובדה שאף אחד לא הבחין באיש החשוד עם המעיל המרופט והילדה שהוא הסתיר בפנים, זה הדבר הכי לא אמין בגלקסיה הזו בה יש קוסמי חלל).

ואם כבר הזכרתי התנהלות של משחק וידאו: הסתננות של ג'דיי דרך המים והזגוגיות שהתנפצו ויצרו הצפה שהרגה חיילי סער – כל זה קרה בדיוק באותו הבסיס במשחק Jedi Fallen Order (שהעלילה שלו מתרחשת חמש שנים לפני "אובי וואן קנובי"). הייתם מצפים שהאימפריה תִלמד לתקן פרצות אבטחה חמורות שכאלה. מצד שני, מדובר באותם האנשים שבנו כוכב מוות פעמיים אז למה אני מופתע בעצם?

אם כי המחדל הזה הוא כאין וכאפס לעומת השטות עם ריבה וליאה. חשבתי שמשהו לא בסדר איתי כאשר ראיתי ילדה בת 10 אזוקה בחדר חקירות וצחקתי, אלא שזו הייתה גם התגובה של אשתי והיא הבטיחה לי שהיא לא פסיכופתית. כנראה הסיטואציה אכן מגוחכת; כי למה שריבה תתייחס לליאה כאילו היא לכדה הרגע את אובי וואן? אני יודע שהאימפריה מורכבת מאנשים רעים, אבל רעים מספיק כדי לענות ילדה בת 10? זה מסוג השטויות שהייתי מצפה לראות בלוני טונס. אולם ככל שהסדרה מתקדמת ריבה מתגלה פחות כאינקוויזיטורית האינטליגנטית והמאיימת שחשבתי שהיא, ויותר מישהי שזורקת רעיונות מרושעים לקיר בתקווה שאחד מהם יידבק.

לא שהסובבים אותה חכמים גדולים. כיצד זה שבבסיס כה גדול, רווי אינקוויזיטורים מאיימים ומטוסי קרב על הקרקע – אף חייל לא מנטרל בתוך שניות שני מורדים חסרי ניסיון עם מטוסים רעועים שהגיעו יש מאין? הייתי אומר שזה מאיר את האימפריה באור שלילי אבל גם אובי וואן יצא פיתה מהסיפור: הג'דיי הגיבור שלנו כבר על מטוס עם ליאה, אותה אחת שהוא התבקש להציל, וזאת לאחר מבצע הצלה נועז (שהשד יודע איך זה משהו מכל זה עבד לו). מדוע לא פשוט לקחת את הילדה מיד הביתה? אמרתי כבר שזה מה שהוא התבקש לעשות? כי זה מה שהוא התבקש לעשות! המעקב שריבה שמה עליהם היה שווה לטוסיק אם ליאה הייתה פשוט חוזרת לאבא שלה באלדראן.

ואין לי הרבה מה להוסיף מעבר לכך, פרק סתמי שכתוב רע. ללא אימפקט רגשי מאחוריו (מצטער ווייד, נראית כמו בחור נחמד אך אין לי מושג מי אתה), עם עלילה מסורבלת ונטולת כל היגיון ורגעים שמתאימים לסרט מצויר של שבת בבוקר ולא ל-"מלחמת הכוכבים", פרק 4 מסתמן ככבשה השחורה של הסדרה. אני אומר "מסתמן" כי עוד לא ראיתי את שני הפרקים האחרונים ויש סיכוי לא רע שאחד מהם ייקח ממנו את התואר. לצערי, פני הדברים כרגע מעידים רעות על סוף הסדרה.


פרק 3

"ב-ב-ב-רוכים הבאייים צופים יקרים לדרבי נוסף בין רם המעריץ ובין רם המבקר. השמש מברכת אותנו בנוכחותה פה באצטדיון ע"ש דג אדום, וזה בהחלט מבטיח קרב לוהט. לוהט כמו אובי-וואן שמתפתל מכאבים בתוך אש!".

"איו! לא מאמין שאמרת את זה עכשיו רם הקריין. אין, אתה לא נורמלי אתה".

"תודה תודה רם הפרשן, אני שמח שאתה פה היום איתי".

"הכבוד כולו שלי רם".

"חן חן. אז רם הפרשן, מה מצפה לנו היום?"

"ובכן רם, דיסני עשו זאת שנית: לאחר פרק 8 של "המנדלורי" עונה 2, בבית העכבר הינדסו את חלומותיהם הפרועים של המעריצים כשהפגישו הפעם דמויות אייקוניות – במקרה הזה, איחוד בין אובי וואן קנובי ובין דארת' ויידר. ובאמת רם, כל דבר אחר שקרה בפרק מתגמד לעומת האירוע הזה המכונן שהגיע אלינו די בהפתעה". 

"ואיך לדעתך יסתיים היום הקרב בין רם המעריץ ורם המבקר? כי אני זוכר שבפעם שעברה, רם המבקר קיבל נוק אאוט בסיומו של קרב חד-צדדי".

"כן אבל בוא לא נשכח שרם המבקר התאמן ה-מ-ו-ן. ואם תשאל אותי, 'הספר של בובה פט' לא רק שחישל אותו אלא שינה את מאזן הכוחות. זו לא תקופה פשוטה עבור שחקנים בעמדת המעריץ".

"אני מניח שתכף נגלה מה יקרה, משום שקריאות הבוז מהקהל מלמדות אותי שרם המבקר עולה לזירה, והוא לבוש היום אדום!".

"כן אבל לא נראה שזה מפריע לו. רם המבקר התכונן רבות לקראת היום הזה והוא מוכן לספוג".

"כן כן ו…. הנה רם המעריץ (!) עולה לזירה לבוש כחול עם קריאות הידד מהקהל! איזה מלך, שרוף עליו. שרוף!".

"כמו אובי וואן אחרי הפרק הקודם".

"איו! גם אתה חריף היום רם הפרשן".

"ובכן הנה שני המתמודדים נעמדים אחד מול השני, קדים קידה כפי המסורת ורוקדים מקָרנה. כעת רם השופט מבקש מכל אחד מהם ללקק לעצמם את האף ו… רם המבקר הצליח ללקק לעצמו את האף מהר יותר! זאת אומרת שהוא זה שמתחיל".

"למה (!!!) לכל השדים אובי וואן וליאה לא יכלו לחכות עוד שניות בודדות עד שהעזרה שהם חיכו לה תבוא? שניהם באו והלכו משם באותו רגע! כבר חציתם חצי גלקסיה כדי להגיע לשם, אז אתם הולכים מנקודת המפגש בשנייה הראשונה? זו כתיבה רעועה זה מה שזה".

"אין, איך ידעתי שתתחיל מהחלקים האיטיים של הפרק. אז ביג פאקינג דיל. זה שהם לא חיכו זה מה שמפריע לך? סצנת הנסיעה שלהם לאחר מכן עם חיילי הסער הייתה מותחת ומסעירה".

"פתיחה סולידית מצדו של רם המבקר וקאמבק חלש, חלש מאוד, מצדו של המעריץ אם תשאלו אותי".

"אכן פתיחה חלשה מצדו של המעריץ, נראה כי הוא הגיע לפה עם עודף ביטחון עצמי אחרי הקרב הקודם. הרי כולם יודעים שהפרק הזה התחיל לא משהו".

"מותחת ומסעירה? אתה צוחק עלי? אני לא יודע מה היה מביך יותר: אובי וואן אומר בטעות את שמה האמיתי של ליאה או חיילי הסער שקנו את הסיפור המצוץ מהאצבע שאובי וואן מכר להם. עלק 'אה, ליאה זו אמא שלה. סליחה, התבלבלתי'. באמת, רם המעריץ. אפילו ממך אני מצפה לסטנדרטים גבוהים יותר".

"הוווו בכל שנותיי כקריין פיקטיבי לא ראיתי שקט כזה מהקהל, רם המבקר הגיע היום חמוש!".

"אבל… הרגע שלהם לבד בו ליאה שואלת את אובי וואן אם הוא אבא שלה האמיתי. זו הייתה סצנה כל-כך טעונה…".

"… טעונה בבולשיט! התסריט הריח מעודף מאמץ. אין סיבה אמיתית שליאה תחשוב שאובי וואן הוא אבא שלה. פרק לפני היא אמרה שהוא מתאים להיות סבא שלה".

"השוונג של רם המבקר עדיין בעיצומו אבל המהלך האחרון שלו, וואלה היה לא משהו. בהחלט מתאים לאדם חסר רגשות כמוהו לא להביע רגש בסצנה שְבה ילדה מאומצת שואלת מישהו אם הוא אביה".

"כן רם הפרשן אתה צודק, ונראה שהקהל מסכים כי שריקות הבוז התחזקו שוב ורם המבקר מתחיל להיראות לחוץ…".

"אממ… אממ… אובי וואן… אובי וואן יכול היה להשתמש בכוח ולגרום לחיילי הסער להתעלם מהם! אך אפילו פעם אחת הוא לא השתמש ביכולת שהייתה מונעת מהם צרות!"

"הקהל שוב דרוך".

"אובי וואן התנתק מהכוח מאז מה שקרה לו עם אנאקין בנקמת הסית'".

"כן כן, שמעתי את התירוץ הזה. אבל כשהתסריט דורש ממנו להשתמש בכוח אז לפתע אין לו בעיה, הא? כשליאה נפלה מהגג בפרק הקודם לא היה לו קושי להשתמש בכוח כדי להציל אותה".

"זה אומר שהכוח עובד רק באינסטינקט, כאשר ליאה בסכנת חיים".

"וואו, בן-אדם – קבוצת חיילי סער שמכוונת עליהם רובים זו לא סכנת חיים מבחינתך? אני יודע שהם המחטיאים הגדולים בגלקסיה, אבל עדיין. אובי וואן וליאה השתטחו על הרצפה עם ידיים מאחורי הראש, אובי וואן עצָם את העיניים שלו וכבר היה מוכן למות. מה זו השטות הזו? ככה הוא מוותר? המפקדת של חיילי הסער התגלתה כחברת מחתרת וזו הסיבה היחידה שליאה והוא עדיין בחיים. כתיבה עצלנית שכזו לא ראיתי מאז הכתיבה העצלנית שהייתה בתחילת הפרק, והיא בטח שלא עושה חסד עם הדמות של אובי וואן".

"אוקי, אוקי, אוקי. קרציה. מודה. הפרק התחיל לא משהו. זה מה שרצית לשמוע? וואלה, אין סדרה או סרט של 'מלחמת הכוכבים' שכתובים היטב מאלף עד תו. זו סדרת ילדים, נראה לך שאני לא יודע את זה?".

"כן אבל גם כשכותבים לילדים צריך סטנדר…"

"אבל…"

"הוווו הנה זה מגיע".

"…כל הדקות האחרונות של הפרק שוות. כל. רגע! כל. פאקינג. רגע! עכשיו תגיד לי, תגייייד לי שההגעה המפתיעה של דארת' ויידר והקרב בין שני הג'דיי החזקים בגלקסיה הותירו אותך אדיש. כולנו חיכינו לרגע הזה לא רק ב-17 השנים מאז 'נקמת הסית' אלא ב-45 השנים מאז 'תקווה חדשה'! החלום הרטוב של כל מעריץ, בין אם של הטרילוגיה המקורית או הפריקוולים, מתגשם פה לנגד עינינו".

"…"

"אובי וואן ודארת' ויידר, פנים מול פנים, בקרב רווי באמוציות. אובי וואן הפעם בעמדת הנחיתות, בורח בעודו מוכה יגון וטראומה. כשדארת' ויידר רדף אחריו בחשיכה, אפשר היה לחוש את האימה דרך המסך. וזה כל מה שרציתי ואף מעבר לכך. כל זה ואנחנו רק בפרק השלישי, רם. אנחנו רק… בפרק… השלישי".

"זה כבר לא מספיק".

"לא, זה לא ייתכן…"

"חפש עמוק בתוך הרגשות שלך כי אתה יודע שזה נכון. לנפק על אוטומט את מה שהמעריצים רוצים לראות, צריך לבוא יד-ביד עם כתיבה טובה ותסריט שהוא הגיוני. הגיוני! זה לא מארוול פה. 'מלחמת הכוכבים', הרבה לפני דיסני פלוס, ידעה ללכת על הקו הדק הזה שבין סיפוק המעריצים ודרישות התסריט. רגעים כמו הקרב שראינו השבוע הגיעו במידה, וזה היופי בהם. הם היו נדירים. מיוחדים. אבל כשפאנסרביס אחד מחליף פאנסרביס אחר, מרוב פאנסרביס לא רואים יער. עלילה טובה צריכה להיות דבק שמחבר את הכל, כדי שהסדרות והסרטים יחזיקו מים לא רק בעוד שנים רבות אלא אפילו בשבוע הבא – כשתדעך ההתלהבות הקולקטיבית ממפגשי פסגה שכאלה".

"מוכרח… להתנגד…".

" אובי וואן לא צריך היה לשרוד את הדו-קרב. מטומטם כל מה שהלך שם. מעט אש ודארת' ויידר מוותר? ואף אחד מהם לא רואה את הדרויד הענק מגיע? צלפית אחת כנגד דארת' ויידר ושמונה חיילי סער זה כל מה שנדרש כדי להציל אותו? ברצינות? אני כן שמח שהקרב אירע רק בפרק השלישי משום שנראה כי יש לפחות עוד שיא או שניים לפנינו, שיא שהוא לא המפגש התמוה והכתוב-רע שקרה פה השבוע".

"אני… מוותר".

"ו… רם המעריץ על הרצפה. הקרב הזה נגמר!".

"כן, אבל נראה שרם המבקר בא להושיט לו יד. איזו אצילות, הלוואי והיינו רואים יותר אחווה שכזו בין מעריצים ומבקרים".

"בוא. הכל בסדר חבר יקר. יש שלושה פרקים לפנינו, וזה באמת היה קרב מוצלח. דארת' ויידר היה מפחיד מאוד…".

"הוא… הוא באמת היה מפחיד".

"ואני מתחיל לחבב את ליאה".

"רם המעריץ מנגב דמעה וצוחק".

"יש משהו חמוד בחוצפנית הקטנה הזו".

"ניצחת היום, באופן הוגן".

"לא. שנינו ניצחנו".

"צודק".

"אבל מה זה הטִמטום הזה שלאובי וואן יש אח?".


פרקים 1 ו-2

תגידו מה שתגידו על "נקמת הסית'" – ילדותי, דיאלוגים מזעזעים, עלילה חסרת היגיון – ב-17 השנים שחלפו מאז שיצא הסרט לאקרנים, לא היה רגע אחד בסאגת "מלחמת הכוכבים" שהתעלה, מבחינתי, על הדו-קרב בין אנאקין סקייווקר ובין חברו הקרוב / אחיו בדם / שותפו / מורו / יריבו המר / הפרטנר שלו לסריגה אובי וואן קנובי. זהו דו-קרב מלא יצרים, רגשי, גדול מהחיים, בין שתיים מהדמויות האייקוניות בעולם הקולנוע. טרילוגיית הפריקוולים, על שלל מגרעותיה (ואני נדיב, כן?) הכינה עצמה לאותן 11 דקות שבהן שני לוחמי הג'דיי מחליפים מהלומות ועושים פירואטים באוויר כשמסביבם לבה וברקע ג'ון וויליאמס מתפרע. כששואלים אותי מדוע אני אוהב את "מלחמת הכוכבים", זו הסיבה.

לכן כשהוכרזה סדרה בכיכובו של אובי וואן שתשיב למסך הן את יואן מקגרגור והן את היידן כריסטנסן כדי להמשיך את הסיפור שלהם, הייתי אמביוולנטי. כי מצד אחד, "אנ'לאמאמיןזהאוביוואןהולישיטאיזהכיף!", ומצד שני, מה בשם יודה נשאר לספר שאנחנו לא יודעים? דארת' ויידר עושה ברחבי הגלקסיה את מה שדארת' ויידר עושה, בעוד אובי וואן מתצפת מרחוק עם משקפת על ילד קטן שלא מכיר אותו וקונה לו צעצועים (באופן לא פדופילי, ככל הניתן).

גם יוצרי הסדרה הבינו שאין להם מרחב תמרון פה, לכן הם הלכו על נוסחה שכבר הוכיחה עצמה. ובאמת שאפו לדיסני ולוקאספילם שלא חשפו מראש את מהות הסדרה, כי מכל הניחושים שהיו לי, אובי וואן שומר על ילדה צעירה וחשובה שהיא גם חזקה בכוח (הנסיכה ליאה, בגילומה של ויויאן ליילה בלייר) – ויחדיו הם יוצאים להרפתקה מסוכנת בגלקסיה בזמן שגורמים עוינים רודפים אחריהם – היה בתחתית סולם הניחושים שלי (טוב, בעצם מקום שני אחרי "הבסיסט של הרד הוט צ'ילי פפרס בתפקיד נבל"). לא כי הניחוש מופרך, אלא כי מדובר (בערך) בתיאור של "המנדלוריאן" (נוח על משכבך בשלום "המנדלורי", היית הגיוני תחבירית מדי כשם לסדרה הזאת עבורנו).

אך קיימת סיבה מדוע בהוליווד, בספרות ובתעשיית המשחקים ממשיכים למחזר את הרעיון; ככה פשוט, ככה יעיל. והנה, למרות דין וחנן, ולמרות כל שאר הדוגמאות שאתם יכולים לשלוף – מצאתי את עצמי מושקע בהרפתקאות אובי וואן וליאה אורגנה בת העשר. המפגש הזה אפילו לא מופרך מדי: אם חושבים על זה לעומק, באמת שלא קיבלנו הסבר מדוע ליאה בתחילת "תקווה חדשה" מכירה את אובי וואן היטב וסומכת עליו שיציל אותה. עכשיו אנחנו יודעים למה: כי הוא כבר עשה את זה בעבר.

ובתכלס, זה משנה מה אובי וואן עושה? אני מוכן לראות את יואן מקגרגור מכבס גרביים במשך 90 שעות, אז מיני סדרה של שש שעות שבה הוא חוזר לאחד מתפקידיו האיקוניים? נפלא. מקגרגור מחליק בטבעיות לנעליו של אובי וואן, כאילו את קריאת הקאט האחרונה של "נקמת הסית'" הוא שמע רק לפני שבוע. מקרגור הוא אובי וואן כפי שאובי וואן הוא מקרגור, ויסלח לי אלק גינס. ניכר שהוא לא בא לפדות צ'ק וללכת (כמו שחקנים אחרים ביקום "מלחמת הכוכבים": מהריסון פורד ועד, הממ, אלק גינס). כל מבט, כל מחווה, כל משפט שיוצא לו מהפה – כולם מחושבים ומלאים באמוציות באופן שאותו רק שחקן שבאמת אוהב את הדמות שלו מסוגל ליצור. הסדרה היא המופע של אובי וואן והיא שווה כל רגע מהבחינה הזו.

כעזר כנגדו, כאמור, הביאו את ליאה הקטנה. כפיצוי על חנן (חמוד ככל שיהיה, הרבה הוא לא מדבר), ליאה הקטנה היא פטפטנית שחבל על הזמן. ואני מתכוון לכך מילולית: חבל על כל זמן שאנחנו שומעים אותה מדברת. השחקנית מקסימה, כריזמטית, קורנת, מוכשרת לחלוטין והיא נראית כמו קארי פישר בקטן, אבל תכונות האופי שנתנו לה גרמו לי לרצות להיות אל-הורי.

ובתור דמות הו-כה-חכמה לגילה, ליאה עושה שטויות מסַכּנות חיים, ועוד אחר כך מחלקת עצות שהיא בעצמה התעלמה מהן דקות קודם לכן – לאחר המנוסה שלה מאובי וואן היא מעיזה ללמד אותו שאם מישהו מציע עזרה, צריך לקבל אותה. שתפו שכולם יראו את הצביעות.

ייתכן פשוט שליאה צפתה ב"תקווה חדשה" וידעה שהיא יכולה לסכן את החיים שלה ושל אובי וואן כי שניהם ממילא יהיו בסדר. וכן, כצפוי, עיקר הבעיה עם "אובי וואן קנובי" היא שאנחנו הצופים יודעים שלא משנה כמה פעמים ליאה תיפול מהגג או תיחטף, היא והג'דיי שאוהב לגעת בשפם שלו יסיימו את פרק 6 כשהם באותה נקודה שבה התחילו (אלא אם נקבל איזה טוויסט עם שיבוטים או שטויות במולטיוורס בסוף או משהו). לכן ריבה סוונדר פה כדי לתבל את העניינים, דמות שנשלחה לצוד את אובי וואן בחסות האימפריה אך נראה שיש לה עניין אישי איתו. השאלה היא איזה עניין.

סתם נו, זו סדרה של "מלחמת הכוכבים" והתשובה ברורה: ריבה היא אחת מהפאדוונים שאנו רואים בתחילת הפרק הראשון (ספציפית, זו שמופיעה בשוט הראשון), אותם פאדוונים שאנאקין אמור להרוג דקות לאחר מכן – אלא שאותה הוא שמר בחיים, ככל הנראה. זו הסיבה שריבה מודעת לאחד הסודות השמורים בגלקסיה: אנאקין סקייווקר ודארת' ויידר הם היינו הך, והאובססיה שלה לאובי וואן היא האובססיה של אנאקין שעברה אליה.

רק חבל שלדמות שלה יש יותר מזל משכל, משום שהתכנית שהגתה – לחטוף את ליאה – לא אמורה הייתה לעבוד. מנין לה שבייל אורגנה לא ישלח שכירי חרב או צבא במְקום אובי וואן? הרי אין לה, לכאורה, מושג שליאה היא יותר מסתם נסיכה, ושמבצע ההצלה צריך להתבצע בשושו.

אבל בכתיבה העצלנית היא לא אשמה, והשחקנית שלה, מוזס אינגרם, יודעת לעשות פרקור ופעלולים לא רע בכלל, יש לה נוכחות מאיימת וכשהיא שולפת את חרב האור האדומה שלה, לא יכולתי שלא לדאוג לשלומם של הגיבורים שלנו. כשהיא על המסך, היא מצליחה להשכיח, לרגע, שאובי וואן וליאה ישרדו כל מפגש איתה.

למרות הבעיות שהסדרה הגיעה איתן כחלק מעסקת החבילה (בתור היותה סדרת פריקוול), נהניתי משני פרקי הפתיחה–  ולא רק כי אני מעריץ גדול של "מלחמת הכוכבים" ומעריץ גדול יותר של אובי וואן. "אובי וואן קנובי" נראית ומתנהגת כמו חלק טבעי בפאזל של הסרטים המרכזיים, וערכי ההפקה משקפים זאת; הסדרה נראית מדהים, פס הקול שלה "קולנועי" (ותודה לג'ון וויליאמס) והקרדיטים דומים לסגנון הקרדיטים שבסרטים.

עוד יתרון הוא שאחרי שבילינו בטטואין זמן רב מדי, נראה ש"אובי וואן" לא מתכננת לבקר בכוכב החול המעפן הרבה. הטיול של אובי וואן וליאה בגלקסיה הוא שילוב נהדר של נוסטלגיה וערך מוסף – אנחנו זוכים להכיר מקרוב את הלך הרוח בשנות האימפריה הראשונות, לשם שינוי במקומות מרכזיים כמו אלדרן (איזה כוכב נחמד, כמה חבל אם… יקרה לו משהו), כוכב צ'יינה טאון וגם, לפי הסוף של פרק 2, כוכבים מעניינים נוספים ממתינים לנו בהמשך.

וכן, אני אפילו במתח ורוצה לדעת מה יהיה התפקיד של דארת' ויידר בהמשך, ואני חוזה את עצמי צועק כמו ילד כשאובי וואן ישתמש בהמשך בלייט סייבר שלו (אבל אובי: אם אתה לא רוצה שידעו שאתה ג'דיי, אולי תסתיר אותה?). עם שחקנים טובים ודינמיקה מקסימה ביניהם, סצנות אקשן נהדרות, אפקטים מרהיבים ותחושה כללית של "כיף" כפי ש"מלחמת הכוכבים" אמורה להיות – מדובר בהתחלה טובה, הגם שלא מושלמת, לסדרה שעוסקת בדמות האהובה עליי בפרנצ'ייז. אומנם לא ביקשתי אותה, אבל אני שמח שהיא פה.