ביקורת: אבדון

ייתכן מאוד שכבר שמעתם את הסיפור ש"אבדון" מספר. אבל הוא מספר אותו כל כך יפה

האיש האחרון בכדור הארץ ישב לבדו בחדר. זה היה, יש לציין, חדר מאוד יפה. נעים, נקי, מעוצב ‏במינימליזם מוקפד, ועם קירות זכוכית גדולים שדרכם נשקף נוף מהמם של עננים. לפתע נשמעה ‏נקישה בדלת. זה לא היה מפתיע במיוחד, זאת היתה בסך הכל אשתו של האיש האחרון בכדור ‏הארץ. אחרי שיחה נעימה, כוס קפה ונשיקה, האיש האחרון בכדור הארץ יצא אל המרפסת, שם ‏חיכה לו ההליקופטר-רחפת-בועה שלו, שהיה, יש לציין, אחד מכלי הרכב המגניבים ביותר שנוצרו ‏אי פעם כולל דלוריאנים. הוא המריא ויצא כבכל יום לעבודתו בתיקון מל"טים.‏

לאנשים-אחרונים-בכדור-הארץ מסוימים יש יותר מזל מלאחרים.‏

האיש האחרון בעולם הוא ג'ק הארפר, הלא הוא טום קרוז כי לדמויות שטום קרוז מגלם תמיד ‏קוראים ג'ק הארפר (או לפחות ככה נדמה). כדור הארץ נחרב במהלך מלחמה עם חייזרים, ‏ושארית האנושות עברה לתחנת חלל עצומה המקיפה את כדור הארץ, ומתכננת לנטוש את ‏החורבה ולעבור לטיטאן, הירח של שבתאי. הם רק צריכים לארוז כמה דברים, כמו את כל המים ‏בפלנטה, ולשם כך יצרו מכונות ענק. וכדורים מעופפים חמושים כדי שיגנו על מכונות הענק. והציבו ‏שם את התיקונצ'יק ג'ק הארפר כדי שיתקן את הכדורים המעופפים המגנים על מכונות הענק ‏כשהם מתקלקלים.‏

לא ברור בדיוק איזו מין אפוקליפסה זאת היתה בדיוק, שאיכשהו איחדה את הבניינים מעשה ידי ‏אדם עם הנוף מסביב, העלתה את פני הקרקע במאות מטרים בנקודות מסוימות, והורידה אותה ‏באחרות – אבל בכל מקרה, זה יצר נוף מוזר, תכלכל, שומם אבל יפהפה, שבו פרטים מוכרים ‏מהעולם של היום בולטים פתאום כאילו הועברו לעולם חייזרי.‏

הדבר הראשון שבו תבחינו בנוגע ל"אבדון" הוא שזה סרט נורא יפה, שלא נראה כמו שום סרט מדע ‏בדיוני שראיתם. הדבר השני שבו תבחינו הוא שבעצם הסרט הזה נראה בדיוק, אבל בדיוק כמו ‏המון סרטי מדע בדיוני שכבר ראיתם. מבחינת העלילה, הסרט הזה הוא מעין סיכום של כמה ‏מסרטי המדע הבדיוני הבולטים של העשורים האחרונים. מהרגע הראשון הסרט מזכיר מאוד את ‏‏"וול-‏E‏", עם טום קרוז בתפקיד הרובוט הקטן, עוד לפני שהוא מתחיל לתקן את הכדורים הלבנים ‏המרחפים שדי מזכירים בעיצובם את איב מהסרט ההוא. סצינת הפתיחה כל כך מזכירה את "זכרון ‏גורלי" (שניהם) שלרגע נדמה שמדובר ברימייק נוסף. בהמשך מצטרפים עוד כמה סרטים, ‏שהעלילה של הסרט כל כך מזכירה אותם שאני אפילו לא יכול לומר כאן את שמותיהם, מחמת ‏הספוילר.‏

יש הפתעות בעלילת "אבדון", אבל אם כבר ראיתם את הסרטים שהסרט שואב מהם, הממ, ‏‏"השראה" נקרא לזה, או פשוט יש לכם ניסיון במוסכמות מד"ביות – ההפתעות האלה לא יפתיעו ‏אתכם. תוכלו לנחש מראש לאן העלילה הולכת, או, יותר גרוע, כבר ניחשתם. אם לא לפי תקציר ‏העלילה, אז לפי הטריילר, שמספיילר חלק מהסודות של הסרט. ואם לא הטריילר, אז הדקות ‏הראשונות של הסרט בוודאי יספיקו כדי שתנחשו מה הולך לקרות.‏

ברוב המקרים, אין דבר עלוב יותר מסרטים שחושבים שהם מפתיעים אותך בעוד אתה יושב ‏בכסא, מגלגל עיניים וסופר לאחור את השניות עד התגלית המהממת שראית מגיעה מקילומטר. ‏אבל כל קלישאה היתה פעם מקורית, וכל מהלך עלילה נדוש סופר פעם בפעם הראשונה. ואם ‏תצליחו להפסיק לקטלג מתוך איזה סרט ידוע לקוח כל מהלך עלילתי, ולצפות בסרט כאילו זו ‏הפעם הראשונה שלכם – או אם זו, באמת, הפעם הראשונה שלכם – תגלו ש"אבדון" הוא ביצוע ‏ממש מוצלח של אותן מוסכמות מד"ביות. הוא לא ממהר; הוא לוקח את הזמן בגילוי העולם, בחצי ‏ראשון מינימליסטי ביותר מבחינת מספר השחקנים המשתתפים בו. הוא יוצר אווירה וגעגוע לעולם ‏שהיה. וכשמגיע האקשן – זה אחלה אקשן. זה יכול להיות שער כניסה מצוין לעולם של יצירות ה‏מד"ב האינטליגניטות קצת יותר מ"רובוטריקים". ‏

הסרט הוא גם, לא יודע אם הזכרתי את זה כבר, מאוד יפה. הבמאי, ג'וזף קוסינסקי, יצר גם את ‏‏"טרון: המורשת", עוד סרט שתכונתו העיקרית היתה יופי חיצוני, והוא עובד כאן עם קלאודיו ‏מירנדה, הצלם של "חיי פיי". ובניגוד בולט לשני הסרטים שהוזכרו כאן, שהורכבו בעיקר מאנימציה ‏ממוחשבת, "אבדון" הולך על הגישה שבמחשב עושים רק את מה שלגמרי חייבים, ועדיף תמיד ‏לבנות דברים פיזית. מלבד ספינת-הבועה שאני רוצה ואני אקנה ברגע שתצא לשוק, הוא כולל לא ‏אחת אלא שתיים מהדירות היפהפיות ביותר שאליהן אני רוצה לצאת לאיזה סוף שבוע-שניים-‏חמישה בהזדמנות הראשונה. ובקשר לטום קרוז, הוא טום קרוז, לטום ולרע. אני אישית דווקא ‏מחבב את הדמות הקולנועית הקבועה שלו, אבל אני מודה שהיה יכול להיות נחמד אם הוא היה ‏משנה אותה קצת מדי פעם.‏

‏"אבדון" הוא אולי לא ממש חכם כפי שהוא רוצה להיות, והוא הולך בדרך מוכרת, אבל זאת דרך כל ‏כך יפה שאין סיבה שלא ללכת בה שוב. ‏