ביקורת: One Cut of the Dead (מתים בחתיכה אחת)

נמאס לכם מסרטי זומבים? נשבר לכם מסרטים בטייק אחד? חלאס עם סרטי מטא? אז למרבה הפלא - זה בדיוק הסרט בשבילכם.
שם בתרגום חופשי
מתים בחתיכה אחת
שם לועזי
Kamera o Tomeru na!

בכל סרט אחר, "סרט שמבוצע בקאט אחד על מתקפת זומבים" היה העיקר. "בואו לראות קאט רציף של אפקטים שיגרמו לכם להגיד "איך הם עשו את זה??"" היה זועק הפרסום, והדיבור סביבו היה של סינפילים שמשווים אותו בין "בירדמן" וחבריו האחרים. אבל "וואן קאט מהמתים" (או, אם נצמדים לשם המקורי שלו "אל תפסיקו לצלם!") הוא הרבה יותר מקאט אחד רציף. הקאט הרציף הוא קצה הקרחון לקומדיה מגניבה, מרגשת, וחכמה ש.. טוב, בוא נעצור רגע. לא כי לא מגיעים לסרט שבחים, אלא כי הוא מסוג הסרטים הספויילריים ש"אל תדעו עליו כלום! תופתעו עם כולם! אפילו אל תקראו עד סוף הכותרת! ספויילר!!!". המבנה שלו מפתיע, מרענן ומגניב בצורה כזו שלכאורה ידיעה מראש של מה שקורה תשבש אותו.

בפועל, ראיתי אותו אחרי שספיילרו לי חלק משמעותי ממנו (כי ככה הטריילר קצת בנוי) וממש נהניתי. אולי אפילו יותר מאשר אם הייתי מגיע ללא ידיעה מוקדמת. אם אתם בכל זאת קפדנים בנושא, להלן תמצית הביקורת: הסרט הוא על "צוות צילום + זומבים" ונו, לא הייתי טורח לכתוב לכם ביקורת על סרט יפני משנה שעברה שלא מוקרן מסחרית רק בשביל לכתוב על כמה שהוא גרוע. ואם תטענו, "בסדר, אתה כותב את הביקורת כדי שאנשים יבואו לראות אותו בדאבל פיצ'ר זומבים של עין הדג שמתרחש ביום חמישי שבוע הבא", אני אגיד – "כן, אבל למה לדעתכם הסרט הזה שם מלכתחילה אם לא בגלל שחשבנו שזה סרט ששווה את הזמן שלכם?". לכל מי שכן רוצה לקרוא עוד קצת – זהירות, ספויילרים כלליים על מבנה הסרט (ספציפית – משהו שקורה בחצי הסרט) בהמשך הביקורת.

"אל תפסיקו לצלם!" עושה שני דברים שהם מעצבנים באופן עקרוני, אבל הוא בכל זאת מצליח לבצע אותם בצורה מוצלחת – קודם כל, הוא סרט זומבים. בדקתי שוב ביומן וכן, אנחנו עכשיו בסוף העשור השני של שנות האלפיים, אז אין מצב שאנחנו צריכים עוד סרט זומבים. לא משנה מה הקונספט, מה הרעיון ומה אתם חושבים לעצמכם – זה לא מצחיק, זה לא מעניין, זה לא מקורי. תעזבו אותנו. ראינו את זה כבר בעשרות גרסאות וסרטים, מיצינו ברמה שאפילו שם כמו "רבנים נגד זומבים" כבר מייאש אותי.

אבל כמו כל המפלצות בז'אנר עצמו, נראה שהוא תמיד קם לתחייה. בין הטריילר לסרט החדש של ג'ים ג'רמוש, לעובדה שיש זומבילנד 2 (עם הקאסט המקורי, שזה די מטורף בהתחשב בכמה שהקאסט ההוא התפתח מבחינה מקצועית) ולתסריט של "רבנים נגד זומבים" שהתחלתי לעבוד עליו בזה הרגע – נראה שבכל זאת יש משהו בז'אנר שנחמד לחזור אליו אחרי שהתעלמנו ממנו כמה שנים. "אל תפסיקו" אפילו מגדיל לעשות כשהוא לא סתם "חזרה נחמדה לאזורי ז'אנר הזומבים איזה כיף" – הוא גם באמת לא דומה לאף סרט זומבים אחר.

כי הנה מבנה הסרט (לטהרני ספויילר שעדיין איתנו – ספויילר בפסקה הקרובה ואחרי זה שאר הביקורת חוזרת להיות נטולת ספויילרים): סרט שהוא בעצם קאט אחד ארוך של כארבעים דקות שבו זומבים מתקיפים צוות צילום שבדיוק מצלם סרט על זומבים – ואז הסרט הזה נגמר ואנחנו מקבלים את הסיפור מאחורי הקאט הארוך – כלומר, את הסיפור על הצוות שמצלם את הסרט זומבים על הצוות שמצלם סרט זומבים, והסרט חושף אותנו לכל הדברים שקרו מאחורי הקלעים והשפיעו על התוצאה שראינו אך לפני רגע. וזה נפלא.

כאן אנחנו מגיעים לדבר השני שאמור להיות מעצבן בסרט וזה שהוא (סוג של) סרט מטא. אם סרטי זומבים היו טרנד שנמאס אבל אחרי חמש שנים אפשר לנסות שוב, סרטי מטא הם ז'אנר שאנחנו ממש בשיא שיאו של ה"תעזבו אותי, לצחוק על משהו ואז לבצע אותו בכל מקרה זה לא חמוד, זה מעצבן". אבל יש מטא ויש מטא, ו"אל תפסיקו" הוא לא מתחכם כמרבית סרטי המטא אלא חכם – וכאן טמון כל ההבדל.

המבנה הייחודי של הסרט יכול לתסכל קצת את הצופים שישבו ויראו סרט זומבי מוזר עם נגיעות יפניות ויחשבו "וואו מדהים שוב זומבים לא ראיתי זומבים בחיים שלי בחיי למה אני פה למה כל התשבחות שהסרט קיבל" ומקווים שמישהו יאכל לכם את הראש ויגאל אתכם מייסוריכם – ולהם אני יכול להגיד: חכו. אני יודע, זאת המקבילה של "חכו לפרק 7, אז הסדרה מתחילה להתרומם", אבל מדובר באיזה ארבעים דקות (שזה די הרבה, ובכל זאת) וזה באמת שווה את המאמץ. אולי לאנשים מסוימים זה יהיה קצת "מאוחר מדי", אבל לי אישית הטריק שהסרט מציע עבד לחלוטין.

אם אתם אוהבים מקוריות, טירוף, כיף, הומור וחדשנות – כדאי לכם לראות את "מתים בחתיכה אחת" (השם שניתן בתגובות על ידי פלוני). הסייג היחיד שיש לי לגביו זה שהסרט הוא מאוד מאוד יפני. מבחינתי מדובר בהמלצה – הטירוף היפני שמוביל סרטים כמו "באטמן נינג'ה" או "למה שלא תשחק בגיהנום?" הוא מתכון למקוריות שמבטיחה שלא ראיתם משהו כזה בקולנוע. ב"אל תפסיקו לצלם", הקיצוניות לא נלקחת לכיוון של "נזרוק הכל על המסך ונראה מה נדבק" אלא יותר לקומדיית אינדי חמודה שכזאת. המקוריות היא בעיקר ברמת הקונספט, הבנייה וההפתעות הקטנות שבדרך, בעודו נשאר בסך הכל סרט על אנשים ולא סרט סרט "מה לעזאזל" קיצוני על דברים כמו אנשים שמבשלים חביתה בידיים, גורילות שמתחילות עם באטמן, אומני לחימה עם ראש של צפרדע, אנשים שהופכים לבננות, חייזר שמאיים להשמיד את כדור הארץ הולך ללמד כיתה טיפולית, ראשים כרותים שנושכים ישבנים של נערות ועוד הרבה יותר מדי דוגמאות.

בקיצור, "אל תפסיקו לצלם" מצליח לעשות את הבלתי ייאמן – ליצור סרט זומבים שמרגיש מקורי להפליא וסרט מטא שהוא חכם ומעניין. אבל זה ההישג הקטן ביותר של הסרט – הגדולה שלו היא לא במסגרת הז'אנרית שלו אלא בסיפור האנושי שהוא מספר ובכך שהוא מצליח לגרום שיהיה לך אכפת מהדמויות שלו. אפילו אם אתם צריכים לחכות לפרק 7 עד שזה יקרה.