ביקורת: קדימה

'קדימה' מציג סיפור נוגע ללב על צמד אחים ועולם טיפשי, עצל וחסר הגיון.

עתידות: בסוף השנה, בלי קשר לשאלה האם "נשמה" יהיה באמת יצירת מופת או לא, "קדימה" יהיה הסרט שאנשים יתקשו להיזכר בו. "מה? היה לפיקסאר עוד סרט? אה, נכון, המשהו הזה עם האלפים. איך קראו לזה? הלאה? יאללה?". 

לא שיש בעיה עם הסרט או משהו. "קדימה" הוא סרט פיקסאר של התקופה המאוחרת בכל רמ"ח איבריו, שזה אומר בידור מובטח לכל המשפחה, סצנות מרגשות בסוף, אנימציה ברמה גבוהה, כמה החלטות ראויות לציון וכמה החלטות שלא. אבל זה לא מהסרטים שהפכו את פיקסאר לשם דבר שהם, והדברים שעובדים בו רק כמעט עובדים במקום עובדים בכל הכוח. 

הרעיון הבסיסי הוא כזה: דיסני הבינו שעדיין לא היה להם סרט על זוג אחים והקשר הקסום של אחים שכאלה, אז הם ביקשו מפיקסאר ליצור אחד. מכיוון שפיקסאר עוד לא למדו לעשות סרט בלי לדחוף בו: א. תסביך אב ו-ב. הערות מטא על מצב האולפן, יצא סרט על מקום שהיה מלא בקסם אבל עכשיו הקסם בו מת, שבו שני אחים שאביהם הביולוגי מת מנסים להחזיר אותו לתחייה בזכות אותו הקסם כדי לבלות יום אחד אחרון איתו. אני מקווה מאוד שבפגישה עם הפסיכולוג של היוצרים הם פשוט הגישו לו את התסריט כדי לחסוך לכולם זמן. אבל בואו נישאר באזור הביקורת ונתרחק מאזור ניתוח ה"פיקסאר מבינים לפתע שכל מה שהם עשו לאורך השנים היה ניסיון להחיות את היחסים עם אבא שלהם דרך הסרטים שלהם".

אם המשפט הקצר של תיאור העלילה נשמע קצת סתום ויכול ללכת לכל כיוון, זה נכון. גיבורי הסרט יכולים להיות, בעצם, בני אדם, דגים, צעצועים, חמוסים מהחלל או כל דבר כזה או אחר. הוחלט, בלי סיבה טובה כל כך, שהעולם יהיה מושפע מעולם המפלצות של מבוכים ודרקונים ומג'יק – אלפים, קנטאורים, פיות, מנטיקורים שבעבר ידעו לעוף ולעשות קסמים והיום נראים בדיוק כמונו: עובדים במסעדות מזון מהיר ו"עבדים" לטכנולוגיה. 

אחרי שלל עולמות שהרגישו כאילו פיקסאר ממש רצו לחקור אותם, תחושת ה"אוקיי, אני מניח" מורגשת קשות בעולם החדש שלהם. אי אפשר להגיד שעניין המבוכים ודרקונים הוא לחלוטין ריק מתוכן כי הסרט מתייחס אליו (אחד מהאחים הוא שחקן מג'יק ומבוכים ודרקונים, רק בלי להגיד את המילים "מג'יק" ו"מבוכים ודרקונים"), אבל הוא באמת מרגיש מאוד שולי. נראה שהעולם הוא בהשראת מפלצות ממבוכים ודרקונים בעיקר כי פיקסאר ניסו לחשוב על עולם כלשהו שבו הם לא היו עדיין ומישהו זרק את הרעיון. זה לא רע וגם ביום עצל פיקסאר מצליחים לחשוב על רעיונות מגניבים, אבל בניית העולם והאינטראקציה של הדמויות הראשיות עם אנשים מבחוץ הרגישו קצת רופפות ומגושמות. במקום הברקות של עולמות כמו "צעצוע של סיפור", "מפלצות בע"מ" או "הקול בראש" (שהם לא תמיד הגיוניים ועדיף לא לחשוב עליהם יותר מדי לעומק, אבל כן הייתה תחושה שהושקעה בהם מחשבה), העולם ב"קדימה" הוא פשוט בדיוק בדיוק כמו העולם שלנו, עם מכוניות, וטלפונים, ותחנות דלק, אבל עם מפלצות מיתולוגיות – גם כשזה ממש לא הגיוני בשום צורה ודרך. 

מזל, אם כך, שצמד הדמויות הראשיות מצליחות לסחוב את הסרט על הגב שלהן. אם נרחיב על האספקט העלילתי ולא על העולם אז הנה העניין: איאן (טום הולנד) הוא גיבור הסרט, הנער הצעיר והביישן שבדיוק חוגג יום הולדת 16. בארלי (כריס פראט) הוא אחיו הגדול והבטלן שאובססיבי לעולם הקסם הנשכח. צמד האחים מקבל מאמא שלהם מתנה: מטה קסמים, כמו של פעם, וכישוף שיכול להחזיר את אבא שלהם ליום אחד – משקיעה אחת ועד הבאה. אבל מכיוון שהקסם בעולם מת, זה לא בדיוק מצליח ובמקום אבא, יש פלג גוף תחתון של אבא. מכיוון שקשה לדבר כשאתה מכנסיים, הדינמיקה העיקרית היא בין שני האחים. למשך רגעים ארוכים מאוד היא צפויה, אבל היא אף פעם לא מעיקה או קיטשית מדי והיא לרוב מצליחה להיות חיננית ומצחיקה גם כשהיא צפויה. מעבר לעובדה שיש משהו מרענן בסרט על צמד אחים בנים, תורמת לכך עבודת הקול הטובה בצורה מפתיעה של הולנד ופראט. מהולנד זה לא כזה מפתיע, אבל על פראט די ויתרתי בשנים האחרונות מחוץ לסרטי לגו, ומסתבר שהכלל הוא לאו דווקא סרטי לגו, אלא פשוט עבודות דיבוב. נראה שהבן אדם מצליח להוציא מעצמו יותר כשרואים ממנו פחות. 

אם הסרט היה מתמקד בהם, כנראה שהייתי מתרגש ונלהב ממנו יותר. אבל הסרט עושה מאמץ מאוד ניכר להציג לנו את העולם מעבר לדמויות הראשיות ולהכיר לנו שלל דמויות משנה, כשהבעיה היא שאף אחת מהן לא ממש מפותחת או מעניינת. האמא של הנערים, למשל, זוכה לשדרוג מתפקיד האמא המוכר ויוצאת לאיזו הרפתקה להציל את הילדים שלה, אבל היא תמיד מרגישה כמו הערת שוליים בסרט, כזו שאפשר להוציא ושום דבר לא באמת ייפגם. זה בולט בעיקר בסוף הסרט שבו היא נדחקת כל כך לשוליים  שאם הסרט היה עליה, כנראה שהיו קוראים לו "הצידה". 

בסופו של דבר, "קדימה" הוא פשוט "עוד" סרט של פיקסאר, אבל מכיוון שלרוב המוחלט של האנשים "עוד" סרט של פיקסאר שווה בהרבה מסרטים של אנשים אחרים, לא נראה לי שזה בעיה גדולה מדי. בהתחשב בעובדה שראינו בשנים האחרונות גם כמה פאשלות חריגות, הסרט בהחלט רחוק מלהיות פאדיחה שהאולפן ינסה לגרום לנו לשכוח ממנה. הוא פשוט רחוק מלהיות גם סרט שאשכרה נצליח להיזכר בו בכוחות עצמנו.