וואלה?! "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" זכה באופיר

בפעם הראשונה בזכרון האנושי, רצף של הפתעות בפרסי אופיר. "משאבי אנוש" של ערן ריקליס יישלח לאוסקר

גם השנה לא היתה לי שום כוונה לצפות בטקס פרסי אופיר (אומרים שהיה מחפיר. מה, באמת? איזו הפתעה). היה לי גם תירוץ מצוין, בכלל הייתי בסרט ("תמרה דרו", בסדר). על הזוכים שמעתי רק כשחזרתי – והופתעתי. ועוד יותר הופתעתי מכך שהופתעתי. הזוכים בפרסי אופיר כמעט תמיד ברורים מראש; לא ידעתי שהפרס הזה בכלל יכול להפתיע.

לפי כל הסימנים המוקדמים, "הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן היה אמור לזכות. בין השאר, מה שהפך אותו לזוכה הברור מראש היתה העובדה שהוא קיבל את מרבית המועמדויות – 12, כמעט מועמדות בכל קטגוריה אפשרית. אבל לא רק ש"הדקדוק" לא זכה בפרס הגדול – הוא לא זכה בכלום. אפילו לא פרס אחד. וואו, בטח היה ממש לא כיף להיות ניר ברגמן היום.

מי שכן זכה היה "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של ערן ריקליס, והוא ייצג את ישראל באוסקר, בתקווה (קלושה?) למועמדות רביעית ברציפות בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. כל זה, בהנחה שהוא יופץ בזמן. בזמן, כלומר, בערך עכשיו. "משאבי אנוש" היה אמור לצאת לאקרנים ב-7/10, אבל תקנון האוסקר האמריקאי מחייב שהסרטים המועמדים יוצגו במדינת המקור שלהם במשך לפחות שבוע, לפני ה-1 באוקטובר. אנחנו נמצאים בדיוק שבוע לפני סוף החודש, ולכן "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" חייב לצאת לאקרנים מחר, או להפסיד את הכרטיס לאוסקר. וזה לא שיש הרבה מקום באולמות מחר: שמונה סרטים שונים (כולל "הדקדוק הפנימי") יוצאים לאקרנים באותו יום – ככה זה בדרך כלל לקראת סוכות. לוחות ההקרנה, כמובן, כבר נקבעו ונשלחו לעתונים. אני בטוח שתימצא דרך להשחיל את "משאבי אנוש" איפשהו, אבל בהצלחה עם זה. בטח יהיה הרבה בלגן מחר.

אגב, אין לי שום דעה בנושא האם הזכיה הזאת מוצדקת, כי עוד לא ראיתי את "משאבי אנוש". גם לפי עיתוי יציאת הסרט, והקרנות העיתונאים, "הדקדוק הפנימי" היה אמור לזכות. "הדקדוק" ראיתי, והוא סרט טוב אבל בעייתי, שבאוסקר לא נראה לי שהיה לו סיכוי של ממש. אני מקווה ש"משאבי אנוש" מתאים יותר – אבל אם מה שהיה בראש של האקדמיה הישראלית זה אוסקר, היו כנראה פשוט צריכים לשלוח לשם את "פעם הייתי".

רשימת הזוכים המלאה:

הסרט העלילתי הטוב ביותר: "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

הבמאי הטוב ביותר: ערן ריקליס, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

(לא ברגמן, וגם לא פרס ניחומים לדובר קוסאשווילי. ריקליס הוא במאי ותיק, אבל זה האופיר הראשון שלו).

השחקן הראשי הטוב ביותר: אדיר מילר, "פעם הייתי"

(טוב, לפחות משהו היה צריך להיות צפוי).

השחקנית הטובה ביותר: מיה דגן, "פעם הייתי"

שחקן המשנה הטוב ביותר: מיכאל מושונוב, "מבול"

שחקנית המשנה הטובה ביותר: רוזינה קמבוס, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

סרט התעודה הטוב ביותר: "חיים יקרים"

(גם זאת קצת הפתעה. "שתיקת הארכיונים" נחשב למוביל, וכבר חזו לו עתיד גדול גם בקטגורית הסרט התעודי באוסקר. להבדיל מקטגורית הסרט הזר, העובדה שהוא לא זכה כאן לא אמורה להפריע לו. בכל מקרה, שני הסרטים התיעודיים – "חיים יקרים" ו"שתיקת הארכיונים" נחשבים למשובחים ביותר).

התסריט הטוב ביותר: נח סטולמן, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

הצילום הטוב ביותר: אמנון סלומון, "התגנבות יחידים"

(אני עדיין כועס על זה שלא "קירות" ולא "פובידיליה" קיבלו מועמדות בקטגוריה הזאת)

עריכה: "המדריך למהפכה"

(פרס ייצוגי לסרט הספק תעודי, שהתחרה דווקא בקטגורית הסרט העלילתי).

עיצוב אמנותי: "זוהי סדום"

עיצוב תלבושות: "זוהי סדום"

(נראה שהאקדמיה הישראלית נופלת כאן בדיוק כמו שהאקדמיה האמריקאית נופלת כל הזמן: הסרט עם התפאורה והתלבושות הכי בולטים – כלומר, הסרט הכי "תקופתי" – תמיד יזכה בקטגוריות האלה. אפילו אם הוא בכלל קומדיה. אני לא מבין בבגדים ולא בתפאורות, אבל לא חוכמה להתבלט כשאתה עושה סרט שמתרחש לפני הספירה).

פסקול מוזיקלי: אבי בללי, "המדריך למהפכה"

עיצוב הפסקול (זה כמו "מיקס סאונד"?): "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש".

פרס על מפעל חיים: זאב רווח

(זאת לא התשובה ההומוריסטית שבסוף, זה באמת קרה).