היי, תראו מה זה: שנה שנייה ברצף שאחד המועמדים המובילים לפרס הסרט העלילתי הוא לא רק סרט שכבר יצא, אלא הוא סרט שיצא ממש מזמן. ואחרי ש"האופה מברלין" זכה בשנה שעברה, אפילו לא נמנע ש"הבלתי רשמיים", מה עם כל ה-14 מועמדויות שלו, יזכה בפרס האופיר. עזבו את זה – חוץ מ"הבלתי רשמיים" יש עוד 2 (!) סרטים מועמדים בפרס הסרט הטוב ביותר שכבר יצאו לאקרנים, והייתם יכולים לראות. בכלליות, מתוך 13 הסרטים העלילתיים שקיבלו מועמדויות בקטגוריות כלשהן, 7 מתוכם כבר הוקרנו בקולנוע. כלומר, שאיכשהו, למרות שהאקדמיה טירפדה כל חוק שאמור היה להכריח את הסרטים להקרין לפני המועמדויות, נראה שקורה איזה תהליך טבעי שדוחף סרטים שכבר הוקרנו לקהל הרחב, ועל זה יש להגיד – נפלא.
לכן ברור מאליו שהסרט שהכי צמוד ל"הבלתי רשמיים" זה דווקא הסרט שעוד לא הוקרן, ושעתיד לעורר הרבה תרעומות מכל הצדדים – "ימים נוראים". הסרט, שידוע גם בשמו "הסרט על יגאל עמי-לא, רגע, לפחות תראו את הסרט לפני שאתם מתחילים להתחרפן בתגובות!", הוא הסרט הכי צמוד אל "הבלתי רשמיים" עם 11 מועמדויות בקטגוריות השונות, כולל קטגוריית הסרט. הבעיה שלו תהיה שהסרט לא מועמד לפרסי הבימוי והתסריט – דבר שמעלה חשש לגבי סיכוי הסרט, אבל זה לא שפרסי אופיר הם הפרסים הכי צפויים, אז הכל עוד יכול לקרות.
מצד שני, ל"הבלתי רשמיים" יש בעיה יותר גדולה – גם אם ינצח, הוא פסול טכנית מלהשתתף באוסקר בגלל שיצא בארץ שנה שעברה. האם האקדמיה תהיה מספיק בוגרת להצביע לסרט הטוב ויהי מה, ואחר כך להבין מי לשלוח לאוסקר – או שמא "הבלתי רשמיים" הגיע לנקודת השיא שלו במרוץ בזה הרגע?
מה שזה אומר זה שלראשונה בתולדות טקס פרסי האופיר הוא מכבד את עצמו בתחרות אוסקרית למניין בין סיפור אמיתי אחד לאחר – יגאל עמיר מול מפלגת ש"ס. תחילתו של טרנד או פוקס חד פעמי? נצטרך לראות.
עוד אבחנות:
- "קצפת ודובדבנים" זוכה לפרס ה"אוהבים אותך, אבל לא חושבים שמתאים לך אוסקר" עם 11 מועמדויות ואף אחת מהן לא לפרס הסרט.
- בקטע קצת מסריח, שני הבמאים הלא "גברים ישראלים" מתחרות פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר (מיכל אביעד של "אישה עובדת" וסמאח זועבי של "תל אביב על האש") נדחקו הצידה עבור שני גברים ישראלים בקטגורית הבימוי. אם היה לנו פילם טוויטר מתפקד, אני מניח שהיינו שומעים על איזה סערה בנושא, של #אופירכהגברי או משהו, אבל אין, אז אנחנו לא. להגנת האקדמיה, גם במאי "ימים נוראים" נדחק לטובת גבר אחר, אז כנראה שהשיקול לא היה רק "בלי ערבים ובלי נשים".
- בגלל מיעוט בסרטי אימה ישראלים, אני הולך להמר (ואולי להתפדח) ולברך את חני פירסטנברג על המועמדות הראשונה של משחק בסרט אימה ("הגולם") בפרסי האופיר. ממש לא ברור מאליו, בייחוד לסרט שהשיג בסך הכל 3 מועמדויות.
- הבמאי של "הצלילה" לא מועמד על בימוי סרטו, אבל זה בסדר – הוא סידר לעצמו תפקיד משנה כל כך טוב, שהוא קיבל עליו (וגם על התסריט, יש לציין) מועמדות. בצירוף מקרים, הוא מתמודד מול במאי אחר בקטגורית שחקן המשנה – דובר קוסאשווילי ("חתונה מאוחרת"), שעם הדרדרות הקריירה שלו, זה כנראה הכי קרוב שיגיע לזכות בפרס אופיר בשנים הקרובות.
- עוד קטגוריה שבה צופים עירניים היו יכולים לראות את כל המועמדים: הסרט התיעודי, עם "יונתן אגסי הציל את חיי", "קינג ביבי", "אורי זהר חוזר" ו"החיים הסודיים של שייקה אופיר" – רובם הוקרנו בצורה מסחרית ו"קינג ביבי" סתם הוקרן עם הרבה באזז בטלוויזיה. כיף לראות שהקולנוע התיעודי בפריחה שכזאת, למרות שצריך לשאול האם אלה הסרטים שמועמדים כי הכי הרבה אנשים צפו בהם, או האם המפיצים הפיצו אותם מראש כי הם באמת הסרטים הכי טובים, ולכן רק טבעי שהם קיבלו מועמדות.
להלן הרשימה המלאה של המועמדים:
הסרט העלילתי הטוב ביותר
עיניים שלי
הבימוי הטוב ביותר
אלירן מלכה – הבלתי רשמיים
ארז תדמור – בשורות טובות
גור בנטביץ' – קצפת ודובדבנים
ירון שני – עיניים שלי
נדב לפיד – מילים נרדפות
התסריט הטוב ביותר
אלירן מלכה – הבלתי רשמיים
בועז יהונתן יעקב, יוסי מדמוני, ארז קו אל – גאולה
גור בנטביץ' – קצפת ודובדבנים
יונה רוזנקיאר – הצלילה
סאמח זועבי – תל-אביב על האש
שרון אזולאי, מיכל ויניק, מיכל אביעד – אישה עובדת
השחקנית הראשית הטובה ביותר
חני פירסטנברג – הגולם
לירון בן שלוש – אישה עובדת
מריה בלקין – קולות רקע
נטע אלקיים – מאמי
נלי תגר – בשורות טובות
השחקן הראשי הטוב ביותר
טום מרסייה – מילים נרדפות
יהודה נהרי הלוי – ימים נוראים
משה פולקנפליק – גאולה
ערן נעים – עיניים שלי
שולי רנד – הבלתי רשמיים
שחקנית המשנה הטובה ביותר
אוולין הגואל – בשורות טובות
אוולין הגואל – קולות רקע
הדס בן ארויה – קצפת ודובדבנים
ריקי גל – מאמי
שיפי אלוני – הבלתי רשמיים
שחקן המשנה הטוב ביותר
אושרי כהן – אישה עובדת
אמיתי יעיש בן אוזיליו – ימים נוראים
דובר קוסאשווילי – קצפת ודובדבנים
יואב לוי – הבלתי רשמיים
יונה רוזנקיאר – הצלילה
יניב ביטון – תל-אביב על האש
צילום
גיא רז – קצפת ודובדבנים
ירוף שרף – הבלתי רשמיים
עמית יסעור – ימים נוראים
רותם ירון – הגולם
שי גולדמן – מילים נרדפות
עריכה
אריק להב ליבוביץ' – הבלתי רשמיים
מאינה קניג-בנטביץ', סאשה פרנקלין – קצפת ודובדבנים
עינת גלזר זרחין – בשורות טובות
ערה לפיד, נטע בראון – מילים נרדפות
שירה ארד, יונתן וינשטין – ימים נוראים
ליהוק
אורית אזולאי – ימים נוראים
גלית אשכול – קצפת ודובדבנים
גלית אשכול – תל-אביב על האש
מאיה קסל – עיניים שלי
מיכל קורן – הבלתי רשמיים
עיצוב אמנותי
ברק ואזן – קצפת ודובדבנים
דני אבשלום – ימים נוראים
ויק פרץ – מאמי
סנדרה גוטמן – קולות רקע
עידו דולב – הבלתי רשמיים
עיצוב תלבושות
חוה לוי רוזלסקי – הבלתי רשמיים
לאורה שיים, נעמי בר אור – ימים נוראים
קרן אייל-מלמד – אישה עובדת
רונה דורון – קולות רקע
רייצ'ל בן דהן – מאמי
איפור
אורלי רונן, סיגלית גראו – הבלתי רשמיים
הילנה מינס – קצפת ודובדבנים
כרמית בוזגלו – הצלילה
מאיה גרסטל – ימים נוראים
מירב שחר בשושה – מאמי
מוסיקה מקורית
אופיר ליבוביץ' – הבלתי רשמיים
אסף תלמודי – גאולה
דודו טסה, אהוד בנאי, יוסי מר חיים, ניר מימון – מאמי
ישראל ברייט – הצלילה
ניר מטרסו, אסא רביב, תום דרום – קצפת ודובדבנים
עיצוב פסקול
אביב אלדמע, יהב שמש – קצפת ודובדבנים
גיל תורן, אבי מזרחי, ויטלי גרינשפון – הבלתי רשמיים
יובל בר-און – הגולם
תולי חן, אלכס קלוד – ימים נוראים
תולי חן, שי סיוון, איציק כהן – מאמי
הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר
איך לשחות
בחורה עם מזלג בעולם של מרק
דינה מלול עושה מלחמה
הינומה
יום רגיל
הסרט התיעודי הטוב ביותר עד 60 דק'
אין אריות בתל-אביב
אליפלט – דוד שלי גיבור
היה היה ילד
זונה כמוני
רחל אגמון
הסרט התיעודי הטוב ביותר מעל 60 דק'
דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר
קינג ביבי
________________________________________
סיכום מועמדויות:
הבלתי רשמיים – 14
קצפת ודובדבנים – 11
ימים נוראים – 10
מאמי – 7
אישה עובדת – 5
בשורות טובות – 4
הצלילה – 4
מילים נרדפות – 4
עיניים שלי – 4
קולות רקע – 4
תל אביב על האש – 4
גאולה – 3
הגולם – 3
כמו כן, זה יהיה ממש פאדיחה אם סרט משנת 2018 יזכה באופיר של 2019
ולכן, בלי קשר לאיכות הסרטים, ליבי עם "הבלתי רשמיים" ופאדיחה עצומה לפרסי האופיר.
שחקנים מועמדים על סרט אימה
צחי גראד ודב גליקמן היו מועמדים על "מי מפחד מהזאב הרע"
לא ממש סרט אימה מבחינתי, יותר סרט מתח
מבין שאולי אני מדקדק בזה יותר מדי
גם לדעתי זה לא אימה קלסי
אבל כך זה שווק בזמנו.
וגם "הגולם" לדעתי נוטה לפנטזיה יותר מלהפחדה, אבל אולי זו רק הקריאה שלי
לא בטוח אם זה שיווק של סרט אימה כמו סרט מתח קיצוני
ומפה אנחנו בעצם נכנסים למחילת ארנב עמוקה של "מה זה סרט אימה", שאני לא בטוח שניתן, פיזית, לצאת ממנה.
אני מציעה שנתפצל
(ל"ת)
אפשר ללכת על פי ההגדרה היבשה של IMDB
שם הוא מסווג כDrama, Horror, Thriller. אז גם אימה וגם ת'רילר, לא משנה איזה מהם יותר נכון, זה שני ז'אנרים שלא רואים הרבה מהם בארץ, אז מספיק טוב.
סיווג לז'אנרים זה בדיוק סוג הדברים שלא צריך להשאיר להגדרה יבשה
(שוב, לא מזלזל או ממעיט בערכו של "הזאב" – הוא יכול להיות סרט נהדר ופורץ דרך וגם במקרה לא סרט אימה)
סרט על יגאל עמיר?
מעניין ביותר. לא חשבתי שדבר כזה יכול להתקיים במדינה שלנו. נראה כמו משהו ששווה צפיה? (אני מנחש שיעלה לו דף סרט בקרוב)
ובנושא אחר: שמתי לב לעליה בכמות התוכן באתר בזמן האחרון. כל הכבוד לצוות והלוואי שזה יימשך ככה (אבל אעם חדשות טובות יותר).
קוסשוילי
אני מניח שלא ראית את "קצפת ודובדבנים", כי קוסשוילי ממש מצוין שם, והוא עוד עשוי לזכות
אכן לא ראיתי, אבל "הדרדרות הקריירה" התכוון לסרטים שביים, ולא להופעה שלו
ולא היה אמור להתפרש כאיזה עקיצה שהוא נכנס לרשימת השחקנים רק כי הוא במאי או משהו.
(אגב, עורכים, זו הזדמנות לייצר דפי סרט לכל הסרטים האלו)
(ל"ת)
(ההזדמנות הייתה קיימת גם לפני. נגיע לזה כשנגיע לזה)
(ל"ת)
קטנות:
* נדמה לי שלתרגיל שהאקדמיה עשתה ל"קצפת ודובדבנים" ולגור בנטביץ' קוראים "הזאב הרע", על שם התקדים מהמועמדויות של 2013.
* שנה שנייה ברציפות שסרט של במאית זוכה ב-4 מועמדויות כולל סרט ותסריט אבל לא על בימוי (בשם ההגינות אזכיר רק שלפני שנתיים עילית זקצר דווקא זכתה על בימוי "סופת חול" וגם טליה לביא ב-2014 ורמה בורשטיין ב-2012).
* לפני שנה ירון שני ("עג'מי") היה מעמד על בימוי "עירום". הסרט יושב על הספסל ומחכה להפצה והנה מגיע הסרט השני בטרילוגיה ומועמד לפרס הסרט (ובימוי ומשחק). פרצופה של תעשייה.
* על סמך הסרטים שהופצו וראיתי מסתמנת עוד שנה בינונית פלוס-מינוס. אחלה "הבלתי רשמיים" אבל למה "אישה עובדת" ו"תל אביב על האש" מועמדים לפרס הסרט? הראשון סרט מטריד אבל בשורה התחתונה הוא יותר "חשוב" מ"טוב". "תל אביב על האש" פשוט לא טוב. מקווה ש"ימים נוראים" יצדיק את הבאז.
תלוי מה אנחנו מחשיבים לתקדימי
ב-2004 "הכלה הסורית" השיג 7 מועמדויות (כולל משחק כפול 3, תסריט ובימוי) בלי מועמדות לסרט, וב-2012 "ההתחלפות" התפנק ב-8 מועמדויות בלי מועמדות לסרט. אפשר עדיין ללכת עם הזאב, שבהחלט היה בולט יותר עם ה-13 שלו, אבל אין ספק שגם "הכלה" ו"ההתחלפות" הם חלק מאותו הלך רוח.
אכן, אבל עם ה"זאב הרע" זאת הייתה הפעם הראשונה שהורגש שנעשה פה עוול
לא זוכר שבשני המקרים הקודמים חוסר המועמדות הפריע למישהו באותה רמה שזה גרר תגובות נעלבות כשזה קרה עם הסרט של הפפושלסים. כמו כן, 13 מועמדויות זה כמעט כפול מ-7 מועמדויות.
לצערי, זה כנראה פחות בגלל איכות הסרטים
ויותר בגלל הקשר הרגשי שהיה לרבים מהמבקרים (והצופים) עם "הזאב הרע" (אתה יכול לבחור אם זה בגלל שהסרט היה להיט גדול יותר אצל האינטרנט, או אם בגלל הקשר ההדוק יותר בין יוצרי הסרט והבלוגרים והמבקרים של אותה תקופה, או סיבה אחרת כראות עיניך).
בהקשר הזה, נכון לעכשיו "קצפת" דומה יותר לשניים שציינתי, ולו רק בגלל שאף אחד (חוץ מהקרנות אקדמיה ולקטורים וכו') לא באמת ראה אותו אז אף אחד עוד לא בטוח אם להתרעם או לא.
מה נסגר עם הסרטים של ירון שני?
הם נשמעים מאוד מעניינים, הטריילר לסרט הראשון בטרילוגיה נראה ממש מבטיח. מתי זה יצא אם אי פעם?
(פתאום אני נזכרת שנדמה לי שיש לו ולי חברים משותפים, אני אנסה לשאול גם שם ואם יהיו תשובות אחזור לדווח)
אני עדיין משלים את הסרטים, אז אני לא רוצה לצאת חוצץ
אבל: מצביעי האקדמיה שלום: מה לעזאזל עשיתם בקטגוריות המשחק, ולמה.
נתחיל מהתמוה מכל: אושרי כהן?? על אישה עובדת??? על…. מה? על זה שהוא נזכר לשחק בסרטים שהם לא של שי כנות? הבן אדם הוא האבא לשלושה הכי פחות משכנע אי פעם, נראה ומתנהג כמו חייל משוחרר שעדיין לא סגור על עצמו, עושה מעט מאוד עם המעט מאוד שנתנו לו ועל זה מגיע לו מועמדות? זה בעיקר בולט לעומת שאר השחקנים הנהדרים בקטגוריה: יניב ביטון, יואב לוי, יונה רוזנקיאר ודובר קוסאזווילי כולם עושים עבודה מצוינת, וזה מביך לראות את ההופעה של אושרי לידם. הלאה.
קטגורית שחקנית המשנה: מה קורה פה. ריקי גל מופיעה לסצנה אחת (לא מרשימה במיוחד), הדס בן ארויה… באמת שזה תפקיד בעייתי ותמוה שמכיל את כל הדברים הגרועים לגבי הסרט, ושיפי אלוני… דווקא סבבה, למען האמת.
גם עניין נטע אלקיים מ"מאמי" לא ברור לי, אבל היא כל כך סבלה שאולי זאת מועמדות דיקפריו כזאת של "אנחנו מעריכים שנצלחת להישאר עד סוף הצילומים".
גם על קטגוריית השחקן הראשי אני לא סגור, אבל הרבה אהבו את משה פולקנפילק ב"גאולה" (או בשמו השני "גאולהההההההההההה") וטום מרסייה ב"מילים נרדפות", אז אולי פספסתי משהו בפעם הראשונה. אולי.
אם אני אצליח להשלים עוד סרטים עד הטקס, אעדכן אם יש שיפור.
הדוש השבועי: נדב לפיד
"אני מכבד הרבה מן הקולגות שלי, והסרט זכה לתמיכת הקהל והמבקרים בארץ, אבל לפעמים אני מרגיש בגלות בתעשיית הקולנוע הישראלי. לקרוא לאקדמיה הישראלית לקולנוע 'בינונית', יהיה עלבון למילה 'בינוני'. אם הם היו חושבים שהסרט שלי טוב, אולי הייתי צריך לדאוג".
נדב לפיד מתראיין לתקשורת הגרמנית לרגל הפצת "מילים נרדפות" שם, מתייחס להיעדרות של סרטו מקטגוריית הסרט בפרסי אופיר ומראה שזה לא מקרי שיש תחושה של התנשאות מהסרטים שלו.
עוד פנינה מהכתבה בוואלה שתרגמה חלקים נבחרים מהראיון: "אני גר כמה מאות מטרים מבית הוריי בתל אביב, אבל אני מקווה לא להיקבר פה. אני רוצה לעשות סרטים יותר ויותר רדיקליים, עד שיום אחד רכב ממשלתי יעצור לידי, ייקח אותי לשדה התעופה ויורה לי לא לחזור לעולם". וואוו!!! הבנאדם ממש מאוהב בפוזת האנרכיסט כאילו אנחנו ב-1969 או באירן.
זה לא חדש
גם בראיון שהוא נתן ל-"הארץ" אחרי ש-"מילים נרדפות" התחיל לעשות רעש הוא נשמע כמו טינאייג'ר מעוצבן עם פוזה חתרנית-עלק.
אני חושב שזה מזכה אותו לפחות בדוש החודשי
אם לא השנתי.
להגנתו.. אולי דבריו עוותו?? לך תדע. כמו כן, מי כמונו יודעים שיש לא מעט תלונות כנגד האקדמיה הישראלית. אבל, כן, לא, זה נורא.
תלונות נגד האקדמיה זה לגיטימי, מתבקש וסבבה
אבל זה אף פעם לא נראה טוב כשאתה מתלונן רק כשאתה חושב שנעשה עוול נגד סרט שלך או מקורב שלך (כמו מקרה משה איבגי עם הבכי שלו על הזכייה של ״גט״ בפרס הסרט) כי אתה לא הכי אובייקטיבי ואתה עלול להיראות כבכיין. בוא נראה אותך מצביע על כך שעושים למישהו אחר. הפעם האחרונה שאני זוכר שקרה משהו כזה (גם אם הטענה הייתה קצת מוגזמת לדעת רבים) הייתה כשדובר מחה מעל בימת הטקס על ההיעדרות של ״סוף העולם שמאלה״.
כן
זה גם מסוג האמירות שאני לא מאמין שהוא מאמין בהם בכל ליבו, כי אם סרטו הבא לפתע יהיה להיט אז הוא יחרים אותם? כנראה שלא.
תכלס, הדבר הכי גרוע שלמדתי מפה זה שלפיד עושה אוטוביוגרפיה נוספת למרות שמבחינתי הוא בבירור חזק הרבה יותר דווקא כשהוא לא מדבר על עצמו אלא מדבר על אחרים.
לא יכול להבטיח לו רכב ממשלתי, אבל אם הוא מוכן להסתפק ברכב חברה אני יכול לארגן משהו.
(ל"ת)
אני מוכן כבר עכשיו לממן לו את כרטיס הטיסה לפריז ולהסיע אותו לשדה אם זה מה שצריך כדי שלא נשמע יותר מעמוס גיתאי 2.0.
הבנאדם לא סתם מאוהב בפוזת האנרכיסט, הוא אידיוט
ממתי רכבים ממשלתיים שולחים אנשים לשדה התעופה?
לא יודעת למה זה כל כך מרגיז אותי, אבל זה דיבור של טינאייג'ר שלא באמת ער להשלכות של פעילות פוליטית רדיקלית. אגב, גם בארה"ב, באירופה ובמקומות דמוקרטיים ומערביים אחרים לא מטפלים בפעילים כאלה בכפפות של משי.
אפרופו סרטים שלא נשמע עליהם באופיר (לא הקרוב ולא הבא): טריילר ל"מחילה"
שנתיים אחרי ששברו שיאי קופה עם "מכתוב" שהפך לסרט הישראלי הכי נצפה מאז "מאחורי הסורגים" ב-1984, גיא עמיר וחנן סביון חוזרים עם סרט חדש ועלילה ישנה. שחקני חיזוק: אלון אבוטבול, צחי הלוי (שנמצא בכל קומדיה לאחרונה), נועה קולר ושירי מיימון בהופעה קולנועית ראשונה.
טריילר.
מה קורה עם סרטים ישראלים החודש?
לפתע יש מפץ של סרטים ישראליים, מה שדווקא סביר כי ההיצע מחו"ל דליל, אבל רובם נוחתים עם מסע הפצה כמעט אפסי. מי שלא היה בפסטיבל או אופיר, אין לך שום סיבה לדעת אם זה טוב ליהודים או לא. כמו כן, בין זה ובין "ימים נוראים" שיוצאים ב-26, אני מניח שיום הקולנוע הישראלי יום או שבוע לפניו?
לא יודע לגבי יום הקולנוע אבל
מבחינת ״ימים נוראיים״ זה טיימינג טוב כי זה ארבעה ימים אחרי הטקס. במקרה של זכייה זה יכול מאוד לעזור, במקרה של הפסד אין לו הרבה מה להפסיד בקופות.
מבחינת ״מחילה״ נראה שהם נצמדים לא רק לעלילה של ״מכתוב״ אלא גם לאותה שיטה הפצה: מסע הפצה שקט שבונה על השם של יוצריו, סרטון ״נא לכבות פלאפונים״ המסורתי עם כוכבי הסרט לפני הקרנה של כל סרט בסינמה סיטי בחצי השנה האחרונה, הקרנות מפוצצות ביום הקולנוע הישראלי (?) והפצה רשמית לפני החגים.
יום הקולנוע הישראלי ב-25, נקודה.
ותודה לסינמטק שדרות (https://sderot-cin.smarticket.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C%D7%99) על המידע.
ובגירסה פחות האקרית ויותר רשמית
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5591752,00.html
רבותי, היסטוריה:
מה שלא עשה שינוי התקנון שלא יצא לפועל בסוף עושה המציאות וכך נוצר מצב שלראשונה מאז החלו לחלק את פרסי אופיר (אז עוד קראו לזה מנורת הכסף) לקהל סופסוף יש הזדמנות רצינית לראות (לפחות) את כל חמשת הסרטים שמועמדים לפרס הסרט וזה אפילו לא במתכונת דחוסה ובלתי אפשרית כמו יום הקולנוע הישראלי (שהשנה מגיע משום מה דווקא אחרי הטקס).
״הבלתי רשמיים״, ״תל אביב על האש״ ו״אישה עובדת״ כבר הספיקו להציג ולרדת (מי בהצלחה יתרה ומי פחות). ומהיום ניתן לתפוס גם את ״ימים נוראים״ (שתי הקרנות כל יום בלב דיזנגוף) ואת ״עיניים שלי (הקרנה אחת כל יום בסינמטק ת״א) לאורך כל השבוע שלפני הטקס, שיערך ב-22 לספטמבר. מי היה מאמין!?!?
זה היה יכול להיות נחמד יותר
אם ההקרנות האלה לא היו רק, נו, בבתי קולנוע בתל אביב.
זה כלום לעומת הרגע שתגלה
שב״ימים נוראים״ אין לדמות של רבין נפח והיא רק ברקע ואתה לא מבין למה אמור להזיז לך אם ולמה רוצחים אותו בסוף.
אני לא בטוח אם העקיצה מכוונת כלפיי
ואם כן… למה?
לא ממש עקיצה
וגם לא ממש כלפייך אישית אלא יותר התייחסות לתלונות על עיצוב הדמות של שרון טייט ב״היו זמנים בהוליווד״.
הבנתי. טוב, אז כנראה שעדיף לשמור אותה לדף סרט/ביקורת
או אולי לא, מה אני יודע, אבל לי זה יצא קצת מוזר.
יכול להיות שהערה לא היית במקום הנעון
אבל במקרה ולא הייתי ברור התלונות בשני המקרים (לא נתקלתי בתלונה כזאת במקרה של ״ימים״ עדיין) נראות לי קטנוניות.
לא תיתקל גם ב"ימים"
כי ימים הוא הפוך לחלוטין ל"היו זמנים" – כאן ההתמקדות היא ברוצח וכאן היא בקורבן. אלה שני דברים מאוד שונים.
דווקא זה נקרא יותר כתגובה לביקורת (המובנת, אבל לא ממש מוצדקת)
על היעדרות רצח שלושת הנערים מ"הנערים שלנו" מאשר ביקורת על "היו זמנים בהוליווד" (שאכן לא בונה היטב לא את דמויות הרוצחים ולא את דמויות הנרצחים ברצח של שרון טייט).
בקריאה חוזרת אני לגמרי יכול להבין למה זה יכול להקרא אחרת מהכוונה המקורית
אבל ההערה באה בעקבות דיון עם יהונתן על הדמות של טייט בביקורת על הסרט, שם בין היתר זרקתי השערה (לפני צפייה בסרט) שהדמות של רבין ב״ימים נוראים״ היא יחסית שולית (כמו הדמות של טייט ב״היו זמנים״) וזה לא אמור למנוע ממך לפתח אמפתיה לדמות.