אוסקר 2009

את הארוע הקולנועי החשוב של השנה אי אפשר לעשות סתם, בבית, מול הטלויזיה, החליטה לונג ג'ון, ומיד קמה והמריאה לקאן. ולא עזר שניסיתי להסביר שהפסטיבל מתרחש בכלל במאי, ושטקס האוסקר נערך בלוס אנג'לס, ויש מרחק של חצי עולם מקאן לשם. וכך נאלצנו לערוך הפעם את ישיבת האוסקר השנתית בהרכב חסר, למורת רוחה של האזרחית רידס, שבנתה על לונג כחברה בצוות ביקורת האופנה של האוסקר.

תקציר הפרקים הקודמים, בשביל מי שהעביר את השבועות האחרונים מתחת לסלע במדבר בטטואין עם שעווה באוזניים: האוסקר השנה הוא אחד מהמשעממים ביותר אי פעם. הסרטים המועמדים הם, כמעט כולם, סרטים בסדר, שממש לא משנה לאף אחד מי מהם יזכה – וברוב הקטגוריות הזוכה הוא ברור מראש ('נער החידות ממומביי' בדרך כלל). ובכל זאת האוסקרים מעוררים יותר התרגשות מבכל שנה אחרת בארץ, מכיוון ש'ואלס עם באשיר' הישראלי מועמד – ולא סתם מועמד, אלא מועמד מועדף, עם סיכוי – בקטגורית הסרט הזר. ברעננה השכנה ערב האוסקר בדאונינג 10 בעיצומו, אפשר להניח, אבל אצלנו הכל כרגיל: טלויזיה, ראפלס ומצב רוח טוב. ג'אי הו.

על השטיח האדום, מישהו שואל את מריסה טומיי: "ב'המתאבק' את עושה תפקיד קשה ומאתגר. מה דעתך על זה?". מה שהוא התכוון לשאול זה, כמובן, "ב'המתאבק' את ערומה רוב הסרט. מה דעתך על זה?". קצת לאחר מכן מגיעה קייט ווינסלט (המלכה). אותה שואלים על השימלה שהיא לובשת, אבל מה שהם מתכוונים לשאול למעשה זה "ב'נער קריאה' את ערומה רוב הסרט. מה דעתך על זה?". היי – אם גם קייט וגם מריסה יזכו, זה יכול לעשות נפלאות לעידוד העירום בקולנוע. אני בעד.

שלוש וחצי בבוקר, הטקס מתחיל. במקום קומיקאי הביאו השנה את יו ג'קמן, שישיר. בגלל המשבר הכלכלי, הוא אומר, לא היה לאקדמיה תקציב לנאמבר מוזיקלי, אבל הוא יעשה אחד כזה בכל זאת. והוא עושה את זה על רקע תפאורות מחופפות וקרטוניות שמזכירות את הסרטים המועמדים. לא יאומן, טרנד השיוודים הגיע עד לאוסקר. בקטע המוזיקלי (המאוד משעשע, באמת) של יו מוזכרים כל המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר: 'נער החידות ממומביי', 'פרוסט/ניקסון', 'מילק', 'נער קריאה', 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן', ו'האביר האפל'. אופס, רגע. זה נדמה לי, או שהמנחה של טקס האוסקר הרגע ערך מחווה בפתיחת הטקס לסרט החשוב ביותר שלא מועמד? מה שיו ג'קמן בעצם ניסה להגיד זה "סליחה שלא נתנו לסרט הזה מועמדות למרות שכולם יודעים שהוא אחד הסרטים החשובים ביותר של השנה. אנחנו פשוט אירגון מלא בזקנים שמרנים, מצטער". מה שהוא עוד רצה להגיד זה "קייט ווינסלט, ב'נער קריאה' את ערומה רוב הסרט, מה עם זה?", אבל לא היה לו איפה להכניס את זה בשיר.

אחרי הקטע המוזיקלי, יו מפטפט קצת עם הסלבז שבשורה הראשונה, בינהם בני הזוג ג'ולי, אן האת'וויי המקסימה ביותר, ומיקי רורק, שיושב עם חיוך רחב ומשקפי שמש ונראה כמו חיקוי של ג'ק ניקולסון. באותו רגע נוחתת עלינו הבנה נוראה: איפה ג'ק?! עברנו כבר על פני כל השורה הראשונה, וג'ק ניקולסון לא שם! הוא גם לא נראה באף ריאקשן-שוט אחר, ואפילו מחליפו בתפקיד אלוהים עלי אדמות, ג'ורג' קלוני, לא נראה בשום מקום. אפשר לעשות טקס אוסקר בלי ג'ק ובלי ג'ורג'? זה חוקי? זה אפשרי פיזית? האם אולם קודאק עומד להתרסק אל תוך חור שחור? ודווקא עכשיו, כשישראל עומדת, אולי, לקבל את האוסקר הראשון שלה? איזה עיתוי מחורבן. אנטישמים כולם.

הפרס הראשון של הערב הוא שחקנית המשנה הטובה ביותר. אחרי מונטאז' המועמדויות הרגיל, עולים המסכים, ומחמש פינות הבמה נכנסות חמש שחקניות שזכו בפרס בעבר, וצועדות לעבר המרכז. אני לגמרי מצפה מהן לעשות חחחח-חחחח-חחחח ולהתחבר יחד לרובוט מגה-שחקנית-משנה-טייטור. להפתעתי, זה לא קורה, ובמקום זה כל אחת מהן מדברת בשבחה של אחת מהמועמדות לפרס השנה. באריכות. רבה. אם ככה ימשיכו בכל פרס, לא נקום מכאן עד חמש בבוקר. של יום רביעי הבא.

באופן לא מפתיע, הערב מתחיל באופן לא מפתיע. פנלופה קרוז זוכה בפרס שחקנית המשנה על 'ויקי כריסטינה ברצלונה'. בנאום התודה שלה היא מפליגה בשבחו של הבמאי פדרו אלמודובר, שזוכה גם לגל תשואות מהקהל. אלמודובר ידוע בזכות פעלים רבים, ובזכות זה שהוא לא ביים את 'ויקי כריסטינה ברצלונה'. קצת מעליב להיות וודי אלן כרגע.

"זאת באמת טינה פיי או שזה רק חיקוי שלה?" רני תוהה ממקום מושבו על הספה. היא מגישה את פרסי התסריט עם סטיב מרטין, והוא מציג טיעונים משכנעים ביותר להחזרתו להנחיית הטקס פעם נוספת. האיש מצחיק. בקטגורית התסריט המקורי הטוב ביותר, המתחריים העיקריים הם סרט האנימציה המהפכני והמופלא, שזכה לקונצנזוס ביקורתי מקיר לקיר כאחד הסרטים הטובים של השנה אם לא אי פעם, ו'מילק'. והזוכה הוא: הסרט הלא מצויר. אלא מה. האם הזכרתי לאחרונה שהאקדמיה מורכבת מזקנים צרי אופק? ארי פולמן, יקירי, מצטער אבל האוסקר שלך הולך ומתרחק. הסיכוי שהאקדמיה תיתן אוסקר לסרט אנימציה, ולא משנה עד כמה זה מגיע לו, נראה כרגע קלוש ביותר, אפילו יותר מהסיכוי ש'נער החידות ממומביי' (שהרגע לקח את פרס התסריט המעובד, להפתעתו של אף אחד) לא יקבל את פרס הסרט.

אגב, 'מילק' הוא הסרט הראשון שהתסריט שלו התחיל את דרכו בתור רשימת קניות. אתם יודעים כמה מפוזרים תסריטאים יכולים להיות: הוא כתב "מילק", ואחר כך, במקום "יוגורט, לחם, ניילון נצמד" כתב מתחת לזה בטעות תסריט זוכה אוסקר.

ג'ניפר אניסטון מגישה את פרסי האנימציה. רידס תוהה בחשש האם בראד ואנג'לינה נמצאים בטווח יריקה. מונטאז' סרטי האנימציה כולל את 'וול-E' (שגם זוכה, כמובן), סרט שרידס לא ראתה, מכיוון שיש בו ג'וק. וכל התשבוחות, ההילולים והפרסים בעולם לא ישכנעו את רידס ללכת לראות סרט עם ג'וק. "הם לא יראו את הג'וק במונטאז', נכון?" היא אומרת בחשש. אני מרגיע אותה שאין סיכוי. ואכן, הוא לא מופיע. עד לשוט הסיום של המונטאז', שבו הג'וק ממלא את החלק השמאלי של המסך בקלוז אפ על פני המסך. רידס מתפחלצת. בפרס הסרט הקצר זכה הסרט עם השם הצרפתי, אבל האיש שעולה לבמה הוא דווקא יפני. משהו חשוד כאן. ולמה היפני לא הודה לאלמודובר?

התגובה של רידס למראה הג'וק דומה מאוד לתגובה שלי למראה שרה ג'סיקה פארקר מדברת על בגדים. אלוהים אדירים, לא היה לנו מספיק מזה השנה, שאנחנו צריכים לקבל את זה גם באוסקר?! קארי ברדשאו מחלקת את הפרסים לעיצוב האמנותי (בנג'מין באטן), לאיפור (בנג'מין באטן) ולתלבושות, כמובן. בפרס הזה לא זוכה בנג'מין באטן, אלא 'הדוכסית'. טוב, זה סרט עם קירה נייטלי וקרינולינות. סרטי קרינולינות תמיד מקבלים את פרס התלבושות. קרינולינות הן קצת כמו שואה.

הזוכים בפרסים השונים נראים מאוד מופתעים כשהמוזיקה לא קוטעת אותם בתום 45 שניות, ושום ביריונים לא נשלחים כדי לפנות אותם מהבמה. מוזר, נדמה שמשטרת אורך-הנאום מאוד הקלה את דרכיה השנה. למאפר אפילו נגמרו התודות לפני שנגמר הזמן.

אחרי כמה מונטאז'ים, רני באמת נראה יותר רגוע. נטלי פורטמן מגיעה לבמה לבושה במסטיק בזוקה, ששייריו נמצאים בפיו של בן סטילר המחופש לחואקין פניקס. למה על חואקין פניקס צוחקים, ועל כריסטיאן בייל לא? יכול להיות שנעבור את כל הטקס בלי שאף אחד ידרוש מהצלם להתרחק מהפאקינג לייט? אם כבר מזכירים צלמים: פרס הצילום, כמו רוב הפרסים האחרים, הולך ל'נער החידות ממומביי'.

שחקן משנה. שוב, חמישה שחקנים עולים לבמה כדי לתת את הפרס למשפחת לדג'ר. יש כבוד.

בפרסי הסרט התעודי, רידס תוהה אם "איש על חבל" זה כמו "נחשים על מטוס". הזוכה, פיליפ פטיט, מעמיד את האוסקר על הסנטר. פולמן: עכשיו כדי לעשות רושם תיאלץ לאזן את הפסלון על האף. אין ברירה, התחרות קשה. המועמד על אחד הסרטים האחרים, אגב, הביא איתו כבן-זוג לטקס את השיניים שלו.

חמישה מגישים בזבזו על כל אחד מפרסי המשחק, מה הפלא שלא נשאר להם תקציב לכל שאר הפרסים? וויל סמית מגיש לא פחות מארבעה פרסים בזה אחר זה: אפקטים חזותיים (בנג'מין), עריכה (מומביי) עריכת סאונד (האביר האפל) ומיקס סאונד, שבו זוכה 'נער החידות ממומביי', וזה דווקא די מוזר. חשבתי שכל הקטע ב"עריכת סאונד" ו"מיקס סאונד" הוא שאף אחד לא יודע להבדיל בינהם, אבל זכו בהם שני סרטים שונים. כמה אנשים באקדמיה באמת יודעים להגיד "המיקס ב'נער החידות' היה אחלה, אבל עריכת הסאונד היתה לא משהו"?

חידון טריוויה לא נושא פרסים: אם מישהו יודע למה את הזוכה בפרס עריכת הסאונד ליוותה התזמורת בשיר "Mr. Blue Sky" דווקא, שיגיד לנו, כי לנו אין מושג.

אני עושה הפסקת שירותים בזמן הענקת הפרס ההומנטירי לג'רי לואיס. אחריו: מוזיקה. אחרי ש'מומביי' מקבל גם את פרס הפסקול יא אללה שיגוונו קצת, מתחילה מחרוזת השירים המועמדים, שניים מתוכם מ'מומביי' והשלישי מ'וול-E'. פיטר גבריאל סירב לבוא לשיר אחרי שהתברר לו שיידרש ממנו לקצר את השיר לדקה וחצי, ובוודאי שלא היה מסכים אם הוא היה יודע שמה שבא על חשבון שתי הדקות האחרות של השיר הוא שתי דקות של כריסטינה פנלופה קרוז ברצלונה מדברת על אלמודובר. השיר של האיש שהוא לא פיטר גבריאל הוא בסדר, ושירים הודיים זה תמיד אחלה (ג'אי הו! גורם גם לי לקפץ בעליזות מסביב לעצים דמיוניים), אבל לקראת סוף המחרוזת הם מנסים לשלב בינהם. וכשאני אומר "מנסים" אני מתכוון לזה שהזמר ההודי שר "ג'אי הו", ובמקביל האיש שהוא לא פיטר גבריאל שר את השיר שלו, וזה נשמע כמו רדיו לרכב שתקוע בין שתי תחנות. לא לכל שני שירים אפשר לעשות מש-אפ, טמבלים.

שש אפס שש. הגיע רגע האמת. האם "ואלס עם באשיר" ייצא מפה עם אוסקר? ובכן, לא. הסרט היפני, 'פרידות', זוכה, ואנחנו זוכים לעוד נאום באנגלית רצוצה מפיו של יפני. משעשע בפני עצמו, אבל באמת שהייתי מעדיף לראות שם את ארי פולמן. טוב, נו, למה ציפיתם. סרטים מצוירים הרי לא זוכים באוסקר, כי האוסקר הוא עניין רציני. האקדמיה השלימה השנה סריה שלמה של בחירות שמרניות ומשעממות. כל הכבוד, באמת.

אני מרגיש קצת אשם, מכיוון שבטפסי הניחושים שאין-אור חילק בתחילת הערב אני הימרתי על היפני. כנראה שזאת אשמתי. זה גם יעשה שמות באוסקימורון, אני כבר יכול לראות.

דני בויל חמוד. הוא קופץ עם האוסקר כמו עם מקל פוגו (אבל לא יעזור, הצרפתי עם הסנטר עדיין מוביל). הוא גם מודה לכוריאוגרף של ג'אי הו (ג'אי הו!) שבטעות לא קיבל קרדיט בסרט. "אני אידיוט", דני אומר. הו דני בויל, הו דני בויל, אתה ממש לא אידיוט. זוכה מההפקר על סרט חביב לכל היותר, זה כן. אבל אידיוט לא.

גם קייט ווינסלט חמודה, אבל זה לא שלא ידענו את זה קודם. גם אבא שלה חמוד, ומחזיר לה שריקה מאחורי האולם כשהיא מבקשת (ומה שהוא מתכוון להגיד זה "קייטי, דארלינג, אולי עכשיו אחרי שקיבלת אוסקר תפסיקי להתפשט בכל סרט? מה דעתך על זה?"). היא אולי היתה מועמדת שש פעמים לאוסקר וקיבלה מיליון פרסים אחרים, אבל היא באמת שמחה לקבל את הפרס. הפרוצדורה הרגילה של חמש-נגד-אחת כללה הפעם את האלי "בכי" ברי, ואת סופיה לורן, הידועה גם בכינוי "The Mummy Returns". הפנים של סופיה לורן היא הדבר המבחיל ביותר שנראה על המסך בטקס הזה, כולל הג'וק, כולל ההפסד של 'באשיר' וכולל השמרנות של האקדמיה. היא נראית כאילו היא עלולה להתפורר בכל רגע. "תודה לכל המועמדות האחרות, אני בטוחה שכולנו מתקשות להאמין שאנחנו באותה קטגוריה עם מריל סטריפ", היא אומרת. אין אור ורני בטוחים שאת נאומה היא סיימה במילים "פאק יו סו מאץ"'.

קטגורית השחקן היתה אחת הבודדות שבה לא היה זוכה ברור מראש, אלא שניים: זה היה או שון פן או מיקי רורק, ובסופו של דבר זכה שון פן. אוקיי, מגיע לו, אבל לא זה מה שיעיר אותנו עכשיו. נשאר רק לראות את 'נער החידות ממומביי' מקבל את פרס הסרט, כפי שאכן קורה כצפוי, אם כי אני מודה שלא צפיתי שיעלו את כל תושבי מומביי לבמה כדי לקבל את הפרס. והם אפילו לא פרצו ב"ג'אי הו!".

נו, טוב. הטקס היה נחמד, ולא ארוך מדי; הבחירות של האקדמיה היו איומות. אני חושב שהייתי מעדיף אם בשנה הבאה זה יהיה ההיפך. ושיחזירו את לונג ג'ון, ואת ג'ק ניקולסון. זה לא אותו הדבר בלעדיהם.

הזוכים באוסקימורון

זה היה אוסקימורון מוזר מבחינתי, שהתחיל באיחור ובשביל הספורט, ורק בהמשך הפך פתאום לחידון נושא פרסים. למרות שנמשך פרק זמן קצר מאוד יחסית לשנים קודמות, לא פחות מ-400 טפסי ניחושים נשלחו.

באשר לתוצאות: הבחירות המשעממות של האקדמיה גרמו לכך שבכל הקטגוריות פרט לאחת, הימור על האפשרות השמרנית והמתבקשת ביותר – זו שגם נותנת את המספר הקטן ביותר של נקודות – היתה משתלמת. למרבה הצער, הקטגוריה היחידה שבה נרשמה הפתעה היתה קטגורית הסרט הזר הטוב ביותר. רוב מוחלט של המנחשים הימרו על 'ואלס עם באשיר', כי לא מהמרים נגד הקבוצה הביתית, אבל, למרבה הצער, דווקא בקטגוריה הזאת הניחוש הלא-פטריוטי היה הנכון. מעטים מאוד הימרו על 'פרידות' היפני, שזכה. מבין אלה שבחרו בו, חמישה חוכמולוגים הגישו טפסים זהים לניחושים שהתפרסמו במסמך ש"דלף" כביכול מהאקדמיה, זיוף גרוע שקיבל הרבה יותר מדי התייחסות בתקשורת הישראלית, שחוזרת ומפגינה חובבנות מדהימה. במקרה לגמרי, הניחוש שהתפרסם במסמך ההוא לגבי "הסרט הזר הטוב ביותר" היה דווקא נכון, אבל הניחושים בקטגוריות רבות אחרות היו מאוד לא נכונים. בכל זאת לא היה כדאי ללכת שולל.

מספר הנקודות המקסימלי שניתן היה להגיע אליו הוא 24. אף אחד לא הגיע אליו. שלושה מנחשים חולקים את המקום הראשון, עם 20 נקודות: Eran ו-MockingOracle, שהגיעו לשם פשוט על ידי הצבעה לאופציה בעלת הניקוד הנמוך ביותר בכל קטגוריה (גם זה ניחוש שדורש אומץ מסוים) ולכן צדקו בכל הקטגוריות מלבד הסרט הזר, ויורי, שדווקא הימר נכון על היפנים, אבל טעה בשתי קטגוריות אחרות.

16 מנחשים הגיעו ל-18 נקודות (רק שניים מבינהם צדקו בניחוש בקטגורית הסרט הזר). מכיוון שמספר הפרסים שלנו מוגבל, רק שבעת הראשונים מבינהם ששלחו טפסים זוכים בפרס – הזמנה זוגית להקרנת הטרום בכורה של 'השומרים' – ואלה הם: Mr. Pink, עוז, Demon of Light, מד-דוג, קטי, ליאור שמש ויפתח. (RichieRich היה נכלל ברשימה גם הוא אלמלא שינה את דעתו ושלח טופס חדש, עם ניחושים שהתבררו כמוצלחים פחות).

תנחומי לכל התשעה שקיבלו מספר זהה של נקודות – אבל מאוחר מדי: Moshik, דנה מ, אקסמנית לעתיד (המיתולוגית!), Unknown K., Bantalon, חיים, עינת, עדי אשכנזי וגיא אורבניאק.

45 מנחשים, שהיריעה קצרה מלפרט את שמות כולם, זכו ל-16 נקודות.

ברכות לכולם, ובהצלחה בשנה הבאה. נקווה לתוצאות משמחות יותר.