אוסקר 2013: המדריך למהמר

יש עוד כמה שאלות פתוחות מלבד שאלת ארגו נגד לינקולן. מדריך קצר, כדי שיהיה את מי להאשים אם תהמרו לא נכון

אז משחק "הכה את האוסקר" שלנו רץ כבר שבוע, ובעוד שבוע יגיע הטקס עצמו (הלילה שבין ה-‏‏24 וה-25 בפברואר, שלוש לפנות בוקר לפי שעוננו, מה לעשות) ובתקופה הזאת חידוני ושאלוני אוסקר מתחילים לצוץ ברשת בהמוניהם. אם אתם עוקבים אחרי עונת הפרסים מתחילתה, ‏אתם מן הסתם כבר יודעים מה קורה, מי זוכה מובן מאליו ומי חסר סיכוי, אבל אם אתם מצטרפים רק ‏עכשיו – ניחושי האוסקר, בעיקר בשנה המבלבלת הזאת, עשויים להיראות כמו ניסיון למלא טוטו ‏בנוגע למשחקי ליגה ב' של בוצוואנה. למענכם, מדריך קצר: מה צפוי לקרות, ומה לא צפוי – אבל ‏אולי יקרה בכל זאת.‏

הסרט הטוב ביותר

אז מה הסיפור הגדול עם האוסקר השנה, ולמה הוא כל כך חריג?‏

ניחוש האוסקר מבוסס על תקדימים וסטטיסטיקות. על פי ניסיון העבר, אם בוחנים דברים כמו ‏מספר המועמדויות השונות והפרסים האחרים שקיבל כל סרט, אפשר כמעט בוודאות לדעת מראש איזה ‏סרט יזכה ב"הסרט הטוב ביותר" בכל שנה. ‏

למשל, אחת הסטטיסטיקות הידועות והאמינות ביותר היא: הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בדרך ‏כלל זוכה גם בפרס הבימוי, או לפחות מועמד לו. סרט לא יכול לזכות בפרס האוסקר בלי להיות ‏מועמד בקטגורית הבמאי הטוב ביותר. אם מדלגים על השנים המוקדמות מאוד של האוסקר, ‏שבהם החוקים והמוסכמות היו שונים, היה רק מקרה אחד ב-80 השנה האחרונות של סרט ‏שזכה בלי שהבמאי שלו יהיה מועמד: "הנהג של מיס דייזי".‏

מצד שני, נתון שקשה להתווכח איתו טוען שאם סרט אחד זוכה בפרסי גילדת השחקנים, גילדת ‏הבמאים, גילדת המפיקים והאקדמיה הבריטית, הבפט"א‏ – כולם אירגונים שרבים מחבריהם מצביעים גם באקדמיה – ‏יהיה מפליא עד מדהים אם אותו סרט לא יזכה גם באוסקר.

"ארגו" זכה בכל הפרסים החשובים כולם. אבל הבמאי שלו, בן אפלק, לא מועמד לפרס הבימוי. איך מיישבים את הסתירה הזאת? הרוב הגדול של חזאי האוסקר כבר מסכימים שלמרות ‏ההשמטה המאוד מוזרה של אפלק מרשימת המועמדים לפרס הבמאי (שנראה כאילו ההסבר ההגיוני ביותר לה הוא שמישהו באקדמיה התבלבל בספירה), "ארגו" עומד לזכות בפרס ‏הסרט הטוב ביותר, ואנחנו פשוט נצטרך להתרגל לכך שזכיה של סרט בלי מועמדות של הבמאי ‏היא כבר לא דבר שקרה רק פעם אחת ב-80 שנה, אלא משהו שקרה פעמיים ב-81 שנה.‏

מנגד, יש עוד בודדים שמתעקשים ש"לינקולן" הוא זה שיזכה. יש להם נימוקים משכנעים למדי, על ‏הנייר; זה הסרט המצליח ביותר מסחרית מבין המועמדים; יש לו הכי הרבה מועמדויות (12, ‏לעומת 7 בלבד ל"ארגו"); הוא "חשוב" היסטורית, והוא מתרחש בעבר הרחוק כל כך שהוא חסר ‏רלוונטיות לימינו ואף אחד לא יכול לכעוס עליו פוליטית. הכל נכון, ובכל זאת, הרוח נושבת לכיוון ‏‏"ארגו". ‏

ואם זה לא יהיה אף אחד משניהם? זה כבר ניחוש של אמיצים מאוד; הסיכוי של אחד משבעת ‏המועמדים האחרים בקטגוריה הזאת לזכות קלוש ביותר. ובכל זאת, ניתן אולי לצייר תסריט לא לחלוטין מופרע ‏שבו הקולות של תומכי "ארגו" ומעריצי "לינקולן" יחלישו זה את זה, וסרט שלישי ישתחל בינהם. ‏במקרה כזה, "אופטימיות היא שם המשחק" נראה כמו האפשרות ההגיונית היחידה. שימו לב שאמרתי ‏‏"הגיונית", לא "סבירה".‏

הבימוי הטוב ביותר

ניתן לומר בביטחון שהזוכה בקטגוריה הזאת לא יהיה בן אפלק, משום שכאמור הוא איכשהו לא קיבל מועמדות. בהיעדרו, החשוד המיידי הוא סטיבן ספילברג, שביים ‏את "לינקולן". אבל המצב המוזר של "ארגו", וחוסר ההתלהבות מסביב ל"לינקולן" שברו כאן את ‏הכלים, והזכיה הזאת לא מובנת מאליה. ספילברג, אחרי הכל, זכה כבר פעמיים. צריך גם קצת גיוון ‏בחיים.‏

אז אם לא ספילברג, מי? אפשר להוציא מכלל אפשרות את בן צייטלין, הילדון בן ה-27 שביים את ‏‏"חיות הדרום הפראי". שיחזור כשיגדל. אבל כל המועמדים האחריים אינם בלתי אפשריים: דייויד ‏או. ראסל מועמד בפעם השלישית, הפעם על "אופטימיות היא שם המשחק" – זאת ‏המועמדות השלישית שלו והגיע הזמן; מיכאל האנקה, יוצר אירופי סופר-מוערך שסוף סוף עשה ‏סרט מספיק ידידותי לציבור ("אהבה") כדי לקבל אוסקר של כבוד ולתת לפרס הילה של איכות, ‏ולאנג לי ("חיי פיי") מגיע אוסקר של התנצלות על כך ש"התרסקות" גנב לו את הפרס הגדול ב-‏‏2005. כמעט הכל יכול לקרות. בטח בסוף זה בכל זאת יהיה ספילברג.‏

השחקן הטוב ביותר

דניאל דיי-לואיס על "לינקולן". לשאלה הבאה.‏

השחקנית הטובה ביותר

היי, אתם יודעים מי מגניבה לגמרי? ג'ניפר לורנס. גם אם נעזוב את הנסיקה המטאורית שלה ‏השנה, עם "משחקי הרעב" ו"אופטימיות היא שם המשחק", והעובדה שהאוסקר הגיע לה כבר על ‏‏"קר עד העצם", לורנס מצטיינת בעיקר בהיותה המרואיינת הכי כיפית, ונאום התודה שלה צפוי ‏להיות הכי חינני. ‏

אבל ג'ניפר לורנס לא לבד שם. בתחילת המירוץ היה נראה שהתחרות הגדולה שלה היא ג'סיקה ‏צ'אסטיין על "כוננות עם שחר", אבל ההמולה הפוליטית סביבו הפילה את "כוננות" לגמרי, ונראה ‏כאילו צ'אסטיין נפלה ביחד איתו. נראה שאם תהיה הפתעה בקטגוריה הזאת, היא עשויה להגיע ‏דווקא מכיוון עמנואל ריבה מ"אהבה", המועמדת המבוגרת ביותר בקטגוריה הזאת אי פעם, שכבר זכתה בקטגוריה הזאת בפרס באפט"א. זאת ‏כנראה הפעם האחרונה אי פעם שבה יהיה מועמד זקן יותר מהאוסקר עצמו. לג'ניפר לורנס יש עוד הרבה מאוד שנים שבהם היא תוכל ‏להופיע בסרטים ולקבל אוסקרים; לריבה לא.‏

שחקנית המשנה הטובה ביותר
אן האתוויי. "עלובי החיים". נקסט.

שחקן המשנה הטוב ביותר

אה… אולי דה נירו?‏

כל המועמדים בקטגוריה הזאת הם זוכי עבר. אף אחד מהם לא ירגיש מקופח מדי אם לא יזכה. אלן ‏ארקין ופיליפ סימור הופמן מוערכים ואהובים אבל לא יעשירו את אוסף האוסקרים שלהם השנה, ‏אבל זה משאיר את טומי לי ג'ונס על "לינקולן", רוברט דה נירו על "אופטימיות היא שם המשחק", ‏ואולי גם כריסטוף וואלץ על "ג'אנגו ללא מעצורים". וואלץ קיבל את פרס באפט"א, אבל "ג'אנגו" הוא ‏סרט כזה לא רציני, וחוץ מזה, האוסקר הקודם שלו, על "ממזרים חסרי כבוד" כל כך טרי שציפוי ‏הזהב עוד לא התייבש. טומי לי ג'ונס קיבל את פרס גילדת השחקנים, אבל זה לא כל כך נראה כמו ‏הערב של "לינקולן". רוברט דה נירו לא זכה באף פרס חשוב על "אופטימיות", אבל הוא אחד ‏השחקנים האהודים אי פעם, שהסרט הזה מהווה עבורו מעין קאמבק (את המועמדות הקודמת שלו ‏הוא קיבל ב-1992) אחרי שנים ארוכות של דישדוש באשפתות. אישית, אני נוטה להמר על דה נירו, ‏אבל בטוח זה לא.‏

התסריט

התחרות על פרס הסרט הטוב ביותר משוחזרת גם בקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר: ‏‏"ארגו" נגד "לינקולן", עם "אופטימיות" במקום השלישי המרוחק, במקרה ששניהם יהרגו זה את זה. ‏ב"לינקולן" יש הרבה יותר דיאלוגים מפולפלים ונאומים חוצבי להבות מב"ארגו", והוא מבוסס על ‏עבודת תחקיר של שנים ארוכות; טוני קושנר עשוי לקבל את הפרס בזכות ההשקעה. מצד שני, אם ‏האקדמיה באמת חושבת ש"ארגו" הוא הסרט הטוב יותר – כפי שמסתמן – יהיה טפשי לא להכיר ‏בכך שהסיבה מספר אחת לכך היא התסריט שלו.‏

בקטגורית התסריט המקורי המצב מסובך עוד יותר: התסריט הכי כבד ועגום ("אהבה") מתמודד ‏מול התסריט הכי מהנה ושטחי ("ג'אנגו") והתסריט הכי ריאליסטי ומרשים מבחינת עבודת ‏העיתונאות הכרוכה בו ("כוננות עם שחר"). גילדת התסריטאים נתנה את הפרס ל"כוננות"; ‏בבאפט"א בחרו בג'אנגו.‏

צילום

אם מדברים על צילום נטו, הפרס כנראה צריך להגיע ל"סקייפול". לא רק שהוא היה יפהפה באופן ‏שלעולם לא הייתם מצפים מסרט ג'יימס בונד, הוא צולם על ידי רוג'ר דיקינס, צלם אדיר ואחד ‏האנשים הכי מקופחים בתולדות האוסקר: זאת המועמדות העשירית שלו, והוא עדיין לא זכה אף ‏פעם. יום אחד יהיה צריך לתקן את העוול הזה.‏

אבל ייתכן מאוד שזה בכל זאת לא יקרה השנה, כי בין המועמדים נמצא גם "חיי פיי". אפשר ‏בהחלט לטעון שזה לא הוגן – הרי חלקו הגדול של "חיי פיי" לא באמת צולם, אלא נעשה במחשב. ‏אלא שהאקדמיה כבר הוכיחה, עם פרסי הצילום שקיבלו "אווטאר" ו"הוגו", שזה לא ממש אכפת לה: ‏היא רואה צילום וירטואלי כראוי להערכה בדיוק כמו צילום אמיתי, או שהיא פשוט לא מצליחה ‏להבחין בהבדל. לכן "חיי פיי", עם שלל המראות המדהימים והלא ריאליסטיים שלו, נראה כמו ‏המועמד המוביל.‏

הסרט התיעודי הטוב ביותר

הקטגוריה התורנית שבה יש לנו עניין פרובינציאלי, משום שלא אחד אלא שני סרטים ישראליים – ‏‏"שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות" – מועמדים כאן, אם כי קריאות "הם משלנו! הם משלנו! אל ‏אל ישראל!" לא יהיו הולמות במיוחד במקרה הזה. מבין שניהם, "שומרי הסף" מקבל תשומת לב ‏רבה יותר בארה"ב, והוא נמצא בשורה אחת עם סרטי הנושא החשובים האחרים המועמדים – "איך ‏לשרוד מגיפה" על המלחמה באיידס, ו"המלחמה הבלתי נראית" על אונס בצבא האמריקאי. ‏בסרטים תיעודיים, חשוב להיות חשוב. ובכל זאת, הסרט שללא עוררין צובר תאוצה בפרסים ‏המוקדמים הוא דווקא הפחות הרה-גורל מבין החמישה – "מחפשים את שוגר מן". הוא קיבל ‏מספיק פרסים כדי לקבוע שהוא הזוכה הסביר ביותר, אבל קשה לדעת אם באקדמיה כולה לא ‏יחשבו שיותר חשוב לעורר תשומת לב לאחד הנושאים החשובים שעל הפרק, בין אם איידס או ‏הסמאטוחה המזרח תיכונית.‏

אנימציה

השנה יזכה באוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר סרט של דיסני. השאלה היא איזה סרט של ‏דיסני. "ראלף ההורס", "אמיצה" או "פרנקנוויני"? כל סרט של פיקסאר הוא ברירת המחדל לזכיה ‏בקטגוריה הזאת, אבל "אמיצה", כידוע, נחשב לאחד הסרטים הפחות מבריקים שלהם. "ראלף ‏ההורס" קיבל תגובות טובות יותר ואת פרס ה"אנני", בעוד רוב פרסי המבקרים הלכו משום מה ‏דווקא ל"פרנקנוויני". ראלף נראה כמו הזוכה הסביר יותר, ובצדק.‏

גם בקטגורית סרט האנימציה הקצר יש לדיסני נציגות – הסרטון המקסים "‏Paperman‏" שהוקרן ‏בצמוד ל"ראלף ההורס". אבל בקטגוריה הזאת האוסקר דווקא נוטה לכיוון סרטים מוכרים פחות, ‏של אולפנים קטנים ועצמאיים. כמעט בכל שנה מועמד לפרס לפחות סרטון אחד של דיסני או ‏פיקסאר, אבל הפעם האחרונה שבה אחד מהם זכה היתה בשנת 2001. סרטונים מפורסמים ‏ומהוללים כמו "יום ולילה" או "פרסטו" של פיקסאר הפסידו לסרטונים שלפני עידן יוטיוב, לא היו ‏מוכרים לאף אחד שלא מבלה זמן בפסטיבלים לאנימציה, כמו "הירח והבן" או "הארווי קראמפט". ‏נראה שלאקדמיה גם יש העדפה לסרטים שלא נעשו באנימציה ממוחשבת, אלא בטכניקות ‏מסורתיות יותר. כך שבהחלט אפשר לראות את "אדם וכלב" המצויר ביד, או את "‏Head over ‎Heels‏" שנעשה באנימצית סטופ-מושן, מקבלים את הפרס.‏

למשחק הכה את האוסקר