הלילה הוא הלילה, וכאן אנחנו נעדכן את רשימת הזוכים ואולי רושם או שניים – אבל אני לא בטוח שיהיה כאן עדכון לטקס עצמו בלייב, אלא אם כן יתגלה ביקוש מצד האנשים הערים בלילה לפרשנות על בדיחות כאלה ואחרות שאנשים שיקומו ב-8 בבוקר ישאלו את עצמם "הא? מה?". כאמור, את הזוכים נעדכן בכל זאת בלייב. עוד מקומות להתעדכן בהם לייב זה הפיד של "אבל למה את עושה סצנה" וגם בקבוצת הפייסבוק שלנו (אוסיף קישורים כשזה יהיה רלוונטי).
זה הזמן להפציץ בהימורים, נועזים ופחות נועזים. כך או כך, ליאונרדו דיפקריו מאשר (עריכה: נראה שדיקפריו לא מאשר כי הוא, וכל הצוות של "אל תסתכלו למעלה" הבריז).
שחקנית משנה: אריאנה דהבוז, סיפור הפרברים
(הפתיחה הייתה די חביבה, בטח יותר מהכלום שהיה בשנה הקודמת. השיר של ביונסה היה לא טוב (והיה בירוק כי טניס. כמובן), ההנחייה התחילה חלש אבל השתפרה לאט לאט. אבל החלק הכי מצחיק היה קטע ה"טוסטר משולשים" של האוסקר שבו נראה שהציגו את כל העולם ואחותו)
סאונד: חולית
צילום: חולית
דוקו קצר: מלכת הכדורסל (אפשר לצפות פה)
אפקטים: חולית
סרט אנימציה: אנקאנטו
סרט אנימציה קצר: המגב הקדמי
שחקן משנה: טרוי קוצור, CODA
הסרט הבינלאומי הטוב ביותר: הנהגת של מר יוסוקה
הסרט הקצר הלייב אקשן הטוב ביותר: הפרידה הארוכה (אפשר לצפות פה)
התלבושות: קרואלה
התסריט המקורי: בלפסט
התסריט המעובד: CODA
זה לא פרס אבל אעדכן ש"צבא המתים" זכה בפרס ההנפצה של טוויטר ואפילו באקדמיה הבינו כמה זה מביך וצמצמו את הנוכחות של זה כמה שאפשר.
עריכה: חולית
סרט תיעודי: קיץ של נשמה
וויל סמית' נתן סטירה לכריס רוק בשידור חי. פאף דאדי מנסה לאחות את הקרעים (ולהציג יובל ל"הסנדק").
תפאורה: חולית
השיר הטוב ביותר: "לא זמן למות", לא זמן למות
הבימוי הטוב ביותר: ג'יין קמפיון, "כוחו של הכלב"
השחקן הטוב ביותר: וויל סמית', משפחה מנצחת – בנאום… די נוראי
(אומרים לי שהיה מתישהו פסקול (חולית) וסאונד (גם חולית). אני פספסתי)
איפור: העיניים של תמי פיי
שחקנית: העיניים של תמי פיי
הסרט הטוב ביותר: CODA
ההינור הנועז של הוא שקריסטן תיקח לגסיקה את הפרס
(ל"ת)
מעתיק-מדביק את שלי, עמכם הסליחה
"אל תסתכלו למעלה" יוצא עם אוסקר כלשהו מהטקס הזה
"בלפסט" יוצא עם יותר מאחד
אף סרט לא עובר את ה-4 (רציתי להגיד 3 אבל השתפנתי)
ההפתעה בקטגוריות המשחק תהיה בקטגוריה שאינה השחקנית הראשית
יהיה תיקו. NGNG אקסטרים: באחת מ-8 הקטגוריות הגדולות
לא בילי אייליש ולא לין מנואל מירנדה זוכים בקטגורית השיר
"קרואלה" מפסיד תלבושות בניגוד לכל ההיגיון
בטעות כל הסרטים האהובים עליי בקטגוריות הקצרות זוכים ("חיה", "אנא המתן", "מלכת הכדורסל")
משאלת לב יותר מהימור רציני: "משפחה מנצחת" לא זוכה אפילו באוסקר אחד לרפואה (רציתי למחוק אחרי שכתבתי אבל יאללה נשאיר למקרה ש. במקומו רציתי לכתוב, בכל מקרה: "מגלה את אמריקה 2" זוכה בקטגורית האיפור)
וולודימיר זלנסקי לא יגיע לשאת נאום, אבל פוטין דווקא כן
אהה ואו זה הלילה??? חחח מדהים כמה לא אכפת לי מאז שהזיזו אותו למרץ
* בגלל שזה היה בפברואר עוד הרגשתי שזו ״אותה שנה״ שזה כבר כל כך בתוך השנה ״הבאה״ זה פחות מעניין אותי.
*לוקה יעשה שישה גיבורים ויזכה( כן נכון גיבורים זכה במשהו לפני אבל כמעט ולא)
זה שזלנסקי לא ינאם שם זה בערך ההימור הכי בטוח.
מסתמן כי מארגני הטקס פחדנים ומנותקים מדי. כי למה להרוס ערב של אסקפיזם עם מלחמה שמתחוללת כרגע? מעניין מאד מה יהיה היחס כלפיה במהלך הטקס, היא פיל מאד גדול בחדר. ובתגובה שון פן מאיים להתיך בפומבי את פסלוני האוסקר שקיבל בעבר, שזה מעשה נחמד אם כי לא מעורר פחד במיוחד.
זה מעשה סמלי שאולי גם יגרור עוד שחקנים ושמות גדולים לעשות כך
או להתבטא באותה רוח, אבל זה בעיקר להגיד שיש דברים יותר חשובים מטקס מזויף ו״די עם הנפיחות הזאת, קצת פרופורציות״. זה לא הרבה אבל עדיין יותר טוב מלהחריש.
הם גם מפנים את ההומלסים בשביל השטיח האדום והופכים את הראש של צ׳דוויק בוזמן לצעצוע.
Nothing is beneath them.
טוב, יש כבר זוכים
אבל כלומר… טכנית הם לא שודרו. אז אני שם אותם כאן, תחת איזשהו ספויילר. כי הכל מאוד טיפשי בימינו. בחיי שזה מוציא את כל האוויר מהקטע :/
איפור – תמי פיי
עריכה – חולית
סאונד – חולית
פסקול – חולית
תפאורה – חולית
לייב אקשן קצר – הפרידה הארוכה ( :( )
אנימציה קצר – המגב (נו מההההה)
דוקו קצר – מלכת הכדורסל (טוב לפחות זה)
לא יפה שלהם לא לשדר את כל הפרסים
ישודרו, אבל לא בשידור חי
ואכן לא יפה
יש אנקאונטו זכה סרט האנימציה הטוב ביותר
המעולה של דיסני מהשנים האחרונות והכי טוב מאז פרוזן המקורי ב2009! סיפור מעולה ושירים מצויינים. למעשה זה הסרט הראשון איי פעם של דיסני שהשיר שמנוגן במהלך הסרט, 'לא מדברים על ברונו' הגיע למקום ראשון במצעד בילבורד! הסרט הקודם שהיה קרוב הוא אלדין עם 'עולם חדש' אבל זו הייתה רק הגרסה של הכתוביות. בנוסף זה שיר 'הנבל' מזה שנים של דיסני שמסופר מצד האנשים וזה המשאפ המעולה הראשון של דיסני, שלא יכולתי להפסיק להתלהב איך כל הצלילים יושבים מדוייק! לין מנואל מירנדה נהיה מעולה, המילטון זה לא הסגנון שלי ועדיין לא הצלחתי לסיים אותו, מרי פופינס 2 גם לא היה להיט, אבל מואנה שירים מעולים, אני ממש מצפה לראות עכשיו מה הוא יעשה עם בת הים הקטנה שאמור להגיע בעוד שנה לקולנוע. וזה היה ממש נחמד ש3 הנסיכות של דיסני מהלייב אקשן הגישו את הפרס, אריאל, יסמין וסינדרלה.
פרוזן המקורי לא יצא ב2013?
אלא אם כן אתה מדבר על פרוזן סודי שלא שמעתי עליו?
יש פרוזן סודי מ-2010.
בת הים הקטנה זה סימן שאלה אחד ענק
מצד אחד למ"מ ואלן מנקן שאני בטוח שעשו רק דברים טובים עם הפסקול והקאסט נראה מעולה, מצד שני זה בידיים של אחד הבמאים הכי פחות מבריקים בהוליווד. אני באמת לא יודע מה לחשוב.
לדעתי זה יהיה מעולה
כי כבר ידוע בסרטי מארוול ודיסני לייב יש להם פחות או יותר האש מה החוזק של הסרטים צריך להיות, במיוחד בדיסני שהיא רימייק, הרבה מהסרט פשוט משוחזר, ככה שהבמאי לא יוכל להרוס אותו. אני רק רוצה צילום בלתי שכיח. כי זה יהיה הסרט ה3 של דיסני בתוך 6 חודשים שהוא מתחת למים, אחרי וואקנדה פוראבר, שאמור להציג את אטלנטיס ונאמור מתחת למים בנובמבר ואווטאר 2 בדצמבר. וגם אקוומן 2 יצא חודשים לפני.
טעיתי בתאריך בת הים הקטנה אמורה לצאת במאי לא מרץ.
הולי שיט
קודה? ברצינות?
וויל סמית משחק אותה שחקן כדורגל
וואו, זה לחלוטין השיא של הטקס.
כל הכבוד לכריס רוק על האיפוק..
זה דיראון עולם
חייבים לקחת לו את הפרס ועכשיו. אין דבר כזה שמישהו עולה לבמה, מכה את המגיש, מקלל אותו מהקהל וזוכה בפרס פחות משעה אחר כך. גם אם הוא יתנצל אלף פעמים.
באמת היו חסרות סיבות שבגללן לא רציתי שסמית יזכה. מי יודע, אולי זה כדי להראות כמה טוב הוא התמזג עם הדמות ששיחק
זה סוג של מגיע לכריס רוק.
בהנחה וזה לא היה מבוים – זה ממש לא סקנדל.
יש כל כך הרבה דרכים שהיו מוציאות את ג'יידה ואותו בסטייל מהסיפור הזה
וסמית' בחר באחת הדרכים היחידות שיחקקו אותו לעד בתור אפס מאופס.
אפשר לדבר עד מחר על כמה שרוק היה לא בסדר בסיפור הזה
אבל אנשים לא אמורים להרביץ אחד לשני, נקודה.
רוצה להתעכב לרגע על למה הכעס של וויל סמית מוצדק
הפכו אותו ואת ג'יידה פינקט סמית לשק החבטות של האוסקרים, איכשהו זה הפך מאוד לגיטימי לשבור כל טבו התבטאותי בנוגע אליהם וכאילו יש ציפיה שהם יחטפו כל הזמן- ממש כל שנה באוסקרי יש משהו- וימשיכו לחייך כי הכל "חלק מהמשחק".
רוב הירידות עליהם גם נמצאות בתחומים שלא יעברו בשקט בנוגע לאף אחד אחר- הרבה מאוד שיח על אופי הנישואים שלהם, על ההעדפות המיניות שלהם, על הבחירות המקצועיות שלהם כשחורים ועכשיו גם לעג לנכות (ואלופציה זו מחלה אוטואימונית כרונית שנוטים לזלזל בה אך היא נכות). בעידן שכל קומיקאי מיושן מתלונן ש'כבר אי אפשר לצחוק על כלום', וויל סמית הפך להיות האיש היחיד שעדיין מותר ללעוג לו על הכל ואף אחד לא מתקומם.
אז אני קצת מבינה מאיפה הכעס, אע"פ שאני לא חושבת שזה לעניין להכות מישהו. אני מניחה שאם הייתי וויל סמית, הייתי מעלה עו"ד על הקו ובודקת איך להגיש תביעה למארגני הטקס וכריס רוק עוד לפני שהמסך יורד, כדי שגם זה יספיק להכנס לכותרות של הערב. או שהיה יכול לעלות לבמה כדי להגיב מילולית, קצת להשתיק את כריס רוק ולהזכיר כמה מכוערת הבדיחה ושזה באמת בסדר לפעמים להתאפק עם עקיצות. אני לא שולפת מהירה כל כך והייתי מהמרת שגם סמית לא, אבל הבעת הפנים שלו כל כך שמורה אחרי הסטירה, שאני משערת שהיה יכול לנצל את אותה האנרגייה כדי לחשוב על משפט תשובה הולם.
מעניין אם כריס רוק יתנצל על חלקו בדרמה, כי אני לא חושבת שיש בסיטואציה הזו "טובים".
עם החלק על הנכות אני מסכים
אבל וויל סמית הוא לא "האיש האחרון שאפשר לצחוק עליו". מנחות וכמה קומיקאים אחרים צחקו על לא מעט מהסלבריטאים שבחדר במהלך הערב, ורובם, נו – לא עלו והתקוממו על משהו.
כן, צוחקים הרבה על וויל סמית' אבל הוא:
א. אחד מיני רבים בקהל הזה שצוחקים עליו
ב. אדם שצוחקים עליו כי בחייאת – הוא לא "מסכן" בשום צורה. הוא שחקן עשיר מגה מצליח, מאוד מוכר, ומאוד אוהב ועכשיו גם מאוד מוערך. אפשר לזרוק דאחקה עליו פעם בשנה ולצפות שהוא יתמודד עם זה באחת מהאחוזות הרבות שהוא גר בהן.
אז, כן – אפשרי שרוק הגזים. אבל סמית' לא מסכן, לא "האיש האחרון שנותר לצחוק עליו" ולא ראוי לרחמים שלנו. פעם בשנה צוחקים עליו (ועל אשתו) בטקסי פרסים שהוא מוזמן בהם ומקבל מתנות בשווי מאות אלפי דולרים? אני מצטער, זה לא נכנס לראדאר הדברים שהופכים את מה שעשה ללגיטימי*.
* – כאמור, העניין שזה היה מחלה ולא בחירה אופנתית זה דווקא יותר יכול להסביר, ולא קשור לשאלה האם סמית הוא "האחרון שאפשר לצחוק עליו", אבל גם את זה אני דוחה כמשהו שמתקרב להסבר או תירוץ. היו עשרות דרכים לנהל את האירוע הזה. סמית' בחר בגרועה מכולן.
תראה, אני לא מרחמת על סמית, הוא לא קרבן של התעמרות כמו אדם מן השורה
אבל אני כן שמה לב שבתוך הבראנז'ה ההוליוודית יש איזו תרבות שמאוד מאפשרת לחצות איתו גבולות שעם אחרים אף אחד לא יחצה בגלל שהם נתפסים כפוגעניים.
אני לא חושב שהוא זוכה ליחס מיוחד
בטקס הזה הרבה אנשים וסרטים "הועלו על המוקד", וזה נכון גם בטקסי עבר. זה נכון שספציפית לכריס רוק יש עבר עם בדיחות וויל סמית' אוסקר (סביב שנת "אוסקר כה לבן" שסמית' החרים את האוסקר ורוק אמר ש"זה כמו להגיד שאני מחרים הזמנה לתחתונים של ריהאנה. אני לא הוזמנתי"), אבל היו לרוק עוד הרבה בדיחות על הרבה אנשים וסמית' לא זכה ל"גרוע שבהן", וגם לא אשתו. ספציפית השנה אפשר לטעון בצדק שזה אכן המצב, אבל זה לא נורמה.
זה שממשיכים להביא את כריס רוק לאוסקר זה מחדל בעיני
ואני מסכימה איתך לגבי כל מה שאת אומרת עד השלב שבו זה עובר לאלימות.
לא. אתה אדם בוגר, אתה תשלוט בעצמך ואתה לא תרביץ למישהו אחר, בשום סיטואציה.
תקום תעמד על הבמה, ותכריז-"אתה צוחק על אישה חולה עכשיו ואני דורש ממך התנצלות לאישתי ולכל אדם שחולה במחלה הנוראית שמשפיע לו על החיים, כי אתה משתמש בבמה הכי יוקרתית באולם הקולנוע כדי לצחוק על אנשים חולים". תגיד שאתה הולל לשב את השידור עד שיורידו אותו מהבמה. פרובוקטיבי באותה המידה. אבל אלימות זה קו אדום. ברגע שמשתמשים באלימות you lose the high ground.
לצחוק על מישהו, בדיחה מעליבה ומקוממת ככל האפשר, ולהרביץ למישהו לא נמצאים באותו הקטגוריה. גבר בן 53 צריך ללמוד לשלוט בכעס שלו, גם אם הכעס סופר מוצדק. ולתת הצדקות לאלימות זה מדרון כל כך חלקלק שהוא כבר תלול (משפט שגנבתי לחברה…)
לא טענתי אחרת!
(סימן קריאה כי את השניה שמגיבה כאילו שכן)
כן, אבל...
פשוט התגובה שלך מרגישה קצת כמו "כן, אבל…"
כי בסיטואציות כאלה לאלימות לא צריכות להיות נסיבות מקלות, וכמה הוא כעס והאם הכעס שלו מוצדק לא אמור להיות פרמטר לשום דבר.
יש גם ילדים שצופים בשידורים האלה. לא בני ארבע אבל בני 8-9-10, מה הם צריכים לחשוב כשהם רואים את הגיבור שלהם מרביץ למישהו אחר בגלל משהו שהוא אמר? ושהוא עוד מקבל פרס אחר כך? כל מה שאת אומרת לגבי וויל סמית' נכון, והפך להיות לא רלוונטי בשנייה שהוא חשב שזה הגיוני לתת למישהו אגרוף בשידור חי.
לא ירד דם והקללות צונזרו, כך שעקרונית זה עובר כתוכן לכל המשפחה
לא רציתי להקרא כ'כן אבל' ולכן בררתי מילים.
יש איזושהי נטיה בשיח העכשוי לזהות מי הנבל ומי הקרבן בכל סיטואציה של קונפליקט. אם בוחנים את הסיטואציה דרך החלוקה הנ"ל, אוטומטית בגלל האלימות הפיזית סמית בעמדת הנבל ורוק הקרבן, אני חושבת שיש שני לא צודקים בסיטואציה הזו (וגם שני קרבנות) ואין סיבה להתעלם מהאספקט המכוער אצל רוק, אפילו שהוא חטף (ולא, אני לא בעד).
בהערת צד
רק רוצה לציין שמחוץ לארה״ב (לפחות פה בארץ, אבל הבנתי שזה היה כך בעוד מדינות) השידור עבר כמו שהוא, בלי צנזור סאונד על הקטע עם הקללות שבא אחרי האקט הפיזי.
וזה נושא מעניין
כי הטקס מועבר בדיליי בדיוק בגלל דברים כאלה. אז לצנזר את הקללות כן, ולהסתיר את המכה לא? מה התירוץ, יש להם את היכולת לעצור את הסאונד אבל לא את התמונה? או שהוליווד זה עדיין הוליווד, ואלימות זה בסדר גמור אבל קללות ועירום ביג נו נו?
לא נו
זה לא "עובר כתוכן לכל המשפחה" כי זו לא סדרה או טלויזיה עם התפתחות עלילתית.
גם בחדשות בדרך כלל אין דם וקללות וזה עדיין לא הופך את זה לתוכן לכל המשפחה.
זה גבר בוגר, מושא לחיקוי להרבה אנשים וילדים שמעביר את המסר שאם צוחקים עליך זה בסדר להרביץ בחזרה (כשאני ממש מתאמצת להשאיר את הקטע המגדרי של "להגן על הכבוד של אישתו" בצד, זו לא המהות פה). ואולם שלם שבסופו של דבר מוחא לו כפיים.
אז כן, מעורבות הורית, ותיווך והכל, ועדיין להתקל בסיטואציה כזו באמצע אירוע כמו טקס האוסקר זה חריג.
כריס רוק הוא סטדנאפיסט שמספר בדיחות. זו לא הבדיחה סרת הטעם הראשונה שהוא סיפר ובכל זאת בוחרים להחזיר אותו לאוסקר שוב ושוב ושוב. אז מישהו שידוע בזה שהוא הולך צמוד לגבול – יהיו מקרים שהוא יעבור את הגבול. הפתרון – לא להביא אותו מלכתחילה, את זה לא עשו.
בתוך המסגור הספציפי של הסיטואציה הזו – יש כאן סטנדאפיסט שידעו בזה שהוא מספר בדיחות מעליבות, וגם הפעם סיפר בדיחה מעליבה (שאני מסכימה שעברה את הגבול) ואדם בוגר שחשב שזה הגיוני להחטיף אגרוף באמצע שידור חי. אם את ממש מתעקשת לדבר על שני קורבנות – הקורבנות הם כריס רוק וג'יידה פינקט סמית'. וויל סמית' הוא לא קורבן בשום קונסטלציה במקרה הספציפי הזה. הוא 100% התוקפן.
יש מעט מאוד מקרים עם נבל וקורבן מובהקים. זה, באופן מקרי, כן אחד המקרים האלה.
למה אלופציה אראטה היא נכות
אם היא מתבטאת רק באובדן שיער? אני אדם קירח, ההתקרחות שלי היא לא מבחירה אופנתית אלא כי אני "סובל" מהתקרחות גברית טיפוסית (אלופציה אנדרוגנית). האם אני נכה?
כן, במקרים קיצוניים זה יכול להביא לאובדן של כל השיער בגוף ואז אני יכול להבין למה זו נכות. אבל באותה מידה גם לקות ראייה קשה היא נכות אבל לא כל מי שמרכיב משקפיים הוא נכה.
דווקא הייתי אומרת שלקות ראיה זו כן נכות
אנחנו רגילים לחשוב שזה לא כי יש משקפיים ועדשות שמתקנים את המצב, אבל בלעדיהם קשה להסתדר, במיוחד אם אתה במועדון המספרים הגבוהים. זה בהחלט מגביל עד לא מאפשר תפקוד נורמלי (ללא הרכבת משקפיים/עדשות, הכוונה).
אין לי מושג לגבי אלופציה אראטה.
באופן עקרוני קוצר ראייה זו איזושהי נכות
רק שכשחצי מהעולם סובלים מזה, אז זה כבר מאבד את הגדרת הנכות מאחר וזה הופך להיות משהו טבעי שקיים אצל כמות רבה מאוד של אנשים.
נכות היא חריגות, וכאשר הנכות נעשית נפוצה במיוחד היא מאבדת מהחריגות ולכן כבר לא מתיחסים אליה כאל נכות.
כנ״ל לגבי התקרחות גברים.
זה כל כך נפוץ, בצירוף העובדה שגברים הרבה פחות מייחסים חשיבות למראה השיער שלהם מנשים, שזה כבר לא מוגדר כנכות.
אבל כמה נשים קירחות יצא לך כבר לראות?
אצל נשים זה עדיין משהו חריג, במיוחד לאור היחס של נשים לשיער (והיחס של החברה לשיער של נשים. אישה קירחת ישר מושכת אליה מבטים מוזרים, מה שגבר קירח אף פעם לא ימשוך), כך שבהחלט הגיוני להגדיר את זה כנכות.
קוצר ראייה היא נכות נקודה.
בגלל שהיא כל כך נפוצה, ויש ספקטרום גדול של חומרת הנכות, קבעו שרק מרף מסוים יתייחסו לזה: וגם אז זה תלוי קונטקסט. כמו ההשפעה על פרופיל צבאי, נהיגה או עבודות מסוימות.
זה נכון להרבה מצבים רפואיים, כמו שמיעה, רגישויות שונות, אי סימטריה באיברים וכו.
רק לאחר שהסרתי משקפיים בהליך לייזר (זה אפילו לא נחשב ניתוח), נפל לי האסימון כמה הייתי נכה קודם. כשחיים זמן רב עם נכות, מתרגלים אליה והיא טבע שני.
מדהים שחשבתי זאת לטבעי שאני אאבד יכולת תפקוד כי לא זכרתי איפה הנחתי משקפיים לפני שהלכתי לישון, או שהם נפלו ונשברו לי בטיול/פעילות ספורטיבית, או שהעדשות עפו לי מהעיניים במהלך צניחה חופשית ולא ראיתי כלום (באמת קרה לי).
היעדר שיער גבות לא משפיע על יכולות פיזיות, אבל יש לכך השפעה סביבתית חזקה. הרבה נכויות נפש לא נראות פיזית: המדד הוא כמה הן משפיעות על התפקוד, אדם יכול להיות מאובחן במחלת נפש ללא קבלת אחוזי נכות או אובדן כושר עבודה.
קיצר, הרבה מילים לומר ש"אחד" צודק.
שחקן ידוע בסדרה "בארי" חולה באותה המחלה
כל הקריירה שלו בנויה סביב זה (הגנגסטר הנחמד).
social model of disability
זה מודל שאומר שלכל בני האדם יש מוגבלויות כאלו ואחרות (אף אחד לא יכול לעבור דרך קירות), והשאלה של כמה היכולות מגבילות אדם נובעת בהרבה מהיחס של הסביבה.
למשל, הזמינות והקלות של השגת משקפיים, לעומת מכשירי שמיעה או עזרי ניידות, הופכת קוצר ראיה לפחות מגבילה. כמו גם האפשרות לשנות את גודל הגופן במחשבים ומכשירי קריאה דיגיטאליים, לעומת אי ההתאמה של בניינים רבים לכסאות גלגלים והליכונים.
כשהתחלתי להתעניין בdisability studies, אחת הסטטיסטיקות שהכתה אותי בהלם היתה שהנכות שהכי פוגעת בכושר ההשתכרות היא לא אובדן גפה, או אובדן ניידות, או אובדן חוש. הנכות שהכי פוגעת בכושר ההשתכרות של אדם היא… צילוק בפנים (או דפורמציה אחרת). וזו נכות שיכולה להיות אך ורק אסתטית (לפעמים זה מגיע עם פגיעה בחוש הראיה, או הריח, או הטעם, או השמיעה, אבל לעתים תכופות לא).
במקרה של אלופישה מהסוג שיש לפינקט סמית', זו מחלה אוטואימונית שיש לה השלכות מעבר, לפעמים רציניות ומסכנות חיים ללא טיפול. אצל יותר מחצי מהחולים יש רמה מוגברת של ANA, בדומה למחלות אוטואימוניות חמורות אחרות, כמו לופוס. בין השאר הנזקים כוללים פגיעה בחילוף החומרים, שמוביל לבעיות כמו סכרת ופגיעה בבלוטת התריס.
מעניין!
צילוק הפנים הוא פרט טריוויה מרתק ומרתיח גם יחד. כושר ההשתכרות משוקלל לגודל המגבלה הפזית? (כי בניגוד לאדם עיוור או מוגבל ניידות, צלקת בפנים לא באמת פוגעת בכושר עבודה של כל מי שאינו דוגמנ.ית)
הם פשוט לא עוברים את שלב הראיון :(
(ל"ת)
לא ברורה לי השאלה של "גודל המגבלה הפיזית" – איך משווים עיוורון לאבדן אגודל לפגיעה בעמוד השדרה שהיא בלתי נראית מבחוץ, ומובילה לשיתוק מהמתניים ומטה? מהכתפיים ומטה?
(למרות שזה קצת שקר – למדינות וארגונים שונים יש מדריכים להערכת הפיצוי או הקצבה על נכויות שונות, שלעתים תכופות נסמכים על ניתוחים כלכליים דומים, בדרך כלל בהקשר של תאונות עבודה. דוגמאות: https://www.mass.gov/service-details/scarring-loss-of-function-and-disfigurement , https://smcexams.com/client-resources/resource-docs/2012ImpairmentGuide.pdf).
ברוב המקרים שאינם עבודה פיזית ספציפית (למשל מקצועות הבניה) אין מניעה שאדם בכסא גלגלים או עם מקלדת ברייל יגיש את מסמכי המס של ארגון. במקרים האלו, מעסיקים עלולים להעדיף שלא להעסיק אדם אם צריך להנגיש את המשרד עבור עובד, בין עם בבניה (לכסא גלגלים) או ברכש (ציוד מותאם).
צילוק בפנים הוא הרבה יותר ברור כי אין שום עלות נוספת להעסקה של אדם עם צלקת, אבל הרבה מאד אנשים חשים שלא בנוח במהלך החשיפה הראשונה, לפחות, כך שראיונות עבודה יכולים להיות מחסום בלתי עביר.
(מעניין, אגב, אם מישהו חקר מה ההשפעה של נירמול עבודה מרחוק על תעסוקה של מוגבלי ניידות, ראיה, שמיעה, וכו' – מי שתיאורטית עלות ההעסקה שלו יורדת עבור המעסיק אם הוא עובד מהבית, וזמין לו הציוד הדרוש).
בכל מקרה, לצערי אין לי מאמרים עדכניים, ואפילו לא גישה למאמרים לא עדכניים, כי אני כבר לא באקדמיה כמה שנים. סביר שיש התייחסות בכל disability studies handbook וכנראה עם נתונים עדכניים ורלוונטיים יותר. יש די הרבה מחקרים בפסיכולוגיה על היחס לבעלי שונויות מראה, כולל על חרדות ואפליה בתעסוקה.
אם את משתמש בגישה האקדמית שלך כדי למצוא מאמרים כאלו, אשמח לעדכונים!
ומדובר גם בשחקנית
כלומר, ההצלחה שלה בעבודתה תלויה גם במראה שלה, אפילו יותר מזו של האדם הממוצע.
ולמרות זאת
לא שאלימות זו הפתרון אבל הגיע לכריס רוק , קראתי שיש לאשתו של וויל סמית , מחלה של נשירת שיער ולכן כנראה הם לא לקחו את זה יפה . צחקו גם לפני על הנישואים הפתוחים שלהם, אז כנראה זה בער בו. יש גבולות שלא צריך לחצות . למרות שזו לא הדרך , טוב לראות מישהו משתיק את כריס רוק. ידברו על זה עוד הרבה.
אשכרה זידאן בגמר מונדיאל 2006.
(ל"ת)
רק שזידאן נענש על זה בכרטיס אדום והפסיד את הגמר
בעוד וויל סמית' נשאר בטקס וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר
הרבה יותר גרוע לא?
בכדורגל אתה עוד יכול לצפות שמישהו ייתן למישהו פצצה לפנים, כי זה ספורט תחרותי עם אנרגיות ועצבים שיכולים להתפתח תוך כדי משחק, בטח במשחק בסדר גודל כזה.
באוסקר לעומת זאת, כשכולם לבושים בחליפות ואמורים לייצג 'קלאס' או וואטאבר, אתה בחיים לא תצפה שמישהו יקום מהקהל וייתן למנחה פצצה לפנים.
אבל הולי שיט זה קרה
לא בטוחה
טקסי פרסים הפכו כבר מזמן לזירת התגוששות. אני בטוחה (אע"פ שלא זוכרת מקרה פרטני) שכבר נראו מקרים של אלימות פיזית, אלימות מילולית בטח ובטח, כשאולי אחד האירועים היותר זכורים מהשנים האחרונות היתה הפריצה של קניה ווסט לבמה (בסדר, טקס אחר, אבל אותו סוג אנשים) כדי להתקומם על הזכיה של טיילור סוויפט. ולאורך האירוע ההוא (שהיה די מתמשך) סוויפט הזכירה מספר פעמים, שחוץ מהפאסון המפורסם שלה היא גם בת אדם והיא אשכרה נעלבה מהעסק ההוא והמשכיו המכוערים.
אני לרגע אניח בצד את דעתי על אנשים בחליפות ומה זה אומר על מידת התרבותיות שלהם (כלום), בסך הכל אנחנו לא מדברים פה על כנס בפיזיקה גרעינית. שחקנים ובדרנים הם אוכלוסיה שאולי לבושה יפה יפה, אך דווקא כן עובדת מאוד אינטואיטיבית-רגשית-אינסטינקטיבית כך שלא מאוד מפתיע אותי שבתגובה לבדיחה לא טובה של שחקן-קומיקאי א', יש תגובה פיזית ולא טובה של שחקן-זמר ב'. גם רמות האנדרנלין בטקסים מהסוג הזה רחוקות מלהיות נמוכות (גם בלי תגבור כימי).
לסיכום
וויל סמית גנב את ההצגה. קודה קיבל בגלל הרבה דברים מעבר , הסרט הכי טוב באוסקר הוא לאו דווקא הכי טוב אלא הסרט הכי מייצג , צדקני מדגיש מיעוטים ומה לא .
זכיות ראויות ברוב הקטגוריות.
קצת מצחיק שפרס הבמאי זה הפרס היחיד של כוחו של הכלב. אבל קשה לומר שקמפיון לא הרוויחה את זה.
אגב, הדבר הכי משונה קרה דווקא בפרס חביב הקהל.
תרחיש מציאותי: מעריצי NWH מול מעריצי הסניידר כת במלחמת טוויטר שתגמר בבכי של מעריצי סניידר.
הטיימליין שאנחנו חיים בו: חביב הקהל הוא צבא המתים.
אבל חביב הקהל הוא צבא המתים
כי הסניידר קאט לא היה כשיר אז צבא סניידר הצביע לסרט אחרת.
לא שמתי לב שלא היה כשיר. זה מסביר הרבה.
(ל"ת)
אוף
זה כל כך מטומטם. דבר כזה קורה כמעט כל פעם שנותנים לקהל הרחב להצביע למשהו
למשהו שקשור לתרבות פופולרית*
בדיעבד גיליתי שאפשר לייחס עניינים פוליטיים למה שאמרתי, ואני מעולם לא התכוונתי לדבר כזה. עמכם הסליחה
מפתיע שלא זכה "המוסד"
(ל"ת)