האחרים

במקור: The Others
תסריט ובימוי: אלחנדרו
אמנבאר

שחקנים: ניקול קידמן,
אלאקינה מאן, ג'יימס בנטלי,

פיונולה פלאנגן, איליין קאסידי

קהל נכבד, האם אתם מוכנים לקצת שאלות קיומיות? כשגלשתם לאתר הכחלחל הזה בוודאי לא חשדתם שתתקלו במחשבה ותיקה אך מטרידה: בטח לא ציפיתם שאזכיר לכם שיום אחד, אולי אפילו מחר, ואם לא מחר אז מוחרו-תא-אה-אה-אים, אתם תמותו. הדם יפסיק לזרום, העיניים יתייבשו, ארוחת הצהרים תפסיק להתעכל והגועל נפש יתחיל.

כולנו נמות יום אחד, אז מה כל הטרחה? תשלומי הארנונה, גשר לשיניים, בחינת בגרות באזרחות, כל הדמעות שאנו מתיזים בגלל אהבה, פחד, השפלה וכאב – מה הטעם? למה לצאת מהמיטה בבוקר, כשאפשר לחכות בשקט יומיים-שלושה (נא להצטייד בדיאודורנט ותו לא), והמוות כבר יבוא. מעפר באנו, ואל עפר נשוב, ובכל זאת יש בנו משהו שאומר שיש משהו מעבר למוות, שאם אנחנו מתים זה עוד לא אומר שאמרנו את המילה האחרונה. כל הדתות ביססו על זה את התיזה שלהם, וכך גם הקולנוע.

הרבה מאוד סרטים מתמודדים עם המוות בצורה מאוד בוגרת, שאומרת שאחרי שאנחנו מתים אנחנו הופכים להיות רוחות רפאים חיוורות ומתוסכלות שכל עניינן הוא ללחוש לחישות, להפיל חפצים, להיכנס כדיבוק לגיבורי משנה ולעלות לגן עדן אחרי ש"העניין הלא גמור" שלנו ייפתר. ואם יש טוויסט בסוף, הרי זה משובח. לפני שנתיים זה היה 'החוש השישי', בשנה שעברה זה היה 'רואה בקלפים' (לא ראיתי) ועכשיו קבלו את 'האחרים':

מלחמת העולם השנייה רק נגמרה. באי ערפילי בתעלת למנש, בבית ענק, ישן וחורק, גרים גרייס, אם חד הורית כוסית מאידך ונוצרית אדוקה מגיסא, ושני ילדיה הקטנים, הסובלים מאלרגיה לאור השמש. עלק שמש, הכל שם ערפילי, אבל נגיד. אלרגיה לאור היא האלרגיה השלישית הכי מתסכלת אחרי אלרגיה לחמצן ולמים. בטוח שזו יופי של דרך להוציא גימלים בצבא. על כל פנים, גרייס, ככל אם פולנייה, אחוזה בהיסטריה אובססיבית לגרש כל קרן/גל אור מעור ילדיה: כל החלונות בבית הענק חסומים בוילאות עבים ושחורים, מה שיוצר את אחד הסרטים הכי חשוכים שנעשו מאז 'רוקדת בחשיכה'. היות והשכר של קידמן היווה 99% מהתקציב, התאורן נאלץ להאיר את הסט בעששיות בלבד. רוב ההתרחשות קורות בחושך רב יותר מאשר באולם הקולנוע עצמו, וכשיש כבר סצינות חוץ ביום אז יש ערפל, דבר שיוצר אווירה מעיקה ומלחיצה למדי לאורך שעתיים ארוכות.

'האחרים' הוא סרט רציני מאוד, והעורך חתך החוצה כל מי שהעז לחייך. גם כשמישהו שמייח – מרוב שמחה והתרגשות הוא פורץ בבכי. הסיבה העיקרית לרצינות היא מצב הרוח המחורבן של גרייס, שכלל לא משועשעת ממצבה, וקשה להאשים אותה: בעלה נעדר מלחמה, הילדים חולים באפלה, המשרתים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה (למה כאילו?), המשרתים החדשים מוזרים, בעליית הגג היא מוצאת אלבום עם מאות תמונות של גופות גרוטסקיות, הערפל הזה כבר עולה לה על העצבים, ואת התואר 'אם השנה' היא כבר לא תקבל. אז פלא שהיא בקריזה? ואם הבעסה הזאת לא מספיקה לכם, יצורים סדיסטיים שכמותכם, אז התרחשויות מוזרות קורות בבית: בתה של גרייס רואה אנשים נסתרים, גרייס שומעת קולות, דלתות נעולות נפתחות וכו'.

'האחרים' הוא סרט אווירה מוחלט עם עלילה איטית שלא מתחברת (לכאורה) לכלום. העלילה מזדחלת לה, הקולות בבית האפל מלחששים, וגרייס מתחילה להאמין לבתה שכנראה הם לא לבד בבית הזה.

על דבר אחד אני לא מקטר: ניקול קידמן (גרייס) היא שחקנית גדולה, שתקבל אוסקר ב5- השנים הקרובות, ואם לא, אני אוכל את החתול שלי חי. היא הכוכבת המוחלטת של 'האחרים'. הגרייס שלה מרתקת, והיא בטח לא האישה הבוכה וההיסטרית שהייתם מצפים למצוא בבית חשוך עתיר מתים שלא רוצים לישון – רוצים להשתגע. אני יודע שאם אני הייתי גרייס, הייתי יושב כל היום בפינה ומייבב. לפעמים מזדהים איתה, ולפעמים היא בלתי נסבלת שזה גובל באילנה דיין. בכל מקרה, קידמן כפרה היא הסיבה העיקרית שהסרט סוחב (בונוס למתקדמים: אותו דבר בדיוק אמרתי גם על הזוועתון המוסיקאלי 'מולין רוז').

היות ועל עלילת הסרט אני לא יכול להסגיר הרבה, אני מפסיק כאן לספר עליו, ועובר לסרט-רוחות אחר: 'החוש השישי'. 'האחרים' מאוד מזכיר אותו: שניהם איטיים נורא עם מעט אקשן והרבה אווירה, שניהם גובלים בשעמום שנסבל רק בגלל המתח של מה-יקרה-בסוף. שניהם מתעסקים ב- "I see dead people", בשניהם אמהות חד הוריות לחוצות אך אוהבות. בשניהם מככב אייקון סקס בינלאומי בגימור מאט, ושניהם סרטים של במאים צעירים ומבטיחים עם שמות משפחה מוזרים שקשה להגיד.

'האחרים' מותח יותר מ'החוש' בגלל הבית החשוך וטונות הערפל, אבל זכות הראשונים שייכת לראשון, ואם חוסר מקוריות מפריע לכם – זאת עלולה להיות בעיה קטנה. אני גם מ'החוש' לא נפלתי, בעיקר בגלל העובדה שברוס לא הוריד את החולצה. את הכסף עד היום לא קיבלתי חזרה. אם אהבתם את 'החוש', בוודאי תקרעו את בגדיכם ביראת קודש בעוד עולות כותרות הסיום של 'האחרים', למרות שהוא לא יחדש לכם דבר. אני – הגרדרובה שלי עדיין שלמה. אם לא ראיתם את 'החוש', אזי 'האחרים' בהחלט יסתום את החור בהשכלתכם הקולנועית בכל הנוגע לסרטי אווירה קודרים עם ילדים שרואים אנשים מתים.