ביקורת: מעל ומעבר לירח

הסרט החדש של נטפליקס הוא הסרט הכי דיסני שדיסני לא עשתה כבר עשור בערך.
שם רשמי
מעל ומעבר לירח
שם לועזי
Over the Moon

בגדול, "מעל ומעבר לירח" הוא עוד חוליה בשרשרת הפלירטוט המתמשך של הוליווד עם סין: אותה שרשרת שגורמת לצנזורה כבדה בתוכן (אם מראש בכלל נכנס תוכן שמפריע לסינים), לעליית תקציבים לאקשן (ז'אנר אוניברסלי) לעומת הקומדיה (ז'אנר יותר בעייתי) ושגורמת לכל מיני סרטים לזרוק איזה סצנה בסין או שחקן סיני. ככזה, הוא עוד מוצר ציני, שלא לומר מפוקפק מוסרית, ברשימה ארוכה של סרטים ציניים ומפוקפקים מוסרית. יש רק בעיה אחת: הוא ממש טוב. 

"מעל ומעבר לירח" מתרחש, כפי שאפשר להבין, בסין. ויש לו את סוג הפתיחות שמנסות ללכת ראש בראש נגד "למעלה": היא הייתה ילדה מתוקה שחיה עם אבא ואמא והם היו המשפחה המושלמת, והאמא סיפרה להם סיפורים על אלה מסתורית שגרה בירח, וכל המשפחה הייתה כל כך מקסימה כשהיא הכינה "עוגות ירח" ואוי לא מישהו הולך למות, נכון? 

נכון. ממשפחה רגילה, פיי פיי מאבדת את אימה וגדלה כיתומה עם אביה (ג'ון צ'ו). אבל זה בסדר – היא ואביה הם צמד חמד, והאהבה שלהם לצלע השלישית חזקה והם לא צריכים אף אחד חוץ משניהם והארנב של פיי פיי והם חמודים ואה אוקיי זה השלב שבו אבא שלה משיג אישה חדשה, נכון?

נכון. והעובדה הזאת, בייחוד כשהיא מגיעה עם אח חורג קטן ומציק בשם צ'ין, לא באה לפיי פיי טוב בכלל. אז היא עושה מה שכל ילדה שמגלה שאבא שלה מצא בת זוג חדשה עושה: מתכננת טיל שייקח אותה לירח, שם היא תפגוש את אותה אלה מסתורית שתקועה על הירח מה שיגרום לאבא שלה לא להמשיך בחייו ולהתקדם כי…??? טוב, בסדר, בכל זאת, היגיון של סרטי ילדים. כלומר, בשלב הבא היא מצליחה לבנות טיל וטסה לירח – יש כמה שאלות דחופות יותר בעולם הזה ("איך לעזאזל ילדה הצליחה לבנות טיל לירח", נניח) משאלת המוטיבציה של ילדה שבבירור לא חושבת כמו שצריך (חוץ מכשהיא מצליחה לבנות טיל. שייקח אותה לירח). 

בין השורות, ולמרות שהעלילה מסתבכת וכוללת שלל יצורי ירח מוזרים, "מעל ומעבר לירח" הוא סיפור די פשוט על ילדה שלא מוכנה לוותר על הזכרון של אמא שלה, ולא מוכנה להכניס אנשים חדשים לחיים שלה. מכיוון שזה סרט ילדים, השאלה איך הסרט יסתיים היא לא מאוד מפתיעה. גם כאשר פיי פיי מגיעה לירח ונתקלת באלת הירח בכבודה ובעצמה (בגילומה של פיליפה סו, היא אלייזה מ"המילטון") די ברור איך העניינים הולכים להתקדם מכאן. בעצם, הדבר היחיד שמפתיע בסרט הזה הוא שאין בו הפתעות. 

הרי סרטי דיסני בעשור האחרון עושים הכל כדי לשלוף איזה ארנב מהכובע, ועוד אס מהשרוול: חשבתם שהדמות הזאת היא טובה? הא הא! היא בעצם רעה ( אלמנט שנמצא איתנו מאז "לשבור את הקרח" לפחות, ודיסני העתיקו והדביקו אותו לכל סרט מאז, פלוס מינוס "6 גיבורים"). גם פיקסאר עשו כמיטב יכולתם לשלוף כל מיני טוויסטים שיגרמו למבוגרים לא להשתעמם. אבל הנה משהו שכדאי לזכור: יש קסם בפשטות – ו"מעל ומעבר לירח" מוכיח את זה. 

רק בגלל שתוכלו לנחש מה שיקרה בכל שלב לא אומר שאתם רואים סיפור לא טוב. סיפור הוא יותר מסך כמות הפעמים שהמספר היה רגע לפניכם: הוא גם הרגש שהוא הצליח להעביר בכם: האושר, העצב, התדהמה והשמחה. ו"מעל ומעבר לירח" מספק את כל אלה. 

בנוסף, הוא מחזמר – וגם כאן, הוא מחזמר בלי משחקים. הדמויות מדי פעם שרות כי למה לא, והשירים שלהן חביבים בסך הכל – קשה לי להגיד שהיה כאן שיר שאני מזמזם עד עכשיו, אבל הם היו כיפיים ונעימים לצפייה ושמיעה בזמן הסרט – בייחוד השלושער שמובקע על ידי פיליפה סו עם שלושה שירים מאוד שונים אבל מאוד מוצלחים. 

ובכלל – פיליפה סו, שבמחזמר "המילטון" די נדחקת לשוליים באקט ממזרי רק כדי לתת לה להכות בך עד זוב דמעות ברגע האחרון, מקבלת כאן במה משמעותית שמראה שעם בחירת תפקידים נכונה, יש לה קריירה לא רעה – לכל הפחות כמדבבת. 

עוד הפתעה בגזרת צוות השחקנים הוא קן ג'ונג – אתם יודעים, השחקן הזה שתמיד עושה תפקידים מוקצנים ו"מטורפים" כמו סניור צ'אנג ב"קומיוניטי" או הגנגסטר ההומו ב"בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" או הבחור האקסצנטרי ששכחתי למה הוא שם ב"עשיר בהפתעה". בכל מקרה, ב-2020 הוא משחק בשלושה סרטים מצויירים (הראשון היה "סקובי-דו!", והשלישי "Extinct", עוד לא יצא) וב"ירח" הוא לראשונה אי פעם מציג תפקיד שבו הוא מרגש. לא "נסבל" או "טוב": תפקיד רגוע (באופן יחסי) שצריך לעבוד גם כהפוגה קומית אבל גם כתפקיד רגשי – והוא עושה את זה ממש טוב. הופתעתי. 

בסופו של דבר, וזה מוזר להגיד את זה על חברה שעדיין קיימת – "מעל ומעבר לירח" מרגיש כמו הסרט הכי דיסני שראיתי זה עשורים: סרט שמופנה לילדים, ולא למבוגרים – אבל לא מזלזל בקהל שלו רק בגלל זה. סרט שיש בו שלל שירים, סרט שמדבר על דילמות מתוך עולמם של ילדים וסרט שפשוט גורם לך לשבת ולהרגיש כמו בן 8 שוב. ולמרות תחושת התעמולה הסינית שמתגנבת, ולמרות שיש בהחלט כמה דברים קטנים שהסרט היה יכול להשקיע בהם יותר – פשוט לא צריך יותר מזה. הסרט הזה לא צריך להיות מושלם, הוא צריך להיות עם לב ענק. ואת זה יש לו.