גבר מי שמטפלת

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 25 באפריל 2005Posted in: ביקורות

במקור: The Pacifier
במאי: אדם שנקמן
תסריט: תומאס לנון, בן גרנט
שחקנים: וין דיזל, בריטני סנואו, מורגן יורק, בראד גארט, לורן גרהאם

בכל פעם שאני עומד לפני משימה שאין לי כח לעשות – כמו להשלים את הדו"ח השנתי למס הכנסה או לכתוב ביקורת על סרט גרוע ולא מעניין במיוחד – אני מדמיין את עצמי עושה את זה במונטאז'-עבודה-קשה עליז. אני אגיד משהו כמו "אני פשוט אצטרך לעבוד על הביקורת הזו יותר קשה מכפי שעבדתי אי פעם!", ואז ייכנס שיר פופ עליז וקצבי ('I need a Hero' או 'She Works Hard for the Money' יתאימו), שלצליליו תראו אותי, בסדרה של שוטים קצרים, מתקתק על המקלדת במרץ, ממלא את טור 150א' בחדווה, מוצא תמונות מתוך הסרט באושר, ובינתיים גם עושה כביסה ומאכיל את החתולים. כעבור שלוש דקות ועשרים שניות תגיע הסצינה הבאה, שבה אני מעלה בשמחה את הביקורת המושלמת לאתר, ומקבל ממס הכנסה אות הוקרה לדו"ח המצטיין של השנה.

אני כל פעם מדמיין את זה, אבל זה אף פעם לא עוזר.

בסרטים כמו 'גבר מי שמטפלת', אתה פשוט יודע שהמונטאז' עומד להגיע. גיבור הסיפור עומד בפני משימה בלתי אפשרית: הוא קצין בצבא ומדבר בקודים צבאיים בלבד – נראה כאילו הוא לא מבין משפטים שלא מתחילים ונגמרים ב"המפקד". עכשיו הוא פתאום צריך לדאוג לבדו למשפחה בת חמישה ילדים בגילאים שבין אפס ל-18. כמו שכל אמא יודעת, לגדל ילד אחד זו עבודה במשרה מלאה. לגדל חמישה ילדים זו עבודה במשרה מלאה תוך כדי ג'אגלינג, ולגדל חמישה ילדים עוינים בלי ניסיון קודם ובלי עזרה זו עבודה במשרה מלאה תוך כדי ג'אגלינג בידיים קשורות. או בקיצור, בלתי אפשרי נקודה. אבל זה סרט, ולכן מההתחלה ברור שהמונטאז' העליז עוד יגיע בשלב מסוים ויפתור את הכל. בשלב כלשהו הגבר-מי-שמטפלת יחליט שהוא צריך ממש להשתדל, או משהו, ואז, על רקע משהו שמח מהאייטיז, נראה אותו לוקח את הילדים לגן ומבשל ומחתל את התינוק ומנתח את הסבתא בו זמנית, וכולם יהיו שמחים ועליזים וחברים טובים. זה ממש לא הגיוני, אבל מה זה משנה, כולה סרט ילדים.

כדי להגשים את הקונספט הזה הסרט צריך למצוא איזה תרוץ כדי לתת לקצין את תפקיד הבייביסיטר. הפתרון שהתסריטאים מצאו לכך הוא זה: האבא של הילדים היה מדען חשוב בשירות המדינה. הוא נהרג, אבל לפני כן הוא הספיק להחביא משהו מודיעיני סודי ביותר אצלו בבית, ובכך הפך את ילדיו למטרה לטרוריסטים (הוא כנראה לא חיבב אותם במיוחד). קצין הקומנדו הימי שיין וולף – שם מוצלח כמעט כמו וין דיזל, אבל רק כמעט – מקבל את המשימה להתאכסן בבית המדען ז"ל כדי להגן על הילדים. דקה וחצי אחר כך, האמא של הילדים נוסעת לשווייץ כדי לפתוח את הכספת שהשאיר שם המדען-אבא-ז"ל, ומשאירה את הילדים בהשגחת גבר זר חסר כישורי הורות. מאולץ? למי אכפת, זה לילדים. הסיפור הזה מסופר בסדרה של סצינות מאולצות שבהן הדמויות מדברות במשפטים מאולצים. למשל, על כך ששיין וולף הוא קצין בקומנדו הימי אנחנו לומדים מסצינה שבו הוא מדריך את אנשיו במילים "אנחנו אנשי קומנדו ימי". אני מקווה שאף אחד מהם לא הופתע יותר מדי.

טוב, סיפור הרקע לא באמת כל כך חשוב בקומדיות קונספט שכאלה. העיקר שהגענו לעיקר: איש הצבא הקשוח יצטרך להתמודד עם הילדים הקטנים, וקטעים יעופו. אבל זה פשוט לא עובד. עצם הרעיון שכוכב האקשן השרירי והקשוח יצטרך לטפל בילדים, אמור להיות מוזר מספיק כדי להצחיק. זה עבד עם שוורצנגר, למרות שהוא לא בדיוק קומיקאי דגול. אבל וין דיזל הוא לא שוורצנגר, ואת זה אני אומר כמחמאה. תחשבו על שוורצנגר מנסה להחליף חיתול. מצחיק, נכון? עכשיו תחשבו על וין דיזל מחליף חיתול. מצחיק הרבה פחות. וין דיזל לא נראה כמו רובוט מהעתיד אלא כמו בן אדם. אדם שרירי אמנם, אבל אדם. אין שום דבר מופרך בעצם זה שהוא מתנהג כמו בן אנוש, כולל לזרוק את הזבל או לחתל תינוקות.

כיוון שהקונספט לבדו לא מצחיק מספיק, האחריות עוברת לשחקנים. גם כאן זה לא מצליח. אני בעד וין דיזל – אני חושב שיש לו את כל מה שצריך כדי להיות כוכב אקשן, אבל כשרון משחק לא כלול ברשימה. דיזל יודע להקרין מגניבות, יודע להיראות מסוכן, יודע לפתח שרירים, וזה בערך הכל. דבר אחד שהוא לא יודע לעשות זה להצחיק. חוסר הכשרון שלו לא מאוד בולט בסרט כיוון שהוא מוקף בשחקנים גרועים הרבה יותר: חמשת ילדי המשפחה הם פשוט נוראיים. היחידה שמראה סימנים כלשהם של כשרון היא מורגן יורק, שמשחקת את הבת הצעירה, ובטח תקבל בקרוב תפקיד בסרט אימה או שניים בתפקיד הילדה הקריפית הקטנה.

חוסר ההצחקה של הסרט מתובל מדי פעם באלימות דוחה, שפוסלת אותו גם למאכל ילדים. לא שהסרט מתחרה ב'להרוג את ביל' או בחדשות של שמונה מבחינת רמת האלימות שבו, אבל בשום אופן לא הייתי חושף אליו ילדים בגיל הרך – הגיל שאליו מכוונות הבדיחות. למשל, בשלב שבו חמשת הילדים שונאים את דיזל, הם מורחים שמן (או משהו) על המדרגות, מתוך כוונה לגרום לדיזל להחליק, ליפול, ועם קצת מזל גם לשבור עצם או שתיים. למזלנו, במקרה זאת העוזרת הסיבירית (או פרגואיית, או משהו) שמגיעה לשם ראשונה ומחליקה במדרגות, כמה מצחיק! היא אמנם היתה יכולה בקלות לשבור את המפרקת, אבל למי אכפת. היא הרי לא בן-אדם אמיתי. יש לה מבטא.

יכול מאוד להיות שהאשם הבלעדי בכישלון של 'גבר מי שמטפלת' הוא לא וין דיזל, לא הילדים ולא העוזרת הצ'כית, אלא רק הבמאי. אדם שנקמן ביים בעבר את 'מפרקים את הבית' ו'מארגנת החתונות'. לא ראיתי אותם, אבל נראה לי תמוה מאוד שהאיש שביים את הסרט הזה אמור להיות במאי קומדיות סדרתי. לא רק שהשנקמן לא יודע איך להפוך סצינה למצחיקה, הוא הורס סצינות שכבר עבדו. הטריילר של הסרט הזה היה מאוד נחמד, וכלל כמה בדיחות שממש גרמו לי לחיוך. כל הבדיחות האלה, כל אחת ואחת מהן, היו מצחיקות יותר בטריילר מאשר בסרט עצמו. עניין של עריכה קצת שונה, שימוש בטייק שונה, מיקום בהקשר שונה. והנה, במקום שבו עמדה בדיחה חביבה קיבלתם קרש יבש. בסך הכל, הטריילר, על שתי הדקות וחצי שלו, מצחיק יותר מהסרט כולו. מוזר, אך אמיתי. הטריילר מומלץ למדי. מהסרט תתרחקו.

תגיות: