ביקורת: פעילות על טבעית – המסומנים

עוד סרט בז'אנר הפאונד-פוטג', או בעברית, "תעזוב כבר את המצלמה ותתחיל לרוץ, יא דביל"
שם רשמי
פעילות על טבעית: המסומנים
שם לועזי
Paranormal Activity: The Marked Ones
סרט מס' 5 בסדרת פעילות על טבעית

לפני שבע שנים קייטי ומייקה התקינו מצלמה בחדר השינה שלהם כדי לנסות לתפוס על חם את ‏השד, או הרוח, או מה שזה לא היה שעסק בלילות בפעילות על טבעית נמרצת. לא היה להם ‏מושג שהמצלמה שלהם תפתח סאגה שנמשכת כבר חמישה סרטים, והיד הקריפית עוד נטויה. גם ‏לאורן פלאי, הישראלי לשעבר שצילם את הסרט הזה אצלו בבית, באמצעים ביתיים ובתקציב זעיר, ‏לא היה מושג.‏

אבל הפעילות יצאה משליטה. "פעילות על טבעית" צמח וגדל והפך לתעשייה גדולה ומכניסה, ‏שכוללת כבר ארבעה סרטים וחצי. "פעילות על טבעית: המסומנים" הוא, לפחות ‏באופן רשמי, לא בדיוק "פעילות על טבעית 5" אלא ספין-אוף של הסדרה, שקשור אליה באופן ‏רופף. תיאור מוזר עבור סדרה שממילא אף אחד מהסרטים בה לא היה המשך ישיר של קודמו, ו"המסומנים" הוא חלק מהסדרה בדיוק כמו ש"פעילות על טבעית 4" היה. למעשה, צפיה מקדימה לפחות בחלק מהסרטים הקודמים היא חובה.

לטובת הסרט, הוא באמת מנסה לחדש: בתור התחלה, הוא מתרחש בסביבה שונה לחלוטין. במקום בפרבר ‏הלבנבן, הפעילות עוברת ללב העיר, אל שכונה היספאנית. זאת לא שכונת פאר, ‏זאת לא שכונה של ‏עוני, אבל זה לא כל כך רחוק משם; התושבים חיים בצפיפות, בדירות קטנות ‏בתוך מבנה משותף ‏גדול. יש הרבה ספרדית בסרט, והחשש מפני כנופיות הוא, לפחות בהתחלה, מהותי יותר מהחשש ‏מפני רוחות רעות. שני חברים, ג'סי והקטור, מתחילים לתעד את עצמם במצלמות וידאו, בזמן ‏שהם משתוללים ועושים שטויות, בינהן להציק לשכנה המוזרה מלמטה שהחלונות שלה מכוסים ‏בעיתונים ושמתוך דירתה נשמעים לפעמים קולות מוזרים, ויש שמועות על כך שהיא מכשפה. כי פשששש, מה כבר יקרה, בוא, יהיו צחוקים. ‏

הבעיה היא שלא רק סדרת "פעילות" צמחה וגדלה מאז הסרט הראשון, אלא גם ז'אנר ה-‏Found ‎Footage‏ – "חומרים שנמצאו" – כולו. פעם, סרטים כמו "פרויקט המכשפה מבלייר" יכלו להיות ‏אפקטיביים בזכות הפורמט המקורי בלבד: עוד לא ראינו סרט אימה שמצולם בגוף ראשון מזוית הראיה של הדמויות. אבל אחרי "פעילות על טבעית", וגם "‏REC‏", "קלוברפילד", "השטן שבפנים" ועשרות ‏סרטים אחרים, ידועים יותר או פחות – רובם המכריע סרטי אימה – הסגנון הפך לשגרה. ז'אנר ‏החומרים שנמצאו כבר הספיק לגדל מוסכמות משלו, קלישאות משלו וגם בעיות אופייניות משלו. צופים ‏מנוסים כבר יכולים לחזות בדיוק מתי תגיע הבהלה (כשהגיבור מזיז את המצלמה במהירות מצד ‏לצד, אתם יודעים שבשלב כלשהו יעמוד מולו משהו שלא עמד שם קודם) וגם אוהדי הז'אנר ‏הגדולים ביותר יודו שזה די מגוחך שהגיבורים אף פעם לא מניחים את המצלמה, אפילו בזמן בריחה מאיזה ולוסירפטור, או זומבי, או ולוסירפטור זומבי. כל אלה בעיות שחיות ‏וקיימות ב"המסומנים", שבשלב כלשהו שוכח אפילו לספק תירוצים לכך שגיבוריו רצים לכל מקום ‏עם מצלמת וידאו פועלת ומכוונת קדימה.‏

ברור שהבמאי, כריסטופר לנדון, למד היטב את החומר. סצינות מסוימות בסרט מזכירות את "פעילות על טבעית" המקורי, אחרות – את "פרויקט המכשפה מבלייר", ‏ורבות אחרות עושות דז'ה-וו עצבני ל"כרוניקה בזמן אמת" – וזה לא רע, כי אם כבר לחקות, אז לחקות את הטובים ביותר אבל אין פה שום דבר חדשני באמת, הדמויות לא מספיק מעניינות או מפותחות כדי ‏שנורא נדאג לשלומן, וזה הופך את הסרט לרצף של הקפצות בינוניות. הוא מתחיל מבטיח, אבל ‏נגמר מאכזב: סצינת השיא מתנדנדת כל הזמן על גבול המגוחך, והיא מסתיימת – עוד בעיה ‏אופיינית לז'אנר – באנטי-קליימקס. ולמי שלא ראה את הסרטים הקודמים, כל הדקות האחרונות יהיו נונסנס מוחלט.

יש גרועים ממנו, אבל "פעילות על טבעית: המסומנים" הוא סרט שמיועד לא רק לחובבי הז'אנר ‏אלא, ספציפית, לחובבי ובוגרי "פעילות על טבעית" לדורותיה. כל היתר חופשיים להתרחק.


פורסם במקור בוואלה