ביקורת: קצפת ודובדבנים

גור בנטביץ' מביים את גור בנטביץ' על בסיס תסריט של גור בנטביץ' בסרט על, ובכן, גור בנטביץ'.
שם רשמי
קצפת ודובדבנים
שם לועזי
Peaches and Cream

"קצפת ודובדבנים" הוא רעיון מגניב, ואפילו מגניב ממש, שמצדיק צפייה. אבל הבעיה היא שיש לצידו רעיון מיותר ובמהלכו יש תת עלילה ממש גרועה, שלא לומר רעילה, מה שקצת מקשה לשבח ולהלל את הסרט.

"קצפת ודובדבנים" הוא סרטו החדש של גור בנטביץ' – במאי שחתום על להיטי הסטלנים "משהו טוטאלי" ו"הכוכב הכחול" ומאז תחילת האלף היה בפרופיל נמוך משהו – הוא אמנם הוציא איזה סרט או שניים, אבל תהילתו העיקרית הייתה בעבר. כל זה לא סתם מידע על הבמאי, שחקן והכותב של הסרט שבו אנחנו דנים, אלא מידע חשוב על הסרט עצמו, שכן "קצפת ודובדבנים" הוא סוג-של אוטוביוגרפיה, על במאי דמוי גור בנטביץ' שבעברו עשה סרטי קאלט והיום לא כל כך מצליח להתרומם.

הסרט עוקב אחרי לילה אחד ספציפי בחיים שלו, כלומר של צורי שוסטק, הדמות שהוא מגלם. הלילה הוא ליל צאת סרטו החדש וקשה להגיד שהסרט הוא הצלחה גדולה. הדבר הזה מתסכל אותו מאוד ואם זה לא מספיק חמור, הוא גם סובל מהתקף לב, אבל הוא לא עדיין לא יודע את זה. מה שהוא כן יודע זה שאין לו כסף לשלם לנהג מונית, שאיתו הוא מפתח מערכת יחסים ייחודית לאורך הלילה שבו הוא בעיקר מנסה למצוא כסף להחזיר לנהג המונית, לצד שלל מטרות אישיות. אנחנו יודעים שהוא עם התקף לב, אגב, כי במקביל לעלילה של הסרט, יש קטעים מוזרים במטוס פרטי שבו צורי שוסטק נמצא, לבוש בבגדים מהודרים וצופה, בעצם, בסרט שאנחנו רואים. לא בקטע "שגעון בחלל"-י, יותר בקטע שהוא צריך לסיים לעשות את הכתוביות באנגלית בזמן, כי הוא בדיוק טס להקרין את הסרט הזה באיזה פסטיבל כלשהו.

סיפורו של שוסטק ונהג המונית (שמגולם על ידי דובר קוסאשווילי, עוד במאי שהוא חבר ביחידת "לא עשה שום דבר שהתלהבו ממנו כבר בערך עשור") הוא הרעיון המגניב – מערכת יחסים בין שתי דמויות שונות וחשדניות אחת כלפי השנייה היא קסם קולנועי ידוע  ונושן ובמאי קולנוע מחתרתי ונהג מונית זה בהחלט רעיון מקורי שמבוצע לעילא, בעיקר בזכות ההופעה של דובר קוסאשווילי. במקביל, הפינות שבהן עוצרים שוסטק ונהג המונית יוצרות רצף של סרטים קצרים, חלקם חזקים יותר וחלקם נשכחים, וחלקם… נגיע אליהם. בצד החזק, כאשר בנטביץ' מתמקד בקשיי העשייה המקומית, הסרט זורח. המונולוג ששוסטק פורץ בו מול תולי שלטים ברחוב שרוצים לתלות כרזה מעל הפוסטר של הסרט שלו הוא אחד מרגעי הקולנוע של השנה, בטח במקצה "איש מדבר בלי ששום דבר קורה", והתסכול הגובר של שוסטק כשהוא מבין שהסרט שלו פשוט לא מעניין אף אחד הוא מוטיב שניתן להזדהות איתו גם אם לא אתה לא יוצר בסצנה.

הדברים האלה, בפסקה הקודמת, הם הדברים החזקים והטובים שבסרט. מפה, צפויה לנו נפילה. עוצמת הנפילה תשתנה מאדם לאדם – יש כאלה שהתלונות הבאות יהיו בעיניהם טריוויאליות וחסרות משמעות; יש כאלה שזה יבאס קצת, אבל החוזקות של הסרט יפצו על כך; ויש כאלה שזה יבאס להם את הצורה.

מדובר על דברים, למשל, כמו עלילת המטא של שוסטק במטוס – דבר שבהתחלה הוא מצחיק ונחמד, אבל ככל שהסרט מתקדם, מתברר שהוא ממש דבק בעלילה הזאת שלא הולכת לשום מקום, לא מוסיפה שום דבר למסך (טוב, חוץ מאת אסתר רדא) ונראה שתפקידה הוא רק לרפד את זמן המסך של הסרט או לחתוך כאשר סצנות מתחילות ללכת לאיבוד. זאת הבעיה עם מטא – זה נחמד כבדיחה, אבל קשה מאוד לייצר אמירה קוהרנטית איתו, ונראה שהסרט מתעקש בכל זאת. התוצאה, מה לעשות, לא מדהימה.

או לחלופין, מדובר על אווירת הקריצה רוויית הבדיחות הפנימיות לאנשי תעשייה ואנשים שמכירים את הסרטים הקודמים של בנטביץ': הנה זאת שהיא כוכבת ילדים לשעבר מגלמת תפקיד של כוכבת ילדים לשעבר! הנה זאת ששיחקה בסרטים שלו מגלמת מישהי ששיחקה בסרטים שלו! וכו' וכו' וכו'. אין ספק, יש משהו נחמד בסוג החנפנות הזה של "אני ואתה מבינים את הקטע", ואי אפשר להגיד שזה לא הימור אמנותי שיכול לאבד לו קהל, אז זה לא שאין בו אומץ – אבל בשורה התחתונה, אלה פשוט לא בדיחות או אמירות משעשעות או מעניינות מדי. אז ההיא משחקת את ההיא, וההוא משחק את ההוא. מי שמבין חבר אמת ברית דם לעולם. אוקיי. אז?

אבל אולי הבעיה הכי גדולה של הסרט היא דמותה של אושיית הרשת בילי, בגילומה של הדס בן ארויה, שהיא פשוט בלגן שלם של דמות, שמצליחה לשלב לתוכה גם כתיבה גרועה וגם אמירה לגבי הטרדות מיניות שבאמת, אבל באמת, שאף אחד לא צריך לשמוע בימינו. קשה לי להסביר את זה – בנטביץ', גם בעבר וגם בסרט הזה, די טוב בכתיבת דמויות שהן לפחות אמינות, אבל בכל הנוגע לנציגת "הדור הצעיר", מדובר בייצוג מעוות ולא אמין של דמות שאין דרך אחרת לתאר אלא כפסיכופטית. הבעיה היא שהסרט לא מבין את זה ולכן הוא ממש רוצה בטובתה. מילא אם היינו נפטרים ממנה אחרי איזה סצנה: הסרט חוזר אל דמותה כמה פעמים, ובכל פעם הוא רק מדרדר כתוצאה מכך. מה נסגר?

"קצפת ודובדבנים" הוא סרט שכדאי לראות, אבל כדאי גם לשמור על ראש ביקורתי כלפיו. לכאורה הוא בא מעמדת האנדרגדוג, אבל זה לא מצדיק העלמת עין מלא מעט פספוסים שמתרחשים במהלכו. הוא סרט ישראלי שונה לכל מי שמתלונן שסרטים ישראלים הם תמיד אותו דבר (מעטות היצירות הישראליות על התעשייה בארץ), וסרט שיש בתוכו לא מעט דברים שמצדיקים צפייה. כל אלה לאו דווקא הופכים אותו לסרט מצויין או לסרט הישראלי הטוב של השנה, אבל הם הופכים אותו לסרט ששווה צפייה למרות המגרעות שלו. החלקים הכיפיים שלו כיפיים מאוד, אפילו אם אחרי שמסיימים את הקצפת והדובדבנים, אתם מגלים שחלק מהקצפת הייתה בעצם משחת שיניים.