לסמן ספוילרים וכאלה (כן, גם לסרט "באטמן" שאותו הסדרה ממשיכה). וכעת, אני.
פרק 4 | "לעוד מאה שנים"
טוב, בסדר. שוכנעתי. תנו לכריסטין מיליאוטי מועמדות לאמי. אולי גם את הפסלון עצמו, אבל אנחנו רק בתחילתה של שנת אמי אז בואו נחכה עם ההצהרה הזו רגע.
ואכן ציפיתי שפרק אמצע העונה יהיה מיוחד, והו כמה מיוחד הוא היה: זכינו לשעה שלמה בכיכובה של סופיה פלקון, דמות טראגית שנכלאה בארקהם על לא עוול בכפה (עכשיו אני מרגיש אשם כי גם אני האמנתי שהיא רצחה את כל הנשים הללו) לאחר שנדקרה בגב לא רק על ידי אביה (מארק סטרונג שמחליף את ג'ון טורטורו מהסרט. לולא ויקיפדיה לא הייתי מבחין בהבדל) אלא על-ידי כל בני משפחתה. כמעט, בעצם. אחיה אלברטו נותר נאמן כלפיה במשך כל שהותה בת העשור (!) בארקהם – מה שמסביר מדוע סופיה לקחה את המוות שלו קשה כל-כך.
עם זאת, עלתה בי התהייה הבאה. אוז הוא זבל של בן-אדם ועל כך אין מחלוקת. אבל האם ייתכן שמונולוג ההתנצלות שלו מהפרק הקודם בכל זאת אותנטי? משום שהסיום של פרק 3 הראה לנו את משפחת מארוני מאיימת להרוג את סופיה ואת אוז, ודקה לאחר מכן אוז מפקיר את סופיה. אלא שתחילת פרק 4 משלימה את הפאזל החסר באינטראקציה עם משפחת מארוני: הבגידה המלאה של אוז נחשפה, ומסתבר לנו הצופים שסופיה יודעת לא רק שאוז עובד עם משפחת מארוני – אלא שהוא הרג את אח שלה. לכן ברור שהוא ישאיר אותה מאחור. להימלט עמה ברכב תהיה התאבדות מבחינתו.
אבל אנחנו לא פה כדי לדבר על אוז (שלא ראינו הרבה ממנו בפרק). זו הייתה שעת נפילתה ועלייתה של סופיה פלקון: דמות ציבורית מוערכת שתרמה לקהילה ועתידה הייתה לרשת את אביה, והפכה לשנואת הציבור ולקוץ בישבן של בני המשפחה שרוצים רק שתעלה כבר על מטוס. אפשר ורצוי להלין על כמה מהירה הייתה ההידרדרות של סופיה (היא נלקחת לשם מתא המעצר כשלגופה שמלת הערב שלפני) אבל זה היה מחליא כפי שזה היה מרתק; תמיד ידענו שארקהם מקום זוועה אבל ההתעללות הפיזית והנפשית שסופיה עברה היא עליית מדרגה של טירוף. נו, מצד שני היא לא נאלצה לשיר וזה כבר בונוס.
ולמרות כל זאת, כן הצטערתי לראות שסופיה הרגה אסירה בארקהם (פעמיים ראינו הפרק שמי שאוכלים ליד סופיה פלקון, מתים ליד סופיה פלקון) כי סופיה אושפזה בכפייה כשהיא חפה מכל פשע – ושוחררה לחברה כשהיא אמנם מעורערת נפשית, אך על אף מבטי הטירוף (ההגיוניים לחלוטין לאור הסיטואציה) היא לא עשתה בפרקים הקודמים דבר שאותו ניתן להגדיר כאכזרי (אז בסדר, היא עינתה את אוז בפרק הראשון, אבל מה זה עינוי קל בין חברים?).
סצנת הסיום הפנטסטית בה סופיה נוקמת והורגת את כל בני שבט פלקון (המבוגרים לפחות, גם לה יש גבולות) יכולה הייתה להיות עוצמתית בהרבה לוּ זה היה הרצח הראשון שלה; שהבגידה הקשה של אוז הביאה אותה לחצות את הרוביקון. אלא שהיא חצתה את הרוביקון בחדר האוכל של ארקהם שנים קודם, וחבל. לא רק שהמוות האחד הזה לא קידם עלילתית דבר, הוא מפריד בין היותה של סופיה קורבן של נסיבות לבין היותה אדם אשר למרות הכל, תמיד היה טמון בו יצר הרע.
ועל אף הסייגים הקלים – "לעוד מאה שנים" הוא פרק נהדר ומיליאוטי מדהימה בו, בעיקר כי היא לא מגלמת דמות שהיא 100% מעורערת נפשית אלא אישיות מורכבת שהחיים החליטו להתעלל בה – ממש כמו עם ויקטור ובערך כמו עם אוז. ועכשיו כשסיפורי הרקע של כל שלושת הגיבורים שלנו נחשפו במלואם (ויותר מכך, עכשיו כשסופיה עשתה מה שנקרא יעל אשת חבר הקיני ל-80% מדמויות המשנה), ארבעת הפרקים הנותרים יכולים להתרכז בְמה שאני מאמין תהיה מלחמת מאפיה עקובה מדם בין משפחת פלקון בראשות סופיה (אם כי "ראשות" זה מונח מעניין. רק היא וילדה בת תשע נותרו במשפחה) לבין ויקטור ואוז ולבין משפחת מארוני. לא יכול לחכות!
הערות שוליים:
• מדוע בעצם אני מנסה לנחש מה יקרה בפרק הבא כשיש פרומו?
• כפי שאוז הגן על ויקטור בפרק הקודם בפני מלצר שהיה חסר סבלנות ללקות הדיבור של ויקטור, סופיה הגנה בפרק הזה (בפלאשבק) על אוז כאשר אלברטו לעג למראה שלו וכינה אותו פינגווין. מי יודע, אולי אוז באמת אוהב ומעריך את סופיה?
• קל לשכוח זאת כי הסדרה לא מתייחסת לכך בכלל, ואני תוהה כמה מהנפשות הפועלות בכלל מודעות לעובדה הזו – אבל יש עוד בת למשפחת פלקון שם בחוץ: הממזרה סלינה קייל.
• אז מה הסיפור עם ד"ר ג'וליאן ראש (תיאו רוסי, "ילדי האנרכיה")? השם לא מצלצל מוּכּר מדפי הקומיקס, אלא שנדמה שכל סצנה איתו היא חלק מסיפור הפיכתו לנבל.
• אני לא יודע מה גילוי שכזה ייתן בשלב הזה אם הדמות ממילא מתה, אבל מה הסיכוי ש"התליין" הוא בעצם אלברטו ולא קרמיין פלקון – ולמעשה סופיה נבגדה כי אבא שלה, חרף מה שאמר לה ישירות, ייעד את אלברטו לראשות המשפחה, ואת סופיה כשעירה לעזאזל של הרציחות של אחיה?
• ואם כבר אלברטו, תמיד נחמד לראות את כוכב "גברת מייזל המופלאה" מייקל זיגן. זמן טוב לציין שלסדרה קשר נוסף ל"גברת מייזל המופלאה": השחקנית אלסקה פלדינו מגלמת את קרלה ויטי, בת דודתה של סופיה וחלק ממניין הגופות בסוף הפרק. אלסקה פלדינו היא הנכדה של טוני פלדינו, מאייר ומעצב אמריקאי (האחראי לפונט המיוחד בכריכה של הרומן שעליו "פסיכו" מבוסס) ומי שאחד הפרקים של "גברת מייזל המופלאה", שנוצרה על ידי איימי-שרמן פלדינו ודניאל פלדינו, הוקדש לזכרו. עם זאת, הקשר המשפחתי של יוצרי 'מייזל' לסבא שלה לא לגמרי ברור; אבל אתם יודעים מה אומרים על צירופי מקרים – אין דבר כזה.
• במקור הפרק קרוי Cent'Anni ("מאה שנים" באיטלקית), ואחרי "Folie À Deux" אני תוהה מדוע כשתוצר לוואי של באטמן עוסק בארקהם הכותבים הופכים לפתע לאירופאים?
• הרבה פחות קלנסי בראון בסדרה משחשבתי.
• הצבע הצהוב שוב מזוהה עם מיליאוטי: מהמטריה ב"איך פגשתי את אימא" ועד השמלה מהפרק החדש.
• שיר הסיום בקרדיטים הולם את הפרק כפליים גם בגלל שם השיר וגם בגלל שם הלהקה: "Strange Little Girl" של The Stranglers. אם כי השיר הזכור באמת מהפרק הוא, איך לא, זה שמתנגן לקראת הסוף כשסופיה הורגת את כולם – "So Long My Love" של אגדת הג'ז שרה ווהן. לסדרה יש בחירות שירים נהדרות.
פרק 3 | "בליס"
רק דיברתי על כך שככל הנראה, בקרוב נקבל יותר- איך אומרים משום מה הצעירים האמריקאים – מיץ, על העבר של ויקטור, והנה זה קרה מהר משציפיתי.
כמו כן, שאפו ל-HBO על התקציב. סצנת ההצפה בפרוורים נראית, לדעתי, הרבה יותר סוחפת מאשר בסרט המקורי; ההצפה של שכונת הסלאמס קראון פוינט היא טרגדיה אמיתית, פצע פתוח שעודנו טרי בלבה של גות'אם, ו"הפינגווין" לא פוטרת אותו בתור עוד איזשהו אירוע עצוב-אבל-אלה-החיים-כשיש-גיבורי-על-ונבלי-על-בסביבה. שטויות כאלה תשאירו למארוול בבקשה.
ועל אף שהפרק השלישי, "בליס", רגוע בהרבה מקודמיו – מצאתי את עצמי שקוע בו יותר. נזקקנו להפסקה הזו מהבלגן שהתחולל עד כה על-מנת להכיר לעומק את הגיבורים שלנו ("גיבורים" עלק), ובעיקר כדי להבין את טיב מערכת היחסים בין ויקטור לאוז. למעשה כל סטודנט לפסיכולוגיה בשקל תשעים יגיד לכם שויקטור רואה באוז דמות אב, בעיקר לאור העובדה שוויקטור איבד זה לא מכבר את אביו האמיתי.
וכאן מגיעות מחיאות הכפיים לקולין פארל. אמנם גם רנזי פליז (ויקטור) שחקן פנאן, אבל דרוש שחקן מבריק – מבריק, כמו פארל, כדי שיהתל הן בנו הצופים והן בסובבים אותו בכזאת שיטתיות. ומודה, אני לא יודע אם אוז היה כן בשיחה שלו עם ויקטור בשירותים במועדון: מצד אחד, אוז כן נתן לויקטור ללכת. מצד שני, ייתכן שזו עוד אחת מיני מניפולציות רבות שהפעיל על ויקטור כדי להפוך אותו לחייל שנאמן לא רק מתוך פחד, אלא נאמן מתוך אהבה. אהבה מעוותת אמנם שנולדה מתוך ייאוש, אבל אהבה.
זכרו, הוא התייחס אל ויקטור במשך רוב הפרק בנחמדות: הוא שיבח אותו על העבודה עם השוטר המושחת והרים כוסית לזכר אביו של ויקטור, הגן עליו מפני מלצר חצוף וגם, פעם ראשונה במסגרת העבודה, שילם לוויקטור (מעניין אם הוא גם מפריש לפנסיה ולקרן השתלמות?). על פניו, נכון, כל זה נשמע כמו מניפולציה. מצד שני, אוז נראה כמו שבר כלי אחרי שויקטור באמת הלך – ורק שחקן כמו פארל יכול להעביר קשת כזו של רגשות אמביוולנטיים מתחת לכל הפרוטזות והאיפור הכבד, וכשכל סצנה מתרחשת במועדון חשוך. שאפו, באמת.
ואם השיחה עם ויקטור הותירה אותי עם סימני שאלה לגבי מי הוא באמת אוסוולד קוב, בשיחה שלו בהמשך עם סופיה נפלתי גם אני – ונפלתי חזק. מונולוג ההתנצלות שלו בפניה היה כה אותנטי, עוצמתי ורגשי עד שבאמת האמנתי שהוא חש חרטה. והנה, לא עוברות דקות בטרם הוא נוטש אותה למות בידי משפחת מארוני (בעיניים שלו, לפחות. אני מניח שזה לא באמת סוף הדרך עבור כריסטין מיליאוטי בסדרה). פשוט וואו. איזה זבל של דמות ואיזה שחקן אדיר.
בגזרת התוכנית הגדולה, הפרק לא קידם אותנו מאוד. אוז וסופיה עשו יד אחת עם הטריאדה וזהו בערך, ונשאלת כעת השאלה כיצד העניינים יתנהלו מעתה כשהבגידה של אוז במשפחת פלקון יצאה כנראה לאור – וספציפית מה תעשה סופיה? הפרק בשבוע הבא הוא פרק אמצע הסדרה כך שאני מצפה למשהו מיוחד.
הערות שוליים:
• אני מאוד מעריך את זה שהסדרה עוקבת אחר שלוש דמויות בלבד ויתר הדמויות הן רק תפאורה עבור אוז, ויקטור וסופיה. סדרות רבות, ובעיקר דרמות פשע בעידן הסטרימינג, מנסות לג'נגל באוויר עשרות דמויות וקווי עלילה כדי לעשות שרירים ו/או למרוח זמן, והתוצאה לרוב מסורבלת. נדירות הפעמים שבאמת אכפת לנו מכל-כך הרבה דמויות ("דרדוויל" היא דוגמה אחת שבולטת לטובה) ואני שמח ש"הפינגווין" לקחה צעד אחורה כדי להתמקד בשלושה חבר'ה בלבד.
• מניפולציה או לא, הוקסמתי לראות כיצד אוז הגן על ויקטור מול המלצר. זו באמת חוצפה וגסות רוח להשלים משפטים של מגמגמים.
• מהאופן בו ויקטור הביט בכרזת הנעדרים בפרק הקודם אני מהמר שאחותו כנראה עדיין חיה.
• אנחנו שוכחים שויקטור איבד גם את אמו בטרגדיה שקרתה, ואני מקווה מאוד שהוא לא יראה בסופיה כדמות אֵם פן הילד הזה יידפק לכל שארית חייו (הקצרים. אני עדיין מהמר שאוז יהרוג אותו בפרק האחרון).
• לא יודע מה איתכם אבל אם לי היו מציעים להתחפף לאיטליה במקום להתעסק בשיט של מאפיה, לא הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי אורז מזוודות ואומר Ciao.
• שיר סיום קצת פחות מוּכר הפעם בקרדיטים, אבל לסקרנים חפשו בספוטיפיי את "Me and the Devil" של גיל סקוט הרון.
פרק 2 | "האיש שבפנים"
ניסיתם פעם להשתמש בכפתור "יותר מזל משכל" בגוגל? במקום לגלול בין האפשרויות השונות אתם פשוט סומכים על המזל (האלגוריתם במקרה הזה) שיביא אתכם מיד לאן שאתם צריכים; לפעמים זה עובד ואתם שמחים על ההימור שלקחתם, ולפעמים אתם מוצאים את עצמכם במקום שלא רציתם להיות בו, תוהים מדוע לא ניסיתם את הדרך המקובלת והאיטית-אך-חכמה-יותר.
אוז לא אוהב את הדרך האיטית. מהרגע בו הרג את אלברטו, אוז מתנהל בשיטת "יותר מזל משכל" בריבוע. ואם בפרק הראשון המזל עמד לצדו בתוכנית המסועפת שלו לדקור את משפחת בז בגב, בפרק השני, "האיש שבפנים", אוז כמעט נגמר עם כדור בין העיניים: הייתה לו תוכנית, למציאות היו תוכניות אחרות – ואוז הקליק, בעודו מזיע, בפנאטיות, על כפתור "יותר מזל משכל" בתקווה שזה יציל אותו פעם נוספת.
וזה הציל, אבל זו לא הייתה התוכנית. בסופו של יום, אוז לא האשים את מי שרצה להאשים במותו של אלברטו, ועל הדרך הוא עצמו כמעט נתפס. הדרך בה בסופו של יום נחלץ אוז מהסיטואציה בעור שיניו לא כללה שמץ של אינטליגנציה, ואני תוהה עוד כמה פעמים יוכל אוז להכשיל דרכו לצמרת לפני שיבינו שהוא הבוגד.
בפעם שעברה כתבתי שאמתין לקצת יותר עומק מצדה של סופיה פלקון בטרם אשפוך שבחים על השחקנית כריסטין מיליוטי. אני עדיין מחכה, אבל אנחנו בכיוון הנכון. אמנם אומרים שסופיה רצחה שבע נשים ("שאנחנו יודעים עליהן") אבל ריחמתי עליה כשראיתי את היחס לו זכתה מצד מנהיגי המשפחה (עד ששוב נזכרתי בסיבה שבגינה נכנסה לארקהם מלכתחילה).
ולצד זאת, אנחנו מקבלים רמזים לעומק מפתיע מצדו של ויקטור. ידענו עד כה שהוא הדמות הישרה והתמימה בסדרה, אבל לא חשבתי שנקבל ממנו משהו מעבר לסיפור סטנדרטי על בחור טוב שנקלע למקום לא טוב (ולא היו לי תלונות אם כן). אבל הגמגום, בעיקר כשהוא סיפר שהוא מקראון פוינט (אותה שכונה שהוצפה ב"באטמן". אמנם גם פעם שעברה הזכירו שהוא משם, אך הפעם זה נאמר עם משקל ולא כמשפט חולף) וכן המבט לעבר פוסטר הנעדרים – כולם רומזים שנקבל גם סיפור רקע עמוק לילד טוב גות'אם הזה.
השאלה היא איזה סיפור בדיוק, ויותר מעניין – האם התשובה תסביר מדוע ויקטור מסתובב עם אוז? נכון שאוז איים לא פעם להרוג את ויקטור אם רק ינשום לא נכון לכיוונו, אלא שוויקטור היה יכול לעשות אחורה פנה הן בפרק הקודם בזמן שאוז עבר עינויים בעירום, והן בפרק הנוכחי בזמן מבצע הטמנת התכשיטים בהלוויה – ובכך למעשה לתת למשפחת פאלקון לטפל במאפיונר הדיווה חולה השליטה שהוא כעת הבוס שלו. הדינמיקה בין שניהם מזכירה את זו של דברה ואווה מ"הקס" רק עם קצת יותר התעסקות בגופות (נדמה לי, לא אופתע אם דברה שומרת כמה גופות במרתף יינות), אלא שבעוד אווה נמצאת עם דברה – לפחות בהתחלה – מתוך חוסר ברירה, אני תוהה האם זה באמת המצב גם אצל ויקטור?
אני מניח שנגלה בקרוב כי לא תאמינו, אבל רבע מהסדרה כבר מאחורינו. ואני עדיין אוהב את מה שאני רואה, רק אשמח לטיפה פחות אלתורים מצדו של אוז כי יש גבול לכמה המזל יכול להיות לצדו לפני שזה ייראה לא אמין.
הערות שוליים:
• שמעי, אם את מפחדת שבת-הדודה שלך הרוצחת הסדרתית תגיד אפילו שלום לבת הקטנה שלך, אולי אל תביאי אותה להלוויה של משפחת מאפיה?
• אז קיבלתם לידיכם את הבחור היחיד שיכול לספר מי החפרפרת, וזרקתם אותו במרתף בלי השגחה?
• לא הזכירו את העובדה שהמאבטחים של משפחת פלקון ראו, בבירור, שזה הנהג של אוז שמנסה לפרוץ לתוך הרכב של ויטי. האם יהיו לכך השלכות או שיתעלמו מזה?
• פעם נוספת שזכינו לשיר סיום נהדר בקרדיטים, הפעם קאבר איטי של Happy Together של The Turtles.
• הקטע עם הגמגומים של ויקטור, זה חדש או שלא הייתי מרוכז בפרק הראשון?
• ניכר שעשיתי בינג' ל"הקס"?
פרק 1 | "בשעות הקטנות של הלילה"
בונוס נחמד בכתיבת ביקורות (מלבד דדליינים שאני כל כך אוהב לעמוד בהם. הו כמה שאני אוהב דדליינים!) הוא היותן מעין-יומן שמזכיר לי מה היו הדעות שלי על סרט או סדרה בזמן אמת; חלפו למעלה משנתיים וחצי מאז שצפיתי ב"באטמן" של מאט ריבס, לכן גם אם תקשרו אותי עירום על כיסא ותנסרו לי את כתף שמאל עם חוט פלדה לא אזכור מה הלך בסרט ההוא ומה אהבתי או שנאתי בו. לכן מזל שאני עצמי מ-2022 פה כדי להזכיר לי: לא אהבתי בו כמעט כלום. אלא שמילת המפתח כאן היא כמעט:
"מגיעה מילה טובה גם לקולין פארל, אולי אחד השחקנים האחרונים בפלנטה שדמיינתי בתור הפינגווין, שמפיח בדמות שלו עומק ומחדיר הומור לעננת המורבידיות שעוטפת את הסרט".
אה, יפה. אז אהבתי את הפינגווין. טוב לדעת. מצד שני, ברבות השנים הספקתי לשכוח את העובדה הזו, לכן אל תאשימו אותי שגם לסדרה החדשה בכיכובה של אותה דמות לא ציפיתי בכיליון עיניים. וגם אם הייתי זוכר שאני אוהב את הפינגווין, איזו סיבה יש לי לרצות לצפות בו במשך 8 שעות? אני גם אוהב את לוטננט דן מ"פורסט גאמפ", אבל זה לא אומר שאני רוצה לראות סדרת HBO שבה הוא עצבני, שיכור ועל כסא גלגלים כל הזמן. ובכל זאת, במהלך אחר צהריים שקט ומשעמם בשבת, ישבתי וצפיתי בפרק הראשון במקום לכתוב ביקורת על משהו אחר שאני אמור לכתוב עליו ביקורת (שזה מאוד מוזר כי, כאמור, אין דבר שאני אוהב יותר מאשר דדליינים) ומה רבה הייתה הפתעתי: נהניתי.
ולא מדובר בתחליף כלשהו ל"לא סבלתי", אלא באמת ובתמים, נהניתי מהפרק הראשון. האם זה אומר שהוא לא חף מבעיות? ברור שלא, זו סדרה על בחור שהכינוי שלו הוא פינגווין למען השם, ושאני אמור לקחת אותו ברצינות. ובכל זאת, נכון לעכשיו הסדרה הזו היא כל מה ש"באטמן" לא היה: מעניינת, לא זוחלת, משעשעת ואף אחת מהדמויות שלה לא דורשת סטירה.
לגבי הפינגווין עצמו זה מובן מאליו, הרי אהבתי אותו בסרט (כך מתברר, כן?). מדובר בנוכל, רפש אדם, עלוקה וחסר כל כבוד עצמי שמנצל לטובתו האישית את הכאוס בעקבות מותו של בוס המאפיה (והבוס שלו עצמו) קרמיין פלקון. אבל אין לפינגווין תוכנית שאותה אפשר להגדיר כמסודרת. הוא חמום מוח, ואני באמת מאמין לו שהוא לא התכוון לדפוק כדורים ביורשו של קרמיין, הבן שלו אלברטו (מייקל זיגן מ"גברת מייזל המופלאה"), זה פשוט קרה בלהט הרגע. ולומר לכם שאני לא מבין אותו? גם אני דמיינתי את עצמי משתיק בדרך-לא-דרך את הילד קקה הזה (אף אחד לא מלהק את מייקל זיגן כדי לא לשחק ילד קקה).
ומהרגע שאלברטו מת, פינגווין – טוב חלאס עם הכינוי המוזר הזה. קוראים לו אוז, לא? אז מהרגע שאלברטו מת, אוז מתחיל כדור שלג שעתיד להשפיע על כל עולם הפשע של גות'אם – עולם שמורכב מצד אחד ממשפחת פלקון שבאבל, ומהגדה האחרת היריבים שלהם משפחת מארוני, בראשות סלבטור מארוני (קלנסי בראון) שיושב כרגע בכלא, ולא בגלל חוב מזונות נגיד כך. ומהי בדיוק מטרת העל של אוז? לא לגמרי ברור ואני חושב שגם הוא עצמו לא יודע, וזה מה שאני מחבב בו. התוכנית שלו היא להגיע לגדולות, אבל הדרך לשם היא לאלתר, כפי שניכר מהתוכנית שלו לארגן מכונית עם הגופה של אלברטו שתתנגש באחוזה של משפחת פלקון – בדיוק כשאוז עובר אצלם עינויים.
וב"אצלם" הכוונה בעיקר על ידי סופיה פלקון (כריסטין מיליוטי), הבת האחרת של קרמיין שבמקרה בדיוק השתחררה מארקהם, שם ישבה בשנים האחרונות, כנראה גם היא לא בגלל חוב מזונות, ושמחפשת כעת את אחיה האהוב אלברטו שתהיה נשמתו צרורה בצרור מפתחות. ואם אוז יצר כדור שלג שבסופו הוא אמור היה להיות, בלי מכשולים רבים, ברוך אסולין של גות'אם, סופיה היא השריפה שהוצתה במפתיע ביער הסמוך ושמאיימת להמיס את כדור השלג הזה – וכמובן ליצור נזק משלה כי ככה שריפות עובדות.
והיא בהחלט טובה. כבר הספקתי לקרוא שבחים שטוענים שמגיע למיליוטי אמי על התפקיד, ושהיא מגלמת רוצחת פסיכופתית באופן כל כך נהדר שזה אפילו קצת מטריד – אבל אני אסתפק כרגע רק בטובה. סלחו לי, כן? אבל מבט קר, חיוך קריפי וסשן רצח ועינויים קצר זה מרשים, באמת. אבל לעשות מה שמסתמן כרגע כמו שילוב בין ג'וקר להארלי זו לא איזושהי סגולה השמורה רק לטובים שבטובים של עולם המשחק; אמתין לעומק מהדמות לפני שאשפוך סופרלטיבים.
למעשה, הרבה יותר חיבבתי את ויקטור, האלפרד-בהפתעה של אוז (ילדים, אם אתם לא רוצים להפוך בעל כורחם למשרת של מאפיונר – אל תנסו לגנוב את הג'נטים של האוטו שלו). אומנם עד סוף הפרק הוא חותך זרת של גופה וגם (כמעט) את הראש שלה, אבל הוא כנראה הדמות היחידה בסדרה עם משהו שמזכיר מוסר. אוי לא, עד הפרק האחרון הוא ימות, נכון?
התלונה העיקרית שלי היא אחת שגם כתבתי בביקורת על הסרט: דברים פשוט נוטים לקרות בסביבתו של אוז. הוא בדיוק רצח יורש של אימפריית פשע? איזה יופי שחמש דקות לאחר מכן הוא פוגש את מי שיהפוך מייד לעוזר האישי שלו. אוז מבקר לרגע במעבדת הסמים שתחת פיקוחו? זה במקרה הרגע שבו יכניסו לשם בבהלה חייל מאפיה שנפצע. אני מבין שזו דרך קלה יותר לקדם את הסיפור אבל אני לא חובב גדול של צירופי מקרים שכאלה.
בכל אופן אומנם רק פרק אחד מאחורינו אבל "הפינגווין", נכון לעכשיו, מסתמנת כסדרה פשע נהדרת אודות מאפיונר תאב בצע, חמום מוח, אמוציונלי, גדול-מידות ובעל דיבור מצחיק שגדל בסלאמס, ושמתחמן דרכו לצמרת. כלומר HBO ראו הזדמנות ליצור סדרת מקור על עלייתו של וילסון פיסק לפני שמארוול ראו הזדמנות שכזו, ואין לי תלונות. אם הפרקים הבאים יהיו מוצלחים כמו הראשון (וכשהסדרה נשענת בעיקר על המשחק הנהדר של קולין פארל, מה הסיכוי שהם לא יהיו?) ייתכן שניצבת בפנינו סדרת הקומיקס של השנה.
הערות שוליים:
• האם צריך לצפות ב"באטמן" לפני הסדרה? הסדרה מתרחשת שבוע אחרי המאורעות שלו והיא המשך ישיר למה שקרה בו, כך שעל פניו כן. מצד שני, מונטאז' חדשות בתחילתו של הפרק הראשון עושה עבודה לא רעה בהשלמת החסר. לשיקולכם. אני בטח ובטח לא אמליץ לאף אחד לצפות ב"באטמן".
• על מי אני עובד ברור שהייתי רואה סדרה על לוטננט דן.
• אומנם שם מדובר בגרסה נשית, אבל משעשע לראות כיצד לצד "באטמן: לוחם בגלימה" זכינו בקיץ אחד לראות שתי גרסאות מצוינות של הפינגווין.
• אני מקווה מאוד שנקבל הסבר מדוע באטמן לא מתערב במה שקורה בסדרה. גם "שמעתי הוא בחופש בבהאמאס" מתקבל מבחינתי.
• המקום האחרון שבו ציפיתי לשמוע את השיר "Nine to Five" של דולי פרטון – ועוד פעמיים!
• ואם בפסקול עסקינן, זו הפעם הראשונה שאני נתקל בנפוטיזם מלחינים: מלחין הסדרה הוא מיק ג'אקינו, בנו של מייקל ג'אקינו שהלחין את הסרט.
• למה The Batman קרוי בעברית "באטמן" ולא "הבטאמן", אבל The Penguin כן קרוי בעברית "הפינגווין" ולא "פינגווין"?
• אוי לא, רק שהסדרה הזו לא תגרום לי לפתח ציפיות מ"באטמן: חלק 2".
לדעתי,
נהניתי לצפות בתצוגת המשחק של ויל פארל וכריסטין מיליוטי. הקטע בו האמא מתהפכת על בנה ונוסכת בו אומץ הפתיע אותי. למען האמת, מרוב שהרחתי את הפחד מדמותו של ויקטור (מגמגם-עלק. כל אחד היה מגמגם ליד המאפיונר הזה.), חשבתי שיתהפך עליו ברגע הראשון שתהיה לו הזדמנות. גותהם מרגישה דרך הצילומים כאילו מדובר בעיר אמתית חיה ונושמת ולא סתם זירות צילום שחוברו בדרך לא דרך כדי שהדמויות יוכלו לנוע מאחת לשנייה. הגם שבניית הסצנות הזכירה לי את דרך בניית הסצנות ב-"אימפריית הטיילת" והיא פחות או יותר טעם נרכש כלומר הסצנות מאד מפורטות, וכתוצאה מזה, מעט איטיות כמו סצנת השיחה בין אוז לבן של פלקוני. התחושה שקיבלתי לאורך הפרק הוא שהפרק ארוך והרגשתי מבחינת העריכה שהוא די ארוך. אני מקווה שזו רק תסמונת "הפרק הראשון" והסדרה תיכנס לקצב טוב יותר בפרקים הבאים.
עד כה סיפור פשע סטנדרטי, אבל…
הסדרה הזאת מספקת הצצה נדירה מאד לחיים בגות׳הם וגורמת לה להרגיש אמיתית מתמיד. יהיה מעניין לראות לאן יקחו את בניית העולם.
בינתיים אני אנסה להבין למה קנית עותק פיזי של סרט שלא אהבת בו כמעט כלום.
קניתי את הבלו ריי כי כשאראה את הסרט שוב
(מתישהו) אז שלפחות העיניים יהנו מ-4K אמיתי. הסרט כן יפה זה אין ספק.
חוץ מזה, באטמן לא מתערב בנעשה בסדרה כי הוא מסיים את הסרט במשבר סביב הטרמינולוגיה סביב הפעילות שלו.
לקהל הפושעים הוא ידוע בעיקר בתור vengeance, והוא מסיים הרי את המסע שלו בהבנה שהוא לא רוצה שזה מה שיחשבו עליו.
הפינגווין מתרחשת ימים ספורים אחרי הסיום של הבאטמן.
הפינגווין יצאה בדיוק מתי שאגתה יצאה.
עוד לא ראיתי את הפינגווין מיתכוןן לראות בקרוב.
לקראת אגתה החלטתי לראות את וונדה וויזין שוב(ופעם ראשונה בצורה חוקית ונורמלית כי לא היה דיסני פלוס בישראל באותו זמן) – סדרה טובה הייתה וונדה בסהכ.
ראיתי את הפרק הראשון של אגתה והאמת ממש היה אחלה.
אז אמנם אני מבין שלא יהיה מתגלגלת לה אבל כן הייתי ממליץ בסך הכל .
*כן זו לא ביקורת רצינית על הסדרה אבל אני לא רוצה להספאים יותר מידי את הביקורת על פינגווין .
דמיון לסופרנוס
אולי זה נעשה במכוון, ואולי זה נטו בראש שלי לאור זה שאני עכשיו באמצע בינג׳ ארוך על הסופרנוס, אבל לאורך הפרק קפצו לי לעין כל מיני נקודות השקה בין הסדרות:
1. העיצוב של הפינגווין מאוד מזכיר את טוני סופרנו, במבנה הגוף, השיער והלבוש.
2. הוא מנהל מועדון מפוקפק.
3. הוא מבקר את אמא שלו שגרה בפרברים, ונראה שמערכת היחסים ביניהם תהווה חלק מרכזי בעונה הזו.
4. כריסטין מיליוטי ומייקל קלי שיחקו גם בסופרנוס, אם כי בתפקידים מאוד קטנים.
5. מכונית המזראטי של אוז, לצד שמות כמו סאל, סופיה וכרמיין (שגם פה וגם בסופרנוס הוא הבן של בוס מאפיה), אם כי אלו קצת יותר גנריים, ויותר סביר שהם סתם נלקחו מהמדריך הכללי למאפייה האיטלקית.
סדרת הקומיקס של השנה?
קודם שתהיה סדרת קומיקס. כרגע היא סדרת מאפיה שמשתמשת בשמות מהקומיקס.
"סרט/סדרת קומיקס"
מה זה בעצם, אם לא "מבוסס/ת על קומיקס"?
אתה יוצא מנקודת הנחה שקומיקס = גיבורי-על
ונזהרתי מאוד לא לכתוב שהיא עשויה להיות סדרת גיבורי-העל של השנה, כי כאן באמת יש מקום לדיבייט.
אבל כן יש סדרות קומיקס שהן מאפיה כפי שיש סדרות קומיקס שהן פנטזיה גבוהה או דרמה או מד"ב או שואה או קומדיות תיכון ובערך כל ז'אנר שקיים גם בקולנוע. הדמויות של "הפינגווין" מבוססות על קומיקס, לכן היא סדרת קומיקס.
אבל עכשיו אני שואל - האם הן אכן מבוססות על קומיקס?
האם יש נובלה גרפית שבה אוסוולד קבלפוט מתואר כמו זה של קולין פארל? או שזה פינגווין-טוסטר?
יש הרבה אלמנטים שהרימו מהמיני סדרה Penguin: Pain and Prejudice.
וקו העלילה של סופיה פלקון גם מתכתב מספיק עם Dark Victory.
לצורך העניין, זה יותר קרוב לקומיקס מהג׳וקר של טוד פיליפס.
איפה יש קומיקס של פנטזיה גבוהה?
הכי קרוב לזה שמצאתי זו סדרת ״ת׳ור״ אבל היא לא מגרדת לי. חיפשתי בנרות אחת שתמלא אחר צרכי אך לא עלה בידי.
ממליץ על Monstress
(ל"ת)
אולי זה יתאים?
אולי זה יתאים?
העיקר שאת "גות'האם" כולם קטלו.
"גות'האם" הייתה סדרה מצוינת. זה שגילם את הפינגווין עשה עבודה מעולה. אז למי שראה את גותהאם, כבר ראינו וצפינו בסיפור עלייתו לגדולה של אוזוולד. מנער אשפתות חנפן לפושע מבריק.
אני לא קולטת למה תמיד קטלו את גותהאם. אבל בשבילי פינגווין זה השחקן רובין טיילר. הוא גילם את הדמות הזאת למופת.
אז משיטוטים ברשת אני יודעת שלי, ולהרבה שכמותי, אען ממש טעם לצפות גם בסדרה החדשה.
לדעתי הבעיה הגדולה של גות'האם הייתה התזמון
היא שודרה בדיוק בשיא הארוורס והMCU, כשסיפורי קומיקס בטלוויזיה באמת היו סיפורים על גיבורי על בטייטס. זה לא היה זמן טוב לסדרת קומיקס ריאליסטית. הפינגווין מגיעה אחרי שהגיבורים בטייטס כבר הגיעו למיצוי, אם לא מיאוס, ולכן הזווית הריאליסטית שלה נראית במקום.
ראיתי כמה פרקים של גותהאם
ולדעתי הבעיה העיקרית של הסדרה היא שהיא פשוט גרועה.
תראה ראיתי רק פרק 1 של הפינגווין
אבל להשוות בין הרמה של זה לגות'האם זה מאוד מוזר, זה שהקונספט דומה לא אומר שיש ביניהם השוואה אמיתית.
הביצוע בפינגווין הרבה הרבה יותר טוב ואיכותי, גותהאם הייתה די טראשית, ראו עליה את הערכי הפקה של cw גם אם הרעיון בבסיסו היה טוב.
יש סם של הדחליל
שגורם להזות את cw בסדרה של fox.
וואו, איזה פספוס מצידי.
באמת שהתייחסתי אליה כסדרת cw מהרגע שהיא יצאה עד עכשיו, תודה על התיקון.
עדיין עומד מאחורי מה שרשמתי בתגובה שלי, ערכי ההפקה והכתיבה של גות'האם הם לא באותה רמה של הפינגווין.
סדרה זוועתית בכל פרמטר אפשרי.
(ל"ת)
הליהוקים
הם הדבר היחיד שטוב בגותהאם.
היא פונה לנוער לא פחות מהסדרות של cw, רק בגישה אחרת.
אני לגמרי אצפה בסדרה על לוטננט דן.
כשכתבת חוב מזונות בהתחלה לא ניקדתי את זה נכון בראש. וחשבתי שזה מוזר כי האלמנט של החוב הוא כנראה לא הצד הפלילי בעסק של זנות. אבל אז הגעתי לשורה שסופיה פלקון לא ישבה בגלל חוב מזונות וזה הכריח את המוח שלי לנקד את המילה נכון. מה שאני אומר זה שלא הגענו עדיין לשוויון מלא בין המינים
ואתה צודק לגמרי לגבי הסרט באטמן. אחת החוויות המשעממות ביותר שעברתי בשנים האחרונות
פרק ראשון משובח
אחלה בניה.
האם מישהו יודע אם סדרת הפינגווין תוכננה עוד לפני סרט הבאטמן של פטינסון, או שיצרו אותה בגלל שהרבה אנשים ראו את הבאטמן ואמרו שהפינגווין דמות טובה?
ושאלת ספוילר לגבי הפרק, למה שבוס המאפיה שבכלא (מרוני אני מניח) לא פשוט יגיד שהפינגווין הביא לו את הטבעת, ושלא הוא זה שהרג את הבן הצעיר?
הכריזו עליה די מהר אחרי שהסרט יצא אז אני מניח שהיו דיבורים עוד במהלך צילומי הסרט.
(ל"ת)
ענו לי על השאלה הזו בתחילת הפרק השני
מגניב.
הקטע עם הגמגומים של ויקטור
אכן היה גם מודגש מאוד בפרק הראשון. בעיקר כשהוא ניסה לדבר עם הידידות של הפינגווין שבאו למסיבה.
איפההההה באטמןןןןןן?
למרות שאפשר להגיד שהאירועים עדיין לא ברמת הסלמה כזו שימשכו את תשומת ליבו.
אבל המסיבה הייתה בפרק השני
(ל"ת)
פעם ראשונה שהוא גמגמם הייתה במסיבה
חשבתי בגלל שהוא מתרגש מהגברת
פרק 3 היה שיפור משמעותי בדינמיקה של הדמויות והפיתוח שלהן.
זה כמעט מחפה על העובדה שכל הסיפור שם גנרי לחלוטין.
בתור הערת שוליים אני חייב לומר שהסדרה לא נראית ולא מרגישה כמו משהו שמתרחש באותו עולם של הסרט של מאט ריבס. העבירו את ההפקה מלונדון/בלפסט לניו-יורק ומן הסתם הורידו את התקציב (ואת גרייג פרייזר), והתוצאה פשוט לא כזאת מרשימה ויזואלית.
אחרי הפרק השלישי, נראה שהסדרה היא בכלל על ויקטור.
עכשיו, הגיבור הראשי הוא אוסוולד קאבלפוט, הסדרה נקראת פינגווין והשחקן הוא קולין פארל; ברור שדמות משנה (אך לא משנית!) שנכתבה במיוחד לסדרה היא לא הגיבור.
אבל…
וכמובן השאלה הקבועה...
איפה באטמן?
טוב חצי סדרה עברה בפינגווין וחצי סדרה עברה באגתה
וזה זמן טוב לסיכום אמצע
אגתה- אחת הסדרות החלשות של מארוול(שראיתי), חמישה פרקים ברמה מאוד נמוכה , המשחק ,העלילה , השטות הזו שהפכו את כל הפרקים לחדרי בריחה . אפילו קאתרין האן ממש לא משהו פה .
הפינגווין לעומתה אחד הדברים הכי טובים שDC עשו בעשור האחרון
וכאן עולה השאלה איך זה שלוורנר יש את אחת מחברות הטלוויזיה הטובות שיש (אולי הכי טובה) אבל מצד שני הם לא מצליחים כבר הרבה מאוד זמן בקולנוע.
ושאלה לגבי הסדרה – הפינגווין גם לא הכי חכם בקומיקס? זה דבר ידוע? כי מסדרות האנימציה תמיד הוא נראה לי די מתוחכם (דומה מאוד לקינגפין של מארוול כמו שהוזכר פה ) וכאם הוא די דביל
"לא מצליחים כבר הרבה מאוד זמן בקולנוע"?
חולית 2, ברבי, ביטלג'וס וגודזילה x קונג מעוניינים להחליף מילה.