ביקורת: פרסי ג'קסון וים המפלצות

נבואה עתיקה אומרת שיום אחד מבקר כלשהו יתחרפן ויתחיל לשחוט יוצרים של סרטי פנטזיה עם נבואות עתיקות
שם רשמי
פרסי ג'קסון וים המפלצות
שם לועזי
Percy Jackson: Sea of Monsters
סרט מס' 2 בסדרת פרסי ג'קסון

בשיטוט צהריים בחנות ספרים, במדף ספרי הנוער – כי צריך הרי להתעדכן בסרטים של 2016 – נתקלתי בספר הראשון בסדרה החדשה של סוזן קולינס, מחברת "משחקי הרעב". קראתי את הטקסט באחורי הספר, והייתי זורק אותו על הקיר אלמלא חששתי שאני אאלץ לשלם עליו. מתברר שהספר עוסק באיזה ילד שמגלה עולם קסום וסודי, או משהו – כלומר, בדיוק כמו בתשעה מכל עשרה ספרי נוער אחרים – ושם, תחזיקו חזק, מתברר שהוא זה שנועד למלא איזו נבואה על האחד שיבוא ויציל את העולם ממשהו כזה או אחר. ממש ככה.

אפשר בבקשה לפנות בתחינה אישית אל כל כותבי ספרי ההרפתקאות הקסומות לילדים ולנוער בישראל ובתפוצות? אהם. בבקשה. בבקשה. די. כבר. עם. ‏הנבואות. האלה!!! אורקעל רבאק!!!‏

הגעתי לקצה גבול יכולת הספיגה של סרטים או ספרים על נבואה עתיקה, ספציפית אך ‏עמומה כאחד, המצביעה על גיבור הסרט כאדם האחד שעתיד להציל את העולם, להביא איזון ‏לממלכה או להביס את הרוע הקדמון. זה לא היה מקורי ב"מטריקס", ב"נרניה" זה היה נאמן למקור הספרותי, ב"הארי פוטר" – נו מילא, וב"אליס בארץ הפלאות" זאת כבר היתה עצלנות נטו. זאת הדרך הכי קלה, עצלנית ומטופשת להנחית על הגיבור חשיבות בלתי מנומקת. מותר לעשות סרטים גם בלי נבואה עתיקה. באמת. קיימות בעולם עלילות אחרות.

כל זה, כמובן, לא קשור בכלל ל"פרסי ג'קסון". על הסרט הראשון בכיכובו, "פרסי ג'קסון וגנב הברק", שיצא לפני שלוש שנים, ‏אפשר לומר הרבה מאוד דברים רעים. זה היה סרט חסר השראה ועניין, שנראה כאילו נכתב על ידי ועדה ובוים על ידי רובוט לשאיבת אבק, שטבח בחומר המקור ‏עליו הוא היה מבוסס. אבל דבר אחד לפחות אפשר ‏לומר לזכותו: לא היתה בו שום נבואה עתיקה המבשרת על בואו העתידי של "האחד" שיציל את העולם. גם זה משהו. ‏שלוש שנים עברו, והנה מגיע, משום מה, סרט ההמשך. ואיתו גם הנבואה. פרסי ג'קסון. האחד שיציל את ‏אולימפוס או ישמיד אותו. כי זה מה שהיה חסר לנו בסדרה הזאת, עוד נקודת דמיון ל"הארי פוטר". די. אני פורש מצפיה בסרטי פנטזיה לנוער עד שיפטרו את כל מגידי העתידות.

למרבה הצער, מלבד הנבואה הכל כך נחוצה וחשובה, יתר "פרסי ג'קסון" החדש נשאר די דומה ל"פרסי ג'קסון" הישן. הוא לא גרוע באותה המידה, אבל "לא גרוע באותה המידה" זה רחוק מלהצדיק את קיומו של סרט המשך לסרט שאף אחד לא רצה שימשיך. היחידים שבאמת יהיה להם מאוד ‏אכפת מהסרט ומעלילתו הם מעריצי סדרת הספרים, אבל הם גם אלה שיסבלו בסרט יותר מכולם – ‏משום שעוד יותר מבסרט הקודם, "ים המפלצות" משתמש בעלילה המקורית כהמלצה בלבד, ‏וברובו מתעלם ממנה.

ללא-קוראים: פרסי ג'קסון הוא חצי-אדם, חצי-אל, בנו הממזר של האל היווני פוסידון. הוא חי ‏במחנה עם ילדי-אלים רבים אחרים, מחנה שבכלל לא דומה להוגוורטס, יש לציין, ויש לו שני ‏מלווים צמודים – אחד מצחיק שהוא בכלל לא ג'ינג'י אלא סאטיר, ואחת שאפילו לא מזכירה את ‏הרמיוני. פרסי לא יכול לזוז שני מטר בלי לפגוש יצור אגדתי, אל או דמות מפורסמת מהמיתולוגיה ‏היוונית. והפעם הוא נשלח אל משולש ברמודה כדי למצוא את גיזת הזהב, כדי לרפא עץ חולה ‏שמגן על המחנה. אותה גיזה, חשוב לציין, מוגדרת כמשהו שיכול לרפא כל דבר, מחתלתול עם ‏נזלת ועד לסרטן בשלב 4; קצת מוזר שאף אחד לא נשלח למצוא אותה עד שהעץ היה חולה.‏

ניחא. העלילה לא באמת משנה, כי היא ממילא מתנהלת כמסלול מכשולים. הבס את מפלצת א', ‏צפה ביצור קסום ב' ותתקדם למפלצת ג'. תפלצות למיניהן (עשויות באפקטים יפים מאוד, יש לציין) ‏באות והולכות. בתחילת הסרט החברים מותקפים על ידי שור מכני מגניב, והסרט לא טורח ‏להסביר למה שור, למה מכני, ולמה הוא הגיע בדיוק כשהגיע. בהמשך יש עוד ועוד מפלצות, ‏וקרבות, והקרבות עצמיות, כמעט כל דמות מקבלת סצינת "הוא מת! לאאאאא!" ורגע אחר כך סצינת "אה, בעצם הוא לא מת. הידד". שום דבר מזה לא מאוד מעניין. ‏

אגב, אחד השינויים הפחות משמעותיים בעלילה הוא בפרטי אותה נבואה, שבמקור הספרותי אמרה "…בלה בלה בלה והוא יציל את ‏העולם או משהו עד גיל 16", ובסרט זה תוקן ל"…עד גיל 20". הסיבה היא שעבר הרבה זמן מאז ‏הסרט הקודם, השחקנים הראשיים לא היו מאוד צעירים כבר אז, והיום אף אחד לא יתייחס ברצינות לרעיון ‏שלוגן לרמן, יליד 1992 המגלם את פרסי, אמור להיות בן 14. מילא לרמן, אבל המצב גרוע הרבה יותר אצל ברנדון ט. ג'קסון (גרובר), ‏שיחגוג השנה יום הולדת 30, ואנחנו עדיין אמורים לקנות אותו כתלמיד חטיבה, או משהו, במחנה קיץ, למרות שהוא נראה יותר כמו הורה מלווה (מהאלה שמנסים כל הזמן להצחיק את הילדים ומביכים את כולם).

הנוסחה עובדת. אם היא לא היתה עובדת, היא לא היתה הופכת לנוסחה. ככל שהוא לא מחדש שום דבר, "פרסי ג'קסון 2" עובד, במובן זה שהוא סרט הרפתקאות שאפשר לצפות בו, אם אין לכם משהו אחר לעשות. אבל השאלה הגדולה – למה הסרט הזה קיים בכלל? מי רצה, או צריך, המשך ל"פרסי ג'קסון" בכלל? – נשארה ללא מענה. כדי להצדיק את קיומו, כסרט המשך או בכלל, כדי להיות יותר מהעברת זמן של שעתיים, סרט צריך דמויות בעלות אישיות, טקסטים ‏אמינים, מקוריות כלשהי שתאפשר להבדיל בינו ובין אינספור תאומיו. "פרסי ג'קסון וים המפלצות" לא מביא שום דבר מלבד נוסחה מחוממת במיקרו, אפקטים, וכמובן, נבואה.‏


פורסם במקור בוואלה