סרט שמתחיל ב-"המ", וקבוצת אוהדים שלו פרסמה אותו בקבוצת פייסבוק שאינה של חובבי סרטים, מה שהוביל אותו למקום השני. האם אנחנו צופים בתחילתה של מסורת? ואם כן, האם אפשר בבקשה להפסיק? בכל מקרה, אני מכריז מראש: אם "המיניונים: עלייתו של גרו" מגיע שנה הבאה למקום השני באותה צורה, אני שובר את החוקים ומחליט בעצמי על הסדר של העשירייה.
בכל מקרה, ברכות לטאיקה וואטיטי על זכיית "ג'וג'ו ראביט" בתואר סרט השנה של עין הדג ל-2020. נראה שאחרי 20 סקרים, סוף סוף הפכנו לאוסקרים ומה שצריך לעשות בשביל לזכות זה לעשות סרטי שואה מרגשים. איך נפלו גיבורים.
בכל מקרה, "ג'וג'ו" מצטרף לשושלת מכובדת של סרטים שזכו בסקרים קודמים, אשר אותם ואת הסקרים ניתן לראות בהיסטוריה של סיכומי השנה של עין הדג. ואחרי זה, נתפנה לסקר האחרון של סיכום השנה, הופעת השנה:
הופעת השנה של עין הדג לשנת 2020:
- אדם סנדלר, יהלום לא מלוטש (24%, 84 קולות)
- דויד דיגס, המילטון (14%, 49 קולות)
- טאיקה וואטיטי, ג'וג'ו ראביט (12%, 42 קולות)
- סקרלט ג'והנסון, ג'וג'ו ראביט (12%, 42 קולות)
- סירשה רונאן, נשים קטנות (9%, 30 קולות)
- מריה בקאלובה, סרט המשך בוראט (8%, 29 קולות)
- סשה ברון כהן, משפט השבעה משיקגו (8%, 28 קולות)
- אליזבת מוס, בלתי נראה (7%, 23 קולות)
- ריז אחמד, צלילי המטאל (5%, 17 קולות)
- סשה ברון כהן, סרט המשך בוראט (2%, 7 קולות)
מס' מצביעים: 351
Loading ...אחרי העשיריה המובילה מדורגות ההופעות הבאות:
11. לזלי אודום ג'וניור, המילטון
12. רומן גריפין דייויס, ג'וג'ו ראביט
13. אקוופינה, הפרידה
14. בטי גילפין, משחקי ציד
15. אנדי סמברג, פאלם ספרינגס
16. מרגו רובי, ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת
17. ג'ים קארי, סוניק: הסרט
18. פלורנס פיו, נשים קטנות
19. רנה לואיז גולדסברי, המילטון
20. יו ג'קמן, חינוך רע
ארבע נשים ושישה גברים מרכיבים את העשירייה, ובעשירייה התחתונה המצב יותר שיוויוני עם חמישה גברים וחמש נשים. ריז אחמד הוא המוסלמי הראשון שנכנס לעשירייה של עין הדג. כדי "לפצות" על כך, זאת כנראה אחת מהעשיריות הכי יהודיות שהיו בעין הדג אי פעם: 6 מתוך ההופעות גולמו בידי שחקנים ושחקניות ממוצא יהודי. כולל ההופעה שהיא היטלר.
91 הופעות קיבלו לפחות קול אחד. מספר הסרטים שמתוכם לקוחות ההופעות הוא 53, ו-17 מהם הם סרטים שלקוחים מתוכם 2 הופעות או יותר. הסרט שמתוכו הגיעו הכי הרבה הופעות הוא "המילטון", ששבע הופעות ממנו קיבלו הצבעות – דויד דיגס, לזלי אודום ג'וניור, רנה לואיז גולדסברי, כריסטופר ג'קסון, ג'ונתן גרוף, לין-מנואל מירנדה ופיליפה סו. אבל במקום שני צמוד מאוד נמצאים "משפט השבעה משיקגו" ו-"ג'וג'ו ראביט", עם 6 הופעות שקיבלו לפחות קול אחד. גם השנה לא היה שחקן שקיבל קולות על יותר מ-2 הופעות, והיו רק 3 שחקנים שכאלה: בן אפלק (כן, באמת) על "ג'יי ובוב השקט: הריבוט" ו"הדרך חזרה", לזלי אודום ג'וניור על "המילטון" ו"הארייט: הדרך לחופש" וסשה ברון כהן על צמד ההופעות שנמצאות בעשירייה.
אגב המילטון, דויד דיגס מעט בלבל את קהל המצביעים שהעניקו לו גם את השם "דוויד דיגז", "דאוויד דיגס", ו-"דיוויד דיגס", אבל זה כנראה עוד היה פשוט לעומת האנשים שהחליטו להצביע ל"ארון בר" ו"ג'ורג' וושינגטון" כדי למנוע בלבול, ושני אלה הם עוד כלום לעומת מי שהצביע ל"סבתא" מ"הפרידה", כי למה להסתבך עם שמות מסובכים. השם שלה, אגב, הוא ז'או שוזן.
סשה ברון כהן הוא השחקן השישי שמבצע "ניקול קידמן" ומכניס שתי הופעות לעשירייה, והראשון שעושה זאת מאז 2013. לפניו היו ג'ניפר לורנס (2013), ליאונרדו דיקפריו (2010), רוברט דאוני ג'וניור (2008), ג'וני דפ (2005), וכאמור, ניקול קידמן (2003). מתוך כל אלה, דפ היה היחיד שהצליח לזכות בסקר בשנה שזה קרה לו.
לא פעם ההופעות הטובות והסרטים הטובים חופפים, אבל השנה כל העשירייה מגיעה מסרטים שהיו בגמר הסרט הטוב ביותר. עוזרות ההופעות הכפולות מ"ג'וג'ו ראביט" ו"סרט המשך בוראט", אבל מכיוון שגם מקום 11 ומקום 12 מגיעים מתוך סרטים בעשירייה, נראה שפשוט היו השנה הופעות מאוד מוצלחות בסרטים הכי טובים. בעשירייה השנייה יש 5 הופעות שלא מתוך סרטים בעשירייה.
מתוך עשרת הופעות השנה, שליש הם שחקנים שהיו בעשירייה בעבר – אבל שניים מהשליש הזה הם סשה ברון כהן (שלאחר זכייה עם "בוראט" וכניסה עם "ברונו", מקפיץ את עצמו ל-4 כניסות, מה שמציב אותו במקום גבוה מאוד בטבלת השחקנים האהובים על עין הדג). שלושה רבעים מההופעות האלה, יש לציין, הם על בסיס תסריטים שהוא כתב. השחקנית האחרת היא סקרלט ג'והנסון, שמכניסה הופעה שנייה בשנתיים. שאר השחקנים הם פרצופים טריים (סירשה רונאן, מתוכם, הייתה הכי קרובה לעשירייה ב-2018 עם "ליידי בירד", אבל זה לא קרה).
מרגו רובי ממשיכה לפספס ולהגיע למקום 16 עם הופעתה כהארלי קווין – אחרי שב-2016 חשבנו שאם אותה ההופעה בסרט טוב יותר היה מביא אותה לעשירייה, נראה שיש משהו בהארלי קווין שתמיד נמצא כמה רגעים לפני כניסה לעשירייה – בלי קשר לאיכות הסרט מסביבה. אולי הפעם השלישית, עם "יחידת המתאבדים" של ג'יימס גאן שייצא השנה, יסדר לה סוף סוף כניסה.
אחרי שנתיים שהסקר הלך יד ביד עם האוסקר, נראה שעבר ביניהם חתול שחור: רק שתי הופעות היו מועמדות לאוסקר (סקרלט ג'והנסון וסירשה רונאן). יש עוד 3 הופעות שיש סביבן דיבור חזק בנושא (ריז אחמד, סשה ברון כהן ומריה בקאלובה), אז אולי בעצם המספר יגדל ל-5, אבל זאת עדיין ירידה מ-7 ו-8 של השנתיים האחרונות. במקום זה, נראה שיש חבר חדש לסקר והוא הטוני, עם דויד דיגס בתור זוכה הטוני הראשון שמכניס את ההופעה שלו לסקר ההופעות של עין הדג. עם זאת, יש עוד זוכה אוסקר אחד בעשירייה – טאיקה וואטיטי, שזכה על התסריט המעובד שכתב ל"ג'וג'ו ראביט" והוא הבמאי השני שביים את עצמו והכניס גם את הסרט שלו לעשיריית הסרטים וגם את ההופעה שלו לעשיריית ההופעות, אחרי קלינט איסטווד ו"גראן טורינו".
בגזרת הקולות המעניינים והמשונים, נמצאים "עכבר CGI" על הופעתו ב"1917". מישהו לא לחלוטין סמך עלינו שנבין מי זה ארצ'י ייטס והצביע ל"ארצי וויטס הלוא הוא יורקיייייי" מ"ג'וג'ו ראביט", ושני קולות נפסלו פשוט כי הם לא שייכים לסרטי השנה הזאת: טילדה סווינטון ב"בני האדם הראשונים והאחרונים" היא מסרט שלא נכנס לסקר, וג'יימי פוקס ב"נשמה" יצטרך לחכות לשנה הבאה עד שיוכל לממש את ההצבעה הזאת.
הסקר יהיה פתוח עד ה-21.1.
לעזאזל עם קבלני הקולות
אני נוטה להצביע לדויד דיגס, כפי שהצבעתי לאחר התלבטות רבה להמילטון בסרט השנה, אבל עכשיו אני חושש שגם ככה יהיה לו יתרון לא הוגן בגלל מפקד הארגזים.
אוף.
נ.ב. ממש השבוע תהיתי במקרה מה היית עושה (יהונתן) לו היית צריך להתמודד עם קבוצות מאורגנות של מעריצים/הייטרים (כמו וונדר וומן בזמנו בעגבניות רקובות). לא ציפיתי שזה יקרה, בטח שלא כל כך מהר.
תנחומיי
למזלנו, על פי רוב, יש כאן קהילה חזקה
שהקול שלה מצליח "לנצח" קבוצות חיצוניות שבאות. זה לא אומר שהסקרים "טהורים", וכאמור עם כל השיח של שנה שעברה, מי זה קול "נכון" ומי "לא", אבל גם צריך לזכור שבינתיים, לא מדובר בטרולים חיצוניים שבאים להרוס, אלא אנשים שאוהדים ואוהבים קולנוע (או סרטים ספציפיים) ובאים להצביע. למשל, הפוסט ההוא בקבוצת המילטון הוליד הרבה תגובות של "כן, אני הולכת להצביע… לג'וג'ו ראביט, שהוא הסרט הטוב ביותר של השנה".
כשממש נותקף על ידי כמה מטרילים שינסו לדחוף איזה סרט גרוע בשביל דאחקות – יהיה יותר קל לזהות ולטפל בזה, וגם יותר רצון. וצריך לזכור שהמילטון הגיע לעשירייה בחסד, ובהערכה הכי גסה, הוא היה נמצא במקום הרביעי ולא בשני בלי הדחיפה הזאת (שלא לומר מגיע למקום הזה בטבעיות).
בקיצור, עם צרות כמו "המילטון" ו"המוסד" אני עוד מתמודד באהבה. כשיבואו הטרולים האמיתיים, ההתמודדות תהיה קשה יותר.
רואה שהתחרות תהיה צמוד הבין דיגס לסנדלר
נשאלת השאלה: מי משניהם מדבר מהר יותר בסרט עליו הוא מועמד?
לזכות דיגס עומד שיא גינס
שהוא צבר, על השיר מחזמר עם יחס המילים\זמן הכי גבוה בשיר, על הקטע שלו בשיר Guns & Ships
...וואלה?
כלומר, מאמין לגינס וכאלה אבל מרגיש לי שהקטע מ"אקדחים וספינות" הרבה פחות מסובך ו/או מהיר מנגיד "גנרל מודרני למופת" של גילברט וסאליבן.
ושואל בשנית, כי אני לא מוצא בכלל אזכור לזה באינטרנט
(מה שכן: מצאתי אזכור לכך שדיגס אומר הכי הרבה מילים לשנייה על פי מדד כלשהו – שזה נחמד, אבל נגיד בדוגמה שנתתי לא אומר שדיגס בהכרח מהיר יותר, כי רוב המילים שהוא אומר הן קצרות ובעלות הברה אחת).
המייג'ור-גנרל המודרני באמת הרבה יותר מורכב.
יש קטעים ב'אקדחים וספינות' יותר מהירים מבחינת מילים, אבל מבחינת מצלול ומילים ארוכות, גילברט וסאליבן עוד מובילים לדעתי.
כי למשל (שורה אקראית ב'מייג'ור גנרל המודרני')
I can tell undoubted Raphaels from Gerard Dows and Zoffanies
מול
We rendezvous with Rochambeau, consolidate their gifts (נראה לי השורה הכי מסובכת)
זה פשוט לא כוחות. גילברט וסאליבן מכניסים המון מילים סופר-מסובכות ושוזרים אותן יחד, מירנדה משתמש בשפה הרבה יותר פשוטה לביטוי. כך שטכנית 'אקדחים וספינות' יותר מילים, אבל השאלה 'איזה מילים' היא מאוד רלוונטית.
מה שכמובן מהווה הזדמנות מצויינת ללנקק ל'פילולוג התנ"כי", אחת הפרודיות היותר מוצלחות על המייג'ור-גנרל:
https://www.youtube.com/watch?v=3x2SvqhfevE
רק מנכיח שמירנדה מאוד אוהב את גילברט וסאליבן וריפרר גם למייג'ור ג'נרל ב"Right Hand Man":
" I'm the model of a modern major general
The venerated Virginian veteran whose men are all
Lining up – "
יש המון וירטואוזיה ורבאלית בהמילטון, אני לא מומחה בגילברט וסאליבן שיכול לומר האם יש כאן תבוסה או התחלה של תיקו, אבל גם ב"Right Hand Man" יש חריזה מצלולית יפהפייה עם "I was just like you when I was younger, head full of fantasies of dying like a martyr… -Yes! -Dying is easy, young man, living is harder", שזה חרוז שעומד בגאון לצד אלתרמן ודוקטור סוס.
הריפרור בפני עצמו סבבה
אבל כששמעתי שמירנדה מתייחס אליו כ"תיקון" לכך שגילברט וסאליבן לא מצאו חרוז באמת טוב ל"ג'נרל" והוא בא "לשפר" את זה, רציתי לתת לבחור כאפה ולהגיד לו "סתום את הפה שלך, בחייאת".
זהו, מבחינת מילים אין לי ספק למי יש יותר משימה יותר מסובכת
אבל אני לא סגור על הבדלי הקצב בין שני השירים. כשאני מנסה לשיר אותם זה מרגיש קצב די דומה, אבל "די" זה לא ממש אומדן מדעי, ואפשרי שהקצב היותר קסילופוני קצת יותר מקל עם השחקן מאשר מה שקורה בבית ההוא ב"אקדחים וספינות".
(ועדיין אטען שלגנרל עבודה יותר מסובכת כי לו יש שיר שלם ולא בית, אבל זה כבר קצת נושא אחר)
הלכתי ובדקתי קצת יותר לעומק את ההבדלים בין השירים, לא על המילים אלא על התווים:
'מייג'ור גנרל מודרני' הוא בקצב של 96 פעימות לדקה, 'תותחים וספינות' – 68. שניהם בקצב ארבעה רבעים, כלומר – בכל תיבה יש ארבע פעימות (טוב, למעשה 'מייג'ור גנרל מודרני' הוא במקור שני רבעים, אבל בואו נעזוב את זה כדי לא לבלבל. נתייחס אליו בצורה שמבצעים אותו כיום).
מבחינת מהירות חלק גדול מ'מייג'ור גנרל מודרני' הוא רצפים של שמונה תווים בתיבה (או, לצורך העניין, בהינתן הקצב של השיר, אורך של 1/192 של דקה לתו). הקצב של השירה יחסית אחיד: כמעט כל הבית הוא בד"כ שמיניות (משהו כמו 16 תיבות ברצף) ואז סיום שמערבב בין שמיניות ורבעים. כדי לבלבל את הציבור, חלק ניכר מהשורות מתחילות בפעימה האחרונה של התיבה הקודמת.
ב'תותחים וספינות' העניין מורכב יותר מהבחינה הזו. חלק נכבד מהשירה הוא בתווים של 1/16 תיבה (או לצורך העניין, בהינתן הקצב של השיר, 1/272 דקה לתו), ובשורה הכי מהירה יש משהו שאני לא רואה הרבה, וזה רצף כזה: 2/32, 4/32, 4/32, 4,32 (מקהלת 'לאפייט' היא תמיד בראש תיבה, והאורך שלה הוא רבע תיבה). כך שמבחינת תווים, 'תותחים' מהיר יותר בלי ספק. כנ"ל מבחינת אותיות, בטח בשורה המהירה שלו, ששם נכנסות 66 אותיות בשלושת רבעי תיבה, שזה קצב של איזה 25 אותיות לשניה. אם אני מודד נכון, אז הקצב המקביל המקסימלי ב'מייג'ור גנרל מודרני' הוא 11 אותיות לשניה בערך.
בקיצור, אם אנחנו מודדים כמה אותיות וכמה תווים נדחסים לפרק זמן מסויים – 'המילטון' מוביל, בין פי 1.5 לפי 2.
*אבל אבל אבל אבל*, זה לא כל הסיפור כי ב'מייג'ור גנרל מודרני' ממש שרים: התווים עולים, יורדים, קופצים וכל מה שרגילים לעשות בשירים, ולפעמים עם קפיצה של אוקטבה בין תווים. לעומת זאת, הקול הראשי ב'תותחים' מדקלם במהירות, אבל מדקלם – התווים נשארים אותו דבר בדיוק. כמובן, יותר קשה לשיר מהר מלדקלם מהר. בטח כשהמילים הן מסובכות יותר עם יותר עיצורים.
כמה יותר? בשורה המהירה של 'המילטון' אני מדגיש את העיצורים:
aND i'M NeVeR GoNna SToP uNTiL i MaKe 'eM
DRoP aNd BuRN 'eM uP aND SCaTteR TheiR ReMaiNS, i'M
37 או 38 עיצורים (לא הצלחתי להחליט אם הוא מושך את ה-R מ-Their ל-Remains) במשך זמן מצטבר של שלוש פעימות, או 2.65 שניות בערך, אבל לא פחות חשוב – בשום נקודה אין יותר משני עיצורים רצופים (הכי קרוב זה uNTiL). ארבעה-עשר עיצורים לשניה בערך.
לעומת זאת, בשתיים מהתיבות של 'מייג'ור גנרל מודרני' (5 שניות) אפשר למצוא 28 עיצורים, היינו בערך 5.5 עיצורים לשניה, אבל – הרבה יותר עיצורים ברצף:
i haVe LeaRNT WhaT PRoGReSs haS BeeN MaDe iN MoDeRN GuNneRY, WheN
מקום אחד עם ארבעה עיצורים ברצף, ועוד שלושה עם שלושה ברצף.
וזה עוד כלום לעומת השורה הגהינומית הזו:
, AND) WHiSTLe aLl The aiRS FRoM ThaT iNFeRNaL NoNSenSe PiNaFoRe,
יש בה 29 עיצורים (קצב של כמעט שישה לשניה) אבל אם מסתכלים איך היא מתחברת לשורה לפניה, רואים שיש רצף של לא פחות משתי רביעיות עיצורים רצופים, ועוד מקום אחד עם שלושה ברצף.
אז מה הסוד של המהירות של המילטון? מלבד הוירטואוזיות של הזמרים, הסוד הוא בכתיבת מילים עם מעט עיצורים באופן יחסי (לפחות ביחס לגילברט וסאליבן), ובדקלום בלי צורך לשנות את גובה הצליל.
בפסקה האחרונה, זה צריך להיות "שורות קצרות עם מילים עם מעט עיצורים באופן יחסי".
(מקהלת 'לאפייט' מספקת זמן נשימה חיוני לזמר, כי הוא מדקלם נורא מהר 3/4 תיבה ונושם רבע תיבה וחוזר חלילה, בעוד שב'מייג'ור גנרל מודרני' הזמר שומר על קצב אחיד במשך זמן רב הרבה יותר – בד"כ 10 שניות ברצף, אבל עד 20. מי שהיה מנסה לדקלם במשך שמונה תיבות ברצף בקצב של 'תותחים' היה כנראה נחנק).
פספוס שלי:
בטעות לא ספרתי חיבור של שני צמדים, איתו יש רביעיה (aND SCaTteR) . זה לא משנה את הטיעון כי עדיין זה בעיקר מעט עיצורים ברצף, אבל זה הופך את המהירות שם למרשימה עוד יותר.
אגב נדרשתי להאזין כמה פעמים ברבע מהירות לפני שהצלחתי להחליט שהוא מבטא את ה-D ולא בולע אותה כפי שחשבתי בהתחלה (וכפי שקורה ב-aNd הקודם, שנשמע כמו חצי and וחצי or אבל מבוצע רק עם עיצור אחד)
אנקדוטה אחרונה לכל הסיפור הזה של דיגס
כשווירד אל הלך ועשה פולקה לשיר הזה ושילב את הבית של דיגס ב"אקדחים וספינות", הוא עשה את זה כ"כ מהר שהוא היה צריך *למהר את הקטע של דיגס בוידאו שהתווסף לקליפ* כי השם ישמור. (כן אציין שזאת גרסת אולפן ודיגס (ואחרים) נאלצו לבצע את זה כל ערב לייב, ובכל זאת).
הכל טוב ויפה אבל אתם משווים לשיר הלא נכון...
השיר הכי מורכב ומהיר של דויד דיגס במחזמר הוע washington on your side,
והחלק הכי מהיר ומורכב בשיר הזה הוא
I'm in the cabinet, I am complicit
In watching him grabbing the power and kiss it
If Washington isn't gon' listen to disciplined dissidents
This is the difference, this kid is out
ואם ממש מתעקשים על guns and ships
שאני מסכימה שהוא לא השיר הכי מהיר או מורכב במחזמר, אז המשפט הכי מהיר שם הוא
"I mean you gotta put some thought
Into the letter but the sooner the better
To get your right-hand man back"
שזה איזשהו אלתור של ללמ ודד כשהם ראו שיש שם קטע מת, והחליטו שהם רוצים למלא אותו במילים. וזה מאוד מהיר אבל בהחלט "רואים" את האלתור.
לא בטוח בזה
כלומר, זאת בהחלט שורה יותר מסובכת (בעיקר מבחינת ההברות הדומות) אבל זאת שורה אחת (שתיים?). "אקדחים וכו'" זה בית שלם (שזה גם לא מלא בהתחשב בשאר הדוגמאות שפוזרו פה, אבל זה קצת יותר).
זה שיחה
כך שבהחלט יש כמה דוברים ב washington on your side, אבל ג'פרסון הוא הדובר העיקרי בשיר הזה שמתחיל לאט, וצובר תאוצה עד לפיצוץ הפוליטי הבלתי נמנע (ההתפרקות למפלגות).
זה לא מודרן ג'נרל (או guns and ships) – שבשניהם זה שיר של דמות שמציגה את עצמה בתמיכה של המקהלה, אז כן יש חלוקה מסויימת, אבל מרכז הכובד של השיר הוא לחלוטין ג'פרסון.
וושינגטון לצידך הרבה יותר איטי.
ז"א, הקצב שלו כמעט בדיוק כפול (134 פעימות לדקה), אבל כל הקטע ההוא הוא שלשות (4 שלשות בתיבה) ואיטי משמעותית מהסדרה ב'תותחים וספינות' שהיא תווים קצרים הרבה יותר. 'תותחים' הוא אולי לא הכי מורכב, אבל בהחלט עם קצב הדקלום הכי מהיר ב'המילטון' (או בכלל במחזות זמר, לפי הדיווחים). השורה שציטטתי היא הכי מהירה בהמילטון כי כולה מורכבת מתווים של 1/32. השורות של "I mean" והלאה כמעט באותה מהירות, אבל מערבבת תווים של 1/32 ו-1/16. עם זאת, היא מכילה משהו די חריג, וזה שהשיר לא נכנס בביט אלא שניה אחריו, ואז יש 4/32 ומיד אחריו 3/32 (I mean you got -ta put some), וזה בטח נורא קשה לביצוע כי מאוד קשה לבצע דברים שלא מתחלקים ממש, שלא לדבר על להצליח להתחיל בביט השני בקצב כזה.
ואכן
כשראיתי את "המילטון" ב2016, והיה מחליף לדויד דיגס, אלו היו השורות שהוא מעד בהן.
מתנצלת מראש על הניטפוק
אבל אם בכישוריו של דויד דיגס עסקינן, דווקא השורה שהבאת כדוגמה מ'אקדחים וספינות' לא מושרת על ידו אלא על ידי כריסטופר ג'קסון (ג'ורג' וושינגטון).
זה אם כבר לא ניטפוק, אלא תמיכה בטענה
כי אז אפילו את השורה הכי מסובכת בשיר, דיגס לא מרפרפ אלא מישהו אחר בכלל שר.
שני שירי "המון מילים מאוד מהר" ממיוזיקלס שאני מאוד אוהב
האחד הוא "What's Gonna Happen" מהמיוזיקל שעשו ע"פ "טוטסי" שמושר בגרסת ברודוויי המוכרת יותר ע"י שרה סטיילס – בעיני שיר מבריק שמתאר יפהפה בחורה חרדתית לפני אודישן, בנוסף לגאג מקסים על ביהמ"ש העליון האמריקאי והשורה הנהדרת "You can't survive a diet that consists of eating shit". זאת הגרסה המוקלטת, ממנה אפשר להבין יותר טוב כל מילה, ומי שרוצה לראות איך זה נראה – ניתן לראות כאן. עוד ביצוע לייב (מחוץ להקשר שלו במחזמר, אבל עם פריזורה זהה) בהקלטה טובה יותר אפשר למצוא כאן.
השנייה, והקלאסית יותר, היא "Not Getting Married", מ"קומפני" של סטיבן סונדהיים. המון שחקניות וזמרות ביצעו את השיר הזה (פאטי לופון, למשל), אבל הגרסה האהובה עלי היא של מדלן קאן – בגדול, יצירת אמנות בפני עצמה.
לא ספרתי תיבות ופעימות, סביר מאוד ש-Guns and Ships ו-Model of a Modern Major General מתעלים עליהם מבחינת ההישג הטכני, אבל אני מעדיף את השניים האלה כי הם מבטאים משהו יותר עמוק מהרהב של לפאייט (אני אוהב את השיר יותר בגלל מקהלת ה"לפאייט", לא רק בגלל הראפ של דויד – אני מעדיף אותו בתור ג'פרסון) או ההשווצה של המייג'ור-ג'נרל, אלא חרדה. האחת חושבת המון דברים ובמהירות בגלל חרדת ביצוע ושנאה עצמית לפני אודישן, השנייה עושה את אותה חשיבת-יתר לפני חתונה, וחשיבת-יתר היא רגש הרבה יותר מעורר הזדהות מהשווצה. מדלן מבצעת את Not Getting Married בתור סוג של אריה נוירוטית, ואפשר להבין כל מילה. היא מסיימת את השיר בתו גבוה מהמם (נראה לי שאפשר להגדיר אותו כסופרן?) וזורקת את הזר כך שייפול כמעט בדיוק על הביט – כאמור, מדובר באמנות נעלה.
ובאשר לסטיילס – כאמור, אני מבין כל מילה ומרגיש כל מילה ומזדהה עם כל מילה. המילים לא ארוכות במיוחד, אבל האתגר האליטרטיבי עוד שם עם "I'll try to go to bed/With fear of failure flapping/Like a fruit bat in my head", העומס וההפרזה עוד שם, יחד עם החרדה והשנאה העצמית השורשית – וכל זה בעטיפה שהיא בעיקר קורעת מצחוק. לדבר מהר זה מגניב, להצחיק ממש תוך כדי זה מבורך, להגיד משהו בין כל אלה זה מהותי.
Getting Married Today זה בדיוק
השיר שהתנגן לי בראש לאורך כל הדיון הזה.
תרומתי לדיון
הלכתי לבדוק מה זה Modern Major General ביוטיוב והתגובה המיידית שלי היתה "אבל איך הגיע לשם האן סולו?"
רשימה מוצלחת
הופתעתי לראות את דויד דיגס בעשירייה במקום לזלי אודום ג'וניור, אבל נראה שזה על חודם של כמה קולות, ותכלס לשניהם מגיע להיכנס אז אין תלונות.
לא ראיתי את כל ההופעות מהעשירייה עדיין, אז אין לי יותר מדי מה להגיד, אבל מבחינת ג'וג'ו ראביט דווקא הייתי בוחר שתי הופעות אחרות – את רומן גריפין דייויס (שכמעט נכנס) ואת סם רוקוול, שממש אהבתי את התפקיד שהוא עשה. זה בהחלט היה קאסט ממש חזק, והגיע לסרט לקחת את תואר סרט השנה.
בנושא אחר, ציפיתי לראות את ג'ים קארי נכנס לעשירייה, אבל אולי הדעות של אנשים על הסרט עצמו קצת מנעו ממנו להילקח ברצינות. חשבתי שיקבל פה יותר אהדה, משום מה.
מי היה מאמין שיגיע יום שבו אדם סנדלר יזכה בהופעת השנה
וזה יהיה בצדק גמור ולא טרול
מי היה מאמין שחשקן שמבלה את זמנו בהופעות גרועות בסרטי זבל, בעצם יודע לשחק מצוין?
כלומר זה יכול להיות לחיוב, אבל גם בהחלט יכול להיות לשלילה.
כי אם לאדם סנדלר יש כישרון משחק נהדר, אז זה רק הופך את הקריירה הגרועה שלו לגרועה עוד יותר.
אם הוא באמת לא היה יודע לשחק טוב הייתי אומר ״טוב, הוא לפחות מנסה, רק מה לעשות שאין לו גרם של כישרון״, אבל כשמגלים שבעצם הוא בהחלט יודע לשחק טוב ולמרות זאת הוא עושה דברים כאלה גרועים, זה הרבה יותר מרגיז.
זאת הייתה תגובה ל״בלובלו״
אם אפשר לשדך אותה לתגובה שלו אני אשמח מאוד (ואז אפשר למחוק את ההודעה הזאת)
א. העולם גילה שסנדלר בעצם יודע לשחק כבר לפני 19 שנה, ב״מוכה אהבה״, ואחר כך בעוד הזדמנויות.
ב. גם בתוך הז׳אנר שנקרא ״סרטים של אדם סנדלר״ יש מדרג, לא הכל גרוע ולא הכל זבל. יש ויש. כמובן שזה עניין של טעם ובאמת יכול להיות מישהו שראה הכל עדיין יחשוב שהכל זבל וזה לגיטימי, אבל לרוב זאת סתם ראייה שטחית.
זה לא משנה אם זה ״כל סרטי אדם סנדלר״ או רק ״חלק מסרטי אדם סנדלר״
הנקודה היא שאם יש אדם שיודע לשחק מעולה ובכל זאת נותן הופעות גרועות, ההופעות הגרועות רק נהיות מרגיזות יותר.
מאדם שלא יודע לשחק טוב אין לך ציפיות, אבל משחקן טוב יש ציפיות ומכאן גם מגיעה אכזבה על הופעות גרועות (וזה לא משנה מהבחינה הזאת כמה הופעות גרועות).
ראוי לציין שאין לי מושג אם ההופעות עצמן הן אלה שגרועות
בסרטים שלו מהעבר שראיתי הוא תמיד משחק סבבה, וב"יובי מציל את הלוואין" הוא בבירור משקיע משהו. העצלנות הכללית שנראית מהסרטים היא נראית לאו דווקא בכך שההופעה של סנדלר מתבלטת לרעה, אלא שכל הסרט לא ממש מכוון ומתאמץ יותר מדי (וזה סנדלר אומר בחיוך ).
אז אפשר לדבר אולי על בחירת הסרטים שלו, אבל לא יודע אם דווקא ההופעות. זה לא ש"מגודלים 2" היה הופך ליצירת מופת אם סנדלר היה מביא את ה"A-Game" שלו.
אבל אז במקום להאשים את אדם סנדלר, אתה צריך להאשים את אדם סנדלר
איך שלא תסתכל על זה, האשמה נופלת על סנדלר, מאחר וזו חברת ההפקות הפרטית שלו שמפיקה את הסרטים האלה.
כך שמכל כיוון זה מרגיז לראות כישרון איכותי שמבזבז את זמנו על סרטים שנואים ביותר.
אתה יודע לשחק? תעשה עם זה משהו.
עם כשרון משחק גדול – באה אחריות גדולה!
טוב, את ההיגיון שלו על למה הוא עושה סרטים במאמץ מינימאלי
דווקא שמעתי והשתכנעתי בגדול, וקשה לי לדעת אם לא הייתי עושה אותו הדבר במקומו.
נכון, אם זאת - עם המסוגלות לעשות המון כסף במעט מאמץ, נעלם האינטרס לעשות פחות כסף ביותר מאמץ
לא קליט כמו מה שהצעת, אבל אפשר להבין אותו.
להבין ולא להבין
שחקן בדרך כלל רוצה להרוויח הרבה כסף, ואם אפשר לעשות זאת בלי מאמץ אז למה לא.
אבל אני מאמין ששחקן גם רוצה כבוד והערכה, הוא רוצה שיאהבו אותו, שיעריצו אותו. שחקנים אוהבים להיות ״אלילים״ שזוכים להערצה מטורפת או אף לסגידה.
מה שווה כל הכסף אם כולם בזים לך? (כלומר, כן, הכסף בהחלט שווה ונותן המון, אבל הוא עדיין לא יכול להקנות לך את הכבוד והמעמד שזוכים להם שחקנים באמת מוערכים ומצליחים)
אדם סנדלר אבל דווקא לא רוצה שיעריצו אותו
או יעריכו אותו.. ודווקא בגלל זה אולי הוא ראוי להערכה. כי בניגוד לכוכבים אחרים הוא לא ממש "רודף" אחרי תהילה או הצלחה ודי עושה מה שבא לו, תוך נסיון לעשות הרבה דברים נחמדים לחברים שלו. כאמור, לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי במקומו, אבל אני בהחלט מעריך את זה באיזשהו מקום (גם אם זה לא באמת גורם לי לראות את הסרטים שלו).
הכסף נותן
את הזמן והיכולת להשתתף ולממן את הסרטים שאתה באמת רוצה לעשות.
תבדקו את הרווחים של הסרטים הפחות נחשבים והיותר נחשבים, איפה אתם חושבים הרווח יותר משמעותי. אז כן, עושים קצת סרטי קלים מרוויחים מהם כסף קל, ואז אפשר לפנות זמן לעשות את הסרטים הרציניים. הכי הגיוני שיש