בטקס ארוך מדי, איגוד המפיקים בחר הלילה את נבחריו לשנת 2013. ישנם הרבה מפיקים, רבים מהם חברים גם באקדמיה – זאת מהמשפט "תודה לאקדמיה" – והנבחרים שלהם לא מוגבלים על ידי קטגוריות שונות כגון "אנסמבל", לכן בחירת המפיקים לסרט השנה היא מאוד, מאוד קרובה לבחירת האוסקר. מאז 2007, כל סרט שזוכה בפרס איגוד המפיקים זוכה מעט מאוחר יותר גם בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר. כך המרוץ כמעט נגמר בשלב זה.
מלבד השנה. כי השנה, המפיקים החליטו שלא להחליט. בפרס הסרט הטוב ביותר, בפעם הראשונה בתולדות הפרס הזה, היה תיקו. "כח משיכה" ו"12 שנים של עבדות", שניהם זכו בפרס.
מילא תיקו, אבל תיקו בין שני המתחרים הראשיים שאינם "חלום אמריקאי" שקיבל את פרס השחקנים. זה אומר שהמירוץ לאוסקר צמוד לאללה: כל שלושת הסרטים נשארו מתחרים רציניים. איזה כיף! עונה עם מתח!
"לשבור את הקרח" קיבל, כמובן, את פרס סרט האנימציה; "We Steal Secrets", הידוע כסרט הלא גרוע שיצא השנה על ויקיליקס, קיבל את פרס הסרט התיעודי. למעשה הם חילקו גם הרבה פרסים אחרים, בתחום הטלויזיה: תשמחו לשמוע ש"רחוב סומסום" קיבלה את פרס תכנית הילדים הטובה ביותר, ושהקולבר ריפור קיבלה את פרס הטוק-שואו. "חיי עם ליברצ'ה", שאצלנו הוקרן בקולנוע, קיבל גם הוא פרס.
לרשימת המועמדים והזוכים המלאה [THR]
בשבת הקרובה יגיד איגוד הבמאים את דברו.
האמת שזה די מטופש
חייב להיות מנצח, זה שהיו סרטים טובים השנה וקשה לברוח זה לא אומר שלא צריך, למרות שזה ממש מגניב שהמירוץ לאוסקר נשאר פתוח.
אישית אני נותן את הקול שלי לחלום אמריקאי
זה לא מטופש - זה תיקו
בפרסים מהסוג הזה אי אפשר לעשות סיבוב שני של הצבעה, גם בשל מגבלות זמן וגם כיוון שזה יהרוס הרבה מהמתח (אין סיכוי שתוצאות הסיבוב הראשון לא יודלפו). גם באוסקרים זה קרה כמה פעמים (אם מעולם לא בקטגוריית הסרט או הבימוי), כולל בקטגוריית הסאונד בשנה שעברה:
http://insidemovies.ew.com/2013/02/24/sound-editing-tie-oscars/
אבל זה מאוד נדיר
באיגוד המפיקים חברים כ-4,700 איש! אם נאמר רק חצי מהם מצביעים – 2350 איש – עדיין, הסיכוי ששני סרטים יקבלו במדויק את אותו מספר קולות הוא זעום. לא סביר שזה יקרה שוב בקרוב.
אם זה יהרוס את המתח אז אל תעשו את הטקס וזהו, זה שיצא תיקו אחרי הצבעה ראשונית זה לא אומר שאין טעם לעשות סיבוב שני רק בין שני המתחרים האלה בלבד
מה שזה אומר
זה ששלושת הסרטים הללו הולכים לקחת פרסים משמעותיים משמיניית הקטגוריות הראשיות.
נראה כאילו קשה לאקדמיה להחליט, ובסגנון אנושי הם יעשו איזה שהם פשרות עם איזה פיצול משולש בסגנון – סרט ל12 שנים של עבדות, במאי לקוארון ותסריט ופרס משחק לחלום אמריקאי ( ספייק ג'ונז צריך להיזהר). קשה לי להאמין שבאמת יהיה שיחזור של התיקו גם באוסקר עצמו ולכן יקרה הדבר הכי קרוב לזה שאפשר.
היחיד שנראה חלש ליפול מניצחון בקטגוריות הוא כוח משיכה, אם איגוד הבמאים יחליט להעניק למקווין את הפרס, אז יש סיכוי סביר שחלום אמריקאי יקח את הסרט ומקווין את הבימוי וכוח משיכה יהנה מכל האוסקרים שלו על צילום וסאונד, למרות ש:
הסרט היחידי השחור שנותר משנה ברוכה לקולנוע שחור + אפשרות לתת לבראד פיט אוסקר + בראד פיט ילחץ על הוליווד שהסרט שלו הכי טוב + אף אחד לא באמת יתלונן אם הסרט יזכה = צריך לקרות משהו רציני כדי ש12 שנים של עבדות לא יזכה, ואם הוא זוכה צריך שיקרה משהו רציני כדי שלא יתנו את הבימוי לקוארון ( כי הם עדיין ממש אוהבים את הסרט הזה) ואם הוא זוכה אז שלא יתנו כלום לדיוויד? אחרי 80 מועמדיות ב4 שנים האחרונות? יאללה, בוא ניתן לו בתסריט ונגמור עם זה.
אני חושב שבינתיים אפשר לדעת בוודאות ש"אמריקן האסל" לוקח את התסריט.
ואם לא הוא, אז ספייק ג'ונז. אותי בעיקר מעניין מה הפרגון ההיסטרי ש"אמריקן האסל" מקבל אומר על הסיכויים של לורנס. בינתיים, נראה שהסיכויים לטובתו של קוארון בנוגע ל-DGA, ככה שהוא מועמד מוביל לזכייה על הבימוי. מצד שני, אם גם הבמאים וגם המפיקים בעד "גרביטי", מה מונע מ"גרביטי" לקחת גם את פרס הסרט? התסריטאים והשחקנים לא תומכים בגרביטי, בעקבות ההתעלמות ממנו גם בקטגוריית האנסמבל, ב-WGA וגם בקטגוריית התסריט באוסקר, אבל אנשי המלאכה (צלמים, מעצבי הפקה, אפקטים, סאונד) עפים עליו. שנה שעברה נשברה סטטיסטיקת הבימוי, ו"ארגו" זכה בלי להיות מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר – יכול להיות שהשנה תשבר הסטטיסטיקה שאומרת שסרט לא יכול לזכות בלי תסריט ומועמדות ל-SAG?
לא הייתי אומר
שהשחקנים מתעלמים מגרביטי. לבולוק הייתה מועמדות. להעמיד את הכמעט תצוגת יחיד שלה גם לאנסבל זה מטופש. אני גם רוצה להאמין שהבוחרים שופטים את הסרטים כמכלול ולא חושבים לעצמם "אה, הסרט הזה עושה טוב ספציפית את מה שגם אני עושה אז אני אבחר בו", בשביל זה יש את הקטגוריות האחרות.
הבעיה היחידה היא שהתסריט הוא החלק הגרוע ביותר של אמריקן האסל
הולך מנקודה א לנקודה ב עם המון תפניות שאף אחת מהן לא מעניינת בפני עצמה, ומסתמך בעיקר על משחק מצויין ודיאלוגים כתובים היטב. זה יכול לעבוד טוב בדרמה קטנה מהסוג של "אופטימיות היא שם המשחק" (שהתסריט הפשוט שלו נתן את הבמה, בצדק, לדיאלוגים ולמשחק), אבל זה עובד הרבה פחות טוב בסרט שאמור גם ליצור סוג של מתח/הפתעה. אני מניח שהסרט יסתפק באוסקרים על משחק (ואולי יאשר שוב את העובדה שהמשחק המצויין בסרטים של ראסל הם יותר מסתם הברקות ליהוק).
בנוגע לאפשרות ה"פיצול" – זה תלוי באחוז האנשים שמצביעים לשתי הקטגוריות. מי שמצביע רק לבימוי או רק לסרט הטוב ביותר לא יכול לפצל את הקול לשני הסרטים.
ולבראד פיט מגיע כבר אוסקר, אבל לא נראה לי שזה האוסקר שהוא רוצה לזכות בו. מישהו זוכר שאת האוסקר של הסנדק מחזיק אלברט רודי ואת של אנני הול מחזיק צ'רלס ג'ופה? מבחינתנו ברור שאלו פרסים ששייכים בראש ובראשונה לקופולה ווודי אלן.
לא, אבל אני זוכר שלמייקל דגלאס יש אוסקר על קן הקוקיה!
בנוגע לטענה הראשונה – מתי ואיך איכות הסיפור נכנסה לזכיות? תסריטים גרועים יותר ( התרסקות) ומסובכים יותר [ לא בצורה טובה] (ג'אנגו) זכו כבר על סמך דברים אחרים, ויש מספיק אנשים שמוכנים לסלוח על מבנה בעייתי אם הוא מפצה על זה בדיאלוגים משובחים.
בנוגע לפיצול, למיטב הבנתי, בשלב הזה , כולם מצביעים לשתי הקטגוריות.
ולגבי אוסקרים של משחק אני עדיין חושב שכרגע לופיטה גוברת על לורנס , ושלושת האחרים יצטרכו לעבוד קשה מאוד על מנת לגבור על מקונוהי/דיקפריו, בלנשט וליטו.
אבל גם אם לורנס תזכה , זה לא ייתן את אותה תחושת פיצוי ספציפית לאו. ראסל , ששוב, זכה ל5 מועמדות תוך 4 שנים. יכול להיות שהמועמדיות הן קישוט ושלא באמת אוהבים אותו ולכן הוא לא יזכה – אבל אם זה המצב למה מעמידים אותו כל כך הרבה פעמים?
כי האוסקר זה פרס על הישג בודד ולא פרס מצטבר.
על "פייטר" ו"אופטימיות" הוא היה מועמד ראוי, אבל העובדה שהוא לא זכה היא לא שערורייתית בעיני. אמריקן האסל הוא בעיני מועמד קצת חלש לתסריט ולסרט בשנה כזאת (אם כי הבימוי עדיין מצויין – אבל הוא מתחרה עם קוארון, בעיני הבמאי הטוב בעולם). ראסל הוא עוד במאי צעיר ואני מקווה שההזדמנות שלו עוד תגיע. אפילו סקורסזה היה צריך לחכות למועמדות השמינית כדי לזכות.
האוסקר זה פרס על הישג בודד ולא פרס מצטבר
תיאורתית.
פרקטית – האוסקר של אל פצ'ינו חושב אחרת.
הטענה השנייה שלך – שזה שהוא לא זכה זה לא שערורייה היא נכונה לחלוטין אבל עדיין, הבחור מגיע להישגים נאים ביותר מבחינת כמו שהאוסקרים מברכים את הסרטים שלו. השאלה כאן, בסופו של יום, זה כמה הם אוהבים אותו.
אתה טוען שלא הגיע לפצ'ינו אוסקר על "ניחוח אישה"?
בכל מקרה, ברור ששיקולים אישיים תמיד משחקים תפקיד. אבל כדי לשפוט עד כמה הם משמעותיים כאן, צריך לשקול את הסבירות של הבחירות. ההתעלמות מסקורסזה הייתה שערורייתית. לטום הופר ניתן כבוד מוגזם משום מה. במקרה של ראסל כל ההחלטות נראות (לי לפחות) סבירות בהחלט.
בשלב הזה כל חברי האקדמיה יכולים להצביע
האנשים שבאים מאותם תחומים באקדמיה הם אלה שקובעים את המועמדויות. במילים אחרות, הבמאים (לדוג') הם אלה שמעמידים את הבמאים, אבל מהרגע שהוכרזו המועמדויות, כל חברי האקדמיה יכולים להצביע, בלי קשר לאם הם במאים או תסריטאים או כל דבר אחר.
איזה יופי.
אני שונא את פרסי האיגודים האלה כי כל מה שהם עושים זה לספיילר את האוסקר. תארו לעצמכם אילו הם לא היו מתקיימים לפני שנתיים ובעוד כולנו היינו בטוחים ש"הרשת החברתית" הולך לזכות בא "נאום המלך" וגונב את הפרס ברגע הטלוויזיוני הכי מפתיע מאז הזכייה של "התרסקות". אבל עם חילוקי הפרסים הללו תמיד אפשר לדעת מי עומד לזכות בכל אחת מהקטגוריות הגדולות שבועות מראש, וזה מבאס מאוד.
השנה למזלנו הם לא בחרו זוכה, כך שאין ספוילרים של ממש, מה שמשמח אותי מאוד.
ואני כל כך שונא את אולימפיאדת החורף עכשיו.
אני אוהב את מה שהולך השנה
יש יותר מחודש עד לטקס האוסקר ולשם שינוי, התחרות לא הולכת ומצטמצמת עד שבתחילת הטקס, ברור לכולם מה עומד לזכות. אמנם אני חושב שכח משיכה הוא אוברייטד (סרט טוב, אבל אפילו לא בעשרת הגדולים מבחינתי), אבל אני שמח שאפשרות הזכיה שלו לא נמחקה אחרי שני פרסי הגילדות הגדולים. אני גם שמח שמי שלא יזכה בפרס גילדת הבמאים, זה לא יהפוך את המרוץ לפחות צמוד.
הרשה לי להתנגד
"12 שנים של עבדות" יזכה. אני חותם על זה. סגור. חד וחלק. לא יהיה שום זוכה אחר. זה פשוט אוסקר בייט, ואוסקר בייטים זה מה שזוכה. לכל מתמודד אחר אין סיכוי.
הכוונה שלי היא שהזוכה השנה בניגוד למה שכמה טוענים הוא עדיין צפוי לחלוטין.
(ל"ת)
שאלה: ראית את הסרט?
הפרמיס שלו הוא לגמרי פתיון אוסקר קלאסי, אבל הסרט עצמו ממש לא נראה כמו זוכה אוסקר ממוצע. לא פשוט לעיכול, קשה, וגם לא יותר מדי קומוניקטיבי. אם הוא יזכה השנה, הוא כנראה יהיה זוכה האוסקר הכי אלים שאני זוכר (יותר מ"הסנדק" או "השתולים") וגם הסצנות שאמורות להיות לכאורה הסצנות מחממות הלב והמרגשות עשויות בעידון וללא הרבה סנטימנטליות. "חלום אמריקאי", לעומתו, נראה כמו זוכה הרבה יותר סטנדרטי.
ראיתי את הסרט
אבל אתה צריך גם לזכור שהרבה מצביעי אקדמיה יכולים להצביע מבלי לראות את הסרט אפילו ויש סיכוי שלא מעט יצביעו לו על סמך זה שהוא *נראה* כמו פתיון אוסקר קלאסי.
בכל מקרה הנקודה שלי היא שהוא זוכה די בוודאות באוסקר הקרוב, ולמרות שהוא סרט לא רע (אף אחד מזוכי האוסקר הם לא באמת סרטים רעים הרי), אני ממש לא חושב שמגיע לו.
בשלושים שנה האחרונות עלה לי 'רוקד עם זאבים' ו'הקיסר האחרון',
אבל אולי זה רק אני.
עד שיצא "ארגו" גם אני חשבתי שאין סרטים רעים שזוכים בפרס הראשי.
טעיתי, אבל זאת הייתה שנה עם בחירות ממש טובות באופן כללי.
מסיבת סובייקטיביות!
לב אמיץ הוא פשוט סרט נוראי בלי שום מאפיין אחדחיובי – ארוך מדי, טיפשי מדי, עם משחק ברמה של נעליים וסצנות קרב משעממות.
והתרסקות לא היה יכול לצעוק יותר חזק " אז!!!! גזענות, הא???? זה ממש רע!!!!! גזענות זה רע ובכל מקום!!!!!!" גם אם הוא היה מסתיים בשיר מאווניו קיו. אבל היו בו כמה סצנות אפקטיביות בפרט. לא שזה עזר לו להיות פחות סרט סתמי לחלוטין ששכחתי ממנו אחרי הצפייה שלו והופתעתי שמישהו בכלל זכר אותו כשהקריאו אותו כתור מועמד בכלל לסרט הטוב ביותר.
עם כל שאר הזוכים שראיתי אין לי המון בעיות. חלקם לא יצירות מופת או סרטים מאוד טובים – אבל רובם ככולם מגיעים לדרגת החביב לפחות.
רוקד עם זאבים > Goodfellas
There, I said it!
"הרבה חברי אקדמיה יכולים להצביע מבלי לראות את הסרט".
מה? מאיפה לעזאזל שלפת את זה?! למה אתה חושב ככה? מאיפה השגת את המידע הזה? למה נראה לך בכלל שזה המצב? למה נראה לך שזה הגיוני? מה?!
באקדמיה חברים יותר מ-6,000 יוצרים
שמצביעים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר (ובכל שאר הקטגוריות, בעצם). ולא עורכים להם הקרנות מיוחדות או משהו, כך שאי אפשר לדעת אם הם באמת ראו את הסרטים או לא. סביר להניח שמרביתם לא ראו את כל המועמדים.
"סביר להניח" זאת לא הוכחה.
(ל"ת)
אז אני לא יכול להוכיח שמרביתם לא רואים את הסרטים
אבל כן הוכחתי שהם "יכולים" להצביע מבלי לראות אותם ("הרבה חברי אקדמיה יכולים להצביע מבלי לראות את הסרט" זו הטענה שהגבת אליה).
חוץ מזה, הרי כל מטרת הקמפיינים האוסקריים שהאולפנים עורכים (ה-For You Consideration) היא כדי לשכנע כמה שיותר חברי אקדמיה לראות את הסרטים שלהם.
אבל זה לא מה שדניאל אמר.
לגיטימי שהם לא יראו את כל הסרטים המועמדים בכל הקטגוריות (למרות שאני מאמין שהרוב מ-6000 חברי האקדמיה ראו את תשעת המועמדים, בהתחשב בעובדה שאני ראיתי שישה מהם), אבל איזה אינטרס יש להם להצביע לסרט שהם לא ראו? יצא לי בעין הדג להצביע לסרטים שלא ראיתי, אבל זה קרה כשהייתי בכיתה ו'. בהנחה וקוובאנז'אנה וואליס לא חברת אקדמיה, אני לא רואה למה איזשהו חבר אקדמיה יצביע למשהו שהוא אשכרה לא ראה, ואיזה יסוד סביר יש כדי להאמין שזה הגיוני.
דווקא שמעתי בעבר על חברי אקדמיה שהצביעו מבלי לראות
נדמה לי שזה היה כש"התרסקות" זכה. קראתי שכמה חברי אקדמיה הצביעו לו מבלי לראות אותו בכלל.
והתשובה לשאלה שלך היא, כי הם רוצים שהבחירה שלהם תיחשב, אז לפעמים גם מבלי לראות את הסרטים הם הולכים לפי ה"באזז" או אולי סתם להצביע נגד סרט שהם לא אוהבים על ידי הצבעה לסרט אחר גם אם הם לא ראו את הסרט האחר, ועוד כל מיני אפשרויות אחרות.
יותר סביר שהם מצביעים לסרט שהם ראו ואוהבים
כלומר, מה המשימה הקשה היא לגרום להם לצפות בסרט מלכתחילה. אם אני הייתי צריך לבחור עכשיו, הייתי בוחר ב"כח משיכה" – גם אם את "12 שנים" עוד לא ראיתי.
אולי, אי אפשר לדעת בוודאות.
אבל כל מה שאני אומר זה שהאוסקר בייטים כמעט תמיד זוכים בשנים האחרונות, למרות שהיו כמה פעמים שלאקדמיה "החליקו" בחירות טובות ולא צפויות.
חשוב גם לזכור שהאוסקר מתנהל כמו מירוץ או קמפיין שיווקי. האולפנים רוצים שהסרטים שלהם יזכו ומחלקים מתנות והטבות לחברי אקדמיה (זכור לי על זה פרק בסדרה "אני איתה" שהיתה פעם) וזו יכולה להיות עוד סיבה בשביל אנשים להצביע בשבילם גם אם הם לא ראו את הסרטים. לא שאני אומר שזו תמיד הסיבה אני רק נותן עוד דוגמה ללמה שהם יצביעו לסרט שהם לא ראו.
לא הנקודה, אבל -
ייתכן בהחלט שקוונז'אניי וואליס היא כן חברת אקדמיה, כיוון שכל מועמד לאוסקר נכנס אוטומטית ל"ועדת הקבלה" של האקדמיה. אני לא יודע אם יש להם הגבלת גיל. ואני מקווה שהיא לא ראתה את "12 שנים של עבדות", זה לא לגילה.
אבל היא שיחקה ב12 שנים של עבדות
יהיה קצת מבאס לא לראות סרט בהשתתפותך, לא?
( היא הבת הקטנה של סולומן בהתחלה, בלי שורות)
אולי, אבל יש הרבה מקרים כאלה
אני מאוד מקווה שדני לויד לא הגיע לבכורה של הסרט היחיד בכיכובו.
דני לויד סיפר בריאיון שהוא בכלל לא ידע שזה סרט מפחיד.
http://www.theoverlookhotel.com/post/62758552238/dan-lloyd-who-played-young-danny-torrance-was
He discusses fond memories of filming in 1978, and that he didn’t know he was in a scary film. The film was shot out of order, and he was shielded from any frightening or bloody imagery. To the five-year-old, it was all fun and games and an opportunity to ride a tricycle around indoors.
Dan was shown a severely cut down version of the film when he was young, and didn’t see the complete film until he was sixteen, when some friends rented it from a video store.
ג'יז.
דני לויד בן ה-16 וחברים צופים בפעם הראשונה ב"הניצוץ" – זאת בוודאי היתה אחת מחוויות הצפיה המוזרות ביותר של אדם כלשהו בסרט כלשהו אי פעם.
זו אולי הפעם היחידה בקריירה של קובריק שבה הוא חס על שחקן שלו.
קובריק מרחם על ילדי הגן
פחות מזה על ילדי בית הספר
ועל הגדולים לא ירחם עוד
ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע
לאורך הסט
כדי לסיים את הטייק ה-100 ומשהו
והם שותתי דם.
חשבתי שזה לארס פון-טרייר,
אבל בעצם, באנלוגיה לקובריק-אלהים, הוא כנראה השטן.
אני בטוח שהבעיה היא בי
אבל כשראיתי את "הניצוץ" לא רק שלא מצאתי אותו מפחיד, גם לא הרגשתי שהוא מנסה להפחיד. אם הייתי בא אליו ללא ידע מוקדם לא הייתי חולם על לסווג אותו בתור 'סרט אימה'. יש לו פסקול מוזיקלי נורא מאיים, וזהו. גם אני וגם חברי לצפייה נהנינו מהסרט אבל לא חשבנו שהוא היה מפחיד או אמור להיות כזה.
הניצוץ היום לא יפחיד אף אחד.
אבל אני מניח שבתקופה שהוא יצא הוא היה ממש מפחיד.
אני חייב להודות
שראיתי את הניצוץ לפני כמה חודשים וממש פחדתי. גם היום כשאני סתם צופה בחלקים ממנו אני קצת נלחץ. לפי דעתי זה סרט שעובר את מבחן הזמן ביג-טיים.
האמת שהכי מטריד אותי
לחשוב מה עבר על לינדה בלייר ששיחקה את רייגן ב"מגרש השדים" בגיל 12! זה אחד הסרטים הכי מפחידים שראיתי בחיים שלי, והיא הייתה צריכה לעשות כמה דברים מאוד פרובוקטיביים כמו לאונן עם צלב
אריך קסטנר כתב יפה ב"אורה הכפולה" על המקרה של שירלי טמפל,
שסירבו להכניס אותה לסרטים בהשתתפותה. במקרה של וואליס אני לא רואה סיבה כלשהי שזה יהיה מבאס יותר מדי, בגלל שאת כמות השוטים שבהם היא מופיעה בסרט הזה אפשר לספור על כף יד אחת. מה שכן – פאק, הילדה בת 10 וחצי וכבר שיחקה בשני סרטים שהיו מועמדים לאוסקר. כבוד.
תוצאה אפשרית (אולי) של התיקו הזה.
אם אחד משני הסרטים (נניח, 12 שנים) היה זוכה בפרס, לא היינו זוכים לדעת מי הגיע למקום השני. ולכן, באוסקר מרבית המצביעים היו בוחרים אחד מהשלישיה המובילה, ומצביעים לאחד מהם (ויתעלמו מכל השאר כדי שלא "לבזבז את הקול").
בגלל התיקו המוזר הזה, יש שני סרטים שמסתמנים כמובילים, ולכן השלישי הופך גם הוא ל"בזבוז" של קול. ולכן, יכול להיות שתהיה עכשיו נטישה המונית של מצביעים מ"חלום אמריקאי" לשניים האחרים. גם אם מישהו חושב ש"חלום" הוא הסרט הכי טוב השנה, הוא יעדיף לבחור אחד מהשניים המובילים כדי לסמן אותו כמועדף בין השניים.
והשניים שנשארו, בלי קשר לדעה של כל אחד מכם עליו, הם כנראה אלה שיזכרו מהשנה הזו – הראשון הוא הסרט המשמעותי הראשון על העבדות מאת במאי שחור, שעוסק בנושא בצורה בלתי מתייפיפת. השני הוא סרט שהוא הישג קולנועי טכני ברמה של "מלחמת הכוכבים" ו"אווטר" עם מסגרת עלילתית יותר "בוגרת" שעשויה לתת לו את האוסקר שקודמיו לא קיבלו.
למה בעצם איגוד המפיקים מחלק פרסים בתחום הטלוויזיה?
ויותר מזה, פרס לסדרת הרשת הטובה ביותר? נשמע קצת לא קשור.
האם גם איגודים אחרים מחלקים פרסים בתחום הטלוויזיה?
כי גם לתוכניות טלוויזיה יש מפיקים...?
(ל"ת)
גם לסדרות רשת יש מפיקים
ובכל זאת לי זה נראה כמו סקאלה שונה לחלוטין של הפקה.
אבל, אם איגוד התסריטאים מחלק גם פרסי תסריט לסדרות טלוויזיה וסדרות רשת, כמו גם איגוד השחקנים למשחק בסדרות, איגוד הבימאים לבימוי בסדרות וכו וכו, אז זה כנראה באמת אותו דבר.
אני יודע איך זה ישמע,
אבל אני ממש רוצה ש"כח משיכה" ינצח, גם אם זה אומר עקרונית שסרט טוב ממנו יפסיד.
פשוט מגיע לסרט הזה לא להעלם בקלות בין דפי ההיסטוריה של הקולנוע/תרבות/טכנולוגיה, ואוסקר יסייע לזה מאוד.
כי אנשים זוכרים היום את כמה ירוק היה הואדי שלי? ( וואו, כמה אני לא הולך לבדוק איך קוראים לזה באמת)
או את מרכבות האש?
להפוך לטריוויות אוסקר שרק אנשים אובססיבים משלימים זה לא כבוד גדול. כוח משיכה ייזכר כי אנשים אוהבים אותו. הוא לא צריך אוסקר.
בדיוק חשבתי על הסרט הזה
כשקראתי את ההודעה של subatoi, הסרט הראשון שעלה לי לראש הוא הסרט שניצח את ״האזרח קיין״ באוסקר,
(שאגב, שמו העברי הוא ״מה יפית עמק נוי״)
מה יפית עמק נוי זה אחלה שם למען השם.
(ל"ת)
מסוג הדברים שלעולם לא יקרו היום
היום היו מתרגמים את "How Green Was My Valley" ל"ירוק, אחי", או לכל היותר ל"העמק הירוק". אנחנו לא רוצים חלילה לבלבל את הקהל עם מילים מסובכות.
אני תוהה אם התרגום הזה
הוא ירושה של תרגום שם הספר, כי תרגום שמות של ספרים הוא בדרך כלל הרבה יותר מוצלח (אם כי ייתכן שבמקרה הזה הסרט הוא שתורגם קודם, לא בדקתי).
אף אחד לא זוכר את מרכבות האש?
מניח שלא ראית את טקס הפתיחה של האולימפיאדה האחרונה:
http://www.youtube.com/watch?v=CwzjlmBLfrQ
בריטים ארורים הורסי תיאוריות!
טוב, אני מניח שכאן אפשר להיכנס למי בדיוק זוכר מה והאם זה נחשב ( כי אכן הגיוני שלבריטים יותר אכפת מסרט שלהם מאשר לאנשים בארצות אחרות) אז אני פשוט אגיד שהסרט שכולם זוכרים מ1981 הוא שודדי התיבה האבודה ורק מיטיבי לכת זוכרים שהיה גם את ארתור. אה, ואז אולי גם מרכבות האש קיים.
״מרכבות האש״
זו דוגמה לסרט שהיה עלול להשכח אלמלא האוסקר (לפי דעתי)
עם כמה שזה סרט מצויין (ובאמת אהבתי אותו) באותה שנה הוא לא היה פרונטראנר לזכייה,
הזכייה שלו הייתה שלו הייתה די מקרה סינדרלה (והמפיק שעלה לקבל את האוסקר אף השתמש במונח ״סינדרלה״ בנאום)
סרט שלא בדיוק היה בכל הטקסים המקדימים לאוסקר.
נראה לי שזוכרים אותו יותר בזכות המוזיקה מאשר האוסקר
וזה שהוא סרט טוב גם עוזר.
מעניין ששנה אחר כך
עוד סרט בריטי ("גנדי") לקח את האוסקר לסרט הרפתקאות אחר של ספילברג ("ET"). בשונה מיו הדסון, או מכל במאי אחר שאני מכיר, ריצ'רד אטנבורו, שביים את "גנדי" וגם זכה עליו, אמר במפגן מקסים של ספורטיביות שהוא מאמין שהוא לא רק האמין ש-ET יזכה, אלא שגם מגיע עליו לזכות: "I was certain that not only would E.T. win, but that it should win. It was inventive, powerful, and wonderful. I make more mundane movies."
אל תדאג
כמו שזה נראה, כח משיכה לא ישכח בקלות, גם אם יצא מטקס האוסקר בלי אף פרס. אנשים זוכרים עד היום את "קינג קונג" המקורי והוא לא היה מועמד לאוסקר. גם "מטרופוליס" של פריץ לאנג ו"המחפשים" של ג'ון פורד הסתדרו יפה מאוד ללא פרסים. כשיש לסרט מספיק אימפקט, הוא זוכה לחיי נצח (או לפחות להכרה לאורך הרבה מאוד זמן) גם ללא חותם של האקדמיה.
לא חסרות דוגמאות גם בסרטים מלפני 40 ו-50 שנה
כמו נהג מונית, תפוז מכני, קברט, אפוקליפסה עכשיו, ד"ר סטריינג'לאב… אף-אחד לא זכה באוסקר. את כולם זוכרים היטב, לעתים יותר מהזוכים.
עוד דוגמאות? מגרש השדים, מלתעות, מלחמת הכוכבים, מ.א.ש, הבוגר, ד"ר ז'יוואגו… נראה לי שהנקודה הובהרה.
נתתי דוגמאות לסרטים שלא היו מועמדים בכלל
(ל"ת)
לא חסרים סרטים ישנים שמכירים עד היום ואין להם פרס אחד לשמם
וגם אם הייתי רוצה שהוא יזכה, זה לא בגלל הסיבה הזאת…
כמו שכתבתי למעלה, אני מניח ש"12 שנים" ו"כוח משיכה" הם אלו שיזכרו, בלי קשר לשאלה מי יזכה באוסקר.
אבל האמת היא שלמרות שעדיין עושים סרטים נהדרים, קשה יותר ויותר להכניס יצירות חדשות ל"קאנון" הקולנועי. זה קורה בכל תחום אומנותי (אתם באמת מאמינים שאין היום מלחינים קלאסיים ברמת הכישרון של מוצרט/ויואלדי וכו') גם כיוון שכבר קשה למצוא "אוטוריטות" שייצרו את הקונצנזוס הזה, וגם כיוון שקשה יותר להיות חדשני ככל שיותר ויותר תחומים מוצו, ויצירות חדשות הופכות ללכל היותר שיכלול של הקלאסיקות הישנות. בעולם הקולנוע יש לפחות עוד (מעט) חידושים טכנולוגיים שמצליחים לאפשר לבימאים מודרניים לגלות עולמות חדשים – במקומות אחרים (מוזיקה, למשל) הסטגנציה הטכנולוגית לא גרמה לסטגנציה יצירתית – אבל כן העלימה כמעט לחלוטין את רמת החדשנות שמוזיקאים חדשים מסוגלים ליצר – מוכשרים ככל שיהיו.
פתאום חשבתי על אינטרסטלר
לשם שינוי הסרט של נולאן יוצא בנובמבר – בעונת האוסקרים.
מעניין איך ההתייחסות הרצינית של האקדמיה לכוח משיכה כמתמודד תשפיע על סיכוייו של נולאן להיות מועמד לאוסקר עם סרט חלל.
מבדיקה מסויימת שערכתי, 2014 יכולה תאורטית
להיות שנת שיא של סרטי מד"ב או פנטזיה שמועמדים לאוסקר. כמובן שעוד מאוד מאוד מוקדם לנחש, אבל כן, יש את "אינטרסטלר" שיוצא ממש בתקופת האוסקרים הקרובה, ומלבדו יש את העיבוד למד"ב (סוג של) הדיסטופי "המעניק" (ג'ף ברידג'ס ומריל סטריפ מככבים), "Into the Woods", מחזמר פנטזיה של רוב מרשל ולמען הבדיחה אני אזכיר כאן גם את "יציאת מצרים". בלי קשר אני חייב לומר שמכאן, עונת האוסקר של 2014-2015 עושה רושם שהיא תהיה מעניינת לא פחות מהנוכחית, אבל מסיבות אחרות לגמרי, ובכל מקרה אני ארחיב כשיגיע הזמן.
"המעניק"
נראה כמו חומר לאוסקר? סרט שיוצא באמצע אוגוסט, מהבמאי שהביא לכם את "סולט"? מבוסס על ספר פנטזיה לנוער? זה נראה הרבה יותר כמו "עיר של עצמות" של השנה מאשר כמו "כח משיכה" של השנה. למרות מריל סטריפ.
זה נחשב לספר פנטזיה לנוער? בהחלט משנה את התמונה.
לא הייתה לי היכרות עם הספר ומהתקצירים זה הזכיר לי למען האמת את "חיות הדרום הפראי", משהו למבוגרים, אז חשבתי שאולי יש בזה משהו. תודה על המידע הזה, הוא שימושי לצמצום הרשימה המתהווה.
אני לא מכיר את הספר
זאת רק ההתרשמות שקיבלתי מגיגול מהיר. את הבמאי ואת התאריך אני מכיר.
המעניק הוא לא עיר של עצמות
כן, הוא לנוער, אבל הוא נחשב הרבה יותר קרוב לתפסן בשדה השיפון מאשר לעיר של עצמות מבחינת המיקום הספרותי שלו. ( כלומר, ספר שמביאים לך לקרוא בשיעורי אנגלית )
אני עדיין חושב שהסרט יהיה נוראי, כי הספר הוא זוועה , אבל הוא בהחלט יותר בכיוון של סרט פרסים חשוב מאשר פותח פרנצ'ייז מגניב לילדים.
אוי, זה פשוט מזוויע.
מודעה בידיעות אחרונות – ברכה עילגת לארנון מילצ'ן, שמתלבשת בצורה מכוערת על הכרזה של "12 שנים של עבדות", שמילצ'ן הוא אחד ממפיקיו, ומברכת אותו על הזכיה (למרות שהוא כלל לא היה אחד מהמועמדים). בדרך היא גם מגייסת את השמות של בראד פיט וסטיב מקווין לרשימת המברכים (מישהו ביקש את רשותם?) ואולי בשם הכסת"ח גם כותבת "בשבילנו אתה הזוכה ואנחנו זכינו" (שוב, מילצ'ן בכלל לא ברשימת הזוכים). ואם הם כבר תפסו שטח בפרינט, אפשר לנצל אותו כדי להוסיף ברכה לבת אלכסנדרה, אחת המפיקות (*שיעול*, נפוטיזם, *שיעול*) של הזאב מוול סטריט.
והדובדבן שבגעלת: "הבאת כבוד וגאווה עצומה לנו ולמדינה, עבדים היינו, עתה בני חורין". אכן, היציאה של עם ישראל מעבדות לחירות (שסטיב מקווין בוודאי היה שמח לראות אותה מקושרת בגסות כזאת לסרט שלו) לא הייתה שלמה ללא זכייתו (שמעולם לא הייתה) של ארנון מילצ'ן בפרס ה-PGA. אפשר אולי לעדכן את רידלי סקוט, כדי שיהיה לו אפילוג מוצלח לסיפור יציאת מצרים שלו.
יש איזה קטע עם ארנון מילצ'ן
מסיבה עלומה כלשהי, לארנון מילצ'ן יש לובי בארץ. בתחילת דצמבר קיבלתי הודעה לעתונות ממשרד פרסום שמפרסם את ארנון מילצ'ן, ובישר בשמחה על המועמדויות לגלובס הזהב שקיבל הסרט "12 שנים כעבד". הוא גם ציין שהסרט ייצא בארץ "בשבועות הקרובים". מההודעה היה ברור שמי שניסח אותה לא מכיר בשום רמה את עולם הקולנוע בארץ, שהרי קל מאוד לברר מה השם העברי הרשמי של "12 שנים של עבדות" ומתי הוא אמור לצאת. אבל עוד יותר מוזרה היא העובדה שלארנון מילצ'ן בכלל יש משרד פרסום שמפרסם אותו, עם מספיק תקציב כדי לפרסם מודעות בידיעות אחרונות (אגב, שים לב ששם הסרט בעברית עדיין לא מופיע במודעות האלה, אלא רק באנגלית. אין להן שום קשר למסע הפרסום הרשמי של הסרט מטעם המפיצים שלו בארץ). למה מפיק אמריקאי צריך פרסום בישראל? את מי הם מנסים לשכנע לקנות ארנון מילצ'ן?
אני לא יודע אם המודעה הזאת טובה לעסקים
לאגו היא בטוח טובה. וזאת סיבה טובה מספיק. הוא לא הישראלי הראשון שמנסה להפוך את ההצלחה הבינלאומית (האמיתית, במקרה שלו) ל"גאווה ישראלית". מין הפוך על הפוך על הצורה שבה אוטומטית ישראלים אוהבים לנכס את ההצלחה של כל זוכ/ה אוסקר/נובל/מדליה אולימפית עם דודה בעפולה.
*רק* אגו?
לא שאני מזלזל בחשיבותו של האגו, אבל יכול להיות שמילצ'ן הוציא סכום כסף לא מבוטל *רק* בשביל שיהיו מודעות בעיתונים בישראל שמספרות כמה הוא נפלא, בלי אינטרס מוגדר יותר מזה? אני מניח שזה ייתכן, אבל אני מנחש שיש כאן משהו מעבר לזה. בטח יש סיבה שהקמפיין הזה התחיל דווקא עכשיו, ולא בכל נקודה אחרת כלשהי בשלושים השנים האחרונות (בין הקרדיטים הרבים מאוד מאוד של מילצ'ן כמפיק: "ברזיל", "אישה יפה", "מועדון קרב"). אני מודה שאין לי מושג מה האינטרס הזה יכול להיות. יש איזו משרה ציבורית בכירה שמילצ'ן צפוי להתמודד עליה בקרוב? נשיא, אולי?
לדעתי אגו זה לחלוטין מספיק
כשאתה רוצה להגיד למישהו יום הולדת שמח, אתה יכול (בימינו), או לשלוח לו הודעה פרטית או לכתוב לו הודעה על הקיר בפייסבוק. הודעה פומבית לא רק אומרת "אני מאחל לך מזל טוב", אלא "שימו לב, שימו לב, אני רוצה שכולם ישמעו את המזל טוב שלי" (ואני לא אומר את זה בביקורתיות דווקא).
בין אם המודעה הזו באה ממילצ'ן עצמו או מקרובי משפחה (ולא ממילצ'ן עצמו) שלו, הבנאדם מוערך ב-4 מליארד דולר – סכום הכסף הזה די מבוטל עבורו. אם לפרסום סרט שמכניס (במקרה הטוב) כמה מליונים בודדים בארץ אפשר להשקיע במודעות של עמוד שלם בעיתון, שלטי חוצות, פרסומות בטלויזיה ועוד – גם באגו של מליארדר אפשר להשקיע סכום כזה (מדובר, לפי הלינק הזה, בסביבות 100 אלף ש"ח – הרבה פחות מרכבים/יאכטות/מסיבות יום הולדת שמליארדרים קונים לאגו שלהם).
אבללמה להפריח קונספירציות לאוויר?
ייתכן שזה בגלל שמילצ'ן רוצה לנפח לעצמו את האגו. אולי הוא רוצה ש"12 שנים כעבד" (לא השם הרשמי של הסרט, אבל בהחלט שם יותר מדויק) יצליח בארץ. אולי זה בגלל שיש משרה ציבורית (אולי נשיא) שהוא שם עליה את העין – יש לי תחושת בטן שבתור אחד הישראלים הכי עשירים בעולם אין לו צורך במשרה ציבורית כלשהי, אבל זה באמת לא משנה. אבל איך הספקולציות האלה מקדמות אותנו לאנשהו?
מעשה שהיה כך היה: שתי מודעות משונות התפרסמו בידיעות אחרונות, עם המון הילולים (חלקם מוצדקים, חלקם הזויים) ושבחים שמורעפים על מילצ'ן כבודו. אין צורך להסיק מכך מסקנות הזויות כל כך. ודרך אגב – כן, את אחד הסרטים הכי חשובים ומהוללים שיצאו השנה מימן ישראלי. אני חושב שזה מקום לגאווה מסוימת, ולא ניכוס פתטי כלשהו, כמו הנובל-גייט מהשנה שעברה, או האוסקר של נטלי פורטמן.
הניחוש שלי שזה עובד זוטר ונלהב יתר על המידה.
(ל"ת)
גם כן עובד זוטר
(ל"ת)
וואו, איך העלית את זה באוב?
לזכור שמילצ'ן הופיע בידיעה בעין הדג אי שם לפני שלוש שנים זה מרשים
אוקיי, הבנתי
הייתי צריך לקרוא קודם את כל ההודעות האחרונות.
הקרדיט ממש לא שלי, אלא של רד פיש
(ל"ת)
לא יודע למה אבל משום מה קראתי את המשפט הראשון
כ"מודעה בדמיונות אחרונות" לפני שפתאום קלטתי שמדובר בידיעות.