שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת

שם רשמי
שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת
שם לועזי
Pirates of the Caribbean: Dead Man's Chest
סרט מס' 2 בסדרת שודדי הקאריביים

במקור: Pirates of the Caribbean: Dead Man's Chest
במאי: גור ורבינסקי
תסריט: טד אליוט וטרי רוסיו
שחקנים: ג'וני דפ, אורלנדו בלום, קירה נייטלי, ביל ניי, ג'ונתן פרייס

אף אחד לא ראה את זה מגיע. אחרי הכל, זה סרט שמבוסס על מתקן מדיסנילנד! מה הסיכויים שזה באמת יעבוד? אבל כשבסופו של דבר הגיח 'שודדי הקאריביים 1' לאוויר העולם, כל רואי השחורות נאלמו דום, כל מבקרי הקולנוע מצאו בדיחות חדשות-ישנות על "סרטים פיראטיים" וכל צופי הקולנוע נהרו בהמוניהם. 'שודדי הקאריביים' כבש אותם בהפתעה מוחלטת. סרט ההמשך היה רק עניין של זמן, והנה הוא הגיע. "הפנינה השחורה", קפטן ג'ק ספארו, אליזבת, וויל טרנר, יו-הו-הו ובקבוק של רום – כולם חוזרים לחיינו עם מפרשים מונפים וחרבות מושחזות.

העילה לשרשרת ההרפתקאות הנוכחית שלהם היא הסכם אותו חתם קפטן ג'ק ספארו (תפקיד המגולם על ידי ג'וני דפ והאייליינר של ג'וני דפ, לסירוגין) עם דייוי ג'ונס, שליט האוקיינוס והקפטן של ספינת הרפאים "ההולנדי המעופף". לפי פרטי ההסכם, ג'ק ספארו יהיה הקפטן של "הפנינה השחורה" במשך 13 שנים, ובתמורה יהיה עליו למסור את נשמתו לשירות של מאה שנים על סיפונו של דייוי ג'ונס. ג'ק ספארו לא שש, מסיבות ברורות מאליהן, לשלם את המחיר, ובתגובה, דייוי ג'ונס מסמן אותו בתור המטרה הבאה של מפלץ המחמד שלו: הקראקן – זיווג אימתני בין תמנון לבין… אני לא יודע בדיוק מה זה היה, אבל זה היה בלי ספק משהו מאוד גדול. ויש לציין שגם לדייוי ג'ונס עצמו יש מאפיינים תמנוניים משהו באפיו, שלא להזכיר את פרצופו.

בינתיים, בצד אחר של העולם, סידורי החתונה של וויל טרנר (אורלנדו בלום) ואליזבת סוואן (קיירה נייטלי), נקטעים בצורה פתאומית על ידי קאטלר בקט (טום הולנדר, 'גאווה ודעה קדומה'), המאשים אותם בסיוע לפושע הנמלט ג'ק ספארו. הדרך היחידה להציל את חייהם, מבטיח בקט, היא אם וויל טרנר יצליח לשכנע את ג'ק ספארו למסור לידיו את המצפן שאיתו הוא מסתובב כל הזמן. נראה שלאף אחד לא מפריע שהמצפן הזה בכלל מקולקל.

ממבט ראשון, כמעט ולא ניתן להבחין בהבדל בין הסרט המקורי לסרט ההמשך. הדמויות הראשיות עברו שינויים קלים בלבד: אורלנדו בלום הוא קצת פחות בלונדיני מצועצע (ויש שיגידו – גם קצת פחות מעצבן), לקיירה נייטלי יש קצת פחות מחוך, וקצת יותר בגדי פיראטים ושורות בתסריט, וג'וני דפ… טוב, ג'וני דפ נשאר ג'וני דפ, שזה אומר – הדבר הכי טוב בסרט בפרט, וביקום המוכר לאדם בכלל. דמות הפיראט הלא-קלישאתי-בעליל שלו והשילוב הביזארי של התמכרות לאלכוהול עם גינונים של מלכת דראג עדיין מצליח, גם אם לא ברור בדיוק למה, לעבוד.

החבר'ה הרעים, לעומת זאת, עברו שדרוג מאסיבי בדרך לסרט השני. את השודדים המתים-החיים מהסרט הקודם, מחליפיםהיצורים המאכלסים את סיפונה של ספינת "ההולנדי המעופף": בני כלאיים של בני אדם ובעלי חיים ימיים למיניהם. היצורים האלה מעוצבים בצורה מקורית ומשעשעת, ומבוצעים באופן נהדר. הם נראים כאילו הם היו יכולים בקלות להתהלך בינינו. הנבל הראשי בעל פני התמנון (שמדבר בקולו של ביל ניי) מעוצב בצורה כל כך משכנעת. עד שבאמת התפלאתי לשמוע כי אין אדם אמיתי מתחת לערימת זרועות התמנון שמעטרות את פניו, וכי מדובר ביצור ממוחשב לחלוטין.
אבל אם נתעלם לרגע מהמפלצות החדשות ומאורלנדו בלום, רוחו של 'שודדי הקאריביים 2' דומה מאוד לזו של הסרט הראשון. הסרט מדלג בקלילות בין ז'אנר לז'אנר, מתזז בין דרמה זריזה לקטע הומוריסטי קצר שמתפתח לקטטה בפאב, והסך הכל נוחת בהגדרה המפוקפקת מעט של "הרפתקאות". אבל לעזאזל, הוא עושה את זה טוב. כמו קודמו, גם 'תיבה של איש מת' שולף בדרך כל קלישאה מכל סרט וספר פיראטים שאתם מסוגלים להניח עליו את היד, וגם לא חוסך באזכורים לאגדות ים וסיפורים אזוטריים יותר, כמו אותו הולנדי מעופף. לעיתים נדמה שהאקשן מגיע במרווחים מעט גדולים מדי, אבל כשהוא כולל סצינות נפלאות כמו קרב סיף מרובה משתתפים, באמת שתסלחו לו על זה. כל זה משתלב בעלילה שכוללת קרבות ימיים ויבשתיים כאחד, מתח, הומור משובח (למשל, בדמות קרב השלכת הירקות הגדול בין ג'ק ספארו לקבוצת קניבלים, אבל באמת שלא נכנס לזה) ויותר תפניות עלילתיות מאופרת סבון ארגנטינאית.

התזזיתיות העלילתית הזאת היא הנקודה החזקה והחלשה ביותר של 'שודדי הקאריביים 2'. מצד אחד, מדובר בסרט שכל הזמן יחזיק אתכם על קצות האצבעות, ואף פעם לא ישעמם אתכם. מה שמתחיל כמסע חיפוש פשוט למדי מתפתח בהמון כיוונים לא צפויים. אבל מצד שני, כל הניסיונות הללו לדחוס לסרט כמה שיותר מכל דבר, השאירו את העלילה מעט… מאולצת. נראה היה לי כאילו כמה הנחות והחלטות הוכנסו לתסריט בכוח, רק על מנת להביא את הסיפור לנקודות מסוימות.

אבל הבעיה האמיתית ממנה סובל 'שודדי הקאריביים 2' היא אותה הבעיה ממנה סבל הסרט הקודם: הוא פשוט ארוך מדי. בחצי השעה האחרונה, אחרי עוד בגידה, או עוד טריק עלילתי מפתיע שמרחיק במקצת את סגירת כל הקצוות העלילתיים, אין מנוס מלהתעייף במקצת. לרצות שכל הסיפור ייגמר כבר. וזה חבל, כי באמת שהסרט היה יכול לצאת עם רושם עוד יותר טוב, אם הוא רק היה טורח להסתיים קודם. ובואו לא נשכח שבעוד כשנה מחכה לנו עוד אחד כזה.

אבל מלבד התלונות הללו, קשה שלא ליהנות מ'שודדי הקאריביים 2'. אפילו לא הזכרתי את המוסיקה הנפלאה (הוא בסדר, האנס זימר הזה), את הדמות המצוינת שג'וני דפ משחק (טוב, האמת שהזכרתי, אבל עברו כמה פסקאות מאז) או את העובדה שאפילו הדמויות הזניחות יותר מעניינות יותר מרוב הדמויות הראשיות בסרטים אחרים. נכון, הקטע הזה של סרטים באורך של שעתיים וחצי מתחיל לעצבן קצת – אבל גם באורך של חצי שעה יותר מדי, עדיין מדובר באחד הסרטים הכיפיים ביותר שראיתי בקולנוע בזמן האחרון, והמשך ראוי לסרט הראשון. ולא נותר לומר דבר מלבד ארררר!