שודדי הקאריביים: סוף העולם

במקור: Pirates of the Caribbean: At World's End
במאי: גור ורבינסקי
תסריט: טד אליוט, טרי רוסיו
שחקנים: ג'וני דפ, אורלנדו בלום, קירה נייטלי, ג'פרי ראש, ביל ניי, צ'או יון פאט

"הבעיה העיקרית של 'שודדי הקאריביים' היא שיש יותר מדי ממנו. כל הבלגנים, קרבות, ספינות, תוכי, יו-הו-הו – כל זה נורא כיף, אבל אחרי שעתיים ומשהו זה מתחיל לעייף. שלוש הספינות מחליפות ידיים וצוותים כל חמש דקות, אנשים נלקחים בשבי, מצליחים להשתחרר ונשבים שוב, יותר מדי פעמים. נראה כאילו כל אנשי הצוות של הסרט כל כך נהנו לעשות אותו, שהם לא רצו להפסיק. וזה בסדר גמור, אבל מתחשק להגיד להם, חבר'ה, יאללה, תשאירו משהו לסרט ההמשך. במקום לצאת עם טעם של עוד, לסצינה האחרונה כבר מגיעים עם בטן מלאה".

והמצחיק הוא שאת זה כתבתי לפני ארבע שנים, על 'שודדי הקאריביים' הראשון. מקרה מובהק מאין כמוהו של "כמה צעירים ותמימים היינו". החלק השלישי של 'שודדי הקאריביים' מגיע בקיץ שעומד כידוע בסימן שלוש. כל סרטי ההמשך קיבלו הוראה מפורשת: תעשו את אותו הדבר, אבל גדול, יקר ומסובך פי שלושה. 'שודדי הקאריביים', סרט טוב ירושלים, מציית לתו השעה הזה – אבל כיוון שגם הסרטים הקודמים בסדרה היו גדולים, ארוכים ועמוסים כל טוב, הסרט הזה באמת ארוך להפליא, גדול עד טירוף ועמוס יותר מתא טלפון מלא בג'וני דפים. המפתיע הוא שלמרות כל זה, 'שודדי הקאריביים: סוף העולם' מתברר דווקא כדרך לא רעה לבזבז 300 מיליון דולר.

אם ראיתם את הסרט הקודם – וסביר להניח שראיתם, פחות או יותר כולם ראו – אני לא אספיילר לכם דבר בכך שאסגיר שבתחילת הסרט השלישי ג'ק ספארו, הידוע בכינויו "ג'וני דפ, תעשה לי ילד", אמנם מת, אבל לא נשאר במצב הזה למשך זמן רב. ג'וני דפ שולט וכל זה, אתם לא צריכים שאני אספר לכם את זה שוב, אבל הפעם הסרט לא בנוי כולו כמקדש סגידה לג'ק ספארו. ספארו הוא בסך הכל דמות מגניבה מאוד אחת בין רבות. קפטן ברבוסה (ג'פרי ראש) הוא דמות מגניבה. קפטן דייוי ג'ונס (ביל ניי והטנטקלס) הוא דמות מגניבה. מכשפת הוודו (נעמי האריס) היא דמות מגניבה. אורלנדו בלום (אורלנדו בלום) הוא דמות, אמ, שממלאת יפה את החלל שבין דמות מגניבה אחת לאחרת. הסרט מחלק הפעם את תשומת הלב באופן שוויוני למדי – ובצדק.

החלק הראשון של הסרט מוקדש להחזרתו של קפטן ג'ק ספארו אל ממלכת החיים, ולשם כך אנשי הפנינה השחורה נודדים אל סוף העולם, וקצת מעבר לו. ב'שודדי הקאריביים' מאז ומתמיד היה הרבה מקום לעל-טבעי, אבל הסצינות היפהפיות שמתרחשות בקצה השמים ובסוף המדבר הן ביזאריות באופן שמעלה לראש את המילים "גיליאם" ו"חבצלת-שועל". אני לא חושב שהיה עד היום בלוקבאסטר שהעז להיות כל כך סוריאליסטי. אחר כך מתחילה העלילה.

על הפרק הקודם בסדרה, 'תיבה של איש מת', היו שהתלוננו שהסצינות כשלעצמן היו די מגניבות, אבל לא ממש היתה עלילה שתחבר בינהן. במקרה של 'סוף העולם', תאמינו לי שזאת לא תהיה בעיה: יש לו יותר עלילה משמישהו יכול לרצות. בכניסה לאולם הסדרנים עדיין מטאטאים מהרצפה את שאריות העלילה מההקרנה הקודמת. פיראטים ידועים כאנשים בוגדניים, ומכיוון שבסרט הזה כל אחד ואחד מהמשתתפים הוא פיראט, קצב הבגידות ההדדיות הוא כזה שעונות שלמות של 'הישרדות' היו יכולות להידחס לתוך עשר דקות בו. וויל טרנר, ג'ק ספארו, אליזבת סוואן, קפטן ברבוסה, דייוי ג'ונס ואיזה סיני אחד (צ'או יון פאט) – כולם מחליפים ספינות, בריתות, נאמנויות ואג'נדות סודיות בקצב כל כך גבוה, שאני לא אתפלא אם גם הם עצמם שוכחים מדי פעם במי הם תומכים ובמי הם מעמידים פנים שהם תומכים, ומסייעים ליריבים שלהם מתוך בלבול. יהיו שיגידו שכדי לעקוב אחרי העלילה של הסרט צריך טבלה מדויקת המתעדכנת מדי דקה, אבל למעשה, כל מה שאתם צריכים כדי להבין מה קורה בסרט בכל רגע נתון הוא לכתוב את המשפט הבא על פיסת נייר, ובכל פעם שאתם מרגישים מבולבלים, להציץ בו:

האדם שאתם רואים כרגע על המסך מתכנן לבגוד באנשי הספינה שלו.

זה יבהיר את המצב.

מעבר לכל הסיבוכיאדה, אחד הדברים החיוביים ביותר שאפשר להגיד על 'שודדי הקאריביים 3' – בניגוד לסרט הקודם – הוא שהוא אכן נגמר, בסופו של דבר. העלילה הראשית מגיעה לסוף, וזה סוף לא רע, ואפילו קצת מפתיע. לרוע המזל, אי אפשר לומר את זה לגבי כל הסיפורים שבסרט, שחלקם מוזנחים באופן נפשע. למשל, עלילת המשנה שבמרכזה אשת הוודו המגניבה: מדברים על זה במשך חצי סרט, בונים את זה, סצינה אחרי סצינה מכינה את הקרקע למשהו גדול ואדיר ומדהים שעומד לקרות – ואז הסיפור הזה פשוט מתפורר, פשוטו כמשמעו. זאת לא סתם פדיחה; זה פשע תסריטאי מדרגה ראשונה. יש תסריטאים שהושלכו הימה על פחות מזה.

ולמרות הכל, קשה שלא ליהנות מהסרט. הוא נראה מדהים, וההשקעה בפרטים הקטנים, עד כרית-המציצה האחרונה בכל זרוע תמנונית, אדירה. הפעלולים המיוחדים בו הם מהטובים שנראו אי פעם. המוזיקה נפלאה באמת, ועוד תשמש בעשרות טריילרים ופרומואים עתידיים (הוא באמת בסדר, ההאנס זימר הזה). וכשהסרט רוצה להיות מצחיק, הוא באמת מצחיק, ולא רק בגלל השורות ההזויות עוד יותר מהרגיל של ג'ק ספארו. הוא מלא בדברים כמו גמד שיורה באקדח ועף אחורה מההדף – קטעים מפגרים לגמרי, אבל איכשהו כאן זה פשוט מצחיק.

הבעיה העיקרית של 'שודדי הקאריביים: סוף העולם' היא שיש יותר מדי ממנו. יש כל כך הרבה כישרון בסרט הזה, ובעצם בטרילוגיה הזאת, שהיא היתה יכולה אולי להפוך לקלאסיקה של סרטי קיץ, כמו 'מלחמת הכוכבים' המקורית או 'אינדיאנה ג'ונס' – אם היוצרים שלה היו רק לוחצים לפעמים על הברקס, נותנים לנשום, משאירים את העלילה ברמה השפויה ונותנים לנו גם להתחבר אל הדמויות ולא רק להיגנב מהן. זה לא הסרט הטוב של השנה, אבל זה בהחלט הסרט הטוב של השנה שהוא שלישי בסדרה, מכיל המון דמויות ועלה 300 מיליון דולר. גם השנה טוב להיות פיראט.