נער החידות ממומביי

במקור: Slumdog Millionaire
במאי: דני בויל
תסריט: סיימון ביופוי
על פי ספרו של ויקאס סווארופ
שחקנים: דב פטאל, פרידה פינטו, מדהור מיטאל

כיצד זכה ג'מאל מאליק בפרס הגדול בשעשועון "מי רוצה להיות מיליונר"?
א. הוא גאון
ב. הוא רמאי
ג. היה לו מזל
ד. זה הגורל

משטרת מומביי בחרה ב' (וזה סופי) ו"זימנה" את ג'מאל הצעיר לחקירה. שני שוטרים מנסים, לא בעדינות, לברר כיצד הצליח מגיש תה חסר השכלה לעבור יותר שלבים מפרופסורים ואנשי תרבות נאורים בהרבה, בדרך לזכיה במיליוני רופי. האם מישהו בקהל סימן לו? האם הוא נושא מכשיר קשר סמוי? האם השתילו בו שבב שמגלה את התשובות?

לטענת ג'מאל, הכל צרוף מקרים. הוא פשוט ידע את התשובות לכל השאלות שהוצבו בפניו. זו לא אשמתו שבחרו לשאול אותו דווקא דברים שהוא יודע. וכך, לאחר שסיים להפר את אמנת ז'נבה מכמה כיוונים, יושב מפקד המשטרה ומאזין לסיפור המופלא של ג'מאל מאליק. הם עוברים על קלטת התכנית, שאלה אחר שאלה, ובכל שלב ג'מאל מספר על ארוע בחייו שבזכותו נצרב בתודעתו פריט המידע הרלוונטי.

אלה לא חיים נפלאים. ג'מאל ואחיו הגדול סאלים חיו בעוני באתר פסולת לאחר שאמם נרצחה על רקע עדתי. יחד איתם הסתובבה לאטיקה, הילדה הכי יפה בגנגס. יום אחד הגיע לחירבה אדם בשם מאמאן, שאסף את הילדים ונתן להם מחסה וארוחה חמה. כפי שמתברר במהרה, מאמאן הוא הגרסה ההודית לפייגין מ'אוליבר טוויסט', וכל היתומים תחת חסותו נשלחים לקבץ נדבות. הוא עושה הכל כדי להגביר את יעילותם הקבצנית, וזה כולל ללמד אותם שירה, וגם דברים פחות נחמדים. סאלים עוזר לאחיו להימלט והשניים יוצאים לחיים חדשים כשהם מתקיימים מגניבות ומרימוי תיירים.

שני האחים מאוד שונים זה מזה באופיים. ג'מאל ילד טוב, רומנטיקן חסר תקנה שלא יפגע בזבוב. סאלים דואג בעיקר לעצמו, וקצת לאחיו. הוא בעל נטיות אלימות, גנב מטבעו ואם יתקל בזבוב שג'מאל ריחם עליו, יתלוש לו את הכנפיים ויכריח אותו לחזור הביתה ברגל. למרות זאת, אפילו שסאלים מוכן לדפוק אותו תמורת כסף קל, נראה שג'מאל חייב את השרדותו לכושר המנהיגות והמניאקיות הבסיסית של אחיו.

הסרט מדלג בין שלושה קוי זמן – חייו של ג'מאל, החקירה המשטרתית, והתכנית 'מי רוצה להיות מיליונר' שבה הוא משתתף. בהתאם, גם סגנון הבימוי מתחלף מרגע לרגע, אבל נראה בעיקר כמו חיקוי של סרטים אחרים. מרדפים ברחובות מזכירים את סרטי ג'ייסון בורן, נערים עם אקדחים שחיים ברחובות מיד עושים פלאשבק ל'עיר האלוהים' ורגעים של רומנטיקה מזכירים קולנוע בוליוודי בתזזיתיות ובצבעוניות. הכל מהיר, קצבי ורועש. מצד אחד, כל הכבוד לדני בויל, הבמאי, על היכולת לעבור בין מגוון סגנונות. מצד שני, מ האיש שחתום על 'טריינספוטינג', אחד מהסרטים היותר יצירתיים וחדשניים חזותית של שנות התשעים, ציפיתי לקצת יותר טאץ' אישי. 'נער החידות ממומביי' יצר בי את התחושה כאילו בויל בחר לחקות יותר מדי מקורות חיצוניים, במקום לתרום משהו משלו.

הסרט מבוסס על רב המכר של ויקאס סווארופ, אבל התסריטאי בעצם פירק את הספר לגורמים והשתמש באותו רעיון כללי לבניית סיפור שונה לחלוטין, ועדיין מוצלח. הקריינות של ג'מאל עוזרת למעבר חלק בין ההווה לבין הזכרונות מהילדות. הדיאלוגים מצליחים לשלב בין דרמה מרגשת לבין ביקורת קלה על מוסכמות החברה ההודית, שאינה רואה בחיוב חציית הגבול בין המעמדות, ומחיקת הקסם האתני שלה בידי תרבות המערב.

את ג'מאל מגלמים שלושה שחקנים בני גילאים שונים, אבל דב פאטל בתפקיד ג'מאל בן השמונה עשרה הוא זה שמונע מהדמות להפוך לקלישאה של אידאליסט בעל חכמת רחוב. ברור לו היטב שהוא לא אדם מושלם, אבל הוא לא מוכן לספוג השפלה, לא מסאלים, לא מהמשטרה ולא ממנחה השעשועון. בהעדר פרצופים מוכרים על המסך (לפחות לעיניים מערביות), האלמוניות של דב פאטל מתאימה לאלמוניות של הנער שמגיע משום מקום לשיא הפריים-טיים ועומד כל הדרך מול אנשים שמנסים להשפילו.

'נער החידות ממומביי' מלווה בפסקול מגניב שמשלב בין מזרח ומערב, ובשירים שמוסיפים צבע לתחושת הלכלוך של רחובות הודו. סצינה אחת, המציגה את השיטות בהן ילדים מתקיימים מגנבות קטנות ומעשי מרמה, מלווה בהתאם בשיר "מטוסי נייר", בו מקהלת ילדים שרה על הרצון לגדול ולהיות גנגסטאז.

בתור קראוד פליזר, 'נער החידות ממומביי' עושה את העבודה. הוא רגשני, אבל לא נסחף למלודרמה מעצבנת. כשהעלילה מתגלגלת, הוא משלב גם מתח שרק תואם יורם ארבל יכול להישאר אדיש מולו. בקיצור, הוא סרט טוב. זו לא פסגת היצירתיות של דני בויל, אבל הסרט בהחלט מחזק את האמון שלי ביכולתו לספר סיפור מרתק שמאפשר להזדהות גם עם דמות מהצד הפחות אסתטי של העולם.