ביקורת: נסיך מצרים

הסרט שגורם לך לשאול דברים כמו: איך לעזאזל הגיעו דרימוורקס מיצירת מופת שכזאת לדברים כמו 'תפוס ת'כריש'?

הדבר הכי מרשים ב"נסיך מצרים", אחד מסרטי האנימציה (ובכלל) הכי מרשימים שיש, זה שהוא הסרט הראשון של דרימוורקס (טכנית, "עבודת נמלים" יצא לפניו אבל זה סיפור שלם שלא נכנס אליו כעת). הראשון! איזו חוצפה צריך אולפן סרטים כדי להגיד "אתם יודעים מה יהיה הסרט הראשון שלנו? אפוס תנ"כי. נו, אתם יודעים – הסרטים האלה שכבר שלושים שנה אף אחד לא הפיק? אז כזה". כמובן, דרימוורקס בתחילת דרכם היו בדיוק כולם חוצפה: "הדרך לאל דוראדו" הוא סרט לילדים עם רמיזות עבות למין ו"שרק" הוא כל כולו "לכו להזדיין דיסני, ובאופן ספציפי אתה, מייקל אייזנר, מנכ"ל דיסני". 

החוצפה הזאת נעלמה לאט לאט כשהכסף הגדול התחיל להגיע, אבל היא עדיין השאירה כמה יצירות שקשה לדמיין אולפן אנימציה גדול מוציא בימינו ויצירת מופת מוחלטת אחת – "נסיך מצרים", סרט שהוא פשוט מושלם (גם אם אני בעצמי התלוננתי על דברים שחסרים בו לפני שנה). 

"נסיך מצרים" מספר את סיפור יציאת מצרים, בנסיון די שקוף לעשות סרט לילדים יהודים אמריקאיים (ובכלל) לראות לפני חג הפסח כמו שילדים נוצרים יכולים לראות את "אלו חיים נפלאים" או "נס ברחוב 34" לפני חג המולד או "הסיוט לפני חג המולד" לפני ליל כל הקדושים או "הפיתוי האחרון של ישו" לפני פסחא. 

כמו כל עיבוד לסיפור תנ"כי, הסרט נאלץ להוסיף לחומר המקור כל מיני דברים כמו "אפיון דמויות" שהתנ"ך קימץ בהם (ובכך פתח פתח לפרשנים להפליג בהם). ולמרות שאפשר להרים את האף על הסרט במבט דתי, אני חושב שדווקא פה הוא עושה את העבודה הכי טובה שלו. ותקשיבו, זה סרט שיש לו אנימציה מדהימה, משחק קולי משובח, שירים מהממים (מהממים, אני אומר לכם!) ואת עפרה חזה. אבל הדבר הכי מדהים בסרט הזה הוא משה. 

משה של התנ"ך מתחיל כבחור בעל מצפון ומסיים כמנהיג בעל כורחו לעם שמרבה להתלונן על ההחלטות שלו. זה מהלך הגיוני, אבל קשה להגיד שיש בספר שמות מקום להתפתחות הזאת. במקום תסריט הוליוודי, התנ"ך הוא קצת ארט האוס במקרה הזה: קופצים מסצנה לסצנה ומצפים שהקהל ישלים את ההתפתחות של הדמויות בראש. 

משה של נסיך מצרים, לעומת זאת, מתחיל ממקום אחר לחלוטין (נסיך מפונק וחוצפן) מסיים כמנהיג מעורר השראה, וכל שלב במסע הזה לא רק מוסבר אלא נעשה בצורה טובה יותר מברוב סרטי "מסע הגיבור" שיש בחוץ. אולי זה בגלל שהמסע עובר דרך תחנה חיצונית – אצל ציפורה ויתרו, שם הוא לומד ענווה. 

המסע של משה מנסיך מצרים למנהיג היהודים נותן לסרט עוד אלמנט שחסר בסיפור התנ"כי – רגשות מעורבים לגבי הקטל המוחלט שאלוקים מבצע במצרים, כולל ילדים תמימים. אקט שבימינו נתפס לא פעם כאכזרי ו"עין תחת עין גורמת לעולם להיות עיוור" וכו' וכו'. הסרט לא לחלוטין הולך למקום הזה, אבל הוא כן מראה שמעשה כזה לא נעשה בקלות דעת או ברצון רע. משה יודע שהאחריות שלו היא על הישראלים ולכן לא עכשיו הזמן לרחם על האכזרים והוא עושה מה שהוא עושה, אבל הוא לא נהנה לפגוע באחרים. זה נכון גם לאפיון הדמות של משה וגם נכון במידה כללית שכזאת. 

ויותר משזה מסע שכיף לראות אותו, זה מסע שמראה שכן: בני אדם באמת יכולים להשתנות. מנסיך שיש לו הכל חוץ מכבוד לאחר, לאדם שאין לו כלום פרט לאותו כבוד, ומשניהם למנהיג שיש לו משהו יותר גדול משני אלה: יש לו אחריות – שזה אולי המקום שבו בני אדם הכי נשפטים כאדם: בדרך בה הם מתמודדים עם אותה אחריות. 

ועכשיו שדיברנו על הדבר הכי מדהים, בואו נתפנה לכל שאר הדברים המדהימים בסרט וניתן להם את המקום שמגיע להם:

נתחיל מהפסקול. אין לי מושג אם הפסקול הוא הפסקול הכי טוב של האנס צימר, כי אני לא מבין בזה, אבל השירים בסרט הזה הם בין השירים הכי טובים שהופקו לסרט. ויותר מכך שהם מדהימים, אני לא חושב שאני יכול לתאר את הרגע שכילד שרגיל להיות חיצוני לתרבות שהוא צורך שמעתי לרגע לא רק עברית בסרט הוליוודי "גדול" – אלא מזמורים דתיים. אני יודע שזאת השוואה קצת מוזרה, אבל בשבילי זה היה כמו שאנשים מתארים את הרגע שהם ראו את הטי-רקס ב"פארק היורה" או את קרב הצבאות ב"שר הטבעות": זה היה רגע גדול מהחיים שמעולם לא האמנתי שאראה. 

אבל גם בלי הפרובינציאליות, זה פשוט פסקול נהדר: "בעיני השמים", "הושיע נא", "כל מה שרציתי" ו"אם נאמין" יכולים להתחרות, מבחינתי, בכל שירי שנות התשעים של דיסני והשיר על האלים המצריים, אממ, גם שם. 

נמשיך לאנימציה – "נסיך מצרים" הוא מבין הסרטים היחידים שדרימוורקס עשו באנימצית דו מימד והיא כזאת יפה שזה פשוט מבאס שדרימוורקס לא המשיכו בכיוון הזה ועברו לייצור אנימציות תלת מימד גנריות. היה בה, כמו בלא מעט סרטי דו מאותה תקופה, שילוב מוצלח של אנימציית מחשב – כזה שחיזק את הבסיס שצויר ביד ולא השתלט עליו, וחבל ששילוב הפעולה בין התלת לדו לא המשיך באנימציה מערבית. 

אבל בעיקר, וזה אולי הכי מדהים: זה באמת סרט מושלם למשפחה. סרט שכן, בטח, אפשר לראות כל ליל פסח, אבל גם כיף לראות סתם. זה סרט עם לב עצום, מגוון דמויות פרט למשה שמראות ספקטרום רחב של רעיונות ותחושות שאפשר למצוא בהם את עצמך, סיפור מרתק ואני לא מאמין ששכחתי אותו עד כה – נבל נהדר. נבל שהוא אפילו לא ממש נבל עד אמצע הסרט ושהסרט אף פעם לא נותן לו לחלוטין להפוך לנבל רשע מרושע מוהאהאהא אלא אנטגוניסט במלוא מובן המילה – כזה שהוא תמונת מראה למהלך שמשה עשה. שהתחיל דווקא מנקודת מוצא טובה יותר של משה אך לקח את הדרך הלא נכונה – של עקשנות, יהירות וחוסר הבנת האחריות שעל כתפיו – והוביל לאסונו. 

"נסיך מצרים" הוא לא תחליף לקריאת יציאת מצרים, אבל הוא לא אמור להיות והוא לא צריך להיות. הוא פשוט סרט מושלם. מה, זה לא מספיק?