הנסיכה הקסומה

במקור: The Princess Bride
במאי: רוב ריינר
תסריט: וויליאם גולדמן
שחקנים: רובין רייט, קארי אלווס, מנדי פטנקין, וולס שון, פרד סאבאג', אנדרה הענק, בילי קריסטל

'הנסיכה הקסומה' הוא בכלל ספר. הסופר הוא לא אחר מהתסריטאי וויליאם גולדמן ('קיד וקסידי', 'כל אנשי הנשיא', 'היט' ועוד), שמתוקף תפקידו – גם הפך את הספר לתסריט. גולדמן טוען שסיפור הנסיכה עצמו הוא בכלל עיבוד שעשה לספרו של ס. מורגנשטרן. הרבה אמריקאים רצו לארכיונים בגלל הדבר הזה, רק כדי לגלות שמורגנשטרן הוא סופר דמיוני. הרבה אמריקאים אחרים טענו שאם סופר לא נמצא ברשומות הספרייה או בארכיונים, זה לא אומר שהוא לא קיים. להיפך!

יש בעיה מסוימת בסיקור סרט שכבר מזמן הפך לקאלט (שלא לומר, בעל מעמד של פרה קדושה): מצד אחד, כולם מכירים את הסרט בעל פה, ומה כבר אני יכולה לחדש. מצד שני – הכרחי לתאר את העלילה, למען אלו שאת העשור האחרון בילו בתוך אחד מהתאים הנחמדים האלה, עם הריפוד מסביב והכל.
ובכן:

פעם אחת, לפני שנים רבות (בשנת 1987, ליתר דיוק) ילד אחד היה חולה. אמא שלו, שהיא לא פולניה, אלא אמריקאית חובבת קיטש, לא ידעה שמי שחולה צריך לתת לו מרק עוף, אז היא הזמינה את הסבא שלו כדי שיעיק עליו עם סיפורים מהמאה שעברה.
הסרט כמובן, הוא על אותו סיפור שסיפר הסבא – חובב קיטש גם הוא – לנכדו השוכב על ערש דווי:

נורית התמה (רובין רייט, שמאוחר יותר הפכה לרופאה פיזיותרפיסטית ב'בלתי שביר') התאהבה בנער המשרת ווסלי.
זוהי כמובן אהבת אמת, ובימינו זה נדיר.
ווסלי הולך לעשות קופה, לפני שהוא יתחתן עם נורית, אך אינו שב. יכול להיות אפילו שהוא מת?!
אז נורית הולכת להתחתן עם הנסיך האמפרדינק הנאלח (לימים ד"ר מק-גארת' מסדרת הטלוויזיה 'פליסיטי'). Inconceivable ממש!
גם התוכניות האלה לא מצליחות לה, כי לפני שהיא מספיקה לצייץ אֶה-בה-ציגלה-מה, שלישייה תמהונית חוטפת אותה, רק כדי לגלות שאיזה זורו בלונדיני ושחצן מנסה לחטוף אותה מחוטפיה. וזה כבר בכלל Inconceivable.
פה העלילה עושה פאוזה, ועוברת להציג את ספורו קורע הלב של איניגו מונטויה הסייף (מנדי פטנקין, הוא ד"ר ג'פרי גייגר של 'שיקאגו הופ'. גם אתם מזהים פה איזשהו דפוס?) – פאוזה הכרחית, כי לצופים כבר יש מין דגדוג מוזר כזה, שמתחיל באצבעות ועובר להרעיד את שאר חלקי הגוף – זה יותר חזק מאיתנו, זה כמו סם. ועכשיו, כולם לדקלם ביחד: "Hello, My Name is Inigo Montoya.
u Killed my Father, Prepare to DieסY "!

עתה מותר לעלילה לחזור למסלולה הרגיל, שזה אומר עוד חופן קרבות למען הבחורה, כמה פיתולי עלילה, קמצוץ משבר כשנורית מקבלת התקף דרמה קל ומחליטה להתאבד, וחיוך רחב עם הופעתו של Miracle Max (קשה לזהות, אבל זה בילי קריסטל, הרופא הפסיכיאטר ב'בואו נדבר על זה', ומנחה סדרתי לטקסי אוסקר).
אסור לשכוח לשניה שמדובר באגדה קסומה. ולכן, כדי שלא ייגרם לילד פרץ שיעולים קטלני במיוחד, די ברור שהסיפור יסתיים בהפי אנד.

חבל. צריך להרוג אותם כשהם עדיין קטנים.

כמו רוב סרטי הקאלט, גם 'הנסיכה הקסומה' לא זכה להמון תשומת לב כשיצא לראשונה. בארה"ב הוא הגיע קרוב ל31- מיליון דולר (בקופות), שזה לא נורא מעט, אבל גם לא הרבה, וזכה לכבוד העצום של מועמדות לאוסקר בקטגוריית השיר הטוב ביותר.

'הנסיכה הקסומה' אמנם לא זכה באוסקר, אבל אז כולם מיהרו להציע לו פרסי ניחומים, ביניהם פרס ההוגו, על הפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר, ופרס השבתאי (שו הדא?) על הפנטסיה הטובה ביותר.
ההתלהבות הגיעה לשיאה כאשר הילד המעצבן, שהיו לו רק שתיים וחצי שורות כל הסרט, זכה בפרס השחקן הצעיר הטוב ביותר לשנת 88' (מטעם איגוד השחקנים הצעירים, כמובן).

'הנסיכה הקסומה' לא שונה בהרבה מסרטי נסיכות אחרים. בארץ הוא הגיע למעמד של סרט חובה, לא כי הוא "תרבותי" או "גאוני" (כמו למשל '2001: אודיסיאה בחלל') אלא כי כיף לראות אותו (הכי שווה: לשים ב-DVD את הקרב בין האיש במסכה השחורה ואיניגו, בדיבוב לספרדית). את הכיף הזה לא רואים בשביל העלילה. גם לא בשביל הילד הקטן והמעצבן (שנשאר קטן וקצת פחות מעצבן ב'שנות הקסם'. אמא שלו בטח מאוכזבת שלא יצא ממנו רופא).

את הסרט הזה אוהבים בגלל הדמויות המשניות. כי בינינו, נורית הפוסטמה סתם מעיקה עם סצינות ה"הו" האינסופיות, וכל אותן דרמות בגרוש, וגם את ווסלי השפוט ("As You Wish"), שלא עובר רגע בלי שהוא מביא אותה עם איזה נאום "True Love", קשה לחבב כשהוא בא בגישה כל כך מתנשאת. אני לא הייתי מסתכלת על מישהו שהוא תמיד צודק, תמיד מנצח והכי חכם (ועוד פיראט רוצח!). אבל פה מדובר באהבת אמת. ורדה רזיאל ז'קונט – לטיפולך.

לא. 'הנסיכה הקסומה' הוא כל כך כיפי דווקא בגלל דמויות המשנה:
איניגו מונטויה, שהמבטא הספרדי שלו טוב יותר מזה שבדיבוב לספרדית; פזיק הענק ענק אך ביישן, שאם הוא היה ירוק ישר היו קוראים לו 'שרק' ('The Incredible Hulk' כבר פאסה); והלבקן העדין שמחרחר באיום את "The Pit of Despair"; וכמובן ויזיני החכם מכל אדם (דיבב את רקס הדינוזאור בסרטי 'צעצוע של סיפור', ו… היה רופא-פסיכולוג ב'תוריד ת'ידיים מהבת שלי', אלא מה).

וגם כשווסלי ונורית, זוג היונים, הומים אחד לשניה על אהבת אמת בפעם האלף – דמויות המשנה האלה הן שהופכות את הסרט כולו לחסין ציניות.

– סוף –