ריאן ריינולדס הוא, ככל הנראה, כוכב הקולנוע האחרון. לא במובן שהוא השחקן הכי גדול או מוצלח של התקופה האחרונה, אלא פשוט במובן שברגע שריאן ריינולדס נמצא בסרט, אתם יודעים למה לצפות. הסרטים בכיכובו הם לא, כמו אצל מרבית מעמיתיו, סרטים שהוא משחק בהם – אלא סרטים שלו. בזמן קצר מאוד מאז "דדפול", ריאן ריינולדס ייסד מעין תת-ז'אנר של סרטים שבהם האווירה תמיד קלילה, הסוגה תמיד ז'אנריסטית והפאנצ'ים תמיד חביבים בסך הכל. מאז ההצלחה ההיא, יש אולי סרטים בודדים שנראים יותר של הבמאי שלהם מאשר של ריינולדס ("מחתרת השישה" של ביי עולה לראש) – אפילו "הבלש פיקאצ'ו", מכל הסרטים שבעולם, נראה ליותר מדי רגעים קצת כמו "מה אם דדפול היה פיקאצ'ו?". כל זה כדי לומר ש: כן, "פרויקט אדם" הוא לחלוטין עוד סרט ריאן ריינולדס, ומידת ההנאה שלכם תלויה בסימפטיה שיש לכם כלפי הבחור – בנוסף לכוחות הנפשיים שיש לכם בכל הנוגע לתסביכי אב.
העלילה היא כזאת: מסע בזמן הוא דבר שריר וקיים, אבל העתיד הוא לא ממש חזון למועד. בשנת 2050, ריאן ריינולדס (מצטער, "אדם ריד") לוקח את מטוס הסילון העתידני שלו וחוזר לעבר, זאת בניגוד להנחיות ולרצונות של בכירים ממנו, ולכן הם יורים עליו. ריינולדס מתרסק ב-2022 – אבל זאת בלי הקורונה או המלחמה באוקראינה, אלא זאת עם החיקוי בן ה-12 הכי מוצלח אי פעם לריאן ריינולדס (ברכות הן לווקר סקובל על החיקוי והן למלהקת כרמן קובה). אדם ריד, גרסת ילד בלונדיני מעצבן, בדיוק איבד את אבא שלו (לפני שנתיים זה "בדיוק", נכון?), והוא עסוק בלהיכנס לצרות בבית הספר (כלומר, לעצבן את הבריון הכיתתי ולחטוף מכות) ולמרר לאמא שלו את החיים עם פאנצ'ים של ריאן ריינולדס.
כל זה משתנה, כמובן, כשריינולדס פוגש את מיני-ריינולדס ואז הם יוצאים להרפתקה שכוללת מכות, מרדפים, חורי עלילה בלתי ניתנים למחילה, הרפרנסים המתבקשים וכמובן – מלא מלא מלא וואן ליינרים ופאנצ'ים שכולם יושבים איפשהו על התפר בין "כפוי להחריד" ו"מצחיק, אני מניח". הטוב ביותר, או לפחות זה שהכי נהניתי ממנו, הוא "אנחנו רואים הרבה יותר מדי סרטים". ובכן, כן.
כמובן, בסרט יש עוד אנשים חוץ מריאן ריינולדס הגדול והקטן – אבל קשה להגיד שמישהו מהם ממש משאיר חותם. ג'ניפר גארנר ומארק ראפלו הם ההורים של ריינולדס במעין איחוד/המשך ל"פתאום 30", אבל אף אחד מהם לא ממש עושה משהו עם התפקיד שלו. זואי סלדנה גם היא מתקשה להשאיר רושם אבל הבזבוז החמור יותר הוא בגזרת הנבלית – קתרין קינר, שחקנית שלא ראיתי מאז "תברח", והסרט פשוט זורק לפח את כל הכישרון שלה לטובת תפקיד "מוהאהאהא" שהוא לא מספיק אמין בשביל להיות הגיוני ולא מספיק קאמפי בשביל שהיא (או אנחנו) באמת תהנה ממנו.
ריינולדס עצמו, אם זה לא ברור, הוא ריינולדס – אם "לשחרר את גאי", שיתוף הפעולה הקודם של הבמאי שון לוי וריינולדס, ניסה קצת לגוון את מנעד התפקידים של השחקן עם בחור נחמד וחמוד ופחות שנון ועוקצני, אז כאן ריינולדס חוזר שוב למחוזות הדדפול – אמנם בלי בדיחות ששוברות את הקיר הרביעי, אבל שם בערך זה נעצר. בשלב מסוים אפילו נאמר המושג "נחיתת גיבורי על", במה שלא ברור אם הוא בדיחה על נחיתות שכאלה, קריצה ל"דדפול", קריצה לכך שהבדיחה הזאת מטומטמת או כל התשובות יחדיו. בכל מקרה, למי שהפרסונה הזאת לא נמאסה עליו, יש לריינולדס 106 דקות להציע לכם בדיוק עם אותה פרסונה.
העלילה כאמור, מלאה בחורים, צירופי מקרים ודברים שבבירור התסריט ידע לענות עליהם פעם אבל שכח אחרי שכתוב אחד או שניים יותר מדי. זה קצת פחות נסלח בסרט שמנסה להתלהב מכמה מדע זה מגניב ו"אם רק חושבים על הדברים אז אפשר לפתור דברים בצורה מגניבה ויעילה", אבל זה לא שהתכנסנו כאן בציפייה לראות סוגה עילית – למרות שבאמת שיש לפחות חור אחד מאוד תמוה שנותר ללא מענה.
אם מצליחים בכל זאת להתעלם מהם, מגלים עלילת סרטי ילדים של האייטיז שכזאת, שככל הנראה עובדת יותר טוב ככל שהגיל שלך קטן יותר או אולי ככל שהוא גדול יותר ומלא בנוסטלגיה לסרטי אותה תקופה. לא יודע, עליי לא היה רושם מיוחד לכאן או לכאן. האקשן חביב למדי: בעידן שבו הרעיון שאפשר לראות את האקשן מתבצע ולהבין מה קורה הוא לא מובן מאליו, "פרויקט אדם" נמצא בצד של הטובים – אבל קשה לחשוב שמישהו יזכור אותן לסיכומים השנתיים או יציין אותן לטובה ב"100 סצנות האקשן הטובות של האלף החדש" או משהו.
כל זה מתגבש לסרט ריאן ריינולדס גנרי-חביב – "בכל מקרה אי אפשר להתלונן על המחיר כי ראינו בנטפליקס". הדבר היחיד שאולי חריג כאן זה כמה חזק הסרט לוחץ על דוושת בעיות האבא, בייחוד ככל שהסרט מתקדם – עד לאחד הסופים הכי קיטשיים באופן בלתי סביר. היי, לפחות הוא מגיע אחרי 100 דקות. סרט שמסתיים בשעה וארבעים בימינו, ועוד בנטפליקס? ושהוא אינו רימייק או ספינאוף למשהו? אולי בכל זאת מקשיבים לנו איפשהו שם בהוליווד.
סרט באמת חביב שמעביר שעתיים נעימות עם קצת צחוקים אקשן דרמה ומד"ב
משהו מאוד מוזר שנמצא בעוכריו ולא מתיישב עם הסולידיות הכללית היא הגרסה הצעירה, מההווה של הסרט, של קתרין קינר- גרסא ממוחשבת ואנימטיבית לחלוטין. אני מודה שלקח לי קצת זמן לשים לב לזה שזה מה שהיא, אבל ברגע ששמתי לב זה היה מאוד משונה ומוציא מהשקיעה בחוויה של הסרט. פשוט בחירה תמוהה שאני לא מבין- זה לא שהתפקיד של קינר בהגדרה שלו דורש שהיא תהיה צעירה במיוחד. לא היה הגיוני יותר לתת לה להיראות כמו עצמה בהווה ולהזקין אותה עם איפור אפקטים? נניח שבהווה היא בת 50 ומשהו ובעתיד היא בת 80 ומשהו. זה לא משנה את הסיפור כהוא זה והיה מונע רמות גבוהות של מבוכה קולנועית. אני מקבל את זה שצריך לעשות את הניסויים הטכנולוגיים האלה איפשהו אבל הרבה פעמים זה בא על חשבון הסרט.
לריינולדס יש דמות אחת.
אפילו במחתרת השישה של ביי (בהחלט החריג מבין סרטיו בשנים האחרונות) הוא מתנהג כאילו שהוא דדפול שהוכנס לסרט של מייקל ביי. הוא אפילו שובר את הקיר הרביעי ועוקץ שיר שיש באחד המונטאז'ים.
אחד הדברים המעניינים הוא לראות ראיונות של דה רוק, גל גדות וריינולדס לקידום הודעה אדומה – ריינולדס מתנהג כמו דמות מהסרטים שלו אבל באינטראקציות מסוימות עם הקו-סטארס בורחת לו האישיות האמיתית שלו ופתאום יש תחושת הזרה מאד מובחנת.
בכל אופן, פרויקט אדם הוא סרט חמוד ולסרטים של שון לוי יש יותר לב ממה שנראה שיש להם זכות. על כל הקיטש זה עובד והשחקנים מוכרים את זה. הבעיה שלי היא האקשן. בלשחרר את גיא זה עוד היה סבבה, אבל האקשן בפרויקט אדם היה מאד פלסטיקי, עם כוריאוגרפיה מוזרה ומכות שלא מרגישות שמתחברות אחת עם השניה. קצת מבאס שהוא זה שיביים את דדפול 3, אבל היי – לפחות נדע שלסרט הזה יהיה לב, בצורה קיטשית חביבה שכזאת.
לא ראיתי עדיין את פרוייקט אדם
אבל על סמך הסרטים הקודמים שלו, האקשן של לוי מעולה. אצטט (קצת באריכות) מהביקורת של דורון על "פלדה אמיתית":
וגם האקשן של לשחרר את גאי היה מצוין בלי שום כוכבית, וכמו כן של הפרקים שביים ב"דברים מוזרים".
לשחרר את גאי היה סביר מינוס.
לגבי פלדה אמיתית – לא זוכר אותו מספיק טוב חוץ מזה שהיה סרט ממש רע.
האקשן בלשחרר את גאי היה מאד מוצלח
כמובן, זה אקשן שהיה אמור מלכתחילה להיראות סלפסטיקי, כי הוא אמור לחקות אקשן ממשחק מחשב, אבל את זה הוא עושה נהדר.
בגדול רוב משחקי וידיאו כבר מזמן לא כאלה.
אבל אני לא אתווכח על לשחרר את גאי, שהיה סביר כאמור.
אבל כשמשווים אותו לבמאי אקשן וותיקים וצעירים כאחד, בין אם זה ג׳ורג׳ מילר או גארת׳ אוונס -קשה לכנות אותו ״מצוין״ לתפיסתי.
אני חושב שהשוואה הנכונה היא למארוולים למיניהם, ואז מקומו לגמרי באמצע.
אוונס ומילר זה ליגה אחרת ולא נראה שהסרט התיימר להגיע לרמה שלהם. בסופו של דבר מרגיש לי שיש פחות אקשן "טהור" בסרט ויותר הישענות על כל מיני גאגים קומיים ואפקטים שמשתלטים על המסך. לפחות זה נעשה בצורה חביבה, לא כזה שונה מלילה מוטרף במוזיאון לדעתי.
טוב, אם משווים למארוולים אז לשחרר את גאי בהחלט ברמה, אפילו טיפונת יותר.
(ל"ת)
כן, אומנם סצנת האוטובוס וסצנת הפיגומים העלתה את המניות שלהם בתחום,
א\\ כשאני נזכר בשאר הסרטים אז הוא בהחלט במקום טוב מעל הממוצע.
שון לוי נהיה הפנים של אמבלין- שחזורים חיוורים אך מהנים ועשויים היטב לספילברג של פעם
לא בהכרח דבר רע אבל קשה לפספס את זה. החל מלילה מוטרף במוזיאון ועד לדברים מוזרים (שזה יותר של הדאפר ברדארס אבל אני מניח שהוא קול די חזק שם)- הוא מת על הסרטי ילדים של פעם שמשלבים דמיון, אקשן, הומור והרבה לב. זה אחלה, גם אם הוא לא עושה את זה ברמה של ספילברג, מעטים מגיעים לגבהים האלו של האייטיז (כולל ספילברג עצמו שדי נפל עם הוק וBFG). הבעיה היחידה היא שאני לא עף על השותפות החדשה שלו עם ריינולדס, ההגרדה לMAN CHILD. איכשהו הפרוייקטים עם ריינולדס מרגישים לי יותר אינפנטילים מהדברים הקודמים שעשה. והמעבר לדדפול 3 בכלל נשמע מוזר, נראהשהוא נתן לריינולדס למשוך אותו יותר מדי לכיוונו. בכל מקרה, לא מעריץ גדול של סרטיו אבל אנחנו בעידן שסרטים כמו "לשחרר את גיא", עד כמה שהם בינוניים , עדיפים לרוב מהחלופות האחרות שהוליווד מציעה.
תראה
גם דדפול מותג במקור כסרט ולנטיינס, ודדפול 2 מותג כסרט משפחה. יש לסרטים האלה לב, אז הבחירה בשון לוי לא כזאת מופרכת מהכיוון הזה. מבחינת האקשן – מניח שיפילו את עיקר העבודה על היחידה השניה שכנראה לא תורכב מהצוות הקבוע של לוי.
התכוונתי מושך אותו לכיוון האינפנטילי שלו, לא התייחסתי לאלימות ומין
אין שום דבר בוגר בסרטי דדפול, הם אינפנטליים כמו שאר סרטי ריינולדס. לדעתי דברים מוזרים בוגרת בהרבה מסרטי דדפול, עם או בלי ראשים ערופים.
עוד לא ראיתי את פרויקט אדם, אבל בהסתמך על "לשחרר את גיא"
שון לוי הוא ריצ'ארד דונר של ימינו. תן לו סצנת אקשן, והוא ידע מה לעשות איתה. אבל אם אתה רוצה ממנו סרט מליגת העל, תצטרך לתת לו תסריט בהתאם, כי הוא לא מישהו (בניגוד לספילברג) שהבימוי שלו יכול לשדרג תסריטים סבירים ומטה. דונר הסתובב בליגה הזו כשהיו לו תסריטים של שיין בלאק (נשק קטלני) או טום מנקיוויץ (סופרמן 1 ו-2). וגם בתקופה הטרום-קולנועית שלו, כשהוא ביים לטלוויזיה, הוא עבד עם תסריטים מצוינים (פירוט בקרוב בכתבה פה באתר). גם שון לוי עשה עבודה משמעותית יותר בדברים מוזרים יותר מבכל סרט באורך מלא שהוא ביים. תנו לאיש תסריטים טובים, זה הכל.
אני מאוד מחבב את הקונספט של ״בן אדם מבוגר פוגש את עצמו כילד״
זה למה אני מאוד מחבב את הסרט ״הילד״ משנת 2000 עם ברוס ויליס (יש עוד אנשים חוץ ממני שאוהבים את הסרט הזה? כי זה סרט שנראה כמו אחד שהיה יכול להיות קאלט ואיכשהו הוא לא הפך לכזה) וזה למה אני יכול לסמפט את הסרט הזה גם עם הבעיות שיש בו.
אבל אני חיב להגיד ש״הילד״ עשה את זה טוב יותר.
במקום להפוך את הסיפור לסרט אקשן עם קרבות ונבל וגורל העולם וכאלה, ״הילד״ התמקד הרבה יותר במערכת היחסים בין המבוגר לעצמו כילד וניסה לענות על השאלות: מה קורה לנו בין הילדות לבגרות? מה אנחנו מאבדים בדרך ובאיזה שלב זה קורה? והאם אפשר לחיות כמבוגר ועדין לתת מקום לילד שבך ולא לאבד את זה לגמרי?
אז אולי יהיו שיגידו שהתשובות לשאלות האלה פשטניות וקיטשיות, אבל לפחות הסרט דן בנושאים האלה כפי שמצופה מסרט שמפגיש בין בן אדם לעצמו כילד.
הסרט הזה, לעומת זאת, הוא מגניב וכיפי ונחמד, אבל חסר בו העיסוק בשאלות החשובות האלה וכשהוא כן מתעסק איתם הוא מהר חותך לאיזה סצינת אקשן או לעיסוק בנושא הנדוש של ״תסביך אבא״ (וכן, אני יודע שיש מזה גם ב״הילד״, אבל פה הסרט ממש נכנס רציני לנושא הזה ודי מזניח תוך כדי כך את הנושא הראשי שהוא מערכת היחסים בין הגיבור לעצמו כילד).
כך שבסופו של דבר אני עדיין מעדיף את ״הילד״ וממליץ עליו לכל מי שעוד לא ראה. אל תתייחסו לביקורות השליליות, תנו ל״הילד״ צ׳אנס.
נהניתי מאוד
אני תמיד שוכח ששון לוי הוא במאי טוב, כזה שיודע לעשות כיף ולפרוט על מיתרי הרגש – מבלי שאלמנט אחד יפגע באחר. דדפול 3 בידיים טובות, אבל יהיה מעניין לראות את לוי מביים סרט בדירוג R (בהנחה שזו עדיין התכנית).
ואני מקווה שנראה את השחקן של הילד בעוד פרויקטים, הוא ממש מוצלח.
סרט חמוד מאד
כן, יש חורים בעלילה וכן, לא הכל מושלם אבל זה סרט ממש נחמד, משעשע ומרגש.
הילד באמת עושה עבודה נהדרת בתור מיני ריינולדס.
אחלה סרט כדי להעביר איתו שעה ארבעים.
אפשר ספוילר
לחור אחד מאוד תמוה שנותר ללא מענה?
וגם למה זואי סלנדה
(ל"ת)
בחזרה לעתיד
התגובה שלך הזכירה לי את זה back to the future pitch meeting
פגישות הפיץ' האמיתיות של "בחזרה לעתיד" היו גרועות הרבה יותר
ברוב האולפנים שזמקיס וגייל הלכו אליהם אמרו להם "חמוד, אבל לא בשבילנו. אולי תנסו את דיסני?" בסוף הם הלכו לדיסני, ומהנהלת ששמעה את הפיץ' שלהם צעקה עליהם "אתם אמיתיים? מנסים למכור לי סרט על גילוי עריות? לכו מפה!"
בחזרה לעתיד נהיה להיט בגלל שהוא סרט ממש טוב
ליצור ולבחון סיטואציות ותמות מטרידות זה חלק מההרשאות הבסיסיות של אמנות, גם כשהיא כל כך מתממשקת עם בידור כמו קולנוע. אני חושב ש"בחזרה לעתיד" הוא שניהם. אני לא בטוח שהסצינה שהזכרת היא *הסיבה* לכך שהסרט היה להיט, סביר להניח שיותר המקוריות-שחקנים-תסריט וכו', אבל זה היה חלק מהאפיל שלו- שהוא שאל את השאלה הזו, מה היה יכול לקרות אם מישהו היה חוזר בזמן ופוגש את ההורים שלו כשהיו צעירים, ומתמודד איתה עד הסוף. אני בטוח שהסרט בלי הסצנה הזו היה פחות טוב ויותר מסורס.
חמוד כזה
הגיוני ששון לוי ביים סרט כזה, כי כמו "דברים מוזרים", הוא שילוב כל מיני דברים שבוצעו טוב יותר במקומות אחרים. זה לא סרט רע, אבל גם לא מרתק במיוחד. כן, יש חורים, אבל במקרים כאלה אני לוקח את עצתו של ברוס וויליס מ'לופר' של "פשוט שתוק ואל תחשוב על זה כי אחרת נתחיל להכין דיאגרמות עם קשים". והוואן-ליינר שאני הכי אהבתי היה "תמיד אמרת שחבל שלא הכרת אותי מוקדם יותר. בבקשה".
לוי היה המפיק בפועל, לא הבמאי
למרות שהיו פה ושם כמה פרקים שהוא ביים. את רוב הפרקים האחים דאפר ביימו בעצמם.
הוא כן ביים את הפרקים הכי מיוחדים
לפחות בשתי העונות הראשונות, לא זוכר מה היה בשלישית. הוא הבמאי שנכנס לתמונה כשרוצים משהו מיוחד, המיגל ספוצ'ניק שלהם.
אם אני זוכר נכון
ב"מאחורי דברים מוזרים" הוא אמר שהוא היה הבמאי של שני הפרקים הכי קריטיים בעונה השנייה (כשהצל משתלט על וויל) אבל לא הרבה מעבר
שזה דבר נורמלי לספר בזמן שאתה מצלם את העונה
מן הסתם הוא לא יגיד "אבל בעונה 1 צילמתי סתם פרקים רגילים". בכל אופן, זוכר במפורש שהתקשורת באמצעות אורות הכריסמס היו בפרקים שלו בעונה 1, מה שמאוד מתאים לסגנון של לוי. יש לפרקים האלה אווירה אחרת.
יש עלילה בחורים
סרט חביב על ריינולדס עושה מונולוג. למעט הילד שאר השחקנים כאילו לא קיימים ובלי שום תפקיד משמעותי לעלילה.
ועלילה…לא קיימת בכלל בסרט. הגעתי לסוף ופשוט נפעמתי איך סרט שלם מדבר על פשוט כלום.
טוב, זה הז'אנר שריינולדס אוהב
(ל"ת)
הסרט היה ארוך מידי
אתם מוותרים לו כי הרגילו אתכם לסרטים של מעל שעתיים. בעבר סרטי "בידור קליל" (אקשן, אנימציה) היו גם 80 ומשהו דקות. זה האורך הנכון לסרט הזה: כל הפיתוח העלילתי שלו נכנס בחמש דקות. השאר זה נגיעות קומדיה עם פירורי אקשן מפוזרים: שניהם היו סבירים ותו לא.
אני ראיתי אותו על 1.5, דבר שעשה לו רק טוב.
גם זואי סלדנה
שלכאורה קיבלה תפקיד אקשן, תכלס צומצמה לתפקיד האשה במקרר. הנבלית הייתה כה חסרת אישיות שהייתה יכולה להיות רובוט או ווייס-אובר (כאילו, שלא רואים אותה): הרבה פעמים איום שלא רואים הוא חזק יותר, אז פה, כשיש אולי 10 שורות דיאלוג בכל הסרט, זה אולי היה משדרג.
הגיבור גם יותר מידי קזואלי
כשהוא למעשה רוצח את כל מי שמתנגד לו.
כנראה ב10 הגרועים של 2022
כל תפנית, כל מחווה של דמות, הכול צפוי, הכול על האף, בשיחה בין הדמויות. הייתי בשוק כמה אפשר הצלחתי 'לנבא' אפילו שורות שלמות מהתסריט הממוחזר הזה. ובאיזה שהוא מקום אפשר לפחוד שהבמאי הזה יביים את דדפול 3, אבל ראיתי את Free Guy והוא היה פשוט מצוין אבל ממש, זה היה הסרט הראשון שחזרתי אחרי הקורונה לצפות והיה מדהים. אז אני מטיל הכול על התסריט הממש גרוע בצורה מביכה.
לצערי התבגרתי (30) ולראות דמויות שלא נפגעות תחת אש זה כבר צורם לי ממש, זה אמור להיות סרט ילדים אבל התוצאה הרגישה ממש לילדים קטנים. כל דבר כמעט התסריט אמר לפחות כפול, שחס וחלילה לא תבין שמדובר באותה דמות, אפילו המסר פעמיים על האף. מה העניין בלערבב את האוכל אותו הדבר לפני הביס? זה מראה יותר על הטיפשות של התסריט, פעם הבאה שיעדכנו אותי להכין נבוט ואני אביא בעצמי לבד על הראש.
רק לי זה היה נראה שאפילו לראיין ריינדולס לא היה רצון להיות שם? ביחס לצ'יל שהוא, הדמות שלו הרבה פעמים פשוט צעקה את השורות שלה על הדמויות האחרות. הסרט מבליט את החלקים הלא טובים שלו כשחקן.
לגבי לפרוט על הרגש, אובררייטד אמריקאי מאץ', אבא לא זרקת איתי כדור כן זרקת אותי כדור – רגש. לא היה כימיה בין אף אחת מהדמויות, היה נראה שאף אחד לא סובל שם את אף אחד והם אומרים מה שהתסריט מחייב. מהשורות שצפיתי 'מתי הספקת לההפך לכזה חכם' גלגול עיניים ' אני כאן כדי שלא תעשה את זה לבד' גלגול עיניים. 'כדאי שנעוף מכאן עכשיו' באמת שאחד הסרטים שגרמו לי ממש לסבול מהתסריט, זה סרט שמגיש לך 'תראה גם אנחנו יודעים שהסרט שבור ואתה עדיין תצפה בו כי הוא בנטפליקס' בוחנים כמה אנשים מוכנים לכבות הכול במוח יותר ויותר. לא דברתי על הנבלית אהמ אוי אין טעם.
כאמור אהבתי ממש את Free Guy וReal Still ככה שאני סולח לבמאי וגם זו הפקה של נטפליקס. 2/10 ביזיון לאינטלגנציה
איזה אחלה סרט
כן, הוא מרגיש כמו מיחזור של דברים מהאייטיז ("מלחמת הכוכבים", "בחזרה לעתיד", "שליחות קטלנית") ומהניינטיז ("אימת הפאנטום" ו-"ענק הברזל"), כן יש חורים בתסריט, אבל אתם יודעים משהו? הוא הרגיש לי מבדר יותר, מרגש יותר וגם – כן, כן – *מקורי* יותר מכל סרט מרוול שיצא בחמש השנים האחרונות (עם איזו חנינה ל-"מימד העכביש", שאני אפילו לא בטוח לגבי הסיווג שלו בתור סרט מרוול). כי למרות כל הרפרנסים ואפילו גניבות מסרטים שקדמו לו, "פרויקט אדם" הוא לא עיבוד לספר/קומיקס/משחק וידאו, לא רמייק ולא ריבוט – זה תסריט מקורי, שלא רק מצדיע לסרטים שהוא מושפע מהם אלא גם טורח ללמוד וליישם מה גרם לסרטים האלה לעבוד (כן, אפילו מ-"אימת הפאנטום" הוא הצליח להוציא את החלקים הטובים. אם כי הייתי שמח גם לאיזה מירוץ פודים, אבל עזבו). זה לא מפתיע שהבמאי של "דברים מוזרים" התייצב מאחורי הסרט הזה, כי הסדרה עשתה בערך את אותו הדבר – מתחת לשלל הציטוטים והמחוות של עידן שוברי הקופות הגדולים, היא גם מבינה למה הם היו שוברי קופות, ואיך משחזרים את ההצלחה שלהם.
ועוד מילה על האקשן – וואו. זה משהו שהרגשתי הרבה פחות ב-"לשחרר את גיא" (שגם ראיתי על המסך הקטן), אבל ב-"פרויקט אדם", למרות הפלטפורמה הנטפליקסית, הרגשתי שלוי ממש ביים את סצנות האקשן עם מנטליות של מסך גדול. כל הרצף שמתחיל עם קרב הנינג'ות ומסתיים במרדף אווירי, ובכל סצנות האקשן הסוגרות יש משהו מאוד פנורמי, משהו שנותן לצופים כל כמה זמן את "התמונה הגדולה" וגרם לי להצטער על זה שלא ראיתי את הסרט בקולנוע.
בלי צחוקים, אחד מסרטי השנה שלי.
אני לא מעריץ גדול של מארוול, אבל לדעתי יש להם לא מעט סרטים שהייתי מחשיב ליותר מקוריים בהשוואה לסרט הנל ולשחרר את גיא.
סרט יכול להיות מבוסס על חומר מקור ולהיות מאד מקורי (רכבת הקרח לדוגמה) כפי שסרט יכול לא להתבסס על מותג מוכר אבל להיות הכי לעוס וגנרי שיש (שלישיית סרטי ריינולדס האחרונים).
אני מוטה מראש לטובת כל סרט שאיננו עיבוד/רימייק/ריבוט של משהו
אבל בלי קשר, באמת שהסרט הזה (וגם "לשחרר את גיא") הרגישו עבורי כמו משב-רוח רענן בעולם שבו שוברי הקופות נשלטים על ידי סרטי מרוול.
אני גם מותש מהסרטים האלה. פשוט במקום לקבל משב רוח מרענן קיבלתי בדיוק אותו דבר.
שלא לדבר על הסוף המביך של לשחרר את גיא, ממש מקורי ולא תאגידי מה שהלך שם.
מבחינתי המשבי רוח שקיבלתי מהוליווד בגזרת הסרטים הגדולים בשנתיים האחרונות אלו חולית, טנט, סמטת הסיוטים, מורעל, כל סרטי שפיקסאר הוציאו, בלתי נראה. מעבר לזה אני כבר גולש להפקות יותר צנועות. לכן האכזבה של סרטי שון לוי מאכזבת כפליים, עד שכבר מגיע סרט שלא שייך למותג זה מבאס שאתה מגלה שזה לגמרי עוד מאותו דבר. הוא הרגיש יותר סרט מארוול מ"הנצחיים" למעשה.
סרט ממש לא משהו
הבהרתי כבר למעלה שאני מאד אוהב את שון לוי, אבל התסריט של הסרט הנוכחי פשוט גרוע. מספר הפעמים בהם הנבלית מחכה עם ההרג של הגיבור הראשי בלי שום סיבה יכול להוציא מהדעת: כל סרט אקשן ממוצע מכיל רגעים כאלה, אבל כאן זה קורה שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב.
הסיפור עצמו צפוי לכל אורכו, הסוף דביקי שבא להקיא, ריאן ריינולדס לא מחדש כלום והאקשן אכן טוב – אבל רפיטטיבי.
ולקרוא לסרט הזה "מקורי"? כי גם את מה שטוב באקשן הוא לוקח מ'מלחמת הכוכבים' ואפילו מתגאה בזה? אין פה שום מקוריות ושום דבר. כל מה שצריך כדי לקרוא למשהו מקורי זה לשנות את השם של הדמויות? מה מקורי פה?
והפוך: הגיבור הורג ללא הרף
אפילו לא מנסה לפצוע או משהו. מול עצמו הקטן!
משל זה סרט כמו "קומנדו" של שוורצנגר.
פשוט לא !!! בדד-פול לפחות יש דם ודמיון. פרוייקט אדם זה לא סרט, זה קולאז' בלתי נגמר של סצנות מאלפי סרטים אחרים. זה כל כך גרוע שאפילו זה לא משהו שרואים כדי להרדים את המוח בסוף היום. מרוב שזה גרוע יש לו סיכוי להפוך לקאלט כמו הסרטים של אבי ביטר. לא להאמין שיש אנשים שמוכנים ששמם יעלה בקרדיטים בסוף היצירה המביכה הזאת.
אני מתעב מבקרי סרטים.
לא על בסיס אישי.
על בסיס המהות.
רק שבסרט הזה היו הרבה טעויות
ובכללי הוא "סביר", שזו הביקורת שהוא קיבל.