ביקורת: צעירה מבטיחה

קארי מוליגן היא בחורה לא בדיוק נחמדה שבאה לסגור חשבון עם "בחורים (לא באמת) נחמדים". אבל "צעירה מבטיחה" הוא לא בדיוק סרט נקמה.
שם רשמי
צעירה מבטיחה
שם לועזי
Promising Young Woman

"סרטי אונס ונקמה פועלים בדרך כלל על פי אותו מבנה בן שלוש מערכות", מלמדת אותנו ויקיפדיה. במערכה הראשונה יתרחש האונס, לרוב אלים ומלווה בהתעללויות שונות שכמעט ומביאות למותה של הדמות. המערכה השנייה מלווה את הדמות השורדת וניסיונותיה להשתקם, תוכניות נקמה ואיתור האנס/ים. השלישית תעניק לנו את הקתרזיס המדמם שהוא הנקמה – השורדת תחסל את האנשים שפגעו בה בדרכים אלימות. תת הז'אנר הזה, אחד מיני רבים בעולם הרחב והאפל של סרטי ניצול (Exploitation), שימש בהצלחה גם בסרטים עם יותר תקציב, תהודה וערך אמנותי. התרגלנו שהדרך הראויה לנקום היא לבעוט בישבנים ולקחת שמות, הרי איך עוד תוכל האישה להתאושש מהסיוט הנורא שעברה?

"צעירה מבטיחה", סרט הביכורים של אמרלד פנל, הוא סרט אונס ונקמה במובן הפשוט שיש בו נקמה על מעשה אונס, אבל הוא לא מאמץ את המבנה המוכר הזה. אין בו סצנת אונס אלימה, ולמעשה "הדמות הנאנסת" בו היא נוכחת-נעדרת בסיפור. במקום זה הוא עושה משהו אחר, שמתאים יותר לקהל הרחב, אבל בלי לוותר לגמרי על האדג'.

חייה של הגיבורה, קאסי (קארי מאליגן), תקועים במערכה השנייה המדוברת. בעבר היא הייתה סטודנטית מבריקה לרפואה, אך מאורע דרמטי שאיש לא מזכיר בקול רם גרם לה לעזוב את הלימודים. היום היא בת 30, עדיין גרה עם ההורים, עובדת בבית הקפה של חברתה היחידה (לוורן קוקס) ומקדישה את חייה לחינוך דושבגים לנימוסים והליכות. כאילו, בערך. היא לא מובילה קמפיין ולא מקליטה פודקאסט, אלא מעמידה פני שפוכה במקומות מועדים לפורענות ונותנת למגוון "בחורים נחמדים" בעיני עצמם להציע לה "עזרה". כשהם מרשים לעצמם לעבור את הגבול ולנסות לקחת קצת יותר, היא מתהפכת עליהם.

את תפקידי הגברים הבמאית השכילה להעניק ללקט אצור היטב של שחקנים חמודים, כמו אדם ברודי מתהילת The O.C. או סם ר'יצרדסון, יענו ריצ'רד ספלט המתוק ב-Veep. אך החמוד מכולם הוא ריאן (בו ברנהאם), חבר לספסל הלימודים שנתקל בקאסי במקרה ומתעקש להזמין אותה לדייט. קאסי, שכבר שנים בקושי חיה בשביל עצמה, לא משתכנעת בקלות, אבל ריאן באמת מאוד מאוד חמוד, ולבסוף היא נעתרת. הקשר המתפתח מכניס אושר ונורמליות לחייה לראשונה מזה זמן רב, אבל ריאן הוא גם תזכורת חיה שכל הדברים המחורבנים שקרו אי אז באוניברסיטה הם אמיתיים לגמרי. קאסי מחדשת קשר עם דמויות נוספות מעברה ונשאבת אפילו יותר אל תוך הטראומה שלה. עכשיו המטרה שלה היא כבר לא גברים רנדומליים, אלא האנשים שאשכרה אחראים לזוועות שצילקו אותה.

כל החומרים האלה היו יכולים ליצור סרט דרמה קשוח, כבד ומייסר, אבל הוא מיישר קו עם הגיבורה שלו ובורח שוב ושוב למקומות אחרים. מה קשה יותר, להתמודד לעומק עם חוסר הצדק שחווית או ללמוד איפור מהיוטיוב ולנסות ליצור צדק משלך? לחיות בנוחות בבית המצועצע של ההורים שלך ולא לשאוף לשום דבר, או לשבת שלוש פעמים בשבוע בטיפול? יחסית ל"סרט על אונס", זה סרט מאוד סוחף וכיפי, אבל בלי הדחקות. הכאב נראה בבירור דרך כל שורת דיאלוג ומהלך עלילתי מפתיע. השילוב הזה בין עלילה על מאסטרמיינד שרוקמת תוכנית לבין אמירות של ממש על תרבות האונס מאפשר ל"אישה צעירה מבטיחה" להעביר את המסרים שלו בלי להיות פצצת דיכאון.

כאמור, האונס והנקמה הם נרטיב שמגיע מסרטי ניצול. ה"ניצול" בא לידי ביטוי בשימוש בסנסציוניות של אלימות מינית כדי למשוך סקרנים/צופים עם פנטזיות אונס, אבל הם גם מנצלים את הרצון לצדק של מי שחוו פגיעה מינית בעצמם. לא מעט צופות וצופים שאמורים כביכול להירתע מסרטים כאלה דווקא מוצאים בהם מידה של סיפוק ונחמה. בשנים האחרונות יותר ויותר יוצרות קולנוע מציעות פרשנות משלהן לפורמט, לוקחות ממנו השראה או מציעות תיקון, למשל ג'ניפר קנט עם "הזמיר" או קוראלי פארז'ה עם "נקמה". "צעירה מבטיחה" משאיר את הסנסציוניות בחוץ ולא משתמש בנוסחה הזאת, אבל מציג גיבורה שדווקא מכירה אותה היטב ומושפעת ממנה. קצת כמו שרייצ'ל בלום שיחקה עם ייצוגים של הפרעות נפשיות ב"אקסית המטורפת", קאסי היא דמות שגדלה על נרטיב הנקמה ומשתמשת בו כפנטזיה אסקפיסטית, עד שהיא מתחילה לשקול לעבור את הגבול.

אפשר להתווכח על כמה יציב הבסיס העלילתי של הסרט, והאם כל צעד שהוא לוקח הגיוני וסביר. אפשר, למשל, לטעון שזה לא לגמרי סביר שאף אחד מהגברים שעימם קאסי מתעמתת לא מאיים עליה פיזית. אפשר אפילו להרחיק לכת ולטעון שבאופן כללי הסרט לא תמיד עומד בהבטחות שלו, ומציג את עצמו כיותר אפל ויותר מתוחכם ממה שהוא באמת. מבחינתי, הפגמים של הסרט לא גרעו מהאפקטיביות שלו, ואפילו יש בטעויות האלה משהו חינני. האהבה והמחשבה המרובות שהושקעו בסיפור הזה ניכרות, והן מפצות על חריקות כאלה ואחרות בתסריט או בבימוי. הבונוס הוא כמובן קאסט החלומות שלו (אליסון פאקינג ברי, חבר'ה), בהובלתה המרשימה באמת של מאליגן. הדמות שלה כל כך מרובדת שהיא מצריכה ממנה לשחק שלוש-ארבע נשים שונות, בהתאם למיקום והמצב. קאסי שלה היא חזקה ומרוסקת, נואשת והרפתקנית, לפעמים הכול בסצנה אחת. לעיתים קשה להסכים עם הצעדים שלה, אבל קל להבין מה קו המחשבה שמוביל אותה לשם.

בטקס גלובוס הזהב הקרוב "צעירה מבטיחה" יתחרה בקטגוריות החשובות ביותר לצד הסרטים "מאנק" או "ארץ הנוודים", הימורי אוסקר בטוחים מרגע שהוכרזו. זה מרשים ומפתיע לא רק בגלל האסתטיקה המוגזמת והשירים של פריס הילטון, לא בדיוק החומרים הצפויים בסרט "מוערך", אלא בגלל שמדובר ביצירת ביכורים של שם לא מאוד מוכר בתעשייה. הנושא הטעון והאומץ שבו הוא עוסק בו הם בדיוק הדברים שהיו משאירים אותו בשנה ממוצעת מחוץ לרשימת המועמדויות, אבל זה גם בדיוק מה שהופך אותו לבולט ומשמעותי. האם כל זה, והעובדה שהרבה סרטים גדולים נדחו לעונת הפרסים הבאה, יעזרו לו להגיע לאוסקר? ימים יגידו. בינתיים שווה להשלים אותו, ולו רק בשביל מערכה אחרונה מטורללת ממש.